כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אילת השחר לאה חרמון

    .
    ירקון חטיבת הגשר - חיבור של אות באות מילה במילה.
    הכתיבה בזרימה חופשית, כמעין המתגבר.
    קשרים וקישורים, גשרים וגישורים, בכל מכל כל.
    מוזמנים לזרום עם הזרם ו/או לזרום נגד הזרם.
    כל מצב צבירה - יתקבל בברכה.
    מקום כל המקומות.
    .

    0

    שבת שלום - ויצא...

    11 תגובות   יום חמישי, 11/11/10, 20:26

    בזכות ובכח לאה אמנו,

    זכותה תהיה מגן וצינה עלינו - אמן.

     

     

    ולעילוי נשמתם של

     

     

    רס"ן עמיחי איטקיס  ז"ל

    ''

    רס"ן עמנואל לוי, - ז"ל

    ''

    זכרונם לברכה

    ת.נ.צ.ב.ה.

     

    ''

     

     

     

     


     

     

     

     

     

     

    כמה מילים על הפרשה...

     

     

     

    בראשית כח-י'

     

     

    י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. 

    יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. 

    יב וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. 

    יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. 

    יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ.

     

    בראשית כט-לב'

    לב וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן:  כִּי אָמְרָה, כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי--כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי. 

    לג וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר כִּי-שָׁמַע יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, שִׁמְעוֹן. 

     

     

     

     

     פרשת ויצא -

    עיקרי הפרשה

    הפרשה מתחילה

    כאשר יעקב יוצא מבית אביו בבאר שבע

    ללכת למצוא לעצמו אשה - במשפחת אמו בחרן,

    ומסתיימת עשרים שנה מאוחר יותר.
    במהלך הזמן - עובר יעקב אירועים מיוחדים...

    המותירים חותם על מהלך ההיסטוריה של העם היהודי ותולדותיו.

    חלום יעקב,

    בניית מצבה,

    גלול אבן מעל פי הבאר,

    נושא את לאה ואחר כך את רחל,

    מביא בנים ובנות לעולם,

    עובד אצל חותנו לבן,

    שב הביתה לישראל אל בית נחלת אביו יצחק.

    ''

    סולם יעקב -

    ציורו של Willmann, Michael 1691 - המקור:ויקישיתוף, Eloquence




    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/11/10 11:21:

      ''

        13/11/10 08:36:

        ''       ''

      רס"ן עמיחי איטקיס       רס"ן עמנואל לוי

                      זכרונם לברכה

                        ת.נ.צ.ב.ה.

       

        13/11/10 04:30:
      עצוב מאד
      יהי זכרם ברוך


      תודה חברה יקרה ושבת שלום ♥
        12/11/10 19:47:

      ''  ''

      רס"ן עמיחי איטקיס  רס"ן עמנואל לוי

                  זכרונם לברכה

                    ת.נ.צ.ב.ה.

        12/11/10 10:24:
      יהי זכרם ברוך
      אמיר
        12/11/10 09:11:

      הצלחתי לקטוף כוכב* מהשמים...

      ולהביא אותו לך.

      שבת שלום.

      מופץ ברשת.

      http://cafe.themarker.com/image/1216378/

      http://cafe.themarker.com/music/1879577/

        12/11/10 05:05:
      תודה יקרה תבורכי.

      שלושה ימים אין לי כוכבים.
        11/11/10 21:50:
      חלקת להם כבוד ראוי. יהי זכרם ברוך...
        11/11/10 20:57:

      ''  ''

      רס"ן עמיחי איטקיס     ורס"ן עמנואל לוי

                        זכרונם לברכה

       

      עם ישראל משתתף באבלם של המשפחות

      הנחמה מן השמים.

       

      ''

      ''''''''''''''''''''''''''''''''''''''''''''''''''''''

       

       

       

       

        11/11/10 20:45:

      ''  ''

      רס"ן עמיחי איטקיס     ורס"ן עמנואל לוי

                        זכרונם לברכה

       

      עם ישראל משתתף באבלם של המשפחות

      הנחמה מן השמים.

       

      http://cafe.themarker.com/post/1878783/

      ארכיון