כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    No Cities Left

    רשימות מפה רשימות משם.
    בעיקר מוזיקה ותרבות. שתי הגדרות שמכסות את הכל לא?

    0

    שומר להם אמונים

    4 תגובות   יום ראשון, 14/11/10, 14:50

    השמועות הנמרצות על הגעתה של "בון ג'ובי" לארץ הן הזדמנות פז עבורי להעלות באוב ביקורת שפרסמתי לפני כמה שנים באתר ה"שרת העיוור". ביקורת כנה וחושפנית בה הודעתי בגאון שהקסטה הראשונה שקניתי בחיי היא Keep the Faith. אה כן, ושאני לא מתבייש בזה.

     

    יש ימים שלא שוכחים. לא בגלל שקרו בהם דברים חשובים. סתם בגלל שהזיכרון שלנו סלקטיבי ובעל מערכת שיקולים שלא תמיד ברורה לנו. מהילדות אני זוכר הרבה רגעים שהתקשרו לי לריח, בגד או שיר מסוים. רגעים שאין להם שעה או תאריך מוגדר אבל כנראה היה בהם משהו שהזיכרון תפס כמשמעותי, ועד היום הוא מאפשר לי לחזור אליהם. כזה רגע בדיוק, היה הרגע שבו ישבתי על הספה בבית הורי וראיתי את הקליפ של בון ג’ובי לשיר ''Keep the faith''.

    הייתי בן עשר, בתקופה שרק חיברו אותנו לכבלים, מחובר ל-MTV כמו לאינפוזיה. אני לא זוכר אם זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את הקליפ, אבל אני כן זוכר את הפעם הספציפית הזו כי תפסה אותי פתאום הארה. הי, אני אוהב מוזיקה. אני כבר ילד גדול. הגיע הזמן שאני אלך ואקנה לעצמי קסטה! הקליפ שריצד מול עיני היה בסך הכל הטריגר שאמר לי: נגמרו הלבטים. הלכתי לחנות שכונתית שמכרה גם קסטות וקניתי שם את האלבום Keep the faith של בון ג'ובי. הזיכרון כנראה יודע מה הוא עושה כי מאותו רגע על הספה, צמח סיפור אהבה.

    בחזרה לעתיד. כן, חלפו 13 שנה ואני יודע בדיוק כמה נלעגת דמותו של ג'ון בון ג'ובי. להקתו שהוקמה ב-1982 מייצגת גלגול מסחרי של ז'אנר ה-hair-metal הידוע לשמצה בפני עצמו. טוענים שהוא שטחי, מלוקק וכותב את אותו שיר כבר עשרים שנה. ובדרך כלל גם צודקים. אבל גם היום כשאני מסתכל על אהבתי המוזיקלית הראשונה בצורה פיכחת ומפוקחת אני יכול למצוא מספר פנינים.

    ''
    לפני...


    סקירה קצרה. ניו ג'רזי, 1982, ג'ון בונג'יובי עובד כשרת בסטודיו של דוד שלו ומזמר להנאתו, כותב את הלהיט הראשון שלו ''Runaway'' ומחליט לבנות סביבו להקה. אין טעם ליפות את הסיפור, המטרה הייתה להפוך לסופרסטארים. אם ננתח את ההצלחה שלהם אפשר לראות שהכל נעשה לפי הספר. הם השתמשו בסגנון המטאל הפופולרי של התקופה וקידמו בעיקר power- ballads עם מילים שעשור מאוחר יותר יזוהו בעיקר עם להקות בנים. על ידי אימוץ תדמית ''עובד קשה היום'' א-לה ברוס ספרינגסטין, הם הצליחו לכבוש את בני המעמד הבינוני ובזכות הבלטת פניו היפות של הסולן, גם את נשותיהן המשועממות. השירים היו פשוטים, הקליפים עוד יותר, ובאלבומם השלישי Slippery when wet הם הצליחו סוף סוף לכבוש את ארה''ב. הרבה בזכות הלהיט האלמותי ''Living on a prayer''.

    אלבומם הבא, New jersey מ-88, המשיך את גל ההצלחה ואף זכה להערכה יחסית בביקורות. אחר כך באה שתיקה. ארבע שנים בהם התחלף עשור ואיתו גם הטעם המוזיקלי של הכלל. כמעט אף להקת פופ-מטאל משנות השמונים לא שרדה את המעבר. המוזיקה האלטרנטיבית והגראנג' בראשה השתלטו על כל חלקה טובה. רמת הקליפים ב-MTV עלתה ובעיקר דור ה-X הציני והמפוכח לא השאיר להם שום סיכוי. ובכל זאת ב-92 החליטו בון ג'ובי להוציא את אלבומם החמישי. ההחלטה הזו התבררה כמוצלחת בעיקר בזכות החלטה אחרת שליוותה אותה. ההחלטה להסתפר. לא תהיה זו הגזמה לומר שהפריזורה החדשה של ג'ון, שהחליפה את התלתלים המפורסמים, היא זו שהצילה את האלבום מלהפוך לבדיחת אייטיז אמיתית.

    אבל ממה בכל זאת מורכב האלבום? מאותה תערובת שמרכיבה כל אלבום של בון ג'ובי. שירי אהבה, אמונה וקאוובויז. האלבום מתחיל עם ''I believe'', שמזכיר לנו מיד שג'ון הוא בעצם נוצרי אדוק ומעולם לא הסתיר זאת. למרות זאת הצליח להמנע מהתוית הזו, אולי בזכות המיעוט במילה Jesus שהופך את המסרים ליותר אוניברסלים (החלטה שיווקית נבונה). המסר נמשך גם בשיר הבא, שיר הנושא, שזכור בעיקר בזכות ליין בס פשוט אך מבריק. ללא ספק היציאה הטובה היותר של אלק ג'ון סאץ', אולי הבסיסט הגרוע ביותר בתולדות הרוקנרול.

    ''
    ...ואחרי.


    המשך האלבום רצוף בעיקר בשירי אהבה דביקים יותר או פחות, הידוע ביותר הוא כמובן ''Bed of roses''. אבל אני דווקא רוצה להתייחס לשיר שבא אחריו ''If I was your mother'', שיר אהבה בו מדמיין ג'ון מה היה קורה לו היה אימה של אהובתו, ותוהה לגבי הדילמה הבלתי אפשרית שתוביל סיטואציה זו: ''האם היית מספרת לי על הבנים שהיית מביאה הביתה לפגוש אותי?''. ללא ספק השיר הדבילי ביותר שכתבה הלהקה ואחד הדבילים ששמעתי בכלל. ובכל זאת בזכות כל הפעמים שצרחתי את השיר בחדרי למדתי אנגלית ועל כך מגיעות לו רק ברכות.

    גולת הכותרת של האלבום היא ללא ספק היצירה האפית ''Dry county''. גם כאן כמו בלהיטיו הגדולים ''Wanted dead or alive'' ו-''Blaze of glory'' (מתוך אלבום סולו) אוהב ג'ון להיכנס לנעלי הבוקרים שלו ולספר סיפור דרמטי על עיירה שכוחת אל במערב, כשהוא הקאוובוי הקטן אל מול כוחות הטבע האיתנים. וגם כאן כמו ברוב להיטיו עדיף להתעלם מהמילים ולהסחף אחר אחת מיצירותיו המורכבות ביותר ואחר סולו גיטרה פיצוצי של ריצ'י סמבורה. אחרי השיר הזה העניין שלי באלבום ירד וזאת בעיקר משום שצרכתי אותו בצורת קסטה. לקסטה יש שני צדדים ובאלבום הזה הצד השני עשוי מפילרים כמעט כולו.

    האלבום הזה כאמור היה הצלחה מסחררת עבורי והשפיע על אהבתי למוזיקה גם בעתיד. מעניין מה היה קורה אם האלבום הראשון שלי היה נפילה? מעניין אם בכלל יכול לקרות מצב כזה שהאלבום הראשון הוא נפילה? בכל מקרה הפכתי להיות מעריץ אדוק של הלהקה. ב-94 יצא להם אלבום אוסף שכלל את השיר ''Always'', שאמנם היה להיטם הגדול ביותר אבל אכזב אותי כמעריץ. ב-95 הם הוציאו את These days שכלל כמה שירים ראויים, אחר כך הם התקשקשו ואני המשכתי הלאה. המעניין הוא שמאז אני כל הזמן פוגש אנשים טובים עם טעם טוב במוזיקה שגם הם מודים על הסטייה הקטנה בעברם כשאהבו את בון ג'ובי. המבוגרים ממני טוענים שאחרי New jersey הם התקשקשו, הצעירים ממני טוענים שזה קרה אחרי (Crush (2000. הטענה שלי היא, שהם תמיד היו מקושקשים, זה פשוט אנחנו שהמשכנו הלאה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/11/10 21:52:

      צטט: danielaorvin 2010-11-26 18:40:27


      גם אני חושבת שהאלבום הראשון או הסינגל הראשון לא יכול להיות נפילה.. פשוט לא ייתכן. אלבום ראשון זו חוויה מאוד מיוחדת
      ונסלח לך על בון ג'ובי כי לפני השידורים שלך ברדיו הטעם המוזיקאלי שלך רק השתבח מאז :)

       

       

      בהחלט תודה רבה :)

        26/11/10 18:40:
      הממ וואו חתיכת סטייה. לא זכור לי שבון ג'ובי מעולם ריגשו אותי גם לא לפני התספורת וגם לא אחרי התספורת אך אודה שמאוד התלהבתי מלהקת המטל "אירופה" השבדית כשהייתי בת 12, 13 ( שזה אומר בערך 86 ) ואחד התקליטים הראשונים שהיו לי היה " the final countdown" האגדי עם הלהיט האגדי באותו השם. לזכותי יאמר שבחבילת הרכש הראשונה שלי נכללו מלבד האלבום הזה גם אלבומים של קייט בוש, הפיקסיז והסמית'ס. מצד שני הסינגל הראשון שקניתי בעצמי היה " true colors" של סינדי לאופר כמה שנים לפני כן. שיר שאני עדיין סוגדת לו הן מבחינת המילים והן מבחינת הלחן והביצוע שבגיל 8 ככ ככ ריגשו אותי.. אני עדיין שומרת לו אמונים למרות שהיום אני לא מבינה איך לאופר לא הפחידה אותי ( כן אני חרדה מליצנים.. )
      גם אני חושבת שהאלבום הראשון או הסינגל הראשון לא יכול להיות נפילה.. פשוט לא ייתכן. אלבום ראשון זו חוויה מאוד מיוחדת
      ונסלח לך על בון ג'ובי כי לפני השידורים שלך ברדיו הטעם המוזיקאלי שלך רק השתבח מאז :)
        26/11/10 11:27:
      שלום ניר.לא היצלחתי לישלוח לך תשובה בדרך אחרת לכן אני אכתוב כאן את הכתובת למישלוח הספר בתיקווה שתיקרא את זה.ננה חחיאשוילי
      ברנר1-4 א קרית ביאליק27082.תודה מראש על הספר וכמובן ברור לי שעלי ליכתוב ביקורת לאחר קריאתו.בברכה ננה.
        14/11/10 16:56:
      בון ג'ובי?
      בון ג'ובי???

      מיי גוד

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ניר גורלי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין