חַי עִם כָּנָף שְׁבוּרָה כְּבָר לֹא יָכוֹל לָעוּף מַבִּיט לְאָחוֹר בַּזְּמַן מִתְקַשֶּׁה לָלֶכֶת זָקוּף, עוֹד מְעַט אַבִּיט אֶל הַזְּמַן שֶׁרָחַק מִן הַמַּעֲלֶה וְהַמְּעַט שֶׁבָּא לִקְרָאתִי נוֹתָר חָשׁוּךְ וּמִתְחַבֵּא, בְּכוֹחַ הַמַּחְשָׁבָה הוֹלֵךְ לְאַט דָּבָר, אֵינֶנִּי יָכוֹל לִבְחוֹר מוֹסִיף לְחָיֵי עוֹד צַעַד קָטָן צַעַד שְנִשְרָך לְאָחוֹר, אוּלַי, אֶרְאֶה עוֹד זְרִיחָה אַחֲזִיק בְּקַרְנוֹת הַחַיִּים אִם אֶשְׁתּוֹל קַקְטוּס בַּגִּנָּה כְּלוּם אֶזְכֶּה לִפְרִיחָה? הַדֶּרֶךְ שֶׁעוֹד נוֹתְרָה בָּהּ, אֵינֶנִּי רוֹצֶה גַּלְגַּלִים, בִּמְקוֹם רַגְלָיי יַנִיחוּנִי מְעֶבְרוֹ שֶׁל הַקָּצֶה, וּבְשִׁלְהֵי קֵץ הָעוֹנוֹת עֵת אָשוּבָה אֶל יַלְדוּתִי אחת אבקש: רַק אָנָּא, שֶׁאִוָּתֵר אֲנִי מִבְּלִי לְאַבֵּד אֶת צַלְמִי. |