הכי חשוב זה מישהו להישען עליו. אז לקחתי סכין וגילפתי את אהובי עד שהפך לכיסא וישבתי וישבתי וחשבתי* ---------- בשבת נסענו לחפש בית לקנות לחיות בו (בלי מדרגות ובלי גדרות לבנות. בלי בכלל) היה אחד סטרילי של זוג משופץ ונקי מאד (נדמה היה שלא גרים שם. אגדות גרים) ואחד צפוף (קלאס-טרו-פוביה) עם ריח של חמין. בדקתי מה זה העלים שבצבצו (כלניות) הנוף היה פתוח לחלוטין. נשמתי ודמיינתי (קפה בחצר הקדמית ודרינק בחצר האחורית. וילדים) ראינו תוכניות (מאד משעמם להחליט על בית בקווים ומספרים) יצאתי להריח איזה אויר יוצא מהשכנים (אישורי מינהל עד 120 כבר קיימים. עד מאד ועשרים. נו, באמת) --------- תאהב אותי, המתים של רעידות האדמה נקברים באדמה. אם אמות מזה, ממך, אני רוצה שיקברו אותי בתוך הרעידה עצמה* ----------- בחזור אכלנו אצל הערבים. היה שם בחור כהה מאד שהוציא סוג של אנגלית משפתיים עבות. שפוף כזה הוא עבר עם הפיילה (פיילה. מילה משונה) זה היה מוזר לראות אותו שם, כאילו שאכלנו שיפודים באריתריאה

---------

אולי תלביש לי שמלה. אולי תלביש לי חולצה. רק בשביל שאחר כך. תפשיט אותי. כמו פועל שסיים יום עבודה. אתה תהיה לאה. זה יהיה לאט

---------

אתמול בפגישה הפעיל הקיצוני המושבת היה הרבה יותר רגוע (פחות הערות מיניות לפחות) הוא נהיה ילד בן ארבעים וכמה עם זיכרונות מבית של שואה (תאכל תאכל. או שבעצם את זה נשמור למחר. אז תאכל. ואל) אבא רץ להכות אחרי ילד ערום ברחבי שכונה ישנה (חגורה זה עסק רע כשאתה ילד) היום הוא עובד-עורות (אוכפים וחגורות) ומבקש לעשן ברישיון משרד הביטחון. רק כשהוא דיבר על הילדה שלו הוא חייך (ניכרו היטב הפרעות אכילה ושינה וקשב וקצב וחלימה והלימה. "פעם הייתי פאסימי ואחר כך הייתי אופטימי. היום כבר לא אכפת לי. אפאתיה זה מקום נהדר, תנסי גם את, את נראית מפוקסת מידי") ---------- אתמול הייתה סערה באיזה לב של איזה ים. אני לא נבהלת לעיתים קרובות, רק כשאני מזהה דמיון כואב מידי

----------

באמצע הדרך לחור-הקיר נתקע הפלסטיק השטוח (ויזה וקריזה) בטלפון אמרה הילית (שלום) שאחד למיליון זה קופץ החוצה חזרה (מעניין מי זה האחד למיליון הזה) וביטלה מיידית. הדרך הביתה משם המשיכה ועברה ליד החנות של הציפורים והדגים ונזכרתי (שכבר כמה זמן) רציתי לקנות חבר לדג שנשאר בודד אחרי שההוא התאבד (בגלל חתולה מבהילה) חשבתי: אם נזכרתי (סוף-סוף) דקה אחרי שאין לי שקל שאני יודעת עליו אולי בכל זאת (ודווקא) אני אמצא. היו באוטו ובתיק 19 שקלים קטנים. מהתיבה של דגי הזהב ביקשתי אחד שחור (טלסקופ. טל-אה-סקופ) עם עיניים יוצאות ויפות. הוא עלה ח"י שקלים בדיוק ---------- הגעגוע מהלך עליי קסמים וסמים ממכרים. אם הייתי יכולה הייתי שוקלת גמילה ---------- חוטאת בקריאת המגילות הגנוזות. כמה מהר נזלו לנו המילים (מאגר אדיר ונדיר) בלתי נדלה.

נכסי דלא ניידי

-----------

ונזכרתי שאכלת לי מהבטן כנאפה

הפרדת את השערות הדקות-חומות-כתומות

באצבעות

אכלת

והאכלת אותי

לאט

השערות המתוקות התערבבו עם הקטנות של הבטן.

זהוב וזהב

זה היה אז

תן לי ללקק לך אצבעות

תן להן ללכת במקומך

----------

(יהודי, ערבי ונוצרי..) שמעתי שרב, קאדי וכומר נפגשו לשיר ביחד לנובמבר ריין

אלוהים, קח ת'גיטרה

תזיז ת'תלתלים

תן לנו משהו

להרטיב

----------

http://www.youtube.com/user/kineretshel?feature=mhum#p/a/u/0/68Lh0FfKOIA

(*א. רוזנר)