כי בנו בחרת ואותנו קידשת (ורצית ובעטת וחזרת והלכת ולחשת וצעקת ושתקת) מכל הימים (ובכל הלילות) בתאווה וברצון השתגענו. ברוּך אתה (ואני רוֹך עכשיו) --------- תחזור תחזור. ואז תלך תלך. ואז תחזור. ואז תלך. ושוב ---------- ההזיות עשויות לקבל גוונים ביזאריים מרוב הכלום המיני שנשזר בהן --------- נהוג לומר: אל תשים לי מילים בפה, בבקשה. אני אומרת: בבקשה, שים לי מילים בפה, ובכף היד (לשמור) ובבטן (לשמוע טוב) ובירכייים (למרוח ולנוח) -------- גינסבורג. בגלל הרומנטיקה (היוקרתית והזולה) ובגלל ההבטחה למוזיקה טובה וברור. שבגלל השפה (oh mon amour , moi non plus) -------- זה סרט שעושה חשק לסיגריה יותר מאשר הסרט עישון ---------- החברה מהתבור סיפרה לי שיש להם עכשיו מלא ציפורות נודדות. קינאתי בה. שהיא רואה אותן ככה מעליה. באמת. ---------- אני יודעת שאתה לא תשכח שאני אזכור --------- חלום שינה שקמתי ממנו היום (נדיר שאני זוכרת) אנחנו הולכים בין אילת לסיני לפני הגבול (למה דווקא שם?) הולכים וחוזרים (לא עוברים, מתגרים) היו לך מיליון פנים ומעט שיער (אני לא זוכרת את המילים) כן זוכרת את ההרגשה. הייתי מאד מאד נבוכה (כמו חניכה וקומונר. ככה) היה חושך ואור ביחד (אי אפשר למדוד זמן של חלום. אולי שנייה, אולי נצח). עכשיו אני נזכרת בחנהל'ה ובשמלת השבת שנתלכלכה לה. חנהל'ה שנתבלבלה לה דעתה עליה. אוי חנה, חנה ושק הפחמים החמים. הכתמים היפים האלה שהתחילו באוגוסט חם מהאיש הגבוה הזה שלך לא יורדים, הם רק מתפשטים ומתעבים. אל תנסי אפילו לכבס, אל תנסי. תני לשמלה להתלכלך, זה מטהר אתכם מבפנים. השמיים עדים שבאתם זה לעזרת זה, לוודא שאפשר עוד להרגיש. הוא ינקה אותך, הוא ינקה. -------- איש לא הבין כיצד להתגעגע אליי עד זה שאדי פי היו לו לבגד גופו היחיד הוא שידע מאיזה מרחק לערוג
(ר. נבון) --------- אנחנו שוכבים לבושים על הרצפה. יד שלך בשיער שלי. יד שלי על הלחי שלך. העיניים משוחחות בשקט
אנחנו גומרים באותה שנייה
http://www.youtube.com/watch?v=v4ZaYev5BZ4&feature=related
|