כשיהודי עושה הון בארץ יקראו לו גנב, כאשר הוא עושה זאת בחו"ל יקראו לו יהודי. עדיף להיות בארץ.

בחוגי השליחים של הסוכנות היהודית מסתובבים כל מיני סיפורים על שליחים שסרחו. היה שליח נשוי שהתחיל עם אישה מנשות הקהילה, היה שליח עלייה שרצה לזכות בתואר שליח מצטיין אז הוא גייר כמה אלפי אינדיאנים והעלה אותם לארץ, ועוד סיפורים כיד הדמיון הטובה. אבל הסיפור הלא כל כך חריג וגם לא כל כך מבדח, לצערנו, הוא על השליח שהגיע לחו"ל, עשה נפשות והרביץ תורה ציונית, ובתום השליחות – נשאר בחו"ל. הכאב במקרה של שליח הוא עצום כי זה מעיד על כישלון השולחים וה'מאמינים' הקשורים לאותה אידיאולוגיה. תחשבו על ההיפוכים שמייסדי התנועה הציונית עושים בקברם לנוכח העובדה שדור שלישי שלהם יוצא בשליחות התנועה שהקימו ועוזב את הארץ.
את אותם היפוכים היה עושה גם אברהם אבינו לו היה קורא את פרשת ויצא.

כמה מילים על הפרשה – הפרשה מתארת את ירידת יעקב הראשונה (הייתה גם ירידה שנייה וסופית של יעקב למצרים בעקבות יוסף והאחים) לחו"ל. חכמי המסורה, אלו שפיסקו את הפסוקים והפרשות בתורה, לא פיסקו את פרשת ויצא כלל. כאילו יש לקרוא את כל הסיפור בלי הפסקות (כמו הספר 'זכרון דברים' של יעקב שבתאי). מה זה אומר שלא פיסקו? אולי זו הפעם האחרונה שאפשר לקרוא סיפור על יהודים בחו"ל בנשימה אחת ובלי הפסקות.

הפרשה נפתחת ונסגרת בסיפורים על יעקב שרואה מלאכים: בהתחלה חלומו של יעקב על הסולם המפורסם, ובסוף, בדרכו של יעקב חזרה: "וְיַעֲקֹב, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ, מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, מַחֲנָיִם". כלומר, ביציאתו מהארץ נפרדים ממנו המלאכים, ובחזרתו לארץ הם מקבלים את פניו.

בתחילת דרכו יעקב גם מקבל ברכה והבטחה מאלוהים שישמור אותו "בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ". ליעקב, שרואה את הנולד, זה לא מספיק והוא מוסיף ומתנה תנאי עם אלוהים: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ...וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים".

בדיוק באמצע הסיפור על גלות יעקב, הגלות שנולדה כתוצאה מכך שהוא נאנס לברוח מאחיו או לחילופין יצא על מנת להשיג אישה, אחרי שהוא פגש במשפחתו והספיק להיות פראייר ולעבוד 20 שנה בשביל לבן, ליעקב יש כרטיס טיסה חזרה לארץ. לאחר שסוף סוף נפרץ מחסום העקרות של רחל, יעקב מבין שהגיע זמנו: "וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת-יוֹסֵף; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-לָבָן, שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה, אֶל-מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי. תְּנָה אֶת-נָשַׁי וְאֶת-יְלָדַי, אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן--וְאֵלֵכָה: כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, אֶת-עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ".

לבן, משחק אותה לארג' ומציע פיצוי על השנים הרבות שיעקב היה עימו :"וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ; נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ. וַיֹּאמַר: נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי, וְאֶתֵּנָה".

ואז יעקב מחמיץ את הטיסה ומתחיל בסאגה של ספקולציות על ילודת הצאן העתידית. הוא מתחיל לחשוב על אחוזים ועל צבירת רכוש. בסה"כ אולי זה לא נורא, הרי גם סבו אברהם הגיע לארץ "כבד" במקנה.

אבל אם נזכור את ברכת האל, ויותר מכך את תנאיו של יעקב שביקש אך ורק "לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ". יעקב התקדם הרבה יותר עם השאיפות שלו: מדרישות קיום צנועות בלבד, לרצון לצבור רכוש רב. לא פלא שברכת האל שהייתה נתונה לו עד כה, כבר פחות דומיננטית בחייו מעתה והלאה.

יעקב אכן עושה רכוש רב, אך מי שיקרא את הפרשה לא יתקשה לשים לב לשורש שחוזר אין סוף פעמים בפרשה: ג.נ.ב.

גם אם ברור לנו שיעקב הוא הצדיק ולבן הוא הרשע, ללבן עצמו, וגם לבניו זה לא ברור: "וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה".

אל דאגה, יעקב יודע להסתדר גם עם בני לבן, אבל ממעשה יעקב גם רחל לומדת וגונבת את הטרפים (אלילים) של אביה. למזלנו, בסוף אלוהים מתערב ומתרה בלבן שלא ייגע ביעקב.

כשיהודי עושה הון בארץ יקראו לו גנב, כאשר הוא עושה זאת בחו"ל יקראו לו יהודי. עדיף להיות בארץ.

ידידיה חזני, נובמבר 2010