אני פוסעת בחדרים ריקים מרגישים את השקט בעור אנשים יהיו בחדר לא יחשבו מה קרה בו לפני קולות המריבה הקללות שסורטות את הנשמה חלקיקי הזכוכיות שניסעו באוויר הבכי שהיה בהמבטייה וגם לא הקיר שקיבל כל כך הרבה מכות
פסיעות של עקבים מצמררים ומצית שמדליקה עוד סיגריה הכאב של בפנים כהרגשה של בגידה רצון להגיד את המילה האחרונה
אני יגיד אותה אני אומרת לעצמי בראש ממלמלת לעצמי עוד כמה דברים שיכולתי לעשות מצטערת על דברים שאמרתי או עשית חמת זעם על מצחי אבל השקט שנשאר מותיר אחריו מעצומות עשן וכל מה שעשית כאילו לא היה כי אני תקועה איתך האישה הרעה
הזמן עובר וההרגל חוזר מי זוכר את הפסים על הפנים את ציפורניה החדים את הפה המלוכלך בריך שקדים רקובים הבגידה על המילה האחרונה
עכשיו כולם במסכות על הפנים לא קרה כלום על פניי השטח שום דבר
כי הזוכויות כבר בפח הקיר לא מדבר ואת יודעת בערך להתאפר הרגשות שמורות בכספת עד לריב הבא מושלם הבית הכי טוב בעולם |