אני חוזרת הביתה אחרי יום עבודה ארוך ומפרך, חדר השינה מבולגן, הסלון נראה כאילו נערכה בו מימונה מרוקאית, יש כלים בכיור, בגדים על החבל ויונה שמנה שדוגרת לי בתוך העציץ במרפסת. בן זוגי שיחיה יושב על הספה, בולס לחם עם חומוס ומשחרר לי "היי בייב", קר ואדיש, תוך שהוא ממשיך לעלעל בעיתון. כרגיל אני לא מוצאת מה לאכול, כי מבחינתו אפשר לחיות לנצח על "שיפודי התקווה" שנמצאים ממש מעבר לפינה, או להתענג על הטחינה שהוא ערבב בעצמו.

"זה לא קל לגרום לגבר לעבור לגור איתך", אומרת לי עינת, חברתי התל אביבית הרווקה, "עשית את הבלתי ייאמן", היא ממשיכה ושולחת מבט מעריץ. ואכן, לרוב הגברים שאני מכירה יש פחד ממחוייבות. הם רק קולטים את השם של שניכם על דלת הכניסה וכבר מדמיינים חיתולים. מבחינתם לקפוץ ממיטה אחת לשניה עד שיחטפו הרפס וזיבה ויביאו את המיליונים בגיל 30. לבסוף הם יחליטו להתמסד רק אחרי גיל 40 - עם הבחורה הראשונה שתסכים לקבל אותם עם הקרחת, כרס הבירה והכדורים נגד הדיכאון. ובכנות, אולי יש הסבר טוב לפחד הזה ממחויבות. אם נסתכל על בן זוגי, איך אפשר לתת לו לגדל ילדים כשהדבר היחיד שניסה לגדל היה העציץ שלו בבית וגם אותו היה שוכח בקביעות להשקות?

בהחלט לא קל לעבור לגור עם רווק שחלק דירה עם שותף מתהולל, חתול רחוב מאומץ מלא בפרעושים, חי על קורנפלקס ובננות וטרח לשטוף את הדירה (במים, בלי סבון) רק כשגללי האבק העצומים היו מתחילים לחסום לו את דרכי הנשימה בלילה. ובכל זאת – אני מברכת על כל התסמינים הגבריים הנ"ל. למה, אתם שואלים? כי יש לי חבר כוסית וכל סממן בבוּני מתקבל אצלי בברכה. על הגבר החדש בוודאי שמעתן – אני זכיתי בדגם משודרג. הצצה חטופה בתמרוקים באמבטיה שלנו תגלה לכן קרם פנים, קרם עיניים, חוט דנטלי, קונסילר, פינצטה, פן לשיער, ווזלין לשפתיים, סבון פילינג במרקם אפרסקים ומבחר של עשרה בשמים שונים – כולם שלו. בקרם השיער שלי הוא כבר התחיל להשתמש ואני שוקלת ברצינות להתחיל להחביא את העיפרון השחור שלי לעיניים (הוא התלהב ממנו בפורים, כשחיפשתי אותו לנינט).

שנים גדלתי בבית עם אח גדול ששולף חולצה באופן רנדומאלי מהארון ולא ממש יודע להבחין אם המכנס שהוא לובש הוא כחול, סגול או שחור ועכשיו אני מתעוררת בכל בוקר ושומעת "אז מה אני לובש היום?". וכמובן שהמכנסיים חייבים להיות מתאימים לחולצה, לג'קט, לנעליים ואם אפשר שיהיה גם כובע תואם. אז נכון שלי יש אוטו, אני זו שעובדת במשרה מלאה, יש לי אוסף ווסטים מרשים ופעם אפילו שקלתי לקנות עניבה, אבל אני רוצה להיות הכוסית בבית!

אז אחרי שהתרגלתי להרגלי הטיפוח של בן זוגי, נפלה עלי פצצה חדשה. פצצה ריחנית חדשה. באמת שאין לי בעיה עם הנפיחות הקטנות והלא מזיקות שמשתחררות לעיתים תכופות, וגם לא עם העלאת הגירה בבוקר, אבל יש דברים שפשוט אסור לגברים לאכול. מקרה שהיה כך היה: שבת בצהריים, אנחנו בארוחה משפחתית אצל אחי הגדול. בתפריט: אורז הודי, עוף, סלטים וחמין. הרבה חמין. חמין שסיפק לי ניחוחות מרנינים לכל השבת ולימים שאחריה.לתדהמתי גיליתי שאפילו בלילה, כשהפוך מכסה אותנו, הריח מצליח להשתחל לתוך מערות האף ולהקים שם מאחז. כך ביליתי גם את לילותיי בחלומות על קטניות אדומות וקישקע. את הבקרים העברתי בניסיונות נואשים למצוא מקום מפלט בבית אליו לא מגיעה הארומה. או אז גיליתי שאני צריכה לדבר עם בעל הדירה. חלון אחד בסלון זה לא מספיק.

*מתוך כתבה המתפרסמת החודש במגזין GO.