כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    מצוינות וחינוך – המרוץ לשומקום

    38 תגובות   יום שבת, 13/11/10, 12:43

    לקראת הסרט Race to Nowhere.

     
    דעה רווחת היא שלנוער היום יש הכול מהכול, ובקלות יתרה. השפע מביא אותם לשעמום, העודף מביא אותם לחוסר אתגר והקלות מביאה אותם לחוסר אחריות. מכאן קצרה הדרך לחיפוש אחר ריגושים, הקצנה, אלימות, אדישות ושאר רעות חולות של החברה.

     
    נו, וכל זה בגלל שטוב להם מדי – טענה פולנית בעליל.

     

     

    1. הנה הטלת הספק:


    ''

     

    הסרט Race to Nowhere (קישור לאתר הסרט), המוקרן בארה"ב, (בקרוב, בבית הקולנוע הקרוב למקום מגוריך), הופך את ההנחה על פיה:
     

    החברה (קהילה, מורים והורים) מצפה מכל ילד וילדה שיגיע לפסגה. אולם מכיוון שהדבר אינו אפשרי אלא עבור מיעוט שבמיעוט (אחרת לא היתה פסגה), הרי מרבית הילדים והילדות נותרים מובסים כבר בשלב עודף הציפיות:

    תחושות כישלון וחוסר ערך הם תוצאה בלתי נמנעת. זה ההסבר המוצע לאדישות ולאלימות.

     
    כדי להניעם להגיע לפסגה, מפעילה החברה לחצים אדירים על הנערים והנערות: שיעורים, שיעורי בית, מבחנים, משימות, חוגים, תפקידים ועוד – והכול הרה גורל: אם לא תעשה שיעורים בחשבון, מי יקבל אותך לאוניברסיטה? ומי ייקח אותך לעבודה?
    לנוכח עומס הדרישות מפתחים הצעירים דרכים עוקפות בדרך לשלווה: רמאות, העתקות, דיכאונות, הפרעות אכילה, הפרעות התנהגות, בריחה... ומרביתם: ויתור למפרע.

     

     

    2. מצוינות זה לא חינוך
    יותר מדי בתי ספר מתהדרים בחזונם, המודפס על נייר חגיגי ונשלח להורים, שהם שואפים ומקדמים "מצוינות אישית". מצאתי גם "מצוינות ערכית", השד יודע מה זה.
    מצוינות זה רע, משום שככה אי אפשר ללמוד.
    מצוינות , אם בכלל, מקומה לאחר שלב הלמידה ולא במהלכו.
    למידה קשורה יותר להתנסות, תהייה, התלבטות, חידוש, ברור וכיוצא באלה, דברים שאנשים שממהרים להיות מצוינים אינם יכולים לבזבז עבורם זמן.
    למידה קשורה יותר לקבוצה וליחסים חברתיים, ולא לאישי הייחודי.
    למידה קשורה יותר לסימני שאלה ולא לסימני קריאה.

     
    הילדות וההתבגרות הן תקופות בחיינו בהן מותר לנו גם לטעות ולתהות, ולקבל תמיכה עבור כך. להיות בטוחים בכך שאם ניכשל לא יפקירו אותנו ולא יכעסו עלינו. לדעת שידריכו אותנו ולא יצפו מאיתנו.
    זה שלב האפייה – אל תרצו שהעוגה תהייה כבר מוכנה.

     

     
    3. סיפורה של מליסה – התלמידה המצוינת
    סיפור אמיתי: בשיעור אודות משקל ויחסי משקל קיבלו התלמידים מאזניים פשוטים וחפצים שונים ולמדו תוך כדי התנסות מה כבד ממה ופי כמה.
    נחמד.


    בבוחן המסכם קיבלו הילדים כדור ברזל ומספר מטבעות ונשאלו: כמה מטבעות שווה כדור אחד?
    רוב רובם של הילדים הניחו כנדרש את הכדור בצד אחד של המאזניים, והוסיפו מטבעות בצד השני עד שהגיעו לפתרון הנכון: 3 מטבעות שוות כדור אחד. הם קיבלו 100 במבחן.

    ''

    המורה הייתה מאוד מרוצה מתלמידיה המצטיינים חוץ ממליסה, שנכשלה במבחן.

    מליסה כתבה ש 4 מטבעות שוות כדור אחד.
    מכיוון שקלקלה את הממוצע הכיתתי, הזמינה המורה את מליסה לברור. וכך הסבירה מליסה: הנחתי את הכדור על השולחן, ולידו הנחתי את המטבעות זו על גבי זו, עד שהגיעו לגובה הכדור.

    4 מטבעות שוות גובה של כדור אחד!

     

    ''

     

     

    כל הילדים קיבלו 100 ורק מליסה היא תלמידה מצטיינת. 

      

    אני מקווה שזה מערער אצלכם את הקשר שבין "המצוינות האישית הערכית הייחודית" שמבטיח בית הספר, לבין עתידם של הילדים.

     

    אז בקשה - צפו בסרט Race to Nowhere כשיגיע לארץ, ותרגיעו

    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/1/11 18:10:

      גיל, כל כך יפה כתבת והסרטון שצירפת ממחיש היטב את עצמת הבעיה ההולכת ומחריפה.

      *

      מה בין מצוינות, מיצוי ומיץ ? המלים הללו דומות ולא בכדי. מיץ זה מה שמקבלים כשסוחטים מאוד חזק את הפרי עד כדי עיוות מוחלט של צורתו המקורית. בסלנג "הוציאו לו את המיץ"...

      **

      אפשר להבין שבמבחן בנושא יחסי משקל התשובה 4 מטבעות אינה מקובלת כי היא משנה את נתוני השאלה ( המתייחסת למשקל בלבד ) אבל בד"כ לבקש ממורה שיידע לקבל שתי תשובות סותרות בו זמנית ויידע לאמת אותן על פי הגיונות שונים זו דרישה מרחיקת לכת ביותר.

      ***

      סיפור אמיתי. בשיעור שהתקיים לאחרונה בבית הספר בו לומד ילד של אחד מחברינו המורה כינתה את דרך הייסורים בה צעד ישו "ויא דה - לה - רוזה". מיד הילד הצביע ולאחר שקיבל את רשות הדיבור הבהיר למורה שטעות בידה ויש לומר "ויא דולורוזה". המורה מאוד כעסה והוציאה את הילד "המתחצף" מהכיתה.

       

        3/12/10 23:12:
      סוגיית הבגרות מעט שונה מנושא הלחץ להישגיות. שהרי כשם שאין להלחיץ את מי שאינם מעוניינים בלימודים אקדמאיים, אין גם סיבה להלחיץ את 44 האחוזים מבני כל שנתון שכן מגיעים לתעודת לבגרות.
      את כול המערכת הזו ראוי להרגיע.
        2/12/10 17:38:

      צטט: בת_אל 2010-11-15 16:25:47

      אנחנו ללא ספק בעקבות האמריקאים לאחר שבוטלו לימודי התעודה וכולנו חייבים "להפיק" ציונים טובים וזכאות לבגרות כדי שנתקבל לאוניברסטיה כי היום מה אתה שווה בלי תואר ראשון..? וכשאתה לא מציע אלטרנטיבה, כמו מסלולי לימוד מקצועיים ולאו דווקא אקדמיים, אנחנו נשארים בבעיה... כי סטאטוס חברתי ותעסוקתי הוא גורם לחץ עצום על האוכ' הבוגרת והמפרנסת.. אהבתי את הטריילר לסרט, בטוחה שאראה אותו בהזדמנות הראשונה.
      יישר כח, הלוואי ויימצא לי הכוח לעשות את השינוי הזה.. לפחות אצלי בעתיד :)

       

       

      בעבר כתבתי פוסט על "תעודת הבגרות כמכשול לחיים" (נעלם עם עוד הרבה דברים)

      השאלה "מה אתה שווה בלי תואר ראשון..?" 

      צריכה להשאל על תעודת הבגרות, "למה ללמוד לבגרות אם אני מתכון להיות נגר?"

      אלפי ילדים לומדים לבגרות שאין ספק שלא יעשו איתה דבר כיון שלא ילכו ללמוד באוניברסיטה , 

      כאשר המדינה לא מציעה חלופות בצורת לימודים טכניים או אחרים שאינם כלל לכיון אקדמאי וגורמת בזאת שני נזקים - 

      הורדת הרמה של האקדמיה וניטרול כח-אדם שיכול היה להיות יעיל ומרוצה בעבודה במקצועות לא אקדמאים, 

       

        26/11/10 13:04:
      בול פגיעה :))
      בנשמה ובתפיסה
        24/11/10 23:51:
      תודה גיל.
      הצפיות הללו מן הילדים להביא את הציון הטוב ביותר ולא משנה באיזו דרך...מפילה הרבה חללים באמצע.
      ובמיוחד הופכת את בית ספר לבית חרושת להנפקת תעודות בגרות. הערכים מזמן ננטשו, גם אם הם מתנוססים בשלטי המסדרונות.
        23/11/10 20:20:
      לכל באי המקום - תודה
      למככבים במילים, בכוכבים או בליבם
      לשבים ולחדשים.
      ולמי שרואה פה פירצה לפריצה: לו יהי
        23/11/10 17:00:
      כל הפוסטים הנפלאים שכתבת עד כה היו הקדמה לפוסט החשוב הזה.
      אכן פריצת דרך בחינוך,
      "אדם עולם קטן"
      היום
      זו הפעם הראשונה שבה מרגישים
      למרות שעוד לא מבינים
      שהדור הצעיר מגלה
      צורך פנימי להתפתחות
      האדם שבו.

        22/11/10 17:36:
      שבתי כדי לככב. בהחלט מסקרן. מתי מגיע הסרט ארצה?
        20/11/10 23:06:

       

       

       

       

      כתיבה מבריקה גיל

      הבעה יוצאת מן הכלל בחשיבתה בערכיותה בנכונותה

      יופי של התיחסות, עוד אחזור להתבטא בהקשר לתכנים

      אבל רק רציתי כאן ועכשיו  ראשית לפרגן:

      אתה במיטבך, בשביל פוסטים כאלו

      אני מבקר בבלוג אצלך

      קד קידה

       

      יואב

       

      אצרף את הפוסט למומלצים עם 5 כוכבים

       

       

       

       

        20/11/10 14:34:
      איריס:
      אני מסכים, אבל איך יהיה שינוי מערכתי? המורה הבודד יכול מעט, וההורה הבודד יכול מעט, והמפקח הבודד יכול מעט. ואם כל אחד יעשה צעד קטנקן לכיוון אחר, העגלה תנוע.

      ואשר לכסף - יש הורים רבים שאין להם בכלל, אבל יש הורים שעבורם זה שינוי סדר עדיפויות בסל המשפחתי.
        20/11/10 14:26:
      גיל,
      בתי ספר רבים חורתים על דיגלם הכרזות גרנדיוזיות,תוך התעלמות ברורה מ צורכי התלמיד /הפרט הבודד וכך שופכים את המים עם ...התלמיד
        20/11/10 10:57:
      פוסט מבורך.

      מסכימה עם דבריך, אולם השינוי צריך להיות מערכתי. למורה בודד קשה מאוד להתמודד מול "גזרות" המערכת.
      הרי גם המורים נבחנים על פי הישגיהם של תלמידיהם.

      יש היום די אלטרנטיביות, אך לא כל אחד יכול לעמוד בהוצאות הכלכליות.

      תודה.
        20/11/10 10:57:
      פוסט מבורך.

      מסכימה עם דבריך, אולם השינוי צריך להיות מערכתי. למורה בודד קשה מאוד להתמודד מול "גזרות" המערכת.
      הרי גם המורים נבחנים על פי הישגיהם של תלמידיהם.

      יש היום די אלטרנטיביות, אך לא כל אחד יכול לעמוד בהוצאות הכלכליות.

      תודה.
        16/11/10 08:23:
      התכוונתי יותר לבתי הספר העל-יסודיים, הרי התנועה זורמת קדימה ובסופו של דבר הילדים ימצאו את עצמם במצעד המוכר לכיוון הבגרות
        15/11/10 23:22:
      תודה בת אל
      יש היום די אלטרנטיבות - במיוחד בגילאי בי"ס יסודי. כך שאם תרצי טוב לילדייך, ודאי תמצאי זאת עבורם.
        15/11/10 23:19:

      צטט: שושי פולטין 2010-11-14 22:13:37

      מערכת החינוך היום לא שואפת למצויינות, כאשר כל מה שמעניין הוא 'זכאות' לבגרות - זו לא מצויינות(!) אלא בינוניות. 

      שושי אין מחלוקת: אכן הרבה מההישגיות היא בעצם בינוניות,

      אלא שרבים רבים (מנהלים, הורים, מפקחים, שרים ועוד) מתייחסים למדדים המספריים כאל מדדי מצויינות. ועל טעותם זו ביקשתי להצביע, יחד איתך

        15/11/10 16:25:
      אנחנו ללא ספק בעקבות האמריקאים לאחר שבוטלו לימודי התעודה וכולנו חייבים "להפיק" ציונים טובים וזכאות לבגרות כדי שנתקבל לאוניברסטיה כי היום מה אתה שווה בלי תואר ראשון..? וכשאתה לא מציע אלטרנטיבה, כמו מסלולי לימוד מקצועיים ולאו דווקא אקדמיים, אנחנו נשארים בבעיה... כי סטאטוס חברתי ותעסוקתי הוא גורם לחץ עצום על האוכ' הבוגרת והמפרנסת.. אהבתי את הטריילר לסרט, בטוחה שאראה אותו בהזדמנות הראשונה.
      יישר כח, הלוואי ויימצא לי הכוח לעשות את השינוי הזה.. לפחות אצלי בעתיד :)
        15/11/10 16:14:

      צטט: שושי פולטין 2010-11-14 22:13:37

      אהבתי את הפוסט ובכל זאת יש דבר אחד שאני חולקת עליך.
      מערכת החינוך היום לא שואפת למצויינות, כאשר כל מה שמעניין הוא 'זכאות' לבגרות - זו לא מצויינות(!) אלא בינוניות.
      אני לפעמים מייחלת לשאיפה למצויינות....

      אני מסכימה לכך שכולם נדרשים להיות זהים ובעצם הדרישה להיות כאלו, מתבטלת הייחודיות של פרטים בתוך המערכת.

      ונאמר אמן ...במיוחד על מה שמודגש שושי לא יכולת לתאר זאת טוב יותר

       

        14/11/10 22:13:
      אהבתי את הפוסט ובכל זאת יש דבר אחד שאני חולקת עליך.
      מערכת החינוך היום לא שואפת למצויינות, כאשר כל מה שמעניין הוא 'זכאות' לבגרות - זו לא מצויינות(!) אלא בינוניות.
      אני לפעמים מייחלת לשאיפה למצויינות....

      אני מסכימה לכך שכולם נדרשים להיות זהים ובעצם הדרישה להיות כאלו, מתבטלת הייחודיות של פרטים בתוך המערכת.
        14/11/10 20:05:

      צטט: כיתת יציבה 2010-11-14 13:22:14

      צטט: סמוג 2010-11-13 20:42:29

      כמי שקרא את הספר ואני אמשיך להתדיין איתך על השלב המעשי ולא הרעיוני שמחתי לראות את הפוסט הזה. אבל אתה מראה רק צד אחד מה לגבי הצד השני (ויש יותר משניים) בחברה בה הכל נמדד על פי המולך להלן הציון מה לגבי מכבש הלחצים המופעל על המורים ע"י מבחנים בינלאומיים כאלה ואחרים (פיזה תימס וכדומה) דבר שדוחף אותם ואני נמצא בתהליך כזה ומנסה להתנגד לו לזנוח את דרכי הלמידה ומיומניות הלמידה ולהכין את תלמידי ז' וח' אותם אני מלמד למבחן כזה. יצירתיות ומצויינות לא צריכות להיות רק אצל התלמידים אלא גם אצל מי שמלמד אותם וכאשר הורגים למורים את זה (ואני יודע היא עושה לי את זה) מה הפלא שהם הולכים אחר כן והורגים את היצירתיות של התלמידים.  ומי שמנסה לשבור את מעגל הזה או שמוצא את עצמו מותש בצד הדרך או שמוצא עצמו מחוץ למערכת. דרך אגב הבעיה לא הייתה בתלמידה אלא בשאלה (אגב יצירתיות).

      הישגיות=משיגנות. end gaining . ראיית המטרה הסופית והתכוונות ישירה להשגתה על חשבון חווית התהליך. העדר מודעות שווה  לכל מרכיבי התהליך.

      גם אם יש דגש פדגוגי על חווית הלמידה והעשרה חושית ומרחבית, עדיין עצם הצבת מבחן כזה או תעודה או אפילו יעד ערכי מקטין את יכולתנו ללמוד באופן איכותי, ובמידה דרמטית, בהשוואה לאיכות הלמידה של תינוק עד שהתחיל לדבר והוכנס למסגרת חינוכית. עכשיו צא וחשב עד כמה משיגנות אישית (אמביציה) מקטינה את יכולתנו ללמד.

      End Gaining  :-'the use of the self' by F.M. Alexander

       

      אני לא צריך לחשב אני חי את זה יום יום

        14/11/10 18:23:
      תודה תודה לכל המגיבים - אם לא היה לי משהו נכון להוסיף כתגובה בפומבי - הודתי והשבתי בפרטי.
        14/11/10 18:19:
      בתגובה ל"כיתת יציבה":

      אתה צודק מאוד בהדגשת הנזק שנגרם מהישיבה (אי התנועה) הנדרשת מהילדים, וגם בהדגשת ההשפעה הרעה של המבחנים...
      אני לא חושב שמישהו עושה זאת מתוך רוע או מתוך חוסר תשומת לב.
      אנחנו שבויים בתוך מערכת גדולה וחזקה יותר, מכל הניסיות לשנות אותה עד היום. זה אומר שיש פה משהו מורכב יותר לפצח.
        14/11/10 15:44:
      מצוין. מסכימה מאוד עם כל מה שכתבת, ואצפה בסרט כשיגיע לארץ.
        14/11/10 15:30:
      מסכים איתך לכל מילה, המילה מצוינות היום נאמרת כי כדי להשיג תקציבים וכמילת תדמית.
        14/11/10 13:22:

      צטט: סמוג 2010-11-13 20:42:29

      כמי שקרא את הספר ואני אמשיך להתדיין איתך על השלב המעשי ולא הרעיוני שמחתי לראות את הפוסט הזה. אבל אתה מראה רק צד אחד מה לגבי הצד השני (ויש יותר משניים) בחברה בה הכל נמדד על פי המולך להלן הציון מה לגבי מכבש הלחצים המופעל על המורים ע"י מבחנים בינלאומיים כאלה ואחרים (פיזה תימס וכדומה) דבר שדוחף אותם ואני נמצא בתהליך כזה ומנסה להתנגד לו לזנוח את דרכי הלמידה ומיומניות הלמידה ולהכין את תלמידי ז' וח' אותם אני מלמד למבחן כזה. יצירתיות ומצויינות לא צריכות להיות רק אצל התלמידים אלא גם אצל מי שמלמד אותם וכאשר הורגים למורים את זה (ואני יודע היא עושה לי את זה) מה הפלא שהם הולכים אחר כן והורגים את היצירתיות של התלמידים.  ומי שמנסה לשבור את מעגל הזה או שמוצא את עצמו מותש בצד הדרך או שמוצא עצמו מחוץ למערכת. דרך אגב הבעיה לא הייתה בתלמידה אלא בשאלה (אגב יצירתיות).

      הישגיות=משיגנות. end gaining . ראיית המטרה הסופית והתכוונות ישירה להשגתה על חשבון חווית התהליך. העדר מודעות שווה  לכל מרכיבי התהליך.

      גם אם יש דגש פדגוגי על חווית הלמידה והעשרה חושית ומרחבית, עדיין עצם הצבת מבחן כזה או תעודה או אפילו יעד ערכי מקטין את יכולתנו ללמוד באופן איכותי, ובמידה דרמטית, בהשוואה לאיכות הלמידה של תינוק עד שהתחיל לדבר והוכנס למסגרת חינוכית. עכשיו צא וחשב עד כמה משיגנות אישית (אמביציה) מקטינה את יכולתנו ללמד.

      End Gaining  :-'the use of the self' by F.M. Alexander

       

        14/11/10 13:00:
      "בשנת 1632 ... אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
      זו שאלת הבלוג."
      15000 שעות ישיבה בכיסא בכיתה מא' ועד בגרות אינן טבעיות בכל הקשר. בוודאי לא בהקשר של תבנית הנפש של אדם אשר קנה את חינוכו והשכלתו בישיבה.
      "רק מורות מחנכות מא' ועד ח' כמו בישראל: בוודאי שלא טבעי שמין אחד מחנך את שני המינים.
      ולעניין עצמו: המציאות הקיימת ומתוארת במאמר הינה מחוייבת , וכל פיתוח של רעיונות נוספים על חינוך לא יחרוג מהמוגבלות של תבנית נפש האדם אשר עוצב בישיבה בכיסא בכפייה וללא מודעות עצמית.
      סליחה עם כל הקוראים, אך בתכ'לס, תחשבו על א' ב' לפני שאתם מפליגים שוב למחוזות הדמיון והרעיון. תשאלו את עצמכם: יש לי עקמת? זה משפיע על מה שאני חושב?
      זה בוודאי משפיע על בריאותם של ילדי בית הספר. ראה עליית מימדי הסוכרת והאסטמה.

        14/11/10 08:37:
      נכון, מה שרציתי להגגיש כאן הוא הענין שכשאנחנו מדברים על מצוינות מיד עולים המקצועות הראליים/מדעיים פחות שמים דגש על הומניות וכו'
      ולגבי עומס הדרישות, הבעיה הגדולה כיצד יורדים מהרכבת,
      ומי יהיה הראשון שינסה להאט אותה לפחות, ומצד שני, הבית,
      תפקידנו כהורים הוא לחנוך את המתבגרים שלנו, ללמד אותם כיצד לארגן את עיסוקהם על פי סדר עדיפות, להציב גבולות, ולעשות את התערובת הנכונה.
        14/11/10 08:21:

      צטט: sulamot_chavalim 2010-11-14 07:15:43

      בעיני אחת הבעיות הגדולות היא שאנו עוסקים אך ורק במצוינות חומרית והשגית , ואיננו עוסקים ומפתחים, וזנחנו לגמרי- ערכיות, ושאר רוח-
      בביה"ס בו לומדים ילדי ישנה מגממת רובוטיקה עליה נמנים מספר מצומצם מאוד של ילדים /נערים מצוינים במקצועות הראלים, ולעומתם פורחת מגמת תאטרון שמגיע להשגים עצומים, ובנוסף התלמידים מצביעים ברגליים-זוהי המגמה הגדולה ביותר, והיא לא זוכה לעשרה אחוז מהיחס לו זוכה
      מגמת הרובוטים

       

       

      הטענה בסרט היא לגבי עודף הדרישות ועומס הציפיות כלשעצמו.

      במובן זה הלחץ המופעל על ילדי תיאטרון אינו שונה מזה המופעל על ילדי הרובוטיקה: שניהם נדרשים להשיג, להצליח, להפיק...

        14/11/10 08:14:
      מצויין אתה .
        14/11/10 08:06:

      צטט: סמוג 2010-11-13 20:42:29

      מה לגבי מכבש הלחצים המופעל על המורים

      בהחלט! הטענה בסרט אינה מופנית למורים דווקא, אלא לחברה בכללותה. למשל, מפקחים ושרים שזקוקים לציונים כי להוכיח את הצלחתם; כלכלנים שזקוקים למדדים כדי לתקצב את המערכת; הורים שמדרבנים ילדיהם כדי להגשים את עצמם דרכם וכדומה.

      הטענה היא כי כולם נכנסו למעגל סגור של "עוד מאותו דבר", ושאותו צריך לפרוץ.

        14/11/10 08:02:

      צטט: לכלילדמגיע 2010-11-13 17:07:51

      על עובדה בסיסית הידועה כבר לפחות 40 שנה!

       

      זה נכון שהידע קיים, אבל הוא לא משפיע.

      כדי לחולל שינוי צריך לפענח מדוע הידע אודות "הוראה ולמידה" אינו משפיע על אופן התנהלות בתי הספר. 

      יש פה כוחות רבים וגדולים.

        14/11/10 07:15:
      בעיני אחת הבעיות הגדולות היא שאנו עוסקים אך ורק במצוינות חומרית והשגית , ואיננו עוסקים ומפתחים, וזנחנו לגמרי- ערכיות, ושאר רוח-
      בביה"ס בו לומדים ילדי ישנה מגממת רובוטיקה עליה נמנים מספר מצומצם מאוד של ילדים /נערים מצוינים במקצועות הראלים, ולעומתם פורחת מגמת תאטרון שמגיע להשגים עצומים, ובנוסף התלמידים מצביעים ברגליים-זוהי המגמה הגדולה ביותר, והיא לא זוכה לעשרה אחוז מהיחס לו זוכה
      מגמת הרובוטים
        13/11/10 20:42:

      כמי שקרא את הספר ואני אמשיך להתדיין איתך על השלב המעשי ולא הרעיוני שמחתי לראות את הפוסט הזה. אבל אתה מראה רק צד אחד מה לגבי הצד השני (ויש יותר משניים) בחברה בה הכל נמדד על פי המולך להלן הציון מה לגבי מכבש הלחצים המופעל על המורים ע"י מבחנים בינלאומיים כאלה ואחרים (פיזה תימס וכדומה) דבר שדוחף אותם ואני נמצא בתהליך כזה ומנסה להתנגד לו לזנוח את דרכי הלמידה ומיומניות הלמידה ולהכין את תלמידי ז' וח' אותם אני מלמד למבחן כזה. יצירתיות ומצויינות לא צריכות להיות רק אצל התלמידים אלא גם אצל מי שמלמד אותם וכאשר הורגים למורים את זה (ואני יודע היא עושה לי את זה) מה הפלא שהם הולכים אחר כן והורגים את היצירתיות של התלמידים.  ומי שמנסה לשבור את מעגל הזה או שמוצא את עצמו מותש בצד הדרך או שמוצא עצמו מחוץ למערכת. דרך אגב הבעיה לא הייתה בתלמידה אלא בשאלה (אגב יצירתיות).

        13/11/10 19:38:
      "החברה (קהילה, מורים והורים) מצפה מכל ילד וילדה שיגיע לפסגה....--> עצוב מאוד
      אתה משהו מיוחד גיל!
      אשמח לראות את הסרט שיגיע לארץ
      ממשיכה לקרוא את הספר שלך למרות האיטיטת שלי.. ודברים מתחברים לאט לאט...
      אוהבת אותך
        13/11/10 17:07:

      צטט: עינתי27 2010-11-13 13:04:13

      כיועצת שעובדת בבית ספר שמנסה כל העת להניע את התלמידים למצויינות, אהבתי לקרוא את שכתבת.
      היום מוכח מחקרית שכדי להצליח בחיים חשובה יותר היצירתיות, ובית ספר פעמים רבות מדכא אותה, כמו במקרה של מליסה.
      מבטיחה לצפות בסרט כשיגיע...

       -

      מה שעצוב זה שאומרים היום

      על עובדה בסיסית הידועה כבר לפחות 40 שנה!

        13/11/10 13:23:
      sadal אני מסכים מסכים ומסכים (לכל פיסקה) ובטח לטענת המינון.

      למה ללכת רחוק - גם אני ישבתי אצל היועצת יותר שעות מאשר בכיתה (אם כי אני עוד לא בטוח לאן הגעתי...)
        13/11/10 13:04:
      כיועצת שעובדת בבית ספר שמנסה כל העת להניע את התלמידים למצויינות, אהבתי לקרוא את שכתבת.
      היום מוכח מחקרית שכדי להצליח בחיים חשובה יותר היצירתיות, ובית ספר פעמים רבות מדכא אותה, כמו במקרה של מליסה.
      מבטיחה לצפות בסרט כשיגיע...
        13/11/10 13:03:
      :-)
      איזו גישה יפה.

      מצד שני אפשר לומר, שהחינוך והשאיפה לייחודיות (זה של מליסה) גם הוא יכול להפעיל לחץ משלו על הילדים, כל אחד להפגין איזה ייחודיות ותאר לעצמך את התיסכול הרב, כשאתה "מגלה" שאתה לא כזה...

      גם בתקופת הנערות שלי היו גילויים של תופעות שליליות ואז החברה לא היתה כל כך תחרותית, כפי שהיא היום...

      העדר הקשר בין מצוינות של בית הספר והיכולת העתידית מלווה אותנו כבר הרבה זמן (לא יצא לך לשמוע כאלה שמעידים על עצמם שהיו זומבי בתק' ביה"ס והנה הם צלחו והגיעו למקומות, שמוריהם לא האמינו שיגיעו אליהם?)

      שורה תחתונה, מילת הקסם - מינון...

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין