כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סיפורי זימה

    ארוטיקה או פורנוגרפיה, ענין של נקודת מבט, כאן, אתם השופטים

    בועות (על פי הזמנה מיוחדת)

    7 תגובות   יום שני, 15/11/10, 11:52

    ''

    היא אהבה סדין דק מעליהם, לפחות בהתחלה. החדר במלון היה שרוי באפלולית שהוילון הכבד איפשר. חדר שקט. רק נשימותיהם המתגברות מפרות את השלווה. תמיד התחילו מתחת לסדין, ערומים שניהם, גוף לגוף, ירכו בין ירכיה, שקועים בנשיקה חושנית שהעלתה בה את לחץ הדם.

    אהבה להתנשק. אהבה להרגיש את כובד גופו נח עליה, זכרותו  מתחככת בירך שלה.

     

     

    אהבה להסיט לאט את הסדין שכיסה אותם, לגלות את גופותיהם השלובים בחלקים קטנים.

    כאילו והתרוממה מגופה והביטה בהם מלמעלה.

    בפיו מנשק את שדיה, מתעכב על פיטמותיה, ידיה מלטפות אותו, פיה פעור באנחה אילמת, כולה מרוכזת בלספוג את ההנאה שהוא מסב לה. אהבה להביט בפניה מלאות בעונג וציפיה.

      

    הוא נישק את ירכיה, החל נוגע בשפתיה, למטה.

    הבוקר הזה היא הייתה רטובה רק מלחשוב עליו בתוכה. רצתה אותו אצלה מהר וחזק, בלי משחקים.

    משכה אותו אליה. לחשה לו, כנס אלי, מלא אותי אהובי.

     

    הוא התרגש, נשימותיו קצרו. בלי להיפרד מגופה, כיוון אותו אליה וחדר פנימה. היא החלה לנוע אליו, להצמיד את גבעת האהבה שלה אל שיפולי הבטן שלו. הוא נע פנימה והחוצה ממנה. הרגיש כל מילימטר של מגע בגופה.

     

    ידיה ליטפו אותו מעוררות את שניהם. תנועה איטית סבלנית אבל תאוותנית של שניהם.

    פיה בתוך פיו. שניהם מרוכזים במגע המתעצם שנרקם ביניהם.

    התרומם על יד אחת, יד שנייה ביניהם. בוהנו מחפשת את הדגדגן שלה בין שפתיה.

    ידיה מלטפות את ישבנו, בטנו, ירכיו. ניכנסות בין ירכיו נוגעות בו, מרגישות אותו נכנס ויוצא.

      

    נשמו בכבדות, אגנה עלה למעלה, נצמד אליו ואל הבוהן שלו. רגליה נפשקו יותר, ירכיה עוטפות את שלו. שיחררה את שפתיה, התרוממה אליו, אל צוארו, נשימותיה כבדות, היא גומרת, רועדת, מתכווצת על אברו שלא מפסיק לנוע לשניה.

     

    היא נמסה מתחתיו, גופה נצמד לכל מילימטר מגופו.

     

    הוא מוציא את ידו, משעין אותה למטה אל ישבנה, מצמיד את שניהם יותר, לוכד את שפתיה המתנשפות, נכנס עמוק וגומר גם הוא, גופו נזרק מספר פעמים בתוך שלה.

     

    ***

    ''

     

     

     

     

    זאת האמת, אמר לה, כל האמת ולא דבר מלבד האמת.

    טוב, זה לא בית משפט חייכה אליו, אבל שבועה על ספר תנ"כ לא תזיק.

    הביט בה בחוסר הבנה, לא בטוח אם היא מתלוצצת, לועגת או מדברת רצינות.

    המשיכה, אתה חייב להבין, אני לא מצפה ממך לדבר מלבד מה שקורה כאן ועכשיו. לא רוצה שתאמר לי מילות אהבה, שתספר לי עד כמה אתה נאמן לי. אני לא צריכה דבר מלבד השעה הזאת שבה שנינו רק שלנו, בלי אף אחד אחר ביקום הקטן הזה שאנו יוצרים כל פעם.

      

    השפיל מבט, לא ידע איך להבין את מה שהיא אומרת. לא ידע להפריד חיים לבועות קטנות, קלות מאוויר המציאות. מתרוממות לאיטן, משייטות בחיים כמו חלומות כלואים ובגובה מתאים מתפוצצות.

    אבל, אמר, לא המשיך, לא ידע אבל מה. 

      

    מדוע אתה רוצה יותר? שאלה אותו.

    ישבה ערומה לפניו. היא על המיטה הוא על הכורסא. היא חשופה, הוא מכוסה בסדין תחתיו תינו אהבה ממש לפני דקות.

    אולי אני בעצם רוצה פחות אמר לה.

    לא רוצה לחיות בחלום, ביקום נפרד, רוצה מציאות, חיים שלנו עם כולם, כל השאר.

     

     

     עיניה הרכות, עצובות הביטו בו בחמלה.

    אבל אני, לא. יש לי מציאות שבה אני שייכת לחיים מסומנים. חיים עם בסיס ואמצע וכיוון ברור. חסרים לי החלומות. אתה עבורי רק חלום שרציתי להגשים. חלום שבו יש לי אהוב והוא נוגע בי עמוק בלי לרצות דבר יותר. 

     אני מגשימה חלומות שויתרתי עליהם פעם והיום, היום אני מצליחה לחיות אותם בתוך החדר הזה.  

     

     

     הוא נראה אבוד, לא מבין. 

      

    זה כמו לראות סרט, ניסתה להסביר לו.

    אנשים הולכים לסרט ושוקעים במציאות שמוקרנת על המסך. שוכחים את החיים הרגילים ושוקעים בחלום שהסרט מספק להם. אנחנו בונים לנו את הסרט שלנו. מזקקים חלום לצורה הכי אמיתית שאפשר, אבל עדיין כמו בדמיון. 

      

    התרוממה אליו, אמיתית כל כך בערומה הנשי. יפה עד כאב בחוסר המושלמות שבה. בטן קטנה, ירכיים צמודות, צלקת דקה בשיפולי הבטן, קמטים עדינים ליד עיניה.

    עמדה מולו כדי שיבחן אותה.

    הוריד מבטו אל כפות רגליה.

    התרומם ועמד מולה, מניח לסדין לחשוף אותו. אני ממש לא נראה כמו חלום אמר לה.

    הרגיש בחוסר שבו, באותות הגיל, השומן שהצטבר בבטן ולא רצה לוותר. הרגיש את שיערו המלבין על חזהו, את השיער המתמעט על ראשו.

    אני כל כך אמיתי שאי אפשר לחשוב אותי לחלום אמר לה. 

      

    התקרבה אליו וחיבקה אותו, הניחה ראשה על חזהו.

    אתה הכי אמיתי שיש בתוך החלום שלי.

    עכשיו שב על הכורסא שלך ותן לי לעשות בך עוד מעשים אמיתיים. 

     

    שניהם ידעו שהבועה הגיעה לגובה המתאים. כאשר יצאו מהחדר הזה היא תתפוצץ לנצח. החלום הקטן הזה יגמר.

    הוא ינקה את השיירים וימשיך בחייו. היא, תחפש להגשים חלום אחר. תפריח  בועות קלילות, חדשות, נושפת רוח מבעד לחישוק טבול בסבון של געגועים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/9/16 17:26:

      יה! איזה יופי צרוף.
      איך הגעתי רק עכשיו?
      בושה לי.

        20/9/11 18:19:

      הפתעה!

      באתי בעקבות תגובה מסוג מסוים,

      ופתאום נקלעתי לזה,

      בין היפים, האמיתיים, המכמירים והסקסיים שקראתי.


       

        8/9/11 23:49:

      הזמנה מיוחדת ושווה מאד.

      גם למי שמציץ ו//או מקשיב ככה מהצד,


      :))

        10/12/10 21:19:
      אהבתי... כל כך אהבתי.... ולפעמים נדמה שהמציאות היא רק החלל הריק שבין הבועות :-)
        7/12/10 22:39:

      אני לא יודעת איך קרה שפיספסתי את הפוסט הזה...

      כך זה בדיוק... בריחה לגן עדן... לחלום שהוא מציאות לרגע. אבל יש שם המון אהבה וכבוד ותשוקה וכל מה שצריך כדי שהחלום הזה יתרומם לגובה המתאים.

      נשיקות חולם יקר... אהבתי מאוד את הפוסט.

        15/11/10 12:19:
      אני חושב שתמיד יש חלומות נוספים... ואם אין... חולמים שוב ושוב... בסה"כ המציאות היא חלומות שהוגשמו ולכן צריך לחלום טוב (-:
        15/11/10 12:17:
      העיקר שיש סוף טוב. האם החלום מתנפץ כשהוא הופך למציאות?

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      הוא מספר ש...
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין