יום בהיר אחד בשתי ערים שונות נפטרו רבי וקאדי. שני הצדיקים עלו השמימה ודפקו על דלתות מרום. הציץ בהם שומר גן עדן במבט בוחן. צעד הרבי קדימה: “תן לי להיכנס, כל חיי מילאתי את מצוות האל כפי שהורה לנו בתורה...” דחף אותו הקאדי: “אל תיתן לו להיכנס. הוא איננו ראוי. אני הוא זה שמילא את מצוות האל כפי שהן כתובות בקוראן". התחילו לריב זה עם זה. לשמע ההמולה החלו יושבי גן העדן להתקבץ ליד השער. הביט "השוכן במרומים" במהומה וירד ליישב את הסכסוך. פנה אליו הקאדי "אני עבדך האמתי" קטע את דבריו הרבי "אני עבדך האמתי", ושוב התלהט הויכוח. הפריד אלוהים בין הניצים. לקח ספר קוראן ומסרו לרבי, לקח ספר תורה ונתנו לקאדי וחיכה לתגובתם. לקח הרבי את הקוראן, לקח הקאדי את התורה והחלו להכות בהם אחד את השני.
* המעשיה הזאת נכתבה על ידי עצבן הצעיר לפני יותר משני עשורים. האם עדיין היא רלוונטית? האם אנשים עדיין משתמשים "בדברי אלוהים" כאלות, חרבות ורובים? |
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חזק.
רלוונטי יותר מתמיד. עצבן הקטן העריך נכון שאנשים אינם משתנים.
הם מכים זה את זה בשם התורה/קוראן
בלי קשב מינמאלי ובלי יכולת להכיל את האחר והשונה.
התורה היא ספר דק יחסית, למזלנו היא באה בעיסקת חבילה עם התנ"ך. עדיין נראה לי שהקוראן קצת יותר כבד. צריך לבחור תנ"ך עם פרוש קסוטו - זה ממש נשק אימתני (נוסה בהצלחה על פורצים), לקוראן אין סיכוי.
אין ספק, הדת בשירות הפצת האושר.
בחורה חרדית בבני ברק באה אל הרבנית להתייעצות.
"מה הבעיה מיידעלע?"
"רעבעצן, שני בחורים, מוישל'ה ויענקל'ה, מאוהבים בי ורוצים להתחתן איתי".
" נו?"
"אז באתי אלייך לשאול במי לבחור. יענקל'ה או מוישל'ה? מי יהיה המאושר?"
הרבנית העיפה בה מבט קצר וענתה:
"תתחתני עם יענקל'ה. מוישל'ה יהיה המאושר..."
לא בדיוק. הדתות יכולות להיות פלטפורמה למציאת מכנה משותף בין אנשים, לשגשוג ואפילו לשלום, מצד שני הן יכולות להיות פלטפורמה לסיכסוכים ומלחמות. תלוי איך המאמינים מעדיפים להשתמש בהן.