גיל, כל כך יפה כתבת והסרטון שצירפת ממחיש היטב את עצמת הבעיה ההולכת ומחריפה.

*

מה בין מצוינות, מיצוי ומיץ ? המלים הללו דומות ולא בכדי. מיץ זה מה שמקבלים כשסוחטים מאוד חזק את הפרי עד כדי עיוות מוחלט של צורתו המקורית. בסלנג "הוציאו לו את המיץ"...

**

אפשר להבין שבמבחן בנושא יחסי משקל התשובה 4 מטבעות אינה מקובלת כי היא משנה את נתוני השאלה ( המתייחסת למשקל בלבד ) אבל בד"כ לבקש ממורה שיידע לקבל שתי תשובות סותרות בו זמנית ויידע לאמת אותן על פי הגיונות שונים זו דרישה מרחיקת לכת ביותר.

***

סיפור אמיתי. בשיעור שהתקיים לאחרונה בבית הספר בו לומד ילד של אחד מחברינו המורה כינתה את דרך הייסורים בה צעד ישו "ויא דה - לה - רוזה". מיד הילד הצביע ולאחר שקיבל את רשות הדיבור הבהיר למורה שטעות בידה ויש לומר "ויא דולורוזה". המורה מאוד כעסה והוציאה את הילד "המתחצף" מהכיתה.

צטט: בת_אל 2010-11-15 16:25:47

אנחנו ללא ספק בעקבות האמריקאים לאחר שבוטלו לימודי התעודה וכולנו חייבים "להפיק" ציונים טובים וזכאות לבגרות כדי שנתקבל לאוניברסטיה כי היום מה אתה שווה בלי תואר ראשון..? וכשאתה לא מציע אלטרנטיבה, כמו מסלולי לימוד מקצועיים ולאו דווקא אקדמיים, אנחנו נשארים בבעיה... כי סטאטוס חברתי ותעסוקתי הוא גורם לחץ עצום על האוכ' הבוגרת והמפרנסת.. אהבתי את הטריילר לסרט, בטוחה שאראה אותו בהזדמנות הראשונה.
יישר כח, הלוואי ויימצא לי הכוח לעשות את השינוי הזה.. לפחות אצלי בעתיד :)

בעבר כתבתי פוסט על "תעודת הבגרות כמכשול לחיים" (נעלם עם עוד הרבה דברים)

השאלה "מה אתה שווה בלי תואר ראשון..?" 

צריכה להשאל על תעודת הבגרות, "למה ללמוד לבגרות אם אני מתכון להיות נגר?"

אלפי ילדים לומדים לבגרות שאין ספק שלא יעשו איתה דבר כיון שלא ילכו ללמוד באוניברסיטה , 

כאשר המדינה לא מציעה חלופות בצורת לימודים טכניים או אחרים שאינם כלל לכיון אקדמאי וגורמת בזאת שני נזקים - 

הורדת הרמה של האקדמיה וניטרול כח-אדם שיכול היה להיות יעיל ומרוצה בעבודה במקצועות לא אקדמאים, 

כתיבה מבריקה גיל

הבעה יוצאת מן הכלל בחשיבתה בערכיותה בנכונותה

יופי של התיחסות, עוד אחזור להתבטא בהקשר לתכנים

אבל רק רציתי כאן ועכשיו  ראשית לפרגן:

אתה במיטבך, בשביל פוסטים כאלו

אני מבקר בבלוג אצלך

קד קידה

יואב

אצרף את הפוסט למומלצים עם 5 כוכבים

צטט: שושי פולטין 2010-11-14 22:13:37

מערכת החינוך היום לא שואפת למצויינות, כאשר כל מה שמעניין הוא 'זכאות' לבגרות - זו לא מצויינות(!) אלא בינוניות. 

שושי אין מחלוקת: אכן הרבה מההישגיות היא בעצם בינוניות,

אלא שרבים רבים (מנהלים, הורים, מפקחים, שרים ועוד) מתייחסים למדדים המספריים כאל מדדי מצויינות. ועל טעותם זו ביקשתי להצביע, יחד איתך

צטט: שושי פולטין 2010-11-14 22:13:37

אהבתי את הפוסט ובכל זאת יש דבר אחד שאני חולקת עליך.
מערכת החינוך היום לא שואפת למצויינות, כאשר כל מה שמעניין הוא 'זכאות' לבגרות - זו לא מצויינות(!) אלא בינוניות.
אני לפעמים מייחלת לשאיפה למצויינות....

אני מסכימה לכך שכולם נדרשים להיות זהים ובעצם הדרישה להיות כאלו, מתבטלת הייחודיות של פרטים בתוך המערכת.

ונאמר אמן ...במיוחד על מה שמודגש שושי לא יכולת לתאר זאת טוב יותר

צטט: כיתת יציבה 2010-11-14 13:22:14

צטט: סמוג 2010-11-13 20:42:29

כמי שקרא את הספר ואני אמשיך להתדיין איתך על השלב המעשי ולא הרעיוני שמחתי לראות את הפוסט הזה. אבל אתה מראה רק צד אחד מה לגבי הצד השני (ויש יותר משניים) בחברה בה הכל נמדד על פי המולך להלן הציון מה לגבי מכבש הלחצים המופעל על המורים ע"י מבחנים בינלאומיים כאלה ואחרים (פיזה תימס וכדומה) דבר שדוחף אותם ואני נמצא בתהליך כזה ומנסה להתנגד לו לזנוח את דרכי הלמידה ומיומניות הלמידה ולהכין את תלמידי ז' וח' אותם אני מלמד למבחן כזה. יצירתיות ומצויינות לא צריכות להיות רק אצל התלמידים אלא גם אצל מי שמלמד אותם וכאשר הורגים למורים את זה (ואני יודע היא עושה לי את זה) מה הפלא שהם הולכים אחר כן והורגים את היצירתיות של התלמידים.  ומי שמנסה לשבור את מעגל הזה או שמוצא את עצמו מותש בצד הדרך או שמוצא עצמו מחוץ למערכת. דרך אגב הבעיה לא הייתה בתלמידה אלא בשאלה (אגב יצירתיות).

הישגיות=משיגנות. end gaining . ראיית המטרה הסופית והתכוונות ישירה להשגתה על חשבון חווית התהליך. העדר מודעות שווה  לכל מרכיבי התהליך.

גם אם יש דגש פדגוגי על חווית הלמידה והעשרה חושית ומרחבית, עדיין עצם הצבת מבחן כזה או תעודה או אפילו יעד ערכי מקטין את יכולתנו ללמוד באופן איכותי, ובמידה דרמטית, בהשוואה לאיכות הלמידה של תינוק עד שהתחיל לדבר והוכנס למסגרת חינוכית. עכשיו צא וחשב עד כמה משיגנות אישית (אמביציה) מקטינה את יכולתנו ללמד.

End Gaining  :-'the use of the self' by F.M. Alexander

 

אני לא צריך לחשב אני חי את זה יום יום

צטט: סמוג 2010-11-13 20:42:29

כמי שקרא את הספר ואני אמשיך להתדיין איתך על השלב המעשי ולא הרעיוני שמחתי לראות את הפוסט הזה. אבל אתה מראה רק צד אחד מה לגבי הצד השני (ויש יותר משניים) בחברה בה הכל נמדד על פי המולך להלן הציון מה לגבי מכבש הלחצים המופעל על המורים ע"י מבחנים בינלאומיים כאלה ואחרים (פיזה תימס וכדומה) דבר שדוחף אותם ואני נמצא בתהליך כזה ומנסה להתנגד לו לזנוח את דרכי הלמידה ומיומניות הלמידה ולהכין את תלמידי ז' וח' אותם אני מלמד למבחן כזה. יצירתיות ומצויינות לא צריכות להיות רק אצל התלמידים אלא גם אצל מי שמלמד אותם וכאשר הורגים למורים את זה (ואני יודע היא עושה לי את זה) מה הפלא שהם הולכים אחר כן והורגים את היצירתיות של התלמידים.  ומי שמנסה לשבור את מעגל הזה או שמוצא את עצמו מותש בצד הדרך או שמוצא עצמו מחוץ למערכת. דרך אגב הבעיה לא הייתה בתלמידה אלא בשאלה (אגב יצירתיות).

הישגיות=משיגנות. end gaining . ראיית המטרה הסופית והתכוונות ישירה להשגתה על חשבון חווית התהליך. העדר מודעות שווה  לכל מרכיבי התהליך.

גם אם יש דגש פדגוגי על חווית הלמידה והעשרה חושית ומרחבית, עדיין עצם הצבת מבחן כזה או תעודה או אפילו יעד ערכי מקטין את יכולתנו ללמוד באופן איכותי, ובמידה דרמטית, בהשוואה לאיכות הלמידה של תינוק עד שהתחיל לדבר והוכנס למסגרת חינוכית. עכשיו צא וחשב עד כמה משיגנות אישית (אמביציה) מקטינה את יכולתנו ללמד.

End Gaining  :-'the use of the self' by F.M. Alexander

צטט: sulamot_chavalim 2010-11-14 07:15:43

בעיני אחת הבעיות הגדולות היא שאנו עוסקים אך ורק במצוינות חומרית והשגית , ואיננו עוסקים ומפתחים, וזנחנו לגמרי- ערכיות, ושאר רוח-
בביה"ס בו לומדים ילדי ישנה מגממת רובוטיקה עליה נמנים מספר מצומצם מאוד של ילדים /נערים מצוינים במקצועות הראלים, ולעומתם פורחת מגמת תאטרון שמגיע להשגים עצומים, ובנוסף התלמידים מצביעים ברגליים-זוהי המגמה הגדולה ביותר, והיא לא זוכה לעשרה אחוז מהיחס לו זוכה
מגמת הרובוטים

הטענה בסרט היא לגבי עודף הדרישות ועומס הציפיות כלשעצמו.

במובן זה הלחץ המופעל על ילדי תיאטרון אינו שונה מזה המופעל על ילדי הרובוטיקה: שניהם נדרשים להשיג, להצליח, להפיק...

צטט: סמוג 2010-11-13 20:42:29

מה לגבי מכבש הלחצים המופעל על המורים

בהחלט! הטענה בסרט אינה מופנית למורים דווקא, אלא לחברה בכללותה. למשל, מפקחים ושרים שזקוקים לציונים כי להוכיח את הצלחתם; כלכלנים שזקוקים למדדים כדי לתקצב את המערכת; הורים שמדרבנים ילדיהם כדי להגשים את עצמם דרכם וכדומה.

הטענה היא כי כולם נכנסו למעגל סגור של "עוד מאותו דבר", ושאותו צריך לפרוץ.

צטט: לכלילדמגיע 2010-11-13 17:07:51

על עובדה בסיסית הידועה כבר לפחות 40 שנה!

זה נכון שהידע קיים, אבל הוא לא משפיע.

כדי לחולל שינוי צריך לפענח מדוע הידע אודות "הוראה ולמידה" אינו משפיע על אופן התנהלות בתי הספר. 

יש פה כוחות רבים וגדולים.

כמי שקרא את הספר ואני אמשיך להתדיין איתך על השלב המעשי ולא הרעיוני שמחתי לראות את הפוסט הזה. אבל אתה מראה רק צד אחד מה לגבי הצד השני (ויש יותר משניים) בחברה בה הכל נמדד על פי המולך להלן הציון מה לגבי מכבש הלחצים המופעל על המורים ע"י מבחנים בינלאומיים כאלה ואחרים (פיזה תימס וכדומה) דבר שדוחף אותם ואני נמצא בתהליך כזה ומנסה להתנגד לו לזנוח את דרכי הלמידה ומיומניות הלמידה ולהכין את תלמידי ז' וח' אותם אני מלמד למבחן כזה. יצירתיות ומצויינות לא צריכות להיות רק אצל התלמידים אלא גם אצל מי שמלמד אותם וכאשר הורגים למורים את זה (ואני יודע היא עושה לי את זה) מה הפלא שהם הולכים אחר כן והורגים את היצירתיות של התלמידים.  ומי שמנסה לשבור את מעגל הזה או שמוצא את עצמו מותש בצד הדרך או שמוצא עצמו מחוץ למערכת. דרך אגב הבעיה לא הייתה בתלמידה אלא בשאלה (אגב יצירתיות).

צטט: עינתי27 2010-11-13 13:04:13

כיועצת שעובדת בבית ספר שמנסה כל העת להניע את התלמידים למצויינות, אהבתי לקרוא את שכתבת.
היום מוכח מחקרית שכדי להצליח בחיים חשובה יותר היצירתיות, ובית ספר פעמים רבות מדכא אותה, כמו במקרה של מליסה.
מבטיחה לצפות בסרט כשיגיע...

 -

מה שעצוב זה שאומרים היום

על עובדה בסיסית הידועה כבר לפחות 40 שנה!