בין הבדים
פוסטים פופולאריים
-
זה לא טריקו – זו סימפוניה
18/7/10 | 7026 צפיות
-
יש אלוהים?
29/6/11 | 1820 צפיות
-
מה קורה כאן? ומה אנחנו יכולים לעשות?
18/12/11 | 1055 צפיות
-
בגד או בגידה? (פוסט שישי בסדרה)
25/8/10 | 3677 צפיות
-
לא מערבבים משפחה בעסקים (?)
13/4/10 | 899 צפיות
-
מה ללבוש?
15/11/10 | 3871 צפיות
פוסטים אחרונים
- על יחסים ויחס 23/8/14
- הייתי בגן-עדן 4/10/12
- הרגל של אישתו כואבת להם 26/1/12
- בדיוק היום לפני שנה 15/1/12
- ג'נראל-פיס ג'וניור 23/12/11
- מה קורה כאן? ומה אנחנו יכולים לעשות? 18/12/11
מה ללבוש?
 מיה בת שנה ו-10 חודשים. בוחנת סגנונות בטרם גיבשה את הסטייל האישי שלה. 1987
אם הייתי אוהבת את האופנה שנחשפתי אליה בשנות ה-60 וה-70 לא הייתי בוחרת בעיסוק שלי. ענף האופנה בארץ היה אז בחיתוליו ולא מצאתי מה לבוש. מחוסר ברירה עיצבתי ותפרתי לעצמי בגדים. וההמשך? סיפור מוכר של רוב המעצבות מאותה תקופה. העיצוב נבע מתוך מרד אישי שלי בכול מה שנחשף לעיני. הסגנון שעיצבתי בלט לעין ומשך אליו עיתונאית מעצבנת ומטרידה (מה לי ולאופנה בכלל?). אחרי שבוע מצאתי ב"לאישה" כתבה שכותרתה: אופנאית ששונאת אופנה.
האמת? גם היום אינני מתלהבת מתכתיבי-אופנה. לא מתלהבת מ"תכתיבים" בכלל. מעניין, על אף שגדלתי בחברה הכי "מכתיבה" בעולם, דווקא שם, בקיבוץ שלי, הייתה הוראה חדה וברורה לחשיבה-עצמאית. לחיזוק הגישה היה שם אבא שלי ששקד לפתח את החשיבה העצמאית שלי בשיחות מרתקות שקיים איתי. ואמא שלי הייתה מודל לחיקוי: "גלושקה, שמעי, הגעתי למסקנה, שחוץ מש"ס, כולם צודקים". ככה, בלב הקיבוץ.
הסלידה שלי מאופנה נובעת מהפועל היוצא ממנה. היא מבטלת את הזהות של היחיד בתוך הכלל. היא מוחקת את הביטוי של היחיד והכי מעצבן, היא פוגעת אנושות בחופש המחשבה. חופש הבחירה וחופש החופש.
אופנה איננה השאלה הכי חשובה בעולם. אבל זו סוגיה הנוגעת בנו. הדחקתה, כמו הדחקות אחרות, מייצרת תופעות-לוואי, מן רחש פנימי של מבוכה, שמערער את הביטחון-העצמי שלנו.
נדמה לי שתעשיית-האופנה מרחיקה אותנו, כלקוחות פוטנציאליים, מפתרון לשאלה איתה אנחנו מתמודדים לפחות פעם אחת ביום: מה ללבוש? או פעמיים בשנה, מה לרכוש? כאילו, מה לי ולדוגמנית-על ששויפה ולוקקה בקליניקת הפוטושופ? מה לי ולמצעד-התחפושות המונצח על השטיחים-האדומים ולפעמים גם סתם ככה בתצוגות-אופנה?
הנה טיפ למי שמחפש השראה מבר רפאלי. צילומי-הפפראצ'י. לא אלה שהיא מזמינה, אלה שבאמת תפסו אותה על-חם. האמינו לי, זה מספיק טוב. אמרתי מספיק? במקרה שלה זה הרבה יותר טוב!
אז אמרתי שאני לא חובבת אופנה. אבל אני חובבת את החקירה של הרווח בינינו לבין הבגדים ובינינו לבין האופנה. המחקר שלי מתבצע ע"י הצבת שאלות. גיליתי, מה שחכמים ממני יודעים ממזמן, שכאשר אני שואלת שאלה טובה, ממוקדת, התשובה מגיעה מאליה...
בסדרת "מה ללבוש?" אעסוק בשאלות המתחבאות מתחת למעטה הפחד לבדוק מה מתאים לנו. יש לי ניחוש שהצפת השאלות תכחיד את תופעת-הלוואי המוזכרת בתחילת הפוסט.
|
תגובות אחרונות
-
face
בתגובה על על יחסים ויחס
-
מרב 1956
בתגובה על ביקור באיתמר – פוסט מצולם
-
עינת עופר
בתגובה על הייתי בגן-עדן
-
גלילה ונגרוב
בתגובה על הרגל של אישתו כואבת להם
-
מטפלת באמנות- איריס
בתגובה על מה ללבוש? (1)
-
גלילה ונגרוב
בתגובה על בדיוק היום לפני שנה
תגובות (109)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
-------------------------------
מירי'לה
כן. תישארי, רק בשבילי!!! כבוד.
מי יצבע לי את התגובות בורוד פוקסיה?
ואת? איפה תלמדי מושגים כמו "פוקסיה"?
תודי שרק בקפה...
היי גלילה,
הסדרה החדשה שאת מתכוונת להעלות כאן בבלוג נשמעת מרתקת. אני כמעט מקנאה במי שיישאר ב"קפה" כדי לקרוא אותה, ובטח לא אעמוד בפיתוי ואכנס מדי פעם להציץ כאן, ואולי בסוף אכנע ואשאר רק בשביל זה?! לכי תדעי..
מכל מקום מה שאני כבר לוקחת בשתי ידיים מפוסט ההקדמה הזה הוא את המשפט הבא שלך:
"אופנה איננה השאלה הכי חשובה בעולם. אבל זו סוגיה הנוגעת בנו. הדחקתה, כמו הדחקות אחרות, מייצרת תופעות-לוואי, מן רחש פנימי של מבוכה, שמערער את הביטחון-העצמי שלנו."
תודה על פוסט מעורר עניין ובעיקר סקרנות לגבי הפוסטים הבאים שנשמעים מבטיחים למדי...
ו...שבוע טוב
הרבה עניין
רוצה לשאול, באמת לשאול: האם אין באופנה מן איפשור לאלה שהולכים אחריה-להרגיש איכשהו שייכים....
נדמה לי, ואני בכלל לא בטוחה, רק נדמה לי, שאולי...זו אחת הסיבות לנהייה של כמה מאיתנו אחר לבוש עדכני..
חושבת שאולי אם נשכיל לפתח ולהעצים את הביטחון של הדורות הבאים במה שהם ובבחירות שלהם - נמצא יותר מקוריות בבחירת הלבוש
ופחות "עדר"
שבת טובה שתהיה לנו
'מה ללבוש?'
היא הפשרה/קו האמצע שלנו(לא עולה לי כרגע מילה אחרת)
בין
תכתיב האופנה
לבין
הצגת העצמי
במסלול הדוגמנות הפרטי שלנו..
*
כמה יפה!
את לא צריכה שיגידו לך , אבל אני מרשה לעצמי,את מאד מקורית מאד מיוחדת בחשיבה ובאופן הביטוי שלך שלבטח בא לידי ביטוי גם בתחום העיסוק שלך.
ג'ינס , טי שירט, או משהו דומה,קרוקס, סנדלים או סניקרס זה ממש סבבה.
זה משהו של שגרה ללא צורך להתחפש.
(נו גם להתחפש צריך לעיתים, כשהנסיבות או הסביבה מחייבים!)
כמה יפה כתבת
מוזיקה ובגדים
יערונת, דעתך בקפה
היתה והינה
חשובה
לפחות כמו כל דעה אחרת
תודה יקירתי האהובה
חשבתי עליך אתמול כשנסעתי לבקר חבר (בהזדמנות נרכל) במבשרת. ציפיתי ללילה ירושלמי צונן ולכן לבשתי את מכנסי המחסומים שלי, אלו עם הכיסים שאת אוהבת, ובאמת יש להם גזרה מוצלחת אלא שהם נורא התבלו. בסוף בכלל לא היה קר, כי כאן לא נובמבר, כנראה, אבל תוך כדי נהיגה ופיזום השיר חשבתי שחבל שאני לא יכולה לקנות לי עוד זוג כזה בשני אקורדים.
----------------------------------------------
תודה רבה מאוד מאוד עינתי
לא יכולתי לומר זאת טוב ממך
אופנה איננה השאלה הכי חשובה בעולם. אבל זו סוגיה הנוגעת בנו. הדחקתה, כמו הדחקות אחרות, מייצרת תופעות-לוואי, מן רחש פנימי של מבוכה, שמערער את הביטחון-העצמי שלנו.
בדיוק! מה ללבוש זו שאלה מהותית, זה סוג של הצהרה, חלק מהאישיות ומהלך הרוח וההתנהלות שלנו (גם עבור אלה שלא מעניינות אותם השטויות האלה והם מאמצים הופעה אחידה של גי'נס, טי שירט וקרוקס, נניח...). מה ללבוש זו שאלה שבכלל לא קשורה לאופנה.
רעיון מצוין לסדרה (ולא פשוט בכלל) כל הכבוד!, אני כבר מחכה להמשך.
-------------------------
תודה צ"ה
ויום נעים
יורים ובוכים ?
למה לא
ספק בכל דבר !!!!
תמונה מדליקה.
אהבתי מאוד את הצילום
הזכרת לי נשכחות.
מגיל צעיר הייתי 'אחר'
מה ששלח אותי לעצב לעצמי
הנופך היה מתוך הנוף הפנימי שלי
הפוסט הזה שולח אותי לעץ המשפחה
לאמי, שאומנם סגנונו שונה
אך ההנעה קרובת-משפחה
ואני מוצאת את עצמי ממשיכה
את השושלת הגנטית הזו גם עם בתי
תודה, מצפה להמשך, צ"ה
--------------------------
לכבוד הוא לי
-------------------------
תודה רבה רחלי
וערב נעים
גלילונת, ככה גברת כץ, אימי ז"ל, הלבישה את העוללית בת ה-4.5 עם שמלה שכמובן היא תפרה
שימי לב לגרביים - נעליים, הלבנות בוהקות עם הסרט המדהים הזה
עושה רושם שהיא הצליחה לשכנע אותי שאני נראית טוב, כי אני נראית זחוחה משהו.
לעומת התמונות [למטה בפוסט] שהעליתי שם קדרו השמיים של אימי.
היא חשבה שאני התגלמות הטעם הרע והיא נהגה להתנצל
בפני אורחים שאני מתלבשת על דעת עצמי.
ואתן השתיים בתמונה - מתוקות.
----------------------------
תודה אריאדנה
עוד נקודה שאנו מסכימות עליה
ערב נעים
להיות שבויית אופנה זה קצת כמו הדתיים שעושים והולכים לפי מה שהרבי אמר, ולא על פי הבנתם.
אבל קצת טעם אישי ונגיעות אופנה יכולים לייצר עניין, אסטטיות ומראה עניים מלבב.
חוצמזה- נשיקות
במיוחד האקססריז...(-:
התשובות בד"כ הן תמיד שונות מהמצופה.
מחכה לבאות...
---------------------------------------
יצחק היקר
נדמה לי שהאנושות מתחלקת ל-2. אלה שמגורים מ"ישירות" ואלה שמגורים מ"מסתורין".
בשני המקרים הסקספיל בפעולה.
לאיזו קבוצה אתה ואני משתייכים - זה ברור.
אני חושבת שכמו בפוליטיקה כך גם בגישה לאסטטיקה: אם הייתי לובשת עודף שכבות (נזירה) הייתי מבטלת את הגירוי. כך גם חשיפת יתר איננה מאתגרת.
הלא כן?
תודה יקירי
ויום נעים
-----------------------------------------
יערונת
תגובתך מאתגרת אותי, כמעצבת. נדמה לי שאני מבינה את הסגנון החסר הזה... אולי בזכות תגובות המחאה שלך אצליח לתת מענה, שהרי אני מאוד מסמפטת את הקן עליו את מדברת.
תודה יקירה
את מעלה שאלות מאד מאד מעניינות ולדעתי גם חשובות ומהותיות לגבי ההתייחסות שלנו לגוף שלנו ולעטיפתו.
עוד בבקשה.
רותי.
------------------------------
בוקר טוב אילנה
אינני מכירה את ד"ר ראפ אבל הרעיון "באיזה גלגול אתגלגל", כשהוא מתכוון ללבוש, מדבר אלי מאוד. בכלל, מילים שיש בהן גימלים ולמדים חביבות עלי במיוחד.
מסכימה איתך, ותודה שהזכרת, שאופן הלבוש שלנו מספר גם את סיפור ההשתייכות הקבוצתית. אבל אני מדגישה את ה"גם" כי אני מכירה אנשים שיש להם סטייל אינדיבידואלי משלהם והם מרגישים "בבית" עם כל קבוצה. חשוב גם להזכיר את המיעוט הזה.
תודה יקירתי
ויום נעים
הבגד על שתיכן נראה כביטוי חיצוני של מה שאתן, ללא כל יומרה, התפארות, נסיון לגירוי שהוא.
יפה מאוד בעיניי.
ושני הסנט שלי בעניין, ענת וגלילה, הוא שיש נשים שמבינות היטב שהגי'נס בגזרה נמוכה או הטייצס לא מתאים להן. הן גם בכלל לא רוצות ללבוש את הבגדים האלו. לא רק שהם לא מתאימים להן הן גם חושבות שהם מכוערים. אבל הנשים האלו חיפשו המון זמן בחנויות דברים אחרים ולא מצאו ומפני שאי אפשר ללכת עירומים ברחוב הן בסוף התפשרו על מה שיש. המצאי בחנויות לא מגוון, לא לוקח בחשבון שלא לכולנו יש אותה תבנית של גוף ואותה תבנית של טעם.
בהתנהגות אדם. עדריות מול יחודיות.
עבד שטוף מוח או יחיד חופשי.
ובעיקר מעריך מאוד יצירתיות - שלך.
גלילה,
הגישה של "האנטי-אופנה" שהעברת כל כך בהיר ויפה על מכלול היבטיה, מאוד מאוד נראית לי, ומאוד תואמת לדמותך כפי שקלטתי ונצטיירה בי. זו הגישה האידיאלית -
שכל אישה תתלבש עם מה שבא לה באמת, שתואם לדמות שלה באמת, ואז היא גם תראה הכי הכי יפה, כי אמיתי בעיני - זה יפה!
אם בגד מושך ומדליק אותי, מבחינתי, אם הבגד הזה לא היה סופג זיעה/ מתלכלך/מתבלה/ לא הייתי מחליף אותו כלל באותה עונה, ואף הייתי בשמחה לובש אותו, כאשר אותה עונה תשוב עלינו לטובה...
כל טוב!
---------------------------------------------
החלק הראשון של תגובתך עורר בי צער עמוק. באמת. נשים רבות מתלוננות על המחסור עליו את כותבת כאן.
תוך כדי כתיבה הגעת להגדרה המדוייקת של הסגנון אותו את מחפשת. ואז הוקל לי.
זוכרת את המחמאות שהרעפתי על סגנון הלבוש של כבר בסיור הראשון במחסומים? את לא הבנת על מה אני מדברת. כי כפי שאת כותבת כאן "בגד שמשדר שתיקה נעימה" זה הסטייל שלך!!!
אני מבטיחה, יקירתי, שאעזור לך למצוא את מבוקשך.
תודה יקירה
ולהתראות בקרוב
זה נכון שלא היה כאן דבר בשנות הששים שבעים וזה מה שגיבש את דרכך.
אני בחרתי למלא את החסר הזה ע"י יבוא מותגים בזמן שלא היה מושג על בוטיקים ,ובתי האופנה עילית שפתחתי בשנות השבעים הפכו להצלחה מסחררת over night .
הסלידה שלך לא ברורה לי כי דווקא מתוך עולם האופנה הקיים יכולת להביא לידי ביטוי את זהותך ולהבליט את האישיות והייחודיות שלך בכזו הצלחה.
תשימי לב למה שכתבת כליווי לתמונה של מיה המקסימה .
לדעתי כל אישה תמיד תדע לקחת מכל אופנה מה שמתאים לה , תערבב ותוסיף משלה בהתאם לאישיותה ולמצב רוחה.
היום יש הכול מהכול כולל אופנת רחוב.
זה בא לנו בטבעיות ..:)
וזה כמובן אם דברים אחרים לא הורסים לנו בדרך.
פוסט מעניין ..
עובדים על זה... בינתיים, מינד-יו, עדיין יש לך מטלות לא גמורות מהתואר בראשון.
תודה ארז
מעומק הלב
את יכולה לראות שנשים לובשות מה שמתאים להן ,או לא
לפי צו האופנה, מבוגרות ומלאות בוחרות לעצמן מכנס ג'ינס
עם גיזרה נמוכה, שמאוד לא מחמיא להן, נשים בכל צורות
הגוף מסתובבות עם טייץ, לפעמים אני נדהמת...
ושלא לדבר על נעליים, הרבה אורטופדים מתפרנסים מהן...
ואופנת הרזון, תפסה לעצמה כל חלקה, אני מודה שגם
אצלי..
אז , לא יודעת איך בדיוק, אבל , בסופו של דבר, האופנה
חודרת מתחת לעור.
שאפו למקוריות שלך ובהצלחה!
יופי :) אחרי שעברתי מחנה אימונים אצל ארז בסוציולוגיה של האופנה, מגיעה אלייך לקורס הפסיכולוגיה של האופנה. בקרוב אני מבינה שיתחיל תואר שני?
וגם - לו היה מתאפשר הייתי מעניקה כוכב גם לתמונות המרנינות של פורטהנינה בתגובות. באמת.
עכשיו עשית לי חשק למצוא תתמונות המפולטרות של אמא שלי עם מיני שאין-כדוגמתו, שלי מעולם לא היה אומץ לענוד על קצה האף. היא באמת לקחה את המרד לאקסטרים, בתור אחת שבאה מבית דתי.
את יודעת, גליליקה, נדמה לי שחנויות הבגדים היום מתייחסים רק לשתי לקוחות. יש חנויות של רשתות ועבורן הלקוחה היחידה שקיימת היא צעירה, בת לא יותר מ 25. היא אוהבת לשמוע מוסיקה מסוג מסוים ובווליום גבוה בזמן שהיא מודדת בגדים. יש לה גוף גבעולי ונערי והיא אוהבת קשקושים - חולצות עם נצנצים, תוספת של חגורה, כלמיני טלאים. בגדים מתיילדים. בחנויות מעצבים חושבים גם על אישה בת 50 פלוס. ושם או שהנשים הן נעריות ואוהבות קשקושים או שהן מה שמכנים מלאות. ובכל מקרה אין להן עבודה שבה הן צריכות להרגיש נח בבגדים שלהן.
אני מניחה שמעצבים כן שמעו על נשים בנות 30-40, שאין להן גוף של נער, שלא רוצות להראות זקנות ושצריכות בגדים מתאימים. איכשהו יש כאן כשל שוק. יש איזה פער בין מה שיש בחנויות לבין מה שאנשים רוצים ללבוש.
מה שהייתי רוצה זה חנות שאפשר למדוד בה מכנסיים בלי שיכאבו לי האזניים והעיניים מעודף גרייה. שיהיה טווח של גזרות שיכלול גם את גזרות הביניים ושיהיו בגדים פשוטים לא מתיילדים ולא מקושקשים.
אולי זה מה שאני מנסה לומר - יש אנשים שרוצים להביע את עצמם בעזרת הבגדים. אחלה להם אבל לי אין צורך כזה. לי יש בלוג. אני מחפשת בגד שישדר שתיקה נעימה. זהו, גלילקה, בזה העניין. בגד שמשדר שתיקה נעימה.
העיסוק הלכאורה-תפל (וטפל) ב"מה ללבוש" מסמן אותנו במישורים רחבים ועמוקים הרבה יותר. הוא ביטוי טקסטילי של הזהות שלנו, לפחות זו שאנו מעוניינים להציג מול העולם. הוא גם מזהה אותנו כפרטים וגם "מתקשר" את הזהות הזו שלנו החוצה. העדריות המוזכרת תדיר בדיבור על אופנה, אינה מחויבת מציאות. גם הנסיונות לחקות אייקונים, ראויים יותר או פחות, על מנת להשאיל לעצמנו מקצת מהקסם הנלווה אליהם, אינה מחויבת. במיטבה אופנה בהחלט יכולה להוסיף צבע ויופי לחיים וגם לשמש כמראה משקפת של מי אנחנו, ומהי תקופתנו. תכתיבים היו ויהיו, בכל תחומי חיינו, לא רק בתחום האופנה, היכולת שלנו לתמרן ביניהם, לנהל מולם משא ומתן ולתרגם אותם באופן אישי, היא אותה היכולת המגדירה אותנו כ"בעלי סגנון". אמשיך לעקוב :))
---------------------------
תודה שטוטוני
ושאלה אישית ברשותך:
האם את שייכת לברי המזל שפשוט "נולדו עם זה"? סטיילינג מולד?
או שאת שייכת לקבוצה שלי, אלה שנולדו עם הזיקה אך לומדים לאורך כל הדרך?
* לאופנה
-------------------------
נכון
כבוד לפורטה נינה
------------------------------
"שאלת-חקר" אהבתי.
התגובות שלך מתיישבות לי נפלא על הנשמה
תמיד
------------------------------
"שאלת-חקר" אהבתי.
התגובות שלך מתיישבות לי נפלא על הנשמה
תמיד
בכל אופן איתך במאבקך:))
תפיסתי את האופנה כתפיסתך
מסרבת להיכנע לתכתיבים
גיבשתי לי סגנון אישי משלי
תודה גלילתי
}}{{
---------------------------
דנה יקירתי
בתגובה לשוקי, המגיב הראשון
התחייבתי להתחיל את הסדרה בפוסט-ערום.
כמענה לבקשות גברים ב"פרטי".
אתגר לא פשוט עבורי
אבל מילה זו מילה
תודה רבה לך
וערב נעים
גלילה יקרה,
דעתי שתגובתך מקסימה. אף פעם לא חשבתי על זה באופן הזה, ונראה לי שזה מוצא חן בעיני. בכל מקרה , אני מניחה שזה תמיד יבטא את הפנימיות. אם משהו בה ישתנה או יתפתח זה יבוא לידי ביטוי גם בלבוש.
תודה רבה גלילה
ורד
]{
לא מתלהבת מ"תכתיבים" בכלל.. מתיישב לי טוב על הגוף..
(-:
מה אנחנו משדרים באמצעות הביגוד, מה אומרות הבחירות שלנו? מה עושים הטווח או הפרשנות שלנו בין ה"מקובל" לבין מה שאנחנו לובשים. ועוד שאלה חשובה: מי עושה את ההחלטות לגבי מה שאנחנו לובשים...
----------------------------------
הלנושקה יקירתי.
לעונג ולכבוד יחשב לי דיאלוג בנושא שהדגשתי בתגובתך.
יש לי הרגשה שדי מהר נגיע להסכמה, שהרי ממה שאפשר ללמוד מהבלוגים שלנו
סביר להניח שנקבל זו את סגנונה של זו. ובודאי נפרש את הסגנון וסמליו בצ'יק צ'אק.
ואז אשאל אותך: על רקע קנאתנו באופנה האירופאית, מה יש לך לומר על האופנה הישראלית?
תודה על התבונה והעומק
שהבאת בתגובתך
והאם גם הכובע של מיה היה פעם באופנה?
מחכה!
אפשר להמשיך עם הפוסט המעניין הזה לשבילים מסתעפים ומהם לאחרים. בכל מקרה הוא מהווה הוכחה נוספת לכך, שכל נושא שנדון בו, מתחיל ומסתיים בטבענו, כבני אדם מורכבים, דומים ושונים בה בעת.
הלבוש אכן עשוי לגלות עלינו הרבה יותר מטפח ואולם בגדי נזירוּת סטנדרטיים, עם כל כמה שמעלימים הם את תבנית הגוף,דווקא בשל כך, אין בהם כדי להסיח את הדעת מטבעו של הלובש אותם.
יופי של פוסט מבוא לפילוסופיה של האופנה ♣
---------------------------------
תודה*
אכן כך, גם אני לא מצאתי מה ללבוש, וזה עוד בשנות החמישים, כשהייתי בת חמש עשרה, ועשיתי ותפרתי וכו...
לגבי מה מתאים לנו. זו שאלה הרבה יותר מורכבת והיא קשורה בעצם ליכולת שלנו לראות את עצמנו כמות שאנחנו ולא כפי שהיינו רוצות להראות. המודעות העצמי, גם כאן גלילה יקירתי, ערכה כערך הפז.
סקרנית לאן תקחי אותנו מכאן
תודה יקירתי
לאה
תודה על הפוסט המענין
אז..והיום
שבוע נפלא
------------------------
הארץ (תל-אביב) שופעת מבחר רב. כל כמה שנים יש הצפה של מעצבים. השנה נראה לי שהגענו לשיא: יותר מעצבים מלקוחות. כל שעליך לעשות הוא לשאול את עצמך: מה את רוצה? ואגיד לך איפה להשיג.
אני מקווה מאוד שהסדרה: מה ללבוש? תקל עליך. אינשאללה!
תודה יקירתי
וערב טוב
-----------------------------
ורד יקרה שלי
הדגשתי בתגובתך את המטרה לשמה התכנסנו כאן.
זכרי, שאלה ממוקדת מביאה מאליה תשובה ראויה.
"הרבה סגנונות" בעיני זה "סגנון".
מה דעתך?
תודה
מעומק הלב
ואיך היא לבושה...
נוווווווווווווווו
ומה ללבוש?
תודה יקירה
1. בכיתה יא, עם האחיינית שלי מירב בת החצי שנה .
מה חשבתי לעצמי,כשהלכתי עם מעיל כבשים?
את לא מבינה, כל הכלבים והחתולים התנפלו עלי. [נשבעת לך] כמובן עם ג'ינס ומשקפי שמש-ג'קי קנדי
2.כחיילת, לקחתי מהאפסנאות סוודר של בנים, חצאית מיני שכמובן התקצרה עוד 10 ס"מ כשיצאתי את שטח הבסיס.
3.חולצה רקומה שהפכה לשמלת מיני, מה באמת חשבתי לעצמי?
4. כיתה י"ב עם חולצה של אבא שלי, שימי לב לאקססוריס:שרשרת מעור עם מזל דגים מכסף- זה היה שיא החדשנות.
5. צילום אחרי הלידה. שקלתי אולי 48 ק"ג. העיקר נכנסתי לג'ינס
והשיער? רק עכשיו שמתי לב שאהבתי מאוד שיער פרוע. ואת יודעת מה? גם היום רק שהוא קצר יותר.
את שמה לב-הצילומים בין גיל 17-21 בשנים האלה: פרוע, רקום, בגדים גבריים, זרוק
------------------------------
שוקי'לה
אחריך הגיעו בקשות בפרטי
והנה אני מרימה את הכפפה
הפוסט הבא יתחיל ב...
ערום
מענין איזה סגנון מיה לובשת היום. בת 25 בערך (חישבתי נכון )? , כבר בטח גיבשה לעצמה את הקו שלה.
אהבתי את האיזכור של ההורים, אמנם זה לא קשור ישירות ל"מה ללבוש" , אבל הם היו שם כדי לעצב קודם כל אותך. הרגשתי את משב האהבה. זכית.
אני עצמי לא מוטרפת אופנה. לא רצה באדיקות כל עונה על מנת להתעדכן, אולי זה הגיל...
מצד שני, לא מסתובבת עם כל מיני עלטע זאכן , אוהבת להרגיש נוח עם נגיעות אופנתיות ולא יותר.
כתבת יפה מאד , נהניתי : )
ברוטוס: כשאני רואה את המלצרית התמירה פוסעת מעדנות אל שולחני עם צלחת השניצל, אני ממש חושב שאני אוהב עוף-נע
נטוס: יש משו בדבריך, מודה
..
* הנעלת הקפה מונעת מאתנו לככב או להתככב, אז נעזוב את זה
הפוסט הזה מאוד מגרה את החושים. את נוגעת בסוגיה שנוגעת לכולנו. שאלה טריויאלית, כביכול, שאנו שואלים את עצמנו כל יום לפחות פעם ביום, ואת נוגעת בליבה.גרמת לי לחשוב עכשיו, ויותר להתחבט עם עצמי אם אני מצאתי את הסגנון שלי, לא יודעת. יודעת שיש לי כמה סגנונות, וכל אחד מייצג חלק אחר שבי. מאוד מעניין מה שכתבת ואיך שכתבת, כמו שאת יודעת. יהיה מעניין לקרוא את ההמשך.
המשך יום מקסים
ורד
גלילה,
מאוד מתחברת לדברים שכתבת,
כשאומרים לי: זה נורא טרנדי
אני חוטפת פריחה ( :
גם אני מעולם לא הסתדרתי
עם מה שיש חאופנה להציע.
אולי הייתי צריכה ללמוד עיצוב אפנה או תפירה.
היו שנים של סריגה, אבל הן הסתיימו מזמן
מכיוון שלא מסתדרת עם מה שיש לאופנה להציע
לובשת את הכי פשוט שאפשר.
התכשיטים הם הלבוש שלי ( :
הצילום שהעלית - מקסים.
תודה על הדברים שהעלית
דבי
אני בהחלט מסכימה אתך שהמילה אופנה מצביעה על קונצנזוס ונכון מה לי ולקונצנזוס? כי באמת אין קשר בין הדברים. אבל בתחילת דרכי כשלמדתי אומנות נפל לי אסימון שראשית צריך להבין את חוקי האסתטיקה כדי לשבור אותם, לדעת לצייר קו כדי לשנות אותו. וגם גלגולייך עם האופנה בוודאי מספרים על דיאלוג ארוך וממושך עם תכתיבי האופנה כשאת מבררת מה מדבר אלייך ומה לא? ובוודאי מה את כאישיות אינדידבידואלית תרצי ללבוש גם עם כל העולם הולך לובש סקיני., סתם לדוגמא.
היות ואימי עיצבה את הבגדים, אז היתה לי אישית הזדמנות למרוד ב"הוט קוטור" סטייל שלה, במיוחד כשכל חברותי לבשו ג'ינס וחולצות של אבא, בדיוק השבוע מצאתי צילום כזה מהתיכון אשמח להעלות את הסגנון של העשרה של אז.[אם תרצי] ברור שלא נראנו אותו דבר וגם בפסטיבל וודסטוק שהיה מקור השראה חזק מאוד בתחילת שנות ה-70 עם בגדי ילדי הפרחים, אז מה שאיפיין אופנה זו , היא השונות אחת מהשניה למרות שהמילה המשותפת היתה : אופנה זרוקה!
פוסט נהדר ואני מחכה לפרקים הבאים: מה ללבוש?
לא ללבוש !!!