בכנס שדרות לחברה, שהיה אמור לדון במצוקות החברה הישראלית, עמד שוב הציבור החרדי במוקד המתקפה. מי שהוביל אותה היה ד"ר אבי שמחון, יועצו הכלכלי של שר האוצר, שמצא את הסיבה לכל תחלואי המשק הישראלי: ריבוי הילדים בציבור החרדי. "ככל שיש יותר נפשות, כך הסיכוי לרדת מתחת לקו העוני גדל. קשה למדינה לדאוג למשפחות מרובות ילדים ולשמור עליהם מעל לקו העוני", אמר הד"ר הנכבד, כשהכתובת לדברים ברורה: הציבור החרדי. אם רק היו פחות ילדים חרדיים, או אז המשק היה פורח, העוני היה פחות, האבטלה היתה מצטמצמת ומי יודע איזה דברים טובים נוספים, היו פוקדים את החברה הישראלית.

אפשר, כמובן, לתקוף את ד"ר שמחון במישור האידיאולוגי, ולכנות אותו בכל מיני כינויים לא מחמיאים. אבל מוטב לבחון את העובדות בשטח. האם באמת המשפחות ברוכות הילדים, הן הגורם העיקרי להתרבות העניים במדינת ישראל? לשם כך צריך לברר אצל מומחים לכלכלה, שיציגו את העובדות לאשורן. נקדים ונאמר כי גם אם היה מתברר כי צודק ד"ר שמחון במישור העובדתי, עדיין היה מקום לתקוף את הגישה הפרעונית הוותיקה הרואה בריבוי היהודי סכנה ואסון. אבל העובדות, מה לעשות, אינן תואמות את התיאוריה של הד"ר שמחון, שהוא אולי כלכלן בכיר, אבל מערב אידיאולוגיה עם עיוות עובדות.

הפרשן הכלכלי הבכיר, ס. פלוצקר, שהשתתף אף הוא בכנס שדרות, נטל לידיו את דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי, וקרא את העובדות הכלולות בו: ב-2009 היו בישראל 435 אלף משפחות עניות. רק כ-70 אלף מביניהן משפחות עם יותר משלושה ילדים. כלומר, משפחות ללא ילדים ומשפחות קטנות עד שלושה ילדים, היוו 78% מכלל המשפחות מתחת לקו העוני. במהלך 2009, גדל מספר המשפחות החיות בעוני שלהן עד שלושה ילדים ב-21 אלף, בעוד מספר המשפחות העניות שלהן ארבעה ילדים ויותר, גדל רק ב-2,700. במשפחות שלהן יותר ילדים, לא גדל כלל מספרן של המשפחות העניות.

עוד נתון: שיעור העוני במשפחות קטנות עד שלושה ילדים, הוא 20% מכלל המשפחות המתגוררות במדינה. היינו, כל משפחה חמישית קטנה, חיה בעוני, וזהו שיעור כפול מהמקובל במדינות המערביות להן מבקשת מדינת ישראל להידמות. זוג עם שני ילדים ומפרנס אחד בשכר מינימום, או זוג עם שלושה ילדים ומפרנס אחד במשרה מלאה ומפרנס שני בחצי משרה - שניהם בשכר מינימום - נופל אוטומטית אל מתחת לקו העוני. בקיצור, ריבוי הילדים, אינו הגורם לעוני במדינת ישראל. אלו הן העובדות לאשורן, כפי שנכתב בדו"ח הביטוח הלאומי.

זה נכון שתמיד מחפשים את האחראי, אבל מוטב היה לד"ר שמחון, אם היה מחפש אותו בסביבתו הקרובה, כמו למשל בלשכת ראש הממשלה, שפעם היה גם שר אוצר, ועמד בראש מערכת גזירות הרעבה כלכליות, שדירדרו את מצבן של רבבות משפחות אל מתחת לקו העוני. ממדינת רווחה, שעמדה לימינן של משפחות נזקקות, הפכה מדינת ישראל למדינה קפיטליסטית, הדואגת להונם של העשירים לבל ייפגע, ופוגעת פעם אחר פעם בנצרכים ובנזקקים.

גם בחוק התקציב הנוכחי, מבקשים פקידי האוצר לפגוע בקצבאות, דרך אי עדכון הקצבאות במלוא עליית המדד. אין מכשיר קל יותר ל"חסכון" כספי מאשר דרך כספי הביטוח הלאומי, והאוצר מכניס את ידיו פעם אחר פעם לכיסי האזרחים, האמורים ליהנות מהכספים הללו, שנועדו להבטיח את קיומם ואת עתידם. אז לפני שיחפש ד"ר שמחון "אשמים" בעוני, מוטב שיברר אצל פקידי המשרד בו הוא עובד, אלו תוכניות נוספות יש באמתחתם להגדלת מספר העניים במדינת ישראל.