מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק, האמין שסוד ההצלחה של הרשת החברתית שהקים יהיה באפשרות לקבל מידע על אנשים שאתה מכיר. איזה מידע? כל מידע. ובעיקר מידע שאותם אנשים לאו דווקא היו מנדבים בנסיבות רגילות.

והוא הצליח. עד כדי כך הוא הצליח שנדמה שכולנו לוח מודעות אחד גדול.

צוקרברג לא רק גרם לנו לפתח את יצר המציצנות הטבוע בנו, אלא באותה שעה הוא הביא אותנו להאמין שכל דבר שאנחנו עושים, גם אם סתמי ולא חשוב, מעניין אנשים אחרים. כך שכיום שלושת מליוני הישראלים ומחצית המליארד האחרים בתבל חיים בעולם שבו הם מקבלים מדי יום עדכונים שוטפים על 200 אנשים.

שנים רבות ניסו לטעת בנו פחדים אודות "האח הגדול" שיידע עלינו הכל. יעקוב, יתחקה ויתעד כל פעולה שלנו. בבית, בעבודה, בארועים חברתיים ובארועי משפחה אינטימיים. כך אמרו לנו, שבאותם רגעים שבהם אנו בטוחים שרק מי שמול עיניינו רואה ושומע את הדברים, יהיה מישהו אחר, חיצוני, שיתעד, ישמע ויעשה, אולי, שימוש במידע הזה למטרותיו שלו.

מה שאף ספר, סרט, מחזה או נביא זעם לא סיפרו לנו, שהאח הגדול הוא בעצם אנחנו. אני, אתה, הבת דודה והחברה לשעבר. הם לא חזו, בדמיונות הפרועים וההזויים שלהם שכולנו נספק בחפץ לב מידע אדיר אודותינו ואודות מכרינו ונפיץ אותו בחפץ לב. המידע יישאר שם, איפשהו, ויחכה. יחכה להזדמנות שהוא יהיה רלוונטי. ושהוא יהיה רלוונטי, לא נוכל כבר לקחת שום דבר בחזרה. 

נקודה למחשבה.

*עו"ד עוז חיים מתמחה במשפט בקניין רוחני ודיני אינטרנט.