כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    0

    חיים בין הקורות

    105 תגובות   יום רביעי, 24/10/07, 12:14

     

    אוקיי, אז הפכתי מרצוני הטוב ובשמחה צינור לכל מיני משרות כתיבה ועריכה בברנז'ה. מה שמפתיע, או שלא, זה שאנשים פונים אלי ומבקשים שאייעץ להם במציאת עבודה או שאפנה את הקו"ח שלהם למי שאמצא לנכון. עכשיו, לא נעים לי להשיב פניהם ריקם, אבל אין לי שום ברירה אחרת.

     

    העבודה שדורשים ממני הפונים היא באמת משרה מלאה, עבודה של חברת השמה לכל דבר. ייתכן שבעתיד אתפנה מכל עיסוקיי ואפתח חברה שכזו, אבל נכון לעכשיו אני ממש לא מסוגלת לעסוק בכך, ויכולה רק לפרסם בקשות עבודה ולשדך בין המחפשים משני צדי המתרס. ולכן הסליחה עם כל מי שלא יכולתי לסייע להם.

     

    ועכשיו לעניין שלשמו כינסתי את עצמי: אני קוראת קורות חיים כבר המון שנים. למעשה זהו חומר הקריאה שאני הכי שולטת בו. לא ספרות יפה, לא רומנים עבי כרס, לא סיפורים קצרים ולא שירה קאנונית. קורות חיים. מאות עד אלפי קורות חיים קראתי במהלך שנות עבודתי, והייתי רוצה להגיד שהפכתי למאסטר בעניין, אבל לא.

     

    ככלל ראשון אציין שרוב הקו"ח המגיעים למשרה מסוימת כלל לא מתאימים לדרישות הבסיס שנכתבו בפנייה. למשל, עשרות קורות חיים שהגיעו אלי דרך alljobs למשרת עורך עמוד הבית לתפוז כללו בעלי מקצוע מכל הסוגים והמינים. מאנשי מכירות ועד עורכי דין, שמשומה משרת עריכת תוכן באינטרנט כולל ניסיון עיתונאי נראתה להם מתאימה לכישוריהם.

     

    ואחרי שהעפת את כל הקו"ח שלא מתאימים מלכתחילה, נשארת עם כמה עשרות קו"ח מתאימים לכאורה. וכאן מתחילה העבודה האמיתית והקשה. קריאת קורות החיים היא למעשה מלאכה בלשית, שבה צריך למצוא את כל המוקשים ולנסות להבין איפה אנשים משקרים, מחליקים פינות, מאדירים את מפעלות העבר שלהם ומפליגים בכישוריהם. עכשיו, מאחר שבימינו רוב האנשים בקיאים ואלופים בכתיבת קו"ח ועושים את זה במקצועיות רבה, צריך להתעלם מקו"ח מעוצבים להפליא וכתובים ברהיטות. הרי ברור שמישהו עשה למען המועמד את העבודה, ואין שום סיבה לחשוד בו שכתב את קו"חותיו במו ידיו.

     

    עוד דבר שלמדתי להתייחס אליו בחשדנות הוא אנשים שכותבים מיילים מאדליקים ומאגניבים ומאאממים. כמי שהולכת שולל אחרי שנינויות, אני נוטה להתפעל מדברים שכאלו. לא תמיד, כך מתברר, יש להם כיסוי.

     

    מלאכת הבילוש בקריאת הקו"ח מתחילה במציאת השנים החסרות. אנשים הרי לא יכתבו "בין 2000 ל-2005 החלטתי לחפש את עצמי בהודו, בלעתי כמה חביתות עם פטריות הזיה, אושפזתי בעקבות זה בשלוותה ועכשיו אני ערוך ומוכן לערוך/לכתוב/וכן הלאה. לא, אלו השנים שפשוט ייעדרו מהקו"ח, וצריך למצוא אותן. לא שזו משימה מורכבת, אבל צריך לשים לב.

     

    גם אם אדם עבד, למשל, הרבה שנים, או למד, ופתאום בין 2003 ל-2007 אין כלום, ברור שמשהו קרה, ושפליטתו ממעגל העבודה אינה מבשרת טובות, ובעיקר אם לא מוזכר שום דבר בנושא. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם אירוע או טראומה שכזו היא להזכיר אותה.

     

    אנא היפטרו מסופרלטיבים מיותרים, שהרי אין להם משמעות במלאכת הבילוש. כל "ראש צוות אבטחה" הוא ש.ג. בעזריאלי, וכל "כותב ראשי" הוא סתם כותב, הרי אני יודעת את זה. הסופרלטיבים (לפחות מבחינתי) מיותרים ומייגעים.

     

    במהלך שלבי המיון שעשיתי למשרת עריכת עמוד הבית בתפוז, נתתי למועמדים מבחן מסוים. אחד המועמדים כתב לי בתגובה: מצטער, אני לא מאמין במבחנים כמדד. המבחן היה סימולציה לעבודה עצמה, לא שום דבר אחר. מועמד אחר כתב לי בתגובה לכך שחזרתי אליו: לפני שאנחנו מתקדמים אני רוצה לדעת מראש את כל תנאי ההעסקה והמשרה (וזה עוד לפני שענה למבחן או לפני שקבעתי איתו ראיון). ברור שבכך הסתיימו יחסינו.

     

    עוד מהמורה בקו"ח הוא ניסיון עבודה בכל מיני אתרים ומקומות שלא שמעת עליהם אף פעם, או ששמעת ואין לך שום דבר טוב להגיד עליהם. פה צריך להפעיל שיקול דעת: האם העבודה שאדם עבדה במקום מסוים ולא נחשב צריכה להעיד עליו? ואולי אחרי שהתנסה שם הבין שהוא מחפש משהו אחר, טוב יותר? אין לי תשובה נחרצת לעבודה במקומות מפוקפקים במירכאות, וצריך לדון בכל מקרה לגופו.

     

    בעיה נוספת היא הסטודנטים למיניהם, שאי אפשר להבין תמיד האם סיימו את חוק לימודיהם בשנה שעברה, או ש-2007, משמע שהם ממשיכים ללמוד השנה, ואולי כל שנותר להם הוא כתיבת עבודה אחת, או קורס ביום חמישי בשמונה בערב או בבוקר, ואז, זה לא מפריע במיוחד, או שמדובר במשרת לימודים מלאה. אני מודה שהתבלבלתי לא פעם עם כל ענייני הלימודים הללו.

     

    עברנו כמה שלבים והגענו לשלב הראיון: ראשית, אם פונים אליכם ומזמינים אתכם, תשתדלו להיות נגישים כמה שיותר, בגבולות הסביר, גם אם אתם עובדים עדיין במקום אחר. התברברות ותשובות מאוחרות להודעות טלפוניות שלכם לא מבשרים טובות.

     

    לא לאחר לראיון, טוב, זה מובן מאליו. והדבר הנוסף, והמרכזי, תתלבשו יפה, כמו שאמא שלי נהגה לומר לי. מה זה יפה? זה אומר ייצוגי, הולם, ראוי. השתדלו לא לגרור רגליים בסנדלי אצבע, ולא ללבוש חולצה שידעה ימים טובים יותר או נשלפה מלוע ארי המחמד שלכם, וגם מכנסייים קצרים זה לא כל כך לעניין. אוקיי, קבלו תיקון. זה לא לעניין בכלל. למה? כי הנונשלנטיות הזו לא מתאימה לשום מקום עבודה, אלא אם המשרה היא מציל בשפת הים. וגם אז, אני חוזרת בי, אני לא חושבת שצריך לבוא לראיון במכנסיים קצרים. נשמע שמרני, לא קולי בכלל ומרובע? אולי.

     

    במהלך הראיון היו אסרטיביים, בעלי חיוּת, תקשורתיים וורבליים, הסתכלו בעיני המראיין והפגינו תשוקה ורצון עז לזכות במשרה המיוחלת. ישיבה מבוישת, אפאטית ולא-שמה-זינית לא תתקבל בברכה.

     

    נניח שהראיון עבר בהצלחה יחסית, ויש לך כמה מועמדים ראויים. איך תחליטי? טבלת פלוסים ומינוסים יכולה להועיל, וכך גם טלפונים לממליצים פוטנציאליים. השיטה השנייה יעילה רק בחלקה, מאחר שא. הממליצים יהיו תמיד אנשים שהמועמד סומך עליהם, אולי חבר שלהם, ולא בטוח שאפשר להתייחס להמלצה כלשונה. והדבר הנוסף, לא בטוח שאת/ה והממליצ/ה חיפשתם אותם דברים, או רואים עין בעין את המשרה המבוקשת או את התכונות הנדרשות מעובד.

     

    לסיכום, העצה הכי חשובה שיש לי לתת לקוראי הקו"חים היא לגלות עירנות, לא להתלהב ממפגני ראווה, לפגוש את האדם המיועד וללכת בעקבות הלב. זה לא קל, ולעתים האכזבות ממי שבחרתם יכולות לערער את תחושת הביטחון  שלכם, אבל אין מה לעשות, זה סיכון שתמיד יש לקחת. ומקסימום, חזרו אלי ואני אצנרר.


    ואם כבר.....
    לחם עבודה
    תזכורת לכמה משרות שאולי היטשטשו בלהט האירועים והצעות חדשות להפליא:

    במוסף כלכלה ידיעות מחפשים
    * כתב/ת בנקים
    * מפיק/ה
    שלחו אלי.

     

    לאתר אינטרנט דרוש/ה איש/ת תוכן נמרץ/ת עם התמחות בתחום תוכן גולשים (סרטוני וידאו). ראש מגניב וטיפה רקע בעבודה בתחום חובה. עדיפות לבעלי ניסיון בעבודה משולבת עם מחלקות שיווק.
    אהיה לכם הצינור.

     

    למקומון באזור השפלה דרוש/ה עורך/ת חדשות עם ראש ממש גדול. תנאים די נוחים, ניסיון חובה.

    קו"ח moranhafaka@gmail.com

     

    תקציבאי/ת ספורטיבי/ת לתחום הפרסום באינטרנט - עבודה עם לקוחות מובילים.
    תואר ראשון רלוונטי - חובה.
    ה
    בנה וידע בתחומי הספורט התחרותי ומוצרים נלווים - יתרון.
    יחסי אנוש מעולים ונכונות לעבודה מאומצת ומאתגרת.
    העבודה בתל אביב.
    קו"ח ופרופיל מיספייס/פייסבוק/מקושרים/קפה ואחרים

    haim@tbwad.com


    קורעים בקפה

    האם גדי שמשון ואנוכי שימשנו השראה לידיעה בגלובס על אצבעותיו המסמסות של דנקנר?


    בלוגלנד

    אחרי רביב דרוקר וצ'יקו מנשה, ברור לכולם מי צריך לכתוב בלוג, נכון?

    צבי יחזקאלי. אבל כולל תמונות שיתחדשו מדי יום.

    ואחריו הצמד קירשנדון. בלוג בדיאלוג. נשתה בצמא.

     

    מחר יתקיים כנס בלוגרים של וורדפרס במכללת אפקה.


    לפני פיזור

    ובלי שום קשר, הוסר הלוט מעל דמותה של המשוררת המנוחה צאלה כץ.

    מוקדש לליליט באהבה.

     

    סליחה על שהפוסט לא עוסק היום בענייני השעה הלא בלתי בוערים.

    שידורינו יתחדשו ביום שישי, אני מקווה.

     

    vlvtunderground@gmail.com

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (103)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/10/07 13:46:

      אני מצטטת אותך:

       

      "אבל חשוב שתביני, שאם אתן למישהו, שלא יודע מי זאת ולווט ומה קורותיה, לקרוא את הטקסט הזה, הוא יגיב באותה דרך שאני הגבתי". 

        26/10/07 13:22:

       

      צטט: velvet 2007-10-26 13:04:22

       

      הטעות היחידה שלך היא שאת חושבת שאפשר לקרוא טקסט באופן אחד. והרי מי כמונו יודע על מגוון הפרשנויות שטקסט מייצר, ולמדתי את זה גם על בשרי הצרוב. ובדיוק התייחסתי לזה בפוסט החדש (יש! חדש!) אפרופו הטקסט של שי גולדן מהיום.

      לא כל אדם שתתני לו לקרוא את הטקסט הזה כמו שהוא, בלי ידע מוקדם, יפרשן אותו באותה צורה. להפך. יהיו לו אלפי פרשנויות. לא אחת.

      קודם כל - למה טעות? הרי ציינתי ואמרתי "לדעתי" וכו' וכמה אפשר לחזור על "לדעתי". לא ברור שאני מדברת רק בשם עצמי? לא ברור שיש עוד דעות? מה אמרת בזה? בנוסף, ציינתי במפורש, ש-"מי שהלב שלו נמצא מקום הנכון לפי מה שאני רואה כמקום הנכון", יפרש כך את הטקסט.

      שני. עניין הפרשנות-מפרשים-פירושים לטקסט ידוע לי על כל מורכבותו. באמת, נשבעת. מצד שני, כשמישהו שולף דווקא את הטיעון הזה לנוכח ביקורת, אז... איך לומר בעדינות, אני קצת חושדת שהוא לא ממש מקשיב.  אבל אולי אני טועה.

      כמובן שגם עניין ה"ידע המוקדם" לצד הטקסט במה שנוגע לפרשנות הוא נושא חבוט וידוע. אבל מבחינתי הוא רלוונטי כשאני קוראת את הנרי ג'יימס. סתם בדיחה ובלי להעליב. בכל אופן, זהו. אני את שלי אמרתי. זה מה שרציתי להגיד. ואין לי מה להוסיף.

        26/10/07 13:08:

       

      צטט: st_s 2007-10-26 13:03:52

       

      ועוד משהו,

       

      אם היית מכירה אותי קצת יותר היית מבינה שלא יכול להיות שאכתוב דבר כזה, כי עלבונות לגופו של כותב זה לא הקונספט שלי.

      אני יכולה להתווכח באסרטיביות רבה ביותר על נושא או אידיאולוגיה אבל לעולם לא אבוא להעליב כותב באופן אישי.

      וגם - אחד הנושאים  הכי קרובים אלי וחשובים בעיני, זו השפה העברית ומשמעויותיה. לא יתכן שאכתוב שגיאה לשונית כזאת.

      יש לי סיכולי אותיות אבל בהחלט לא מתאים לי לכתוב מן עם יוד כשאני לא מתכוונת במפורש לסקס.

      אס-תי, אני לא מכירה אותך. אבל בתגובות שלך לדבריי היה משהו צורם. גם הטעות הזאת צרמה לי. וככה זה התחבר לי. צרימה עם צרימה, הלכו ביחד, אלוהים יודע לאן. לא התכוונתי  להעליב. אם נעלבת ממני - מתנצלת.

        26/10/07 13:08:

       

      צטט: velvet 2007-10-25 22:24:32

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-10-25 19:34:58

      כוכב על הקו"ח. האם תרשי לפרסם את הנחיותיך באתר שלי? זה יעזור ללא מעט א/נשים שאינם מסתובבים במסדרונות הקפה.

      בהחלט, למה לא.

      אני אעביר לוורד ואשלח לאישורך, תודה :)

        26/10/07 13:04:

       

      צטט: ampm 2007-10-26 12:42:11

      אין בטקסט הזה אמפטיה... את סומכת על זכרונו של קורא הבלוג. כלומר, שהטקסט הזה - על הקורות - לא קיים כיחידה עצמאית בעינייך ואי אפשר לנתק אותו משמך ומכל הידע עלייך... אבל חשוב שתביני, שאם אתן למישהו, שלא יודע מי זאת ולווט ומה קורותיה, לקרוא את הטקסט הזה, הוא יגיב באותה דרך שאני הגבתי. אלא אם כן הלב שלו לא נמצא במקום הנכון, לפי מה שאני רואה כמקום הנכון. כלומר, אני שפטתי את הטקסט שלך, לא אותך. 

      את אולי לא מתנשאת וכו' וגו'. אבל הטקסט שהנפקת חסר אמפטיה. את אולי הכי מזדהה בעולם עם החלשים ומחפשי העבודה, כי גם את עברת את זה וכל הבלגן הזה. אבל בטקטס אין את הרגש הזה, והוא מביע ניכור קריר ביותר. זהו טקסט למנהלים. העצות, כביכול, שאת נותנת שם למחפשי העבודה, ניתנות ממרום מושבו של המנהל הלא אכפתי; אין בטקטס ביטוי לאכפתיות כלפי מחפש העבודה; ולכן הטקסט הזה לא נוח ולא נעים לעיניו של מחפש העבודה; שהטקסט גורם לו להרגיש שמתבוננים עליו מלמעלה למטה.

      הטעות היחידה שלך היא שאת חושבת שאפשר לקרוא טקסט באופן אחד. והרי מי כמונו יודע על מגוון הפרשנויות שטקסט מייצר, ולמדתי את זה גם על בשרי הצרוב. ובדיוק התייחסתי לזה בפוסט החדש (יש! חדש!) אפרופו הטקסט של שי גולדן מהיום.

      לא כל אדם שתתני לו לקרוא את הטקסט הזה כמו שהוא, בלי ידע מוקדם, יפרשן אותו באותה צורה. להפך. יהיו לו אלפי פרשנויות. לא אחת.

        26/10/07 13:03:

       

      צטט: ampm 2007-10-26 12:59:20

       

      את צודקת. זו ריקי... אם אני זוכרת את השם נכון. מרוב ציטוט על ציטוט חשבתי שאת כתבת את זה. סליחה.

       

      ועוד משהו,

       

      אם היית מכירה אותי קצת יותר היית מבינה שלא יכול להיות שאכתוב דבר כזה, כי עלבונות לגופו של כותב זה לא הקונספט שלי.

      אני יכולה להתווכח באסרטיביות רבה ביותר על נושא או אידיאולוגיה אבל לעולם לא אבוא להעליב כותב באופן אישי.

      וגם - אחד הנושאים  הכי קרובים אלי וחשובים בעיני, זו השפה העברית ומשמעויותיה. לא יתכן שאכתוב שגיאה לשונית כזאת.

      יש לי סיכולי אותיות אבל בהחלט לא מתאים לי לכתוב מן עם יוד כשאני לא מתכוונת במפורש לסקס.

        26/10/07 12:59:

       

      צטט: st_s 2007-10-26 12:49:37

       

      צטט: ampm 2007-10-26 12:42:11

      הערה לאס-תי. באחת מתגובותייך כתבת: "המרצע (המריר) נשלף מין השק". כשכותבים מין כלומר עם יוד אחרי המם, הכוונה היא למין כמו סקס או זן או סוג וכו'. כשמוציאים מרצע מן השק מוציאים אותו בלי יוד.

       

      מעולם לא כתבתי דבר כזה.

       

      מה שמדהים אותי הוא איך במקום הזה בו יש טקסט מול העיניים אנשים מגיבים למה שיש להם בראש ולא למה שנמצא שחור על גבי מסך.

      זה לא שאמרתי דברים והזכרון בוגד או עושה מניפולציות - כאן אפשר לראות את האמת המקורית.

      בקיצור לפני שיעור חינוך הבא שלך אנא אמתי את מקורותיך.

      את צודקת. זו ריקי... אם אני זוכרת את השם נכון. מרוב ציטוט על ציטוט חשבתי שאת כתבת את זה. סליחה.

        26/10/07 12:49:

       

      צטט: ampm 2007-10-26 12:42:11

      הערה לאס-תי. באחת מתגובותייך כתבת: "המרצע (המריר) נשלף מין השק". כשכותבים מין כלומר עם יוד אחרי המם, הכוונה היא למין כמו סקס או זן או סוג וכו'. כשמוציאים מרצע מן השק מוציאים אותו בלי יוד.

       

      מעולם לא כתבתי דבר כזה.

       

      מה שמדהים אותי הוא איך במקום הזה בו יש טקסט מול העיניים אנשים מגיבים למה שיש להם בראש ולא למה שנמצא שחור על גבי מסך.

      זה לא שאמרתי דברים והזכרון בוגד או עושה מניפולציות - כאן אפשר לראות את האמת המקורית.

      בקיצור לפני שיעור חינוך הבא שלך אנא אמתי את מקורותיך.

        26/10/07 12:42:

      לטוויסטר, ממש ריגשת אותי בדברייך. ל-פינאט - תודה, זה היה מרגש.

      לצפוןגולי  ובכלל. חשוב לי לציין ולהגיד, לאור הויכוח שהתעורר, שאני עצמי לא מחפשת עבודה. אני לא שולחת קורות חיים ולא מתרוצצת. אבל הייתי שם. ואני זוכרת. אני מקווה שלא אחזור לשם. ואני תמיד אזכור.

      לוולווט.

      קראתי את כתב ההגנה שלך. אין דרך אחרת להגדיר את תגובתך לדבריי אלא ככתב הגנה לעצמך. אבל העניין הוא, וזו גם הבעיה, שלא תקפתי אותך אישית; ואם התקבל רושם כזה אני מתנצלת, לא כמעשה "ליקוק" או טיוח לאור הויכוח התוסס שנהיה, וגם לא מפני שאני חוזרת בי. לא ולא.  מה שחשוב לי שיהיה מובן הוא שאני התייחסתי לטקסט שכתבת. לטקסט.  וחשוב לעשות את ההפרדה.

      .

      אין בטקסט הזה אמפטיה. מקריאת ככתבה הגנה שלך עולה (ואני מאמינה לך) שאת זוכרת היטב מה שעברת לפני שנה וכו' ושאת סומכת על זכרונו של קורא הבלוג. כלומר, שהטקסט הזה - על הקורות - לא קיים כיחידה עצמאית בעינייך ואי אפשר לנתק אותו משמך ומכל הידע עלייך, מכל מה שעבר עלייך בעבר שפרסמת על עצמך. כלומר את מצמידה באמצעות זכרונו של הקורא את הרזומה שלך כולל זמן פציעות וכאבים, ומצפה שיעשה את המאזן הרצוי בזמן הקריאה ויסיק את המסקנות הרצויות, בזמן הקריאה, לאור הידע שלו עלייך. וזה בסדר, זה לגיטימי. ואני לא אומרת את זה בליגלוג חלילה, אלא מנסה להבין את כתב ההגנה. אבל חשוב שתביני, שאם אתן למישהו, שלא יודע מי זאת ולווט ומה קורותיה, לקרוא את הטקסט הזה, הוא יגיב באותה דרך שאני הגבתי. אלא אם כן הלב שלו לא נמצא במקום הנכון, לפי מה שאני רואה כמקום הנכון. כלומר, אני שפטתי את הטקסט שלך, לא אותך. 

      את אולי לא מתנשאת וכו' וגו'. אבל הטקסט שהנפקת חסר אמפטיה. את אולי הכי מזדהה בעולם עם החלשים ומחפשי העבודה, כי גם את עברת את זה וכל הבלגן הזה. אבל בטקטס אין את הרגש הזה, והוא מביע ניכור קריר ביותר. זהו טקסט למנהלים. העצות, כביכול, שאת נותנת שם למחפשי העבודה, ניתנות ממרום מושבו של המנהל הלא אכפתי; אין בטקטס ביטוי לאכפתיות כלפי מחפש העבודה; ולכן הטקסט הזה לא נוח ולא נעים לעיניו של מחפש העבודה; שהטקסט גורם לו להרגיש שמתבוננים עליו מלמעלה למטה. זו נקודת מבטו של הטקסט. ואי אפשר להתכחש לזה. אולי מה שרצית להעביר לא עבר. אולי לא הצליח לך. קורה. גם אם את מרגישה שאת יושבת באי נוחות מסויימת על כס המנהלים, גם אם את מרגישה הכי סחבקית של העובדים שלך שבפיקודך - הטקסט שהנפקת חסר אמפטיה. זהו טקסט, בדיוק כפי שאס-תי-אס כתבה, שלא רלוונטי  להכניס בו אמפטיה מאחר שהוא מפרט טכני. את הנפקת מפרט טכני; כאילו עסקינן ברכיבים טכניים; אבל מדובר בבני אדם ובקורותיהם, גם אם המקצועיים בלבד.

      .

      הערה לאס-תי. באחת מתגובותייך כתבת: "המרצע (המריר) נשלף מין השק". כשכותבים מין כלומר עם יוד אחרי המם, הכוונה היא למין כמו סקס או זן או סוג וכו'. כשמוציאים מרצע מן השק מוציאים אותו בלי יוד.

       

        25/10/07 23:40:

      צטט: shulamit 2007-10-25 22:40:10

      אני זוכרת את קורותיך ומעריכה את דרך התנהלותך, שמחה בהשגיך מפני שהם מעודדים אותי לחשיבה אופטימית וחיובית.

      לצערי, לעתים, קורה משהו לבני אדם כאשר הם הופכים למנהלים או לבעלי יכולת להשפיע על גורל אחרים. זה קורה להורים, למורים, ,למנהלים ולרבים אחרים, כנראה זה קורה לכולנו.

      נראה לי שבגלל הפרמטרים שעל פיהם את בוחנת את האנשים, את עלולה לפספס את המקורי, היחודי והמתאים ביותר. הרי את לא מחפשת קריין טלביזיה , דוגמן או משווק אלא ראש טוב ויצירתי ואדם מיומן בתחום הספציפי.

      הייתי בשני צדי המתרס, לא מהיום ולא מאתמול. אני קוראת קורות חיים הרבה שנים לסירוגין.

      מה בדרך השיפוט שלי גורם לך לחשוב שאני מחפשת לכאורה קריין טלוויזיה או דוגמן, או שאני מפספסת את המקורי והייחודי או שמשהו קרה לי בדרך, דווקא עכשיו, אחרי התנסויות מכל הסוגים, המינים והצבעים?

        25/10/07 23:01:

      זו בעיה חמורה, יש לי חברים מהדרום שעובדים שנים בתעשיה

      הם משקרים באשר למרחק שלהם מתל אביב

      אני גם לא מבין את זה כי בארה"ב או יפן לנסוע שעתיים לעבודה זה ממש לא ביג דיל

      אבל אלו עובדות החיים

       

      Quote: velvet 2007-10-25 00:06:54

       

      צטט: כוס התה 2007-10-24 23:47:00

      אני למשל , התחלתי לציין באחרונה שאני גר בדרום כשאני שולח קורות חיים למשרות תחקירן "בתעשיה" מאז כבר לא חוזרים אלי, ונחסך לי הטרטור של לנסוע לראיונות.

      מלכוד קטן, לא? זאת לא צריכה להיות בעיה, אם המועמד לוקח על עצמו את אחריות של להגיע בזמן ולא לקטר על כך.

       

        25/10/07 22:40:

       

      צטט: velvet 2007-10-25 22:22:52

       

      צטט: ampm 2007-10-25 14:11:31

      אני לא עם הפוסט הזה כל כך. אני עם המחפשים, עם החלשים. עם הזקוקים לעבודה, עם המובטלים והנואשים אחר פרנסה - אני מזדהה איתם ולא איתך. ליבי איתם, אני מזדהה הרבה יותר עם המנוצחים. עם קשי היום. והפוסט שלך שייך למנצנצים הקרויים 'מנהלים'. הפוסט הזה הוא פוסט למנהלים בלבד, זה היה אמור להיות שמו, זאת כותרתו האמיתית.  זה פוסט של בוסים; של המסודרים; אלה שמביטים ממרום מושבם הנינוח על חסרי המזל  שרצים כמו עכברים מודאגים במבוכי הראיונות האינסופיים, המתנהלים בחדרים מנוכרים קרים וממוזגים.


      אני נאלצת להזכיר שוב, למרות שחזרתי על כך בערך 5,000 פעם, שהבלוג הזה נפתח אחרי שהגעתי לדד אנד, למצוקה אמיתית, למבוי סתום בקריירה שלי. הייתי מושפלת, מבוזה ואומללה. זה היה המניע לכתיבת הבלוג, הייאוש וחוסר האונים.

      וזה קרה לפני שנה ועשרה חודשים, לא לפני עשר שנים, כך שלבוא עכשיו ולומר לי שנקודת המבט שלי היא של הבוסים, של המסודרים, של השבעים, זה קצת לא הוגן. כן, נקודת המוצא שלי כרגע היא של מי שהציעה עבודה, שהייתה צריכה עובדים. אז על זה להתרעם?
      ואם היית מכירה אותי היית יודעת שהחדר שלי לא ממוזג אף פעם.


      אני חושבת שאכן צדקו אלה שאמרו שיש מעט התנשאות בנימת דברייך (אם כי ברור לי שלא זאת הייתה הכוונה אבל מה לעשות וזה מה שיצא). אין ספק שחסרה מאוד בתאורייך - על מנת חלקו של המנהל הסובל והממיין - מעט אמפטיה, לאלה שלא זכו להגיע, לעמדת הבוס המיוחלת. הדיבור שם בפוסט הוא דיבור-על: על אלה שמשקרים, על אלה שמגזימים, על אלה שמדלגים על שנים ריקות ולא מדווחות, על אלה שחושבים את עצמם למה שהם לא, בקיצור על גרגרי-אדם הללו שמתנקזים כמו נמלים אל בין ידיה של הבוסית, שאמורה לבחור ובעיקר למיין. זה דיבור על אובייקטים. את מדברת שם על כל מחפשי העבודה למיניהם כעל אובייקטים. ואילו הם סובייקטים. הם אנשים, בני אדם, שרוצים להתפרנס בכבוד.


      אני מזכירה לך, ושוב, כנראה שכחת, שהבלוג הזה מציע מדי יום עבודות ומשרות, ושבהתנדבות, ומרצוני הטוב והחופשי אני מעבירה מידע בין מחפשים מפה ומשם. לא, לא מגיע לי על זה צל"ש, אבל גם לא לטעון שאני מתייחסת לאנשים כאל גרגרי אדם. את יודעת, יש גבול.


      אני לא הייתי בוחרת בנימה כזאת דווקא כדי לספר על אופיים של קורות החיים המגיעים אל שולחני.

      סבבה, אז תבחרי נימה אחרת. גם הפוסט של איציק רנרט מקסים באמת. אז?

       

       

      שלום V

       

      אני זוכרת את קורותיך ומעריכה את דרך התנהלותך, שמחה בהשגיך מפני שהם מעודדים אותי לחשיבה אופטימית וחיובית.

      לצערי, לעתים, קורה משהו לבני אדם כאשר הם הופכים למנהלים או לבעלי יכולת להשפיע על גורל אחרים. זה קורה להורים, למורים, ,למנהלים ולרבים אחרים, כנראה זה קורה לכולנו.

       

      נראה לי שבגלל הפרמטרים שעל פיהם את בוחנת את האנשים, את עלולה לפספס את המקורי, היחודי והמתאים ביותר. הרי את לא מחפשת קריין טלביזיה , דוגמן או משווק אלא ראש טוב ויצירתי ואדם מיומן בתחום הספציפי.

       

      כל טוב

      שולמית

        25/10/07 22:38:

       

      Quote: twister 2007-10-25 17:56:14

      או, סוף סוף נגעת בנקודה הנכונה.

      ....

       

       

      AMPM וטוויסטר, לו היו לי כוכבים ולו ניתן היה לככב תגובות, הייתי ממטירה עליכן כל כך הרבה כוכבים עד שהיה צורך להקדיש את IMDB רק לשתיכן.

        25/10/07 22:34:

       

      צטט: קלאודיה קרדינל 2007-10-24 21:11:54

      אני רק שאלה...

      בתור זו שנמצאת מהצד השני של המתרס, אולי תוכלי לתת עצה;

      מה יעשו אותם בוגרים, חסרי ניסיון, אבל עם פי 2 אמביציה מכל מועמד אחר?

      איך יוצאים מהלופ הזה? חוסר ניסיון שמונע מציאת עבודה שמונע צבירת ניסיון?

      מתחילים מלמטה, ממשרות זוטרות, ומתקדמים, לאט לאט. אולי יש מטאורים, אבל אני מאמינה בדרך שצריך לעבור.

        25/10/07 22:31:

       

      צטט: פסיכו 2007-10-25 14:05:20

      לא יודע למה זה קורה, אבל אלה שמיח"צנים את עצמם ממש טוב (רהיטות, זרימה בראיון, לבושים יפה וכו.), מתגלים אחרי זמן קצר בעבודה כחסרי מקצועיות ועובדים גרועים באופן כללי.

      ככה לפחות אני שמתי לב במקומות שעבדתי בהם. 

      כן, יש גם אפשרות כזאת. נתקלתי בה לא פעם. מצד שני, אין לי דוגמא למקרים הפוכים. מעניין למה

        25/10/07 22:28:

       

      צטט: נתי טוקר 2007-10-25 12:00:27

       

      ציטוט מהפוסט:

      ובכן, גם לי יצא לא פעם להתעסק בגיוס כוח אדם, ואני סבור שזה לא ממש הוגן לטרטר אנשים לבצע מבחנים ולהגיע לראיונות כאשר אין להם מושג ירוק  מהם  תנאי ההעסקה. לפחות בראשי פרקים. ואני מזהה מעט שרלטנות מצד מעסיקים שלא נוהגים כך.

      אגב, זה גם חוסך זמן. לא צריך לבזבז פגישה של חצי שעה להבין שהעיתונאי המתחיל ממולך מצפה לשכר של טאלנט.

      בפירוט המשרה הספציפית היו כל הנתונים הדרושים. למעט השכר.
      בנוסף, לא טרטרתי איש לשומקום. מדובר היה במבחן פשוט שעושים בבית וצריך לשלוח לי במייל חזרה.

      אגב, יש מקומות בהם סדרת החינוך והמבדקים לקראת והשלבים השונים, וראיון א', ב' וג' מפרכת באמת. אין בין זה ובין הדברים שביקשתי מאומה. 

        25/10/07 22:24:

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-10-25 19:34:58

      כוכב על הקו"ח. האם תרשי לפרסם את הנחיותיך באתר שלי? זה יעזור ללא מעט א/נשים שאינם מסתובבים במסדרונות הקפה.

      בהחלט, למה לא.

        25/10/07 22:22:

       

      צטט: ampm 2007-10-25 14:11:31

      אני לא עם הפוסט הזה כל כך. אני עם המחפשים, עם החלשים. עם הזקוקים לעבודה, עם המובטלים והנואשים אחר פרנסה - אני מזדהה איתם ולא איתך. ליבי איתם, אני מזדהה הרבה יותר עם המנוצחים. עם קשי היום. והפוסט שלך שייך למנצנצים הקרויים 'מנהלים'. הפוסט הזה הוא פוסט למנהלים בלבד, זה היה אמור להיות שמו, זאת כותרתו האמיתית.  זה פוסט של בוסים; של המסודרים; אלה שמביטים ממרום מושבם הנינוח על חסרי המזל  שרצים כמו עכברים מודאגים במבוכי הראיונות האינסופיים, המתנהלים בחדרים מנוכרים קרים וממוזגים.


      אני נאלצת להזכיר שוב, למרות שחזרתי על כך בערך 5,000 פעם, שהבלוג הזה נפתח אחרי שהגעתי לדד אנד, למצוקה אמיתית, למבוי סתום בקריירה שלי. הייתי מושפלת, מבוזה ואומללה. זה היה המניע לכתיבת הבלוג, הייאוש וחוסר האונים.

      וזה קרה לפני שנה ועשרה חודשים, לא לפני עשר שנים, כך שלבוא עכשיו ולומר לי שנקודת המבט שלי היא של הבוסים, של המסודרים, של השבעים, זה קצת לא הוגן. כן, נקודת המוצא שלי כרגע היא של מי שהציעה עבודה, שהייתה צריכה עובדים. אז על זה להתרעם?
      ואם היית מכירה אותי היית יודעת שהחדר שלי לא ממוזג אף פעם.


      אני חושבת שאכן צדקו אלה שאמרו שיש מעט התנשאות בנימת דברייך (אם כי ברור לי שלא זאת הייתה הכוונה אבל מה לעשות וזה מה שיצא). אין ספק שחסרה מאוד בתאורייך - על מנת חלקו של המנהל הסובל והממיין - מעט אמפטיה, לאלה שלא זכו להגיע, לעמדת הבוס המיוחלת. הדיבור שם בפוסט הוא דיבור-על: על אלה שמשקרים, על אלה שמגזימים, על אלה שמדלגים על שנים ריקות ולא מדווחות, על אלה שחושבים את עצמם למה שהם לא, בקיצור על גרגרי-אדם הללו שמתנקזים כמו נמלים אל בין ידיה של הבוסית, שאמורה לבחור ובעיקר למיין. זה דיבור על אובייקטים. את מדברת שם על כל מחפשי העבודה למיניהם כעל אובייקטים. ואילו הם סובייקטים. הם אנשים, בני אדם, שרוצים להתפרנס בכבוד.


      אני מזכירה לך, ושוב, כנראה שכחת, שהבלוג הזה מציע מדי יום עבודות ומשרות, ושבהתנדבות, ומרצוני הטוב והחופשי אני מעבירה מידע בין מחפשים מפה ומשם. לא, לא מגיע לי על זה צל"ש, אבל גם לא לטעון שאני מתייחסת לאנשים כאל גרגרי אדם. את יודעת, יש גבול.


      אני לא הייתי בוחרת בנימה כזאת דווקא כדי לספר על אופיים של קורות החיים המגיעים אל שולחני.

      סבבה, אז תבחרי נימה אחרת. גם הפוסט של איציק רנרט מקסים באמת. אז?

        25/10/07 20:24:

       

      צטט: עיתוניש 2007-10-25 20:03:24

       

      Quote: חנה בית הלחמי 2007-10-25 19:34:58

      כוכב על הקו"ח. האם תרשי לפרסם את הנחיותיך באתר שלי? זה יעזור ללא מעט א/נשים שאינם מסתובבים במסדרונות הקפה.

       

      לגבי צאלה כץ, איזה מזל שהגעתי הנה ולמדתי שיש משוררת ששמה צאלה כץ. בורה שכמותי (זה גם סממן של גיל - נתקעתי ביהודה עמיחי ויונה וולך).

      לא רק את נתקעת, גם השירה נתקעה.

       

      ולמעשה אין כזאת משוררת, כך שאת ממש בסדר.

      עאלק - פיקציה????

      נחמד. נרגעתי, תודה.

        25/10/07 20:03:

       

      Quote: חנה בית הלחמי 2007-10-25 19:34:58

      כוכב על הקו"ח. האם תרשי לפרסם את הנחיותיך באתר שלי? זה יעזור ללא מעט א/נשים שאינם מסתובבים במסדרונות הקפה.

       

      לגבי צאלה כץ, איזה מזל שהגעתי הנה ולמדתי שיש משוררת ששמה צאלה כץ. בורה שכמותי (זה גם סממן של גיל - נתקעתי ביהודה עמיחי ויונה וולך).

      לא רק את נתקעת, גם השירה נתקעה.

       

      ולמעשה אין כזאת משוררת, כך שאת ממש בסדר.

        25/10/07 19:34:

      כוכב על הקו"ח. האם תרשי לפרסם את הנחיותיך באתר שלי? זה יעזור ללא מעט א/נשים שאינם מסתובבים במסדרונות הקפה.

       

      לגבי צאלה כץ, איזה מזל שהגעתי הנה ולמדתי שיש משוררת ששמה צאלה כץ. בורה שכמותי (זה גם סממן של גיל - נתקעתי ביהודה עמיחי ויונה וולך).

        25/10/07 17:56:

       

      צטט: st_s 2007-10-25 17:22:42

       

      צטט: twister 2007-10-25 17:15:44

       

      אה, נעלבת, כאילו.

      מעניין.

       

      חלילה. מה פתאום?

      אני אין לי יכולת להיעלב כי כאמור אדם אכזר רע לב ואטום אנוכי בניגוד לכם יפי הנפש והענוגים שרק חושבים כל הזמן על צער הזולת.

       

      אז אל תחמיאי לעצמך.

       

      או, סוף סוף נגעת בנקודה הנכונה.

      את מבינה, אסתי (וזה קצת מוזר שאני צריכה להסביר לך את זה) - זה לא שאנחנו כאלה יפי נפש שאנחנו מגינים על הזולת וכל הזמן חושבים על צערו, זה פשוט שאנחנו הזולת. כולנו (טוב, חוץ מנוחי ושרי ועוד כמה) היינו - ואולי עוד נהיה- בתקופה זו או אחרת של חיינו, "מחפשי עבודה". יש מישהו שלא?

      בבקשה, בבקשה אל תגידי לי שזה משהו שאת לא מבינה.

      בבקשה לא, כי את בטוח בחורה אינטיליגנטית, ואני לא רוצה להאמין שפלטת כזה משפט מגעיל ועכשיו את עוד משחקת את הנעלבת.

      פשוט כי מוזר לי שדווקא את התעופפת ככה, בכל הכוח, על ampm שהעיזה לבטא את הפן המובס (זמנית, לפחות) או המותש, או חסר-הביטחון לרגע, של אלה שנמצאים בשלב החיפוש.

      אז מה שאת אומרת בעצם, זה שכל מחפש-עבודה הוא אישיות מסכנה וסובלת-מילדות.

      נורא מעניין אותי אם את הבנת בכלל מה כתבת, אם זו התמיכה שאת מעניקה לחבריך בשעה שהם נמצאים בשלב של חיפוש עבודה, או אולי את כן מעניקה תמיכה אבל זה מה שאת חושבת עליהם מאחורי הגב, שהם סובלים-מילדות, הטמבלולים הקטנים, ושיש להם אישיות מסכנה.

      אז בסדר, העברת לי את המסר הנשגב שאת לא יכולה להיעלב ממני, אני ודאי קטנה וחסרת משמעות עבורך ושאני לא אחמיא לעצמי (אני לא, תנוח דעתך)... אלא שאני לא האישיו פה, מצידי את יכולה להתעלם ממני ולחשוב עלי מחשבות נכלוליות עד מחרתיים, זה לא העניין.

      העניין הוא שאני קצת בשוק איך לוחמת צדק כמוך (וזה לא נאמר בזלזול) מגלגלת מפיה כזה משפט חשוך, כוללני, מעליב ואטום לגמרי, כאילו מעולם לא היית ואין סיכוי שתהיי בראיון עבודה מסוג כלשהו, או שתהיי מועמדת (מסכנה וסובלת-מילדות, כמובן) לתפקיד כלשהו, ותהיי בעמדה ה'מסכנה' באותה הגדרת בכזה חן.

      תבטלי אותי, זה בסדר. אבל מה עם האחרים?

       

       

        25/10/07 17:22:

       

      צטט: twister 2007-10-25 17:15:44

       

      אה, נעלבת, כאילו.

      מעניין.

       

      חלילה. מה פתאום?

      אני אין לי יכולת להיעלב כי כאמור אדם אכזר רע לב ואטום אנוכי בניגוד לכם יפי הנפש והענוגים שרק חושבים כל הזמן על צער הזולת.

       

      אז אל תחמיאי לעצמך.

        25/10/07 17:22:

       

      צטט: twister 2007-10-25 17:15:44

       

      צטט: st_s 2007-10-25 17:06:18

       

      צטט: twister 2007-10-25 15:33:49

       

      תראי, אסתי. אני מציעה שתחשבי שוב על המשפט הזה שכתבת (אני אמנע כרגע מלהגיד מה דעתי עליו ודי לחכימא) ותחשבי שוב על מה שמשתמע ממנו, ובעיקר מה הוא מעיד עליך.

       

       

      מה לעשות בניגוד לכם יפי הנפש אני בן אדם רע.

      ותודה לכל המחנכים ומנתחי דמותי. אל תתאמצו, ממש אין צורך בהשקעת זמן ומאמץ בפסיכולוגיה בגרוש, כאמור בן אדם רע לב אנוכי, משולל אמפתיה וניבזה.

       

      אה, נעלבת, כאילו.

      מעניין.

       

      המרצע (המריר) נשלף מין השק

        25/10/07 17:15:

       

      צטט: st_s 2007-10-25 17:06:18

       

      צטט: twister 2007-10-25 15:33:49

       

      תראי, אסתי. אני מציעה שתחשבי שוב על המשפט הזה שכתבת (אני אמנע כרגע מלהגיד מה דעתי עליו ודי לחכימא) ותחשבי שוב על מה שמשתמע ממנו, ובעיקר מה הוא מעיד עליך.

       

       

      מה לעשות בניגוד לכם יפי הנפש אני בן אדם רע.

      ותודה לכל המחנכים ומנתחי דמותי. אל תתאמצו, ממש אין צורך בהשקעת זמן ומאמץ בפסיכולוגיה בגרוש, כאמור בן אדם רע לב אנוכי, משולל אמפתיה וניבזה.

       

      אה, נעלבת, כאילו.

      מעניין.

        25/10/07 17:06:

       

      צטט: twister 2007-10-25 15:33:49

       

      תראי, אסתי. אני מציעה שתחשבי שוב על המשפט הזה שכתבת (אני אמנע כרגע מלהגיד מה דעתי עליו ודי לחכימא) ותחשבי שוב על מה שמשתמע ממנו, ובעיקר מה הוא מעיד עליך.

       

       

      מה לעשות בניגוד לכם יפי הנפש אני בן אדם רע.

      ותודה לכל המחנכים ומנתחי דמותי. אל תתאמצו, ממש אין צורך בהשקעת זמן ומאמץ בפסיכולוגיה בגרוש, כאמור בן אדם רע לב אנוכי, משולל אמפתיה וניבזה.

        25/10/07 16:07:

      am pm כל הכבוד למה שכתבת, אני מוכרח להודות שזה נגע לי, לקבל את התחושה שהבאת בכנות כזאת של "צד  ב" .

      לא קשור למה שV כתבה מהצד של ה"מעסיק",(הרי כל מעסיק כזה עד לפני חודש שלח קו"חים בדיוק כמוך,ועוד ישלח הרבה  בתחלופת מקצועות של העידן הזה).את יודעת כמה מנהלי כ"א (מועסקים) שולחים קו"חים תוך כדי עבודה?...מה שV עשתה היה "חלוקת חויות"

        25/10/07 15:49:

       

      צטט: twister 2007-10-25 15:33:49

       

      צטט: st_s 2007-10-25 14:38:14

       

      צטט: ampm 2007-10-25 14:11:31

      .

      אני לא הייתי בוחרת בנימה כזאת דווקא כדי לספר על אופיים של קורות החיים המגיעים אל שולחני.

       

      אמפתיה זה דבר חשוב, אבל לדעתי לא רלוונטי לפוסט הזה.

      יש כאן מדריך לכתיבה נכונה של קורות חיים, לא להבעת הזדהות, חמלה ואמפתיה לאישיותם המסכנה והסובלת מילדות של מחפשי העבודה

       

      תראי, אסתי. אני מציעה שתחשבי שוב על המשפט הזה שכתבת (אני אמנע כרגע מלהגיד מה דעתי עליו ודי לחכימא) ותחשבי שוב על מה שמשתמע ממנו, ובעיקר מה הוא מעיד עליך.

       

       

      גם אני מצטרף לתחושה המאד מאד לא נעימה שהתעוררה בי כשקראתי את דברי אסתי.

       

        25/10/07 15:33:

       

      צטט: st_s 2007-10-25 14:38:14

       

      צטט: ampm 2007-10-25 14:11:31

      .

      אני לא הייתי בוחרת בנימה כזאת דווקא כדי לספר על אופיים של קורות החיים המגיעים אל שולחני.

       

      אמפתיה זה דבר חשוב, אבל לדעתי לא רלוונטי לפוסט הזה.

      יש כאן מדריך לכתיבה נכונה של קורות חיים, לא להבעת הזדהות, חמלה ואמפתיה לאישיותם המסכנה והסובלת מילדות של מחפשי העבודה

       

      תראי, אסתי. אני מציעה שתחשבי שוב על המשפט הזה שכתבת (אני אמנע כרגע מלהגיד מה דעתי עליו ודי לחכימא) ותחשבי שוב על מה שמשתמע ממנו, ובעיקר מה הוא מעיד עליך.

       

        25/10/07 14:38:

       

      צטט: ampm 2007-10-25 14:11:31

      אני לא עם הפוסט הזה כל כך. אני עם המחפשים, עם החלשים. עם הזקוקים לעבודה, עם המובטלים והנואשים אחר פרנסה - אני מזדהה איתם ולא איתך. ליבי איתם, אני מזדהה הרבה יותר עם המנוצחים. עם קשי היום. והפוסט שלך שייך למנצנצים הקרויים 'מנהלים'. הפוסט הזה הוא פוסט למנהלים בלבד, זה היה אמור להיות שמו, זאת כותרתו האמיתית.  זה פוסט של בוסים; של המסודרים; אלה שמביטים ממרום מושבם הנינוח על חסרי המזל  שרצים כמו עכברים מודאגים במבוכי הראיונות האינסופיים, המתנהלים בחדרים מנוכרים קרים וממוזגים. ולפיכך. אני חושבת שאכן צדקו אלה שאמרו שיש מעט התנשאות בנימת דברייך (אם כי ברור לי שלא זאת הייתה הכוונה אבל מה לעשות וזה מה שיצא). אין ספק שחסרה מאוד בתאורייך - על מנת חלקו של המנהל הסובל והממיין - מעט אמפטיה, לאלה שלא זכו להגיע, לעמדת הבוס המיוחלת. הדיבור שם בפוסט הוא דיבור-על: על אלה שמשקרים, על אלה שמגזימים, על אלה שמדלגים על שנים ריקות ולא מדווחות, על אלה שחושבים את עצמם למה שהם לא, בקיצור על גרגרי-אדם הללו שמתנקזים כמו נמלים אל בין ידיה של הבוסית, שאמורה לבחור ובעיקר למיין. זה דיבור על אובייקטים. את מדברת שם על כל מחפשי העבודה למיניהם כעל אובייקטים. ואילו הם סובייקטים. הם אנשים, בני אדם, שרוצים להתפרנס בכבוד.

      .

      אני לא הייתי בוחרת בנימה כזאת דווקא כדי לספר על אופיים של קורות החיים המגיעים אל שולחני.

       

       

      אמפתיה זה דבר חשוב, אבל לדעתי לא רלוונטי לפוסט הזה.

      יש כאן מדריך לכתיבה נכונה של קורות חיים, לא להבעת הזדהות, חמלה ואמפתיה לאישיותם המסכנה והסובלת מילדות של מחפשי העבודה

        25/10/07 14:30:

      אם-פם, רנרט כתב פוסט בעל נימה יותר מפויסת על תוגת הקורא בקורות חיים.

       

        25/10/07 14:11:

      אני לא עם הפוסט הזה כל כך. אני עם המחפשים, עם החלשים. עם הזקוקים לעבודה, עם המובטלים והנואשים אחר פרנסה - אני מזדהה איתם ולא איתך. ליבי איתם, אני מזדהה הרבה יותר עם המנוצחים. עם קשי היום. והפוסט שלך שייך למנצנצים הקרויים 'מנהלים'. הפוסט הזה הוא פוסט למנהלים בלבד, זה היה אמור להיות שמו, זאת כותרתו האמיתית.  זה פוסט של בוסים; של המסודרים; אלה שמביטים ממרום מושבם הנינוח על חסרי המזל  שרצים כמו עכברים מודאגים במבוכי הראיונות האינסופיים, המתנהלים בחדרים מנוכרים קרים וממוזגים. ולפיכך. אני חושבת שאכן צדקו אלה שאמרו שיש מעט התנשאות בנימת דברייך (אם כי ברור לי שלא זאת הייתה הכוונה אבל מה לעשות וזה מה שיצא). אין ספק שחסרה מאוד בתאורייך - על מנת חלקו של המנהל הסובל והממיין - מעט אמפטיה, לאלה שלא זכו להגיע, לעמדת הבוס המיוחלת. הדיבור שם בפוסט הוא דיבור-על: על אלה שמשקרים, על אלה שמגזימים, על אלה שמדלגים על שנים ריקות ולא מדווחות, על אלה שחושבים את עצמם למה שהם לא, בקיצור על גרגרי-אדם הללו שמתנקזים כמו נמלים אל בין ידיה של הבוסית, שאמורה לבחור ובעיקר למיין. זה דיבור על אובייקטים. את מדברת שם על כל מחפשי העבודה למיניהם כעל אובייקטים. ואילו הם סובייקטים. הם אנשים, בני אדם, שרוצים להתפרנס בכבוד.

      .

      אני לא הייתי בוחרת בנימה כזאת דווקא כדי לספר על אופיים של קורות החיים המגיעים אל שולחני.

        25/10/07 14:05:

      לא יודע למה זה קורה, אבל אלה שמיח"צנים את עצמם ממש טוב (רהיטות, זרימה בראיון, לבושים יפה וכו.), מתגלים אחרי זמן קצר בעבודה כחסרי מקצועיות ועובדים גרועים באופן כללי.

       

      ככה לפחות אני שמתי לב במקומות שעבדתי בהם. 

        25/10/07 14:01:

       

      Quote: velvet 2007-10-25 00:05:23

       

      צטט: optimus ealz 2007-10-24 23:44:40

      מיזם צאלה כץ, לצערי, מזכיר אך לא משתווה לתרגיל המופת של האמן רועי רוזן וז'וסטין שלו. כנראה שהפרויקט איחר את המומנטום בנישת היוצרים הבדויים המנוחים...

      אני חושבת שתמיד יש מקום ליוצרים בדויים.

      מיזם צאלה כץ היה כישלון.

      א. השירים שיוחסו לה היו לא טובים.

      ב. בעידן האינטרנט יוצר בדוי כבר לא יוצר את התדהמה המצופה, וגם הרעיון כבר ממש לא חדשני, מהפכני ושאר דברים שנגמרים ב"ני" (ילדותי דווקא לא נגמר ב"ני").

      ג. התקשורת לא התייחסה אליה כלל למעט עלון שירה אחד, כך שהאפקט שהיא יצרה היה בעיקר - יש בתל אביב איזו בועת שירה סגורה שמעריצה משוררת שאיש לא שמע עליה מסיבות שאינן ברורות לאיש מלבדם. זה לא עורר שום עניין, יותר תחושת ריחוק.

      ד.גם פיצוץ הבועה לא עורר עניין בקרב אף אחד (חוץ מליליט. עד היום רוב אוכלוסיית קוראי השירה בארץ בכלל לא מודעת למה בכלל קרה שם.

      ה. אם כבר, המיזם הוכיח ההיפך ממה שהוא ניסה להוכיח: אין חיה כזו, משורר שמתפרסם בלי לכתת רגליו ולהיראות בערבים, גאלות וספריות. אף אחד לא יעריך אותו או יתעניין בו.

       

      אסטרייכר, לתשומת לבך. ראי כמה הציבור בארץ לא מטומטם.

       

        25/10/07 12:18:

      משאבי אנוש

      V לא נגעת באינטרסים של המראיין 

       

       האפשרויות:

      1,המראין הוא ה"בעלים".

      2.המראיין צריך לעבוד עם המרואיין,

      3.המראין מנהל משאבי אנוש בחב. ולא יראה את המרואיין יותר.

       

      במידה ואתה צריך לעבוד איתו(שכירים), אחד הדברים הראשונים שאתה רוצה ,שהוא פשוט יהיה נחמד,שלא יסכן אותך(פי100 חכם ממך), שישמע לך,שלא ילשין עליך להנהלה,אולי גם תצאו לאכול ביחד...בקיצור תת-כוכב.

      יש בהחלט מקומות שאתה יכול  לשאול "על איזה סדרי גודל תנאים מדובר",(ממשלתי,חברות גדולות...).

      בעלים,יבחר אחרת לגמרי מכ"א,...ובטח ממנהל מחלקה שמקים לעצמו צוות.

       

        25/10/07 12:00:

       

      ציטוט מהפוסט:

       

      מועמד אחר כתב לי בתגובה לכך שחזרתי אליו: לפני שאנחנו מתקדמים אני רוצה לדעת מראש את כל תנאי ההעסקה והמשרה (וזה עוד לפני שענה למבחן או לפני שקבעתי איתו ראיון). ברור שבכך הסתיימו יחסינו. ע"כ.

       

      ובכן, גם לי יצא לא פעם להתעסק בגיוס כוח אדם, ואני סבור שזה לא ממש הוגן לטרטר אנשים לבצע מבחנים ולהגיע לראיונות כאשר אין להם מושג ירוק  מהם  תנאי ההעסקה. לפחות בראשי פרקים. ואני מזהה מעט שרלטנות מצד מעסיקים שלא נוהגים כך.

       

      אגב, זה גם חוסך זמן. לא צריך לבזבז פגישה של חצי שעה להבין שהעיתונאי המתחיל ממולך מצפה לשכר של טאלנט.

       

        25/10/07 12:00:

      חיים בין הקירות

      גלי צהל מצולמת באינטרנט,(כתבתי פה), כרגע נראה לי שרק המילה האחרונה(בגלל אבריג?) לא מצולמת. בימים אלה מסתיים קד"צ שם וכל יום רואים מתלמדות חדשות באולפן,רק בשביל זה שווה להכנס לראות,הרוב כנראה בנות, מכל הצבעים...ואחת גמדה(היתה עליה כתבה בTV) ,וגם בנים שלא נראה לי היו צריכים להתגייס,כל הכבוד .

        25/10/07 11:31:

      גם אני חושב שמותר למועמד לדעת על כמה כסף מדובר ופרטים על המשרה לפני שהוא עושה משימות בעבור משרה שהיא בכלל לא מתאימה לו.

        25/10/07 08:53:

       

      צטט: st_s 2007-10-25 08:52:21

      וואו,

      פוסט חובה לכולללללללללללם כולל כולם.

      להדפיס ולשמור.

      אין עליך וולווט, פשוט אין. תעשי לי ילד?

      בשבילך - תאומים.
        25/10/07 08:52:

      וואו,

      פוסט חובה לכולללללללללללם כולל כולם.

      להדפיס ולשמור.

       

      אין עליך וולווט, פשוט אין. תעשי לי ילד?

        25/10/07 08:16:

       

      צטט: islay 2007-10-25 02:43:31

      נראה לי שמי ששואל בראיונות מאה פעם את השאלה הטיפשית "ציין חולשה בולטת שלך",

      מגיע לו לשמוע מאה פעם את התשובה הטיפשית "אני פרפקציוניסט". אם רוצים ללמוד משהו על הבן אדם שבא להתראיין, חייבים להיות יצירתיים. ראיון עבודה, מעבר לצדדים הטכניים או לידע טכני כשהוא דרוש, הוא קודם כל שיחה רגילה לחלוטין בין שני אנשים (אם כי יותר עירנית). מרואין שלא מרגיש בנוח, קשה מאוד לקלוט אותו כבן אדם ואת מה שיש מעבר לאמירות השחוקות שהוא התרגל לספק בעשרות ראיונות עבודה אחרים. 

      לפחות את השאלה הזו לא שאלתי אף פעם.

        25/10/07 08:15:

       

      צטט: jero-nimo 2007-10-25 02:07:28

      אחלה פוסט.
      אבל רעננה???????????

      לא שמעת על אנשים שגרים בת"א אבל עובדים ברעננה?

      נסיעה לצומת רעננה לוקחת באוטובוס כ-40 דקות. זה אפילו לא יותר זמן ממה שיקח לי להגיע באוטובוס לעבודתי החדשה, ברחוב הברזל שבצפון ת"א (ואני מניח שלבעלי רכב המרחק הזה הוא עוד פחות משמעותי). כך שזו לא פונקציה שפוסלים על הסף, לפחות לא לפני ששומעים הצעה.

      התבדחתי, נו.....

        25/10/07 02:43:

       

      צטט: עמיר 2007-10-24 20:34:18

      התראיינתי לא מעט בחיי, ובשנתיים האחרונות דילגתי לצידו השני של השולחן.

      יותר מכך, קראתי כבר כמות לא סבירה של דפי קורות-חיים, ומכאן הזדהותי עם הפוסט הזה.

      מראיינים, שתי בקשות לי אליכם:

      1.  היו קורקטיים עם המועמד בזמן הראיון. יש מראיינים שכבר עייפו מלשמוע בפעם המאה (זאת לא גוזמה) את "אני פרפקציוניסט", כמענה לשאלה "ציין חולשה בולטת שלך" . זאת לא אשמתו של המועמד. כאמצעי להפגת השעמום, יש מראיינים שנהנים "להשתעשע" במועמד; לשחק את השוטר הטוב והשוטר הרע, להתקיל, להציק, ובאופן כללי להיות לא נחמדים. אז, בבקשה - לא . היו קורקטיים, ענייניים, מנומסים. אחרת אתם יוצאים טמבלים, וגם החברה בה אתם עובדים מצטיירת רע.

      2. המועמד לא מתאים? גשו למחלקת משאבי האנוש וודאו שהוא מקבל תשובה שלילית בהקדם האפשרי. לתת למועמד להתייבש שבועות עד לתשובה (כלשהי) זאת התנהגות גסה, לא נעימה, מזלזלת, ולצערי גם ישראלית מאוד. חבל.

       

       

      נראה לי שמי ששואל בראיונות מאה פעם את השאלה הטיפשית "ציין חולשה בולטת שלך",

      מגיע לו לשמוע מאה פעם את התשובה הטיפשית "אני פרפקציוניסט".

       

      אם רוצים ללמוד משהו על הבן אדם שבא להתראיין, חייבים להיות יצירתיים. ראיון עבודה, מעבר לצדדים הטכניים או לידע טכני כשהוא דרוש, הוא קודם כל שיחה רגילה לחלוטין בין שני אנשים (אם כי יותר עירנית). מרואין שלא מרגיש בנוח, קשה מאוד לקלוט אותו כבן אדם ואת מה שיש מעבר לאמירות השחוקות שהוא התרגל לספק בעשרות ראיונות עבודה אחרים. 

       

      הרבה יותר מעניין אותי לשמוע ממרואיין בשלב ראשון מה הוא אוהב, במה הוא מתעניין ושאר דברים על החיים שלו, ורק אח"כ להתעניין במשרות קודמות. וגם אז, יותר מעניין אותי איך הוא מתאר את מה שהוא עשה, איך הוא הרגיש שם ואיך הוא מספר על זה, מאשר לשמוע כמה באז-וורדס הוא מכיר.

        25/10/07 02:07:

       

      צטט: velvet 2007-10-25 00:00:45

       

      צטט: jero-nimo 2007-10-24 19:33:36

      לא רק שהפונים צריכים לדעת לכתוב את קורות החיים, כדאי גם שהמגייסים ידעו לקרוא את קורות החיים שהם מקבלים, ולהסיק מהם מסקנות מתבקשות.

      בדיוק על זה כתבתי את הפוסט האחרון שלי 

      אחלה פוסט.
      אבל רעננה???????????

       

      לא שמעת על אנשים שגרים בת"א אבל עובדים ברעננה?

      אני כן...

      נסיעה לצומת רעננה לוקחת באוטובוס כ-40 דקות. זה אפילו לא יותר זמן ממה שיקח לי להגיע באוטובוס לעבודתי החדשה, ברחוב הברזל שבצפון ת"א (ואני מניח שלבעלי רכב המרחק הזה הוא עוד פחות משמעותי). כך שזו לא פונקציה שפוסלים על הסף, לפחות לא לפני ששומעים הצעה.

        25/10/07 00:06:

       

      צטט: כוס התה 2007-10-24 23:47:00

      אני למשל , התחלתי לציין באחרונה שאני גר בדרום כשאני שולח קורות חיים למשרות תחקירן "בתעשיה" מאז כבר לא חוזרים אלי, ונחסך לי הטרטור  של לנסוע לראיונות. 

      מלכוד קטן, לא? זאת לא צריכה להיות בעיה, אם המועמד לוקח על עצמו את אחריות של להגיע בזמן ולא לקטר על כך.

        25/10/07 00:05:

       

      צטט: optimus ealz 2007-10-24 23:44:40

      מיזם צאלה כץ, לצערי, מזכיר אך לא משתווה לתרגיל המופת של האמן רועי רוזן וז'וסטין שלו. כנראה שהפרויקט איחר את המומנטום בנישת היוצרים הבדויים המנוחים...

      אני חושבת שתמיד יש מקום ליוצרים בדויים.

        25/10/07 00:03:

       

      צטט: צפוןגולי 2007-10-24 23:44:30

      נראה שהרבה פה חיים בין הקורת.

      רוצה את הקורות עםV

      די עם הקורות רוצים גולים.

      צג, שוב אתה מתלונן?

        25/10/07 00:03:

       

      צטט: בימאית 2007-10-24 19:44:41

      ואני סבורה, שהבעיה תמיד נעוצה בפער הבלתי אפשרי בין קורות החיים לבין בעליהם, אני כשלעצמי איומה ונוראה בארגון קורות חיי המשתנים ללא הרףמחייך

      כן, גם זה נכון. הפער.

        25/10/07 00:02:

       

      צטט: שולה השולית 2007-10-24 19:39:20

      חורים זה לא רק עניין לגרביים:
      גם לי יש חורים בקורות חיים. אבל זה לא בגלל שאכלתי כל דבר אפשרי שהעיף אותי לגגות ועשה אותי דולפינה. זה פשוט כי נסעתי לטייל, פעמיים (השם ישמור) ןזה לא משהו שכותבים בקורות חיים. כידוע, רצוי שקורות החיים יהיו באורך עמוד (לא להכביד על זה שקורא אותם), אז פרטים מיותרים כמו - נסעתי לטייל כי הרגשתי שאני צריכה חופש מהעולם, מקומם אולי בראיון שבו המעסיק שואל אותך על הרווח בשנים. אבל וודאי לא בקורות החיים.

      מספיקה שורה של נסעתי וכל השאר. זה דווקא מעניין.

        25/10/07 00:00:

       

      צטט: jero-nimo 2007-10-24 19:33:36

      לא רק שהפונים צריכים לדעת לכתוב את קורות החיים, כדאי גם שהמגייסים ידעו לקרוא את קורות החיים שהם מקבלים, ולהסיק מהם מסקנות מתבקשות.

      בדיוק על זה כתבתי את הפוסט האחרון שלי 

      אחלה פוסט.
      אבל רעננה???????????

        24/10/07 23:59:

       

      צטט: דונה 2007-10-24 19:23:15

      לפעמים אנשים עושים שינויי כיוון של 180 מעלות , והכישורים של המקצוע הישן ישמשו אותם בבחירת במקצוע החדש..

      מכירה כמה אנשים מתוך הביצה שמחפשים את השונה, הלא " מקולקל" מישו חדש שאפשר ללמד, אפרוח שרק בקע מהביצה.. ( מילים ששמעתי ).

      כן, לפעמים זו הדרך.

        24/10/07 23:58:

       

      צטט: אלונטלטל 2007-10-24 19:10:21

      האם אהבת השפה, הבהירות, המידע, ההשכלה והחשיבה הביקורתית שמופגנת כאן אמורה להעלות בי את דמעות השמחה שהיא מעלה?

      האם אפשר להיות אופטימי ולחשוב לרגע שלא כולם מאוהבים בעילגות, בוולגריות ובשטחיות?

      עשיתם אותי מאוד מאוד שמח. תודה

      אנחנו מודים לך ושמחים גם :)

        24/10/07 23:57:

       

      צטט: שוועסטער 2007-10-24 17:09:35

      יש הרבה מודעות דרושים ובסופו של דבר המעסיקים לוקחים רק את מי שבכיר קצת יותר ולא נותנים הזדמנויות לצעירים חסרי נסיון, או כאלה שמעוניינים להחליף מקצוע אבל עם מוכנות להשקיע בתחום החדש וללמוד תוך כדי, להוכיח את עצמם. ואז בעצם, מה נשאר להם? מקומות עבודה "מפוקפקים" שהם היחידים שמוכנים לתת את ההזדמנות. מה את אומרת על זה? 

      אני אומרת בדיוק מה שאמרתי, שצריך לבחון כל מקרה לגופו.

        24/10/07 23:56:

       

      צטט: חיים שמן 2007-10-24 16:38:09

      מגניב 

      סליחה על חוסר הקשר,

      אבל - מה עם עניין הפונט במוסף ספרים של הארץ,

      שחזר לפרנק-ריהל האהוב?

      היה כבר דיון עליו כאן?

      חיים

      לא, לא היה. נטשנו את ענייני דיומא בימים האחרונים.

        24/10/07 23:54:

       

      צטט: shulamit 2007-10-24 16:28:03

      עוד משהו. קיבלתי רושם של התנשאות קלה בדבריך ותחושת כוח מופגנת.  לא אהבתי זאת . הרי בחיים זה , יום עסל ויום בסל" ( אני מקווה שלא כתבתי בשגיאות כתיב) .יום אחד אתה מעניקים עבודה ויום אחר, שלא נדע, מחפשים ונזקק.

      התנשאות? תחושת כוח?

      אתמהה.

      גם אני ידעתי ראיונות כושלים, למשל, שני ראיונות היו לי עם אמנון דנקנר, שניהם היו כישלון חרוץ.

        24/10/07 23:52:

       

      צטט: twister 2007-10-24 16:12:46

      הו הו, שאני יכולה לכתוב פוסט מצמרר לא פחות על הצד השני, זה של המרואיינים...

      כל אחד מנהלצ'יק, וראיונות עבודה משפילים, מסמרי שיער ומגוחכים עד צחוק הם חלק גדול מהחוויה של הצד השני.

      אז יאללה, כתבי.

        24/10/07 23:51:

       

      צטט: כנרת רוזנבלום 2007-10-24 16:13:06

      והיועצת הארגונית אומרת: וולווט, למה להתנער. הנה לך מקור פרנסה חדש; מענה לשחיקה, מענה לתחלופה, ומענה ליכולת המיון הלא כל כך טובה, נגיד, של מערכות התקשורת.

      והמלצה נוספת: לא להגיע לראיון במקומון תל אביבי בלי לקרוא אותו קודם. (בטח את לא זוכרת, אבל זה בדיוק מה שעשיתי אצלך ב"זמן". מה לעשות, ההורים שלי לא קראו "מעריב" עד שלא התחלתי לכתוב שם). וגם אין צורך להגיע שעתיים לפני כולם, רק מהתרגשות.

      1. כן, נראה. אולי. פעם.
      א. אווווו, אלו היו ימים........................

        24/10/07 23:49:

       

      צטט: עמיר 2007-10-24 15:35:09

       

      צטט: ארנבת עם זנב אש 2007-10-24 14:46:16

      פוסט קר ומנוכר

       

      LOL

        

      המחשבה הראשונה שחלפה בראשי אחרי שקראתי -

      סוף סוף פוסט שמתייחס לנושא הקו"ח והראיונות באופן שהוא יותר אנושי, ופחות תעשייה. 

      עמיר, תודה, עניין של נקודות מבט כנראה.

        24/10/07 23:49:

       

      צטט: שולמית אפפל 2007-10-24 15:14:08

      וולווט לרשות הממשלה!

      (עליזה יכולה להשאר . )

       

      שולמית, לא תודה :)
        24/10/07 23:48:

      שוקי, ירון, מיכל - תודה.

      חנן - LOL.

      ארנבת - צר לי.

        24/10/07 23:47:
      אני למשל , התחלתי לציין באחרונה שאני גר בדרום כשאני שולח קורות חיים למשרות תחקירן "בתעשיה" מאז כבר לא חוזרים אלי, ונחסך לי הטרטור  של לנסוע לראיונות. 
       
        24/10/07 23:45:

       

      צטט: אינסופית 2007-10-24 13:54:55

      אני מניחה, רק על פי העדות האישית שלך, שאנשים מתייחסים לעבודה באתר אינטרנט (או בכתיבה ועריכה בכלל) כאל מקום עבודה שאין בו שום ערך לחזות החיצונית. אני מניחה, שבשל כך, הם פשוט מניחים שיישפטו על פי העבודה שלהם.

      אתר אינטרנט, בעיקר כזה שאתה מכיר כמשתמש, נותן לפעמים את ההרגשה שאתה חלק ממנו, ולכן ייתכן שחלק מן הפונים הניחו הנחות מוטעות מראש לגבי דרך העבודה.

      אני מצדיעה לסבלנות האנסופית שלך לפונים, ולדרך הארץ.

      תגידי, איך מצאת בסוף עורכים?

      רק אנשים שעובדים עם קהל צריכים להתלבש בנאותו יחסית? לא מסכימה ממש. מה גם שכשבאים לראיון צריך להיראות בסדר. ייצוגי. בדיוק כמו שיוצאים מהבית שלא למכולת.
      מצאתי, בפינצטה.

        24/10/07 23:44:

      מיזם צאלה כץ, לצערי, מזכיר אך לא משתווה לתרגיל המופת של האמן רועי רוזן וז'וסטין שלו. כנראה שהפרויקט איחר את המומנטום בנישת היוצרים הבדויים המנוחים...

       

       

       

       

       

       

       

        24/10/07 23:44:

      נראה שהרבה פה חיים בין הקורת.

      רוצה את הקורות עםV

      די עם הקורות רוצים גולים.

        24/10/07 23:43:

       

      צטט: טלנגולת כפרות 2007-10-24 13:32:05

      הפעם תודה רבה ברייש גליי:-)

      וולקאם

        24/10/07 23:42:

       

      צטט: לירון ד. 2007-10-24 13:19:46

      כבוגרת של מערכת השמה אמריקאית, אני יכולה להציע כאן משהו שנשמע כמעט ככפירה בעיקר: כשאת מפרסמת מודעת דרושים צייני את טווח השכר שרלוונטי למועמד שלך. אני יודעת שזה מאוד לא מקובל, אבל זה יסנן לך חלק מהפניות... לא כדאי פשוט לתאם ציפיות ולחסוך את כל הבלגאן הזה מראש?

      לא, השכר דווקא לא היה הבעיה ברוב המקרים, ואני לא חושבת שאעשה זאת כל עוד זה לא מקובל בשוק. אבל נראה. אשים את זה בצד כחומר לחשוב עליו.

        24/10/07 21:11:

      אני רק שאלה...

       

      בתור זו שנמצאת מהצד השני של המתרס, אולי תוכלי לתת עצה;

      מה יעשו אותם בוגרים, חסרי ניסיון, אבל עם פי 2 אמביציה מכל מועמד אחר?

       

      איך יוצאים מהלופ הזה? חוסר ניסיון שמונע מציאת עבודה שמונע צבירת ניסיון?

        24/10/07 20:59:

       

      צטט: עמיר 2007-10-24 20:34:18

       

       

      ...שתי בקשות לי אליכם:

      2. המועמד לא מתאים? גשו למחלקת משאבי האנוש וודאו שהוא מקבל תשובה שלילית בהקדם האפשרי. לתת למועמד להתייבש שבועות עד לתשובה (כלשהי) זאת התנהגות גסה, לא נעימה, מזלזלת, ולצערי גם ישראלית מאוד. חבל.

       

      למה אתה אופטימי?

      אני הייתי מתקנת: גשו למח' משאבי אנוש וודאו שכל מועמד שהגיע לראיון עבודה יקבל תשובה. כלשהי, ובלבד שתהיה תשובה.

      אם יש משהו שאני פשוט לא מבינה זה את ההתנהגות הישראלית (סליחה על הקלישאה, אבל... יש הסבר אחר? יש?) האופיינית כ"כ שאפילו בחברות הגדולות והמכובדות אין תרבות של החזרת תשובה. למה אני קוראת לזה "תרבות"? כי כשאין את האינטגריטי הנימוסי המינימלי להחזיר תשובה למועמד, כשאין את ההבנה המינימלית של מה עובר על אדם שנמצא בתקופה של חיפוש עבודה וכמה חשוב לו לדעת מה עניינים, וכמה ההתעלמות הזו מעליבה- מבחינתי זו בעיה תרבותית. זו חוצפה וזלזול, זה לא "חבל", זה פשוט מרתיח.

      .

        24/10/07 20:55:

      הנה עוד פוסט מצוין על הקורא בקורות.

        24/10/07 20:49:

       

      צטט: עמיר 2007-10-24 20:34:18

       

       

      התראיינתי לא מעט בחיי, ובשנתיים האחרונות דילגתי לצידו השני של השולחן.

      יותר מכך, קראתי כבר כמות לא סבירה של דפי קורות-חיים, ומכאן הזדהותי עם הפוסט הזה.

      מראיינים, שתי בקשות לי אליכם:

      1.  היו קורקטיים עם המועמד בזמן הראיון. יש מראיינים שכבר עייפו מלשמוע בפעם המאה (זאת לא גוזמה) את "אני פרפקציוניסט", כמענה לשאלה "ציין חולשה בולטת שלך" . זאת לא אשמתו של המועמד. כאמצעי להפגת השעמום, יש מראיינים שנהנים "להשתעשע" במועמד; לשחק את השוטר הטוב והשוטר הרע, להתקיל, להציק, ובאופן כללי להיות לא נחמדים. אז, בבקשה - לא . היו קורקטיים, ענייניים, מנומסים. אחרת אתם יוצאים טמבלים, וגם החברה בה אתם עובדים מצטיירת רע.

      2. המועמד לא מתאים? גשו למחלקת משאבי האנוש וודאו שהוא מקבל תשובה שלילית בהקדם האפשרי. לתת למועמד להתייבש שבועות עד לתשובה (כלשהי) זאת התנהגות גסה, לא נעימה, מזלזלת, ולצערי גם ישראלית מאוד. חבל.

       

       

      במרואיינים מסעיף מס' 1 עדיין לא יצא לי להתקל, לשמחתי.

      לגבי סעיף 2 - אתה כ"כ צודק! למעשה, הסטנדרט בארץ הוא לא להודיע כלום למועמד שלא קיבל תפקיד אליו הוא התראיין. גם אם היית שם ב-2 או 3 ראיונות, רק מעטים מהמקומות (מנסיוני - בין רבע לשליש) באמת יטרחו להודיע לך בטלפון או במכתב.

       

      אני לא אשכח איך התראיינתי פעם למשרת עריכה באחד מהפורטלים הגדולים בארץ. ישבתי עם העורך הראשי של האתר בבית קפה במשך שעה ורבע וניהלנו שיחת עומק מאוד רצינית על האתר, הכיוון שלו ואפשרות שילובי שם. מלכתחילה הנחתי שלא אתקבל, כי היו כ-10 מועמדים ולי היה מעט מדי נסיון, אבל מאוד הכעיס אותי שאחרי ראיון כ"כ מקיף ורציני - לא קיבלתי מהם שום הודעה רשמית. אפילו לא טרחו לשלוח לי איזה מכתב "לא תודה".

      כנראה עניין של מנטליות ישראלית ושל (חוסר) תרבות ניהול ואירגון.

        24/10/07 20:34:

       

       

      התראיינתי לא מעט בחיי, ובשנתיים האחרונות דילגתי לצידו השני של השולחן.

      יותר מכך, קראתי כבר כמות לא סבירה של דפי קורות-חיים, ומכאן הזדהותי עם הפוסט הזה.

      מראיינים, שתי בקשות לי אליכם:

      1.  היו קורקטיים עם המועמד בזמן הראיון. יש מראיינים שכבר עייפו מלשמוע בפעם המאה (זאת לא גוזמה) את "אני פרפקציוניסט", כמענה לשאלה "ציין חולשה בולטת שלך" . זאת לא אשמתו של המועמד. כאמצעי להפגת השעמום, יש מראיינים שנהנים "להשתעשע" במועמד; לשחק את השוטר הטוב והשוטר הרע, להתקיל, להציק, ובאופן כללי להיות לא נחמדים. אז, בבקשה - לא . היו קורקטיים, ענייניים, מנומסים. אחרת אתם יוצאים טמבלים, וגם החברה בה אתם עובדים מצטיירת רע.

      2. המועמד לא מתאים? גשו למחלקת משאבי האנוש וודאו שהוא מקבל תשובה שלילית בהקדם האפשרי. לתת למועמד להתייבש שבועות עד לתשובה (כלשהי) זאת התנהגות גסה, לא נעימה, מזלזלת, ולצערי גם ישראלית מאוד. חבל.

       

        24/10/07 19:44:
      ואני סבורה, שהבעיה תמיד נעוצה בפער הבלתי אפשרי בין קורות החיים לבין בעליהם, אני כשלעצמי איומה ונוראה בארגון קורות חיי המשתנים ללא הרףמחייך
        24/10/07 19:39:
      חורים זה לא רק עניין לגרביים:
      גם לי יש חורים בקורות חיים. אבל זה לא בגלל שאכלתי כל דבר אפשרי שהעיף אותי לגגות ועשה אותי דולפינה. זה פשוט כי נסעתי לטייל, פעמיים (השם ישמור) ןזה לא משהו שכותבים בקורות חיים. כידוע, רצוי שקורות החיים יהיו באורך עמוד (לא להכביד על זה שקורא אותם), אז פרטים מיותרים כמו - נסעתי לטייל כי הרגשתי שאני צריכה חופש מהעולם, מקומם אולי בראיון שבו המעסיק שואל אותך על הרווח בשנים. אבל וודאי לא בקורות החיים.
      ואגב צודקת המגיבה מלמעלה (שכחתי את שמה) לגבי עבודה בארה"ב. מעבר לזה,  עוד לפני ראיון טלפוני (מאוד נפוץ כאן) וראיון פנים אל פנים ועוד לפני שקוראים את קורות החיים - כשאתה עושה APPLY דרך אתרי האינטרנט יחד עם צירוף מסמך קורות החיים הם שואלים אותך כמה אתה רוצה לקבל ונותנים לך מספר אופציות של בין לבין. ואגב פה הם גם לא קוראים לזה משכורת אלא Compensation, כלומר הם מפצים אותך על שאתה נותן להם מזמנך... (משעשע מעט אבל מילא...)
        24/10/07 19:38:

       

      צטט: jero-nimo 2007-10-24 19:33:36

      לא רק שהפונים צריכים לדעת לכתוב את קורות החיים, כדאי גם שהמגייסים ידעו לקרוא את קורות החיים שהם מקבלים, ולהסיק מהם מסקנות מתבקשות.

      בדיוק על זה כתבתי את הפוסט האחרון שלי:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=188546

       

      תוספת:

       

      "מועמד אחר כתב לי בתגובה לכך שחזרתי אליו: לפני שאנחנו מתקדמים אני רוצה לדעת מראש את כל תנאי ההעסקה והמשרה (וזה עוד לפני שענה למבחן או לפני שקבעתי איתו ראיון). ברור שבכך הסתיימו יחסינו."

       

      אז זהו, שאני (כמו שכתבתי בפוסט) דווקא חושב שיש בזה הגיון רב, וחבל שזה לא הנוהג הסטנדרטי בשוק העבודה. מה ההגיון שבן-אדם יעבור ראיונות ומבחנים כאשר יש מצב שלמעשה השכר שעומד להיות מוצע לו (גם אם יעבור אותם היטב) הוא כזה שלא יסכים לקבל, מה שבעצם הופך את כל התהליך ללא רלוונטי, בלי קשר למידת התאמתו לתפקיד?

       

      למה לא לאמץ את הקונספט האנגלי (אם הוא אכן קיים ושכיח) של ציון המשכורת במודעות הדרושים? כך, מלאכת הסינון תהיה לך כמעסיקה קלה בהרבה, מכיוון שמראש לא יפנו אליך אנשים שלא מוכנים לעבוד בשכר שאת מציעה, ואת תחסכי את זמן המיון שלהם.

       

       

        24/10/07 19:33:

      לא רק שהפונים צריכים לדעת לכתוב את קורות החיים, כדאי גם שהמגייסים ידעו לקרוא את קורות החיים שהם מקבלים, ולהסיק מהם מסקנות מתבקשות.

      בדיוק על זה כתבתי את הפוסט האחרון שלי:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=188546

        24/10/07 19:28:

       

      צטט: טלנגולת כפרות 2007-10-24 13:32:05

      הפעם תודה רבה ברייש גליי:-)

       

       

      איך זה תודה רבה בריש גלי

      רייש הוא ..כזה מחודד

       

        24/10/07 19:23:

      לפעמים אנשים עושים שינויי כיוון של 180 מעלות , והכישורים של המקצוע הישן ישמשו אותם בבחירת במקצוע החדש..

       

      מכירה כמה אנשים מתוך הביצה שמחפשים את השונה, הלא " מקולקל" מישו חדש שאפשר ללמד, אפרוח שרק בקע מהביצה.. ( מילים ששמעתי ).

        24/10/07 19:10:

      האם אהבת השפה, הבהירות, המידע, ההשכלה והחשיבה הביקורתית שמופגנת כאן אמורה להעלות בי את דמעות השמחה שהיא מעלה?

      האם אפשר להיות אופטימי ולחשוב לרגע שלא כולם מאוהבים בעילגות, בוולגריות ובשטחיות?

      עשיתם אותי מאוד מאוד שמח. תודה

        24/10/07 18:48:

       

      צטט: שוועסטער 2007-10-24 17:09:35

      וואו, איזו תשובה ארוכה ומפורטת... טוב, אני רק חייבת להוסיף משהו על אתר אולג'ובס. הייתי מנויה עליו תקופה ארוכה, לפני זמן שכרגע נראה בעיני כנצח, ו... כן, המנוי היה פשוט בזבוז של כסף. חשבתי, אולי קורות החיים שלי גרועים? אולי הם פשוט לא עמוסים מידי (החישוב הוא שהשתחררתי מהצבא בשנת 2002, מאז עבדתי כשנה בכל מיני עבודות של משוחררים טריים, חלקן מזעזעות להפליא ואינן ראויות לדעתי להכתב בקו"ח משום שאינן מייצגות אותי או את המקצוע שלי לכן אולי אפשר לומר שכאן נמצא ה"חור" - מה לדעתך אני צריכה לכתוב שם? לכתוב על משרה שעבדתי בה ושאינה מתאימה לדרישות המעסיק רק כדי שאמלא את החור? מה האופציות?), מעט אח"כ התחלתי לעבוד במקצוע שלי שכלל בין היתר שלל עבודות אחרות שאני מכנה אותן כ"סביב התחום". כעת אני אניח שקורות החיים שלי נראים טוב. אני רק רוצה לשאול שאלה שהעסיקה אותי רבות בתקופה שבין השחרור לבין מציאת עבודה שאינה "מוכרת בחנות בגדים" או "מלצרית קייטרינג" או "מנקה בחדרי מדרגות" וכיו"ב, לבין מציאת עבודה משמעותית, קרי בין שנת 2002 עד 2003 ולעתים אף יותר: הדרישות לעתים מוגזמות לחלוטין. מצד אחד כותבים "דרוש ניסיון" מצד שני כותבים "אנשים צעירים". לא כולם מצליחים מקצועית כבר בגיל 22 או בעלי ניסיון עשיר עם תום לימודיהם. מצד אחד כותבים "מתאים לסטודנטים" מצד שני מדובר במשרה שאינה מתאימה לסטודנטים, היא גוזלת שעות רבות מידי. לדעתי הבעיה בשוק העבודה היא שלא נותנים הזדמנות לאף אחד. יש הרבה מודעות דרושים ובסופו של דבר המעסיקים לוקחים רק את מי שבכיר קצת יותר ולא נותנים הזדמנויות לצעירים חסרי נסיון, או כאלה שמעוניינים להחליף מקצוע אבל עם מוכנות להשקיע בתחום החדש וללמוד תוך כדי, להוכיח את עצמם. ואז בעצם, מה נשאר להם? מקומות עבודה "מפוקפקים" שהם היחידים שמוכנים לתת את ההזדמנות. מה את אומרת על זה? 

       

      בא לי לבכות מרוב הזדהות

        24/10/07 17:09:

      וואו, איזו תשובה ארוכה ומפורטת... טוב, אני רק חייבת להוסיף משהו על אתר אולג'ובס. הייתי מנויה עליו תקופה ארוכה, לפני זמן שכרגע נראה בעיני כנצח, ו... כן, המנוי היה פשוט בזבוז של כסף. חשבתי, אולי קורות החיים שלי גרועים? אולי הם פשוט לא עמוסים מידי (החישוב הוא שהשתחררתי מהצבא בשנת 2002, מאז עבדתי כשנה בכל מיני עבודות של משוחררים טריים, חלקן מזעזעות להפליא ואינן ראויות לדעתי להכתב בקו"ח משום שאינן מייצגות אותי או את המקצוע שלי לכן אולי אפשר לומר שכאן נמצא ה"חור" - מה לדעתך אני צריכה לכתוב שם? לכתוב על משרה שעבדתי בה ושאינה מתאימה לדרישות המעסיק רק כדי שאמלא את החור? מה האופציות?), מעט אח"כ התחלתי לעבוד במקצוע שלי שכלל בין היתר שלל עבודות אחרות שאני מכנה אותן כ"סביב התחום". כעת אני אניח שקורות החיים שלי נראים טוב. אני רק רוצה לשאול שאלה שהעסיקה אותי רבות בתקופה שבין השחרור לבין מציאת עבודה שאינה "מוכרת בחנות בגדים" או "מלצרית קייטרינג" או "מנקה בחדרי מדרגות" וכיו"ב, לבין מציאת עבודה משמעותית, קרי בין שנת 2002 עד 2003 ולעתים אף יותר: הדרישות לעתים מוגזמות לחלוטין. מצד אחד כותבים "דרוש ניסיון" מצד שני כותבים "אנשים צעירים". לא כולם מצליחים מקצועית כבר בגיל 22 או בעלי ניסיון עשיר עם תום לימודיהם. מצד אחד כותבים "מתאים לסטודנטים" מצד שני מדובר במשרה שאינה מתאימה לסטודנטים, היא גוזלת שעות רבות מידי. לדעתי הבעיה בשוק העבודה היא שלא נותנים הזדמנות לאף אחד. יש הרבה מודעות דרושים ובסופו של דבר המעסיקים לוקחים רק את מי שבכיר קצת יותר ולא נותנים הזדמנויות לצעירים חסרי נסיון, או כאלה שמעוניינים להחליף מקצוע אבל עם מוכנות להשקיע בתחום החדש וללמוד תוך כדי, להוכיח את עצמם. ואז בעצם, מה נשאר להם? מקומות עבודה "מפוקפקים" שהם היחידים שמוכנים לתת את ההזדמנות. מה את אומרת על זה? 

       

        24/10/07 16:38:

      מגניב

       

      סליחה על חוסר הקשר,

      אבל - מה עם עניין הפונט במוסף ספרים של הארץ,

      שחזר לפרנק-ריהל האהוב?

      היה כבר דיון עליו כאן?

       

      חיים

       

       

        24/10/07 16:36:

       

      צטט: rikyc 2007-10-24 15:40:57

      נבצרה מטעמי ההתלהבות מצבי יחזקאלי, בחיי. בחור נחמד, זהו.

       

      חבל שאי אפשר לכתוב בהמשך לפוסט המועיל והאנושי הזה עוד כמה דברים, בגלל שאין כאן כתיבה בעילום שם.

       

       

       

      הוא נאה ויש בו דבר מה נוגע ללב. מן פגיעות ועדינות, כמו ג'מס דין במהדורה כהה. כן, הוא  נראה לי אדם טוב ( במובן החיובי) ואדם טוב קשה למצוא בין אנשי התקשורת. בעניין זה הרביתי לטעות. אני מקווה שלא הפעם.

      אשר לפרשנות. נו , מזה לא נפלתי.

      כל טוב

      שולמית

       

        24/10/07 16:28:

       

      צטט: לירון ד. 2007-10-24 13:19:46

      כבוגרת של מערכת השמה אמריקאית, אני יכולה להציע כאן משהו שנשמע כמעט ככפירה בעיקר: כשאת מפרסמת מודעת דרושים צייני את טווח השכר שרלוונטי למועמד שלך. אני יודעת שזה מאוד לא מקובל, אבל זה יסנן לך חלק מהפניות. חבר קרוב שלי פירסם פעם מודעת דרושים למשרה בתחום הביטוח וכאשר רצה לבחור במועמד מסוים שאל המועמד מה גובה השכר. כשנקב חברי בשכר, הודיע המועמד שהוא מצטער, אבל זה נמוך בהרבה מציפיותיו. לא כדאי פשוט לתאם ציפיות ולחסוך את כל הבלגאן הזה מראש?

       

       

      כך גם הפונים לא יבזבזו את זמנם על משרה ששכרה לא נראה להם. ובעניין זה אני חושבת שונה ממך. כפי שהבנתי מדבריך

       

      "מועמד אחר כתב לי בתגובה לכך שחזרתי אליו: לפני שאנחנו מתקדמים אני רוצה לדעת מראש את כל תנאי ההעסקה והמשרה (וזה עוד לפני שענה למבחן או לפני שקבעתי איתו ראיון). ברור שבכך הסתיימו יחסינו. "

       

      אותי  דבריו הרשימו לחיוב.

      א. למה שיטרח וישקיע מחשבה וזמן אם איננו יודע מה התמורה

      ב. נראה לי שהדבר מצביע על היותו עינייני, ממוקד וברור.

       

      עוד משהו. קיבלתי רושם של התנשאות קלה בדבריך ותחושת כוח מופגנת.  לא אהבתי זאת . הרי בחיים זה , יום עסל ויום בסל" ( אני מקווה שלא כתבתי בשגיאות כתיב) .יום אחד אתה מעניקים עבודה ויום אחר, שלא נדע, מחפשים ונזקק.

       

        

      כל טוב

      שולמית

       

        24/10/07 16:19:

       

      צטט: כנרת רוזנבלום 2007-10-24 16:14:07

       

       

      "רונן - הבעלים" זה דווקא חינני בעיני.

       

      חושב שראיתי את זה מוטבע על תליון , על קולרו של כלב כלשהוא, עם מס' טלפון .  

        24/10/07 16:14:

       

      צטט: twister 2007-10-24 16:12:46

       

      הו הו, שאני יכולה לכתוב פוסט מצמרר לא פחות על הצד השני, זה של המרואיינים...

      .

      אפרופו הש.ג.של עזריאלי שעושה מעצמו "ראש צוות אבטחה"- במדינה הזו יש יותר מידי "מנהלים", ובין ה"מנהלים" האלה יש אחוזונצ'יק קטנטנצ'יק של מנהלים אמיתיים שגם יודעים לראיין ולהתייחס למרואיין בכבוד מינימלי. הרבה קורסים מעבירים אותם, רק את הקורס ביחסי אנוש ונימוס בסיסי שוכחים.

      מזכיר לי שנכנסתי לקנות קפה לפני שבועיים בבית קפה כלשהו; על הדלפק נחה קופסא קטנה עם כרטיסי ביקור: "רונן- הבעלים". אני בטוחה שזה הדבר הראשון שהוא הדפיס, רונן.

      הבעלים. משאת נפשו של כל טירון, להיות "בעלים" (מילה מגוחכת) של משהו, יהיה זה בית קפה, דוכן לממכר עוגיות בנחלת בנימין או סתם בוטיק בפאתי דימונה, והעיקר שעל כרטיס הביקור שלו יהיה כתוב "בעלים". אותו דבר בשוק העבודה המקומי; כל אחד מנהלצ'יק, וראיונות עבודה משפילים, מסמרי שיער ומגוחכים עד צחוק הם חלק גדול מהחוויה של הצד השני.

       

       

       

      "רונן - הבעלים" זה דווקא חינני בעיני.

        24/10/07 16:13:

      והיועצת הארגונית אומרת: וולווט, למה להתנער. הנה לך מקור פרנסה חדש; מענה לשחיקה, מענה לתחלופה, ומענה ליכולת המיון הלא כל כך טובה, נגיד, של מערכות התקשורת.

       

      גם אני קראתי (וכתבתי) מספר אינסופי של קורות חיים. ובגדול הסכמה מלאה, פרט לשני דברים:

       

      - לא לנפח, אבל בהחלט לתאר את העבודה באופן המיטבי האפשרי. דווקא בעיני לא כדאי להגזים בבכירות אלא לפרט מה כלל התפקיד. זה עוזר להבין מה המועמד יודע לעשות, זה עוזר למועמד להכין את עצמו לראיון.

      - מה לעשות עם המקומות המפוקפקים? לכתוב אותם. אחרת יש לך חור בקורות החיים, וממילא אני לא מאמינה בקיומם של סודות. גם צריך לא ללכלך על המקום הפרטץ' או על כל מעסיק אחר בראיון עצמו. לא עוזר בסופו של דבר.

       

      והמלצה נוספת: לא להגיע לראיון במקומון תל אביבי בלי לקרוא אותו קודם. (בטח את לא זוכרת, אבל זה בדיוק מה שעשיתי אצלך ב"זמן". מה לעשות, ההורים שלי לא קראו "מעריב" עד שלא התחלתי לכתוב שם). וגם אין צורך להגיע שעתיים לפני כולם, רק מהתרגשות.

       

        24/10/07 16:12:

       

      הו הו, שאני יכולה לכתוב פוסט מצמרר לא פחות על הצד השני, זה של המרואיינים...

      .

      אפרופו הש.ג.של עזריאלי שעושה מעצמו "ראש צוות אבטחה"- במדינה הזו יש יותר מידי "מנהלים", ובין ה"מנהלים" האלה יש אחוזונצ'יק קטנטנצ'יק של מנהלים אמיתיים שגם יודעים לראיין ולהתייחס למרואיין בכבוד מינימלי. הרבה קורסים מעבירים אותם, רק את הקורס ביחסי אנוש ונימוס בסיסי שוכחים.

      מזכיר לי שנכנסתי לקנות קפה לפני שבועיים בבית קפה כלשהו; על הדלפק נחה קופסא קטנה עם כרטיסי ביקור: "רונן- הבעלים". אני בטוחה שזה הדבר הראשון שהוא הדפיס, רונן.

      הבעלים. משאת נפשו של כל טירון, להיות "בעלים" (מילה מגוחכת) של משהו, יהיה זה בית קפה, דוכן לממכר עוגיות בנחלת בנימין או סתם בוטיק בפאתי דימונה, והעיקר שעל כרטיס הביקור שלו יהיה כתוב "בעלים". אותו דבר בשוק העבודה המקומי; כל אחד מנהלצ'יק, וראיונות עבודה משפילים, מסמרי שיער ומגוחכים עד צחוק הם חלק גדול מהחוויה של הצד השני.

       

       

       

        24/10/07 15:40:

      נבצרה מטעמי ההתלהבות מצבי יחזקאלי, בחיי. בחור נחמד, זהו.

       

      חבל שאי אפשר לכתוב בהמשך לפוסט המועיל והאנושי הזה עוד כמה דברים, בגלל שאין כאן כתיבה בעילום שם.

       

        24/10/07 15:35:

       

      צטט: ארנבת עם זנב אש 2007-10-24 14:46:16

      פוסט קר ומנוכר

       

      LOL

        

      המחשבה הראשונה שחלפה בראשי אחרי שקראתי -

      סוף סוף פוסט שמתייחס לנושא הקו"ח והראיונות באופן שהוא יותר אנושי, ופחות תעשייה. 

        24/10/07 15:14:

      וולווט לרשות הממשלה!

      (עליזה יכולה להשאר . )

        24/10/07 14:54:

      פרסמתי בטעות משרה עם הכותרת sdfgsdfg

       

      בתוך דקות קיבלתי פניה עם קורות חיים למשרה הזאת. 

        24/10/07 14:46:
      פוסט קר ומנוכר
        24/10/07 14:39:

      עוד אף אחד לא הפיק את הסטיקר המתבקש?!

       

       

      וולווט, תמצאי לי עבודה! 

       

        24/10/07 14:17:

      עוד עצה.. בקורות החיים כדאי להשתמש במונחים מקצועיים אבל רק אם באמת יודעים מה משמעותם.

       

       

        24/10/07 14:12:

      באתי כי חשבתי שמדובר בשוערי כדורגל...

      נשארתי כי היה מרתק.

      תודה. 

        24/10/07 13:54:

      אני מניחה, רק על פי העדות האישית שלך, שאנשים מתייחסים לעבודה באתר אינטרנט (או בכתיבה ועריכה בכלל) כאל מקום עבודה שאין בו שום ערך לחזות החיצונית. אני מניחה, שבשל כך, הם פשוט מניחים שיישפטו על פי העבודה שלהם.

      אתר אינטרנט, בעיקר כזה שאתה מכיר כמשתמש, נותן לפעמים את ההרגשה שאתה חלק ממנו, ולכן ייתכן שחלק מן הפונים הניחו הנחות מוטעות מראש לגבי דרך העבודה.

      אני מצדיעה לסבלנות האנסופית שלך לפונים, ולדרך הארץ.

      תגידי, איך מצאת בסוף עורכים?

        24/10/07 13:32:

      הפעם תודה רבה ברייש גליי:-)

       

       

        24/10/07 13:19:
      כבוגרת של מערכת השמה אמריקאית, אני יכולה להציע כאן משהו שנשמע כמעט ככפירה בעיקר: כשאת מפרסמת מודעת דרושים צייני את טווח השכר שרלוונטי למועמד שלך. אני יודעת שזה מאוד לא מקובל, אבל זה יסנן לך חלק מהפניות. חבר קרוב שלי פירסם פעם מודעת דרושים למשרה בתחום הביטוח וכאשר רצה לבחור במועמד מסוים שאל המועמד מה גובה השכר. כשנקב חברי בשכר, הודיע המועמד שהוא מצטער, אבל זה נמוך בהרבה מציפיותיו. לא כדאי פשוט לתאם ציפיות ולחסוך את כל הבלגאן הזה מראש?
        24/10/07 13:15:

      ובעל ראש מגניב.

       

       

        24/10/07 13:04:
      תוקן.
        24/10/07 12:59:
      (כנ"ל אגב לגבי ידיעות, שמחפשים כתב ומפיקה. ניד איי סיי מור?)
        24/10/07 12:57:

      אבל, וולווט יקרה,

      אני בטוחה שתהיי הראשונה להסכים איתי שבמקום בו מחפשים "איש תוכן צעיר ונמרץ" אולי מפסידים כמה נשות תוכן די שוות.

       

      אם המעסיק הפוטנציאלי (גבר, ללא ספק) ניסח את מודעתו בלשון זכר, שווה אולי להגיד לו שהוא א) עובר על החוק ב) טיפש.

        24/10/07 12:37:

      "צבי יחזקאלי. אבל כולל תמונות שיתחדשו מדי יום"

      ----------------------------------------------------------- 

      שיעשה לי ילד או לפחות פוסט

      הממממ

       

      ונראה לי שמצאת פתרון למשבר-

      עזבי אותך מלקום בבוקר וללכת למשרד,

      פתחי חברה עצמאית לכ"א בתחום התקשורת.

      את השם כבר יש לך

      והבלוג רק יפרח.