בבית הנוכחי שלי אני גר כבר שלוש שנים. זמן שיא מבחינתי.

בעשר השנים האחרונות, מאז שיניתי סטאטוס (לא בפייסבוק, ברבנות) נדדתי בתכיפות מחפירה בין בתים מבתים שונים.

לכל מעבר הייתה סיבה, אבל ריח נייר הדבק שאיתו אני מדביק קרטונים הפך כבר למחליא.

.

את הבית הנוכחי אני מאד אוהב. פינה שקטה, דשא ועצים מסביב עוטפים לי את המקום שלי, לא חסר כלום ואין דבר עודף.

.

כששכרתי את הבית הזה הייתה אישה בחיי. ואהבה.

יצרנו לנו יחד מקום שנתן את החמימות, הנועם, הוספנו את הפרטים הקטנים שבנו את המושג בית. אתם יודעים, הוילון המתאים, המפה, עירוב של סכין גילוח וקרם לחות מתחת לראי באמבטיה, במקרר הגבינה שהיא אוהבת, הנקניק שאני, היין ששנינו, והריח במצעים.

.

בסופו של יום חיכיתי לחזור הביתה.

נורא אהבתי את המילה הזאת. הביתה זה בית של אנשים, לא של אדם. זה כמו אמבטיה חמה ביום חורף קר.

.

במשך הזמן, יותר ויותר נהיה פחות ופחות. זה נזל להיות הבית שלי.

.

בחיי ששמרתי עליו. כגבר ברדקיסט אך מחונך למדתי עם השנים לשמור על המגרש הביתי שלי כמקום שלא אצטרך להיבהל כשמישהו יחליט שהוא בא אלי.

ואני גם בסדר במטבח, אז לאכול תמיד היה. אבל זה הפך להיות אוכל שאדם מבשל לעצמו. בכמויות, בטעם. בניקיון.

..

במדרון מתון אך עקבי הבית הזה הפך להיות לדירה.

אני חוזר הביתה, רוטינה של תחזוקה, לוגיסטיקה, אבל החמימות התקררה.

לכאורה הכול נראה חזותית אותו הדבר, אבל הקור חילחל כמו הסתיו, ואפילו נהיה קצת חורף. את החמימות שאבתי מהתנור והסדין החשמלי. עזרים טכניים. סוג של ויברטור.

.

ולפני חודש הבת שלי באה לגור איתי. החליטה ללמוד, באקדמיה הקרובה לביתי.

יום אחד התקשרה, ואמרה:

"אבוש, מה דעתך שאני אבוא לגור איתך?"

שמחתי?

לא.

.

כמעט צרחתי מרוב שמחה!!

.

וכפולני טוב (זה לא המוצא שלי, זו הטמעה של תכונה שקרתה ברגע שהיא נולדה), התחלתי להכין את הארמון לנסיכה.

ניקיונות. צביעה. שינויים. הכי שתרגיש טוב חזרה בבית שלה עם אבא שלה. והרי היא גרה איתי כבר פעם. אבל אז היא הייתה ילדה.

.

אופס. הנה צצה לה חזרה המילה.

בית.

.

היא כבר חודש פה, וישבתי לי הערב כאן עם עצמי, ופתאום הרגשתי שחזר לי הבית.

יש ריח אחר. האוויר אחר. הכול אחר.

בית.

.

ואז חשבתי לעצמי, שאנחנו, הגברים, יכולים להגיד ולעשות מה שאנחנו רוצים, אבל הבית זה בלב של אישה. במקום שאישה מניחה את תיקה ופורקת אותו אל תוך הארון שם יש בית. אנחנו רק מארחים, מתארחים, מצטרפים.

.

ועוד קצת חשבתי, שלב של גבר הוא בעצם אותו הדבר.

שאישה לא שוכנת בתוכו, הוא רק דירה.

כשהיא שם, הלב הוא בית.

.

מקנא בכן.