כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    סתו 1983 - שישה שירים

    14 תגובות   יום ראשון, 14/11/10, 00:20

    ''

    א.

     

    פּחות וּפחות דברים ראויים להֵאָמר,

    כּמו אהבה שהרטט נושר ממנה עם הימים

    - ורק דממה,

    - והיד עֲצלה לְעַנֵּג

    ורק הנמלים בשלהן,

    כּאילו כּל התשוקה שבּעולם עָברה

    אליהן

    לִסחֹב עוד גרגיר,

    כּשהעולם רופֵס בּקרניים אחרונות,

    וּמֵהקורות הערומות זו על גבי זו

    לא תּבָּנה בִּקתה

    כּמו באגדות, שמוכרחה

    להיות פה

    עכשיו, בּחרשת האקליפטוסים, כּשהחֹשך יורד

    וקר עכשיו מדי להֵחשף סתם כּך

    לרוּח סתו

      

    ב.

     

    ריח שתן, תרופות.

    ורדים גם.

    נים ולא נים של נורה צהובה.

    טלפון נייד על גלגלים שותק עתידים קטנים.

    שוּלי דַי – מוזיקת לילה זעירה לאזניים חדות

    מתמשכים כַּמִסְדְרונות

    בוקעים מאֹהל החמצן

     

    לילה בביתן 16

    וּ"צפונית מזרחית" של זך

     

    ג.

     

    איפה הצלב שלךָ , ישוּ

    גדלתָ, ישו

    הדם נוטף, ישו, המסמֵרים בפנים, ישו

     

    אל תשכח, ישו, אל תעשה צחוק, ישו.

    בלי כּרס, ישו

    אתה קדוש, ישו

     

    אי אפשר לאהב, ישו

    מי שהיה צלוב  ואיננו עוד

     

    ד.

     

    יָדַים, ידים,

    לפי הידים אני בוררת אותם לבעילה

    עֹבי הצפורן, מִדת הכּסוי

    הצבע, פעימות העורקים

    טעם הדם

    בְרק השיער בָּאור הצורב

    רק זהב

    לא אֹזלת יד.

     

    המלח, הנְמשים

    העדנה

    הטרוף

    חלקלקות הצלקת

    ריח הטבק המוּכּר

    היד שלךָ

    ה.

     

    בני מראה לי רדיו-שעון-טלפון

    ועוד הוא מראה לי טלפון בלי חוטים. כמו ווקי-טוקי,

    מסביר

    ואת המיקרו פרופסור 2, המחשב האישי, שכל האחרים

    מחוירים לידו.

    גם אני מחוירה.

    לילד שלי יש שפת ביסיק

    לי אין שפת אם.

     

    עד איפה מגיע הזכרון ואיפה השכחה

    למכלת של היוני שלחה אותי אמא לקנות מאתיים גרם

    חמאה, ששומרים במים בקערת אמייל

    על אדן החלון.

    לבית-הספר הפולני הלכתי לאורך מחנה הצבא הרוסי

    ודרך פרצה בחומות עוברים מחצר הבית אל מגרש

    הצוענים.

    הכובסת הזקנה, באבא-יאגה

    מאלצת אותי לבלע את המרק, את כל הצלחת.

    ויש גם ברֵכות מים, שהאזוב סביבן ושיחים ששמם לא זכור

     

    בדרך לבית המרקחת, אולי מהעיר הזאת ואולי מאחרת

    תחרות רוכבי אופנים בּכובעי מִצחיה כּתֻמים

    בִּרְחוב שבּו נוסעת החשמלית ליער

    ומעבר

    בּין מכלת, בּרֵכה ריקה וְחומות שאין יודע מה מאחוריהן

    נגמר העולם

     

    ו.

     

    אין בּה מסתורין בּארץ הזאת.

    גלויה באור הנורא

    כמו שפמה של נערה משתזפת

    על חוף ימה של תל-אביב

     

    ארץ טורפת, ארץ מטֹרפת,

     

    אבל כבר ריח גשם באויר

    אולי בסתו, ימים אחדים של חסד,

    יהיה מסתור לסבכים, לצפרים ולי.

     

     

    בצלום: חצבים בטיילת שרובר, ירושלים. צלמה באבא יאגה

     

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/10/13 13:01:

      צטט: צלילי הלב 2013-10-12 09:07:26

      את נפלאה בבה יאגה. השיר החמישי - ביקר בתוכי גם בנימים קטנים. התמונות עדיין חרוטות גם אצלי, החמאה הייתה אבל רכה - זוכרת? קלה למריחה מאוד. תודה יקרה, נהניתי מאוד.

      נכון, זוכרת היטב את רכות החמאה, שמחה שנהנית מהשירים, אולי אפרסם רותם שוב בפוסט הקרוב

       

        12/10/13 09:07:
      את נפלאה בבה יאגה. השיר החמישי - ביקר בתוכי גם בנימים קטנים. התמונות עדיין חרוטות גם אצלי, החמאה הייתה אבל רכה - זוכרת? קלה למריחה מאוד. תודה יקרה, נהניתי מאוד.
        2/1/11 20:41:

      צטט: לחפשולאבד 2010-11-25 21:05:19

      קראתי בתגובה קודמת שהוצאת מהבוידעם....וכמה טוב שאווררת..מי שכותב פרוזה בטוח גם כותב שירה..גם אם זה נראה לו מתומצת מכדי לתת לה מקום מכובד...
      מקווה שיש עוד בבוידעם...(עכשיו לפחות אני יודעת שבאבא יאגה היא לא המסעדה ברח' הירקון....)

      תודה. יש עוד, אם כי לא הרבה.

       

        25/11/10 21:05:
      קראתי בתגובה קודמת שהוצאת מהבוידעם....וכמה טוב שאווררת..מי שכותב פרוזה בטוח גם כותב שירה..גם אם זה נראה לו מתומצת מכדי לתת לה מקום מכובד...
      מקווה שיש עוד בבוידעם...(עכשיו לפחות אני יודעת שבאבא יאגה היא לא המסעדה ברח' הירקון....)
        16/11/10 09:15:
      תודה
        16/11/10 05:54:
      יופי של שירים וצילום מקסים
        15/11/10 23:19:

      צטט: זירעונית קוסמית 2010-11-15 22:39:23

      איזה יופי של שירים
      אהבתי
      וגם הצילום מדהים*

      תודה, זה מעודד, עד עכשיו לא פרסמתי שירה

       

      איזה יופי של שירים
      אהבתי
      וגם הצילום מדהים*
        15/11/10 22:35:

      צטט: dafone 2010-11-15 18:53:49

      הנה, הם חזרו!
      (:

       תודה

        15/11/10 22:34:

      צטט: באשי- 2010-11-15 19:42:41

      כבר אחרי שתי שורות אהבתי

       

       

      תודה

       

      התודה לך

      באבא יאגה

        15/11/10 19:42:

      כבר אחרי שתי שורות אהבתי

       

       

      תודה

        15/11/10 18:53:
      הנה, הם חזרו!
      (:
        14/11/10 21:05:

      צטט: dafone 2010-11-14 12:48:53

      המקבץ הזה אדיר.
      נוגע, מדמיע, מציב כאן מול שם: שמש צורבת מול נוף אירופי אפל, תאוות ודם מתלהט מול הגוף הגווע בביתן 16, שפת אם זרה מול שפת ילד בעולם טכנולוגי רץ...
      איזה עושר. איזו כתיבה!
      תועפות כוכבים צונחים כאן ואתן לכשיהיו לי במאגר.
      תודה!

      דפנה.

      דפנה,

      תודה רבה  מקרב לב, איזה פרגון, איזו נגיעה. האמת היא שאני לא מרבה לכתב שירים, וזהו קובץ מ-1983 שמעולם לא פרסמתי. כמו שאומרים, מצאתי בבוידעם, ספרי פרוזה כן פרסמתי. לא תחת השם באבא יאגה. פעם אגלה. על כוכבים אשמח, הם מעודדים אותי.

       

        14/11/10 12:48:
      המקבץ הזה אדיר.
      נוגע, מדמיע, מציב כאן מול שם: שמש צורבת מול נוף אירופי אפל, תאוות ודם מתלהט מול הגוף הגווע בביתן 16, שפת אם זרה מול שפת ילד בעולם טכנולוגי רץ...
      איזה עושר. איזו כתיבה!
      תועפות כוכבים צונחים כאן ואתן לכשיהיו לי במאגר.
      תודה!

      דפנה.

      ארכיון

      פרופיל