בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי חושבת על ילדים. משלי.

אף פעם זה לא היה כזה חזק ועצמתי

ופתאום זה מתבשל..ומקבל משמעות יותר מוחשית

אחד הדברים המעודדים, מעבר לעובדות הרגילות של למה להביא ילדים לעולם, ולהקים משפחה, זה שסוף סוף, אני אפסיק להתעסק בעצמי

אחרי 35 שנים של אני ואני ואני, אני סוף סוף אמצא את עצמי עסוקה בנתינה למישהו אחר

זה סוג של הקלה מאוד גדולה, לדעת שמישהו אחר יכול לגרום לי להתענינות הרבה יותר גדולה מאשר שלי בעצמי

אני לפעמים עייפה מעצמי. מהנבירה, ומחיפוש אחר המשמעות של הקיום, ושלי בתוך היקום, ובייעוד, ובמה יהיה ועוד כהנה וכהנה

מרוב חיפוש, איבדתי קצת את הפריבילגיה לקיום עצמו

אז זהו.

עכשיו בא לי להתקיים באמת

רק למען הסר ספק, אין פה קריאה למישהו לעשות לי ילד

זה סתם הרהורים שהחלטתי לחלוק איתכם בקול רם

נשיקות לכולם, וסתיו נעים.