כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (24)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      19/11/10 21:35:

    צטט: ron294 2010-11-18 12:48:43

    עוד קטע מרגש ומרשים כתמיד.
    אהבתי
    רוני

    .

    המון תודות רוני, גם מתרגש

    מתגובתך הכנה. שבת שלום. 

      18/11/10 12:48:
    עוד קטע מרגש ומרשים כתמיד.
    אהבתי
    רוני
      17/11/10 06:41:
    חיים יקר,
    האם זה יהיה "מהפח אל הפחת" כמו שאומרים...
    בטוח שלא...
    אתה כבר תמצא דרך "הצלה" לניק המסכן...
    עוד יהיה טוב...
    סוף סוף חזרו הכוכבים...
    תודה חיים והמשך יום נפלא !!
    סאלינה
      17/11/10 02:16:
    ****
      16/11/10 21:04:

    צטט: *מרוית באהבה.* 2010-11-16 13:20:22

    חזרתי עם כוכב יקירי.

    צהרים טובים והמשך יום נפלא.


    ''

    תודה רווית נפש יקרה עבור התגובה

    המלהיבה הזו. אני לא יודע כיצד אני

    יכול להודות לך.

    חיים 

      16/11/10 21:02:

    צטט: anaatti 2010-11-16 13:20:04

    האומנם ניק יאמין ,,ככה ,, ללא תהיות ....על פשר המאמץ המוזר הזה להפגישם

    והנה כתבת:"הוא המשיך לנוע – נסער כולו מתקוות וחששות בו זמנית.,

    כלומר,שיחד עם ההתלהבות וההתרגשות לפגוש את ניקול יש לניק מחשבות זהירות בנושא?

     

    מקווה שכך,,

      

    ושוב להמתין במחת לבאות*

    .

    יש לו תהיות אומנם והוא מסוגל למרות הכל לחשוב ולהבין,

    אולם החששות הם שהוא יתבדה וההבטחות של הסלאבי,

    לא תצאנה לפועל. נסיתי להעלות תיאור של מצב נפשי שבו

    ניק מתעלם מהסיכונים ומדחיק אותם, ומחפש את התירוץ

    המתאים לעשות זאת, בכך שהוא מאשים את חוקריו אשר

    לא האמינו לו. זו לא תופעה נדירה, גם במצבים רגילים אנו

    פוגשים מקרים שבהם אנשים מעדיפים להאשים אחרים.

    אך כמובן העניין כולו הרבה יותר סבוך ונותן לי אפשרויות

    לפרט מצבים חברתיים שונים בארצות הברית של אז אשר

    כיום זהים כמעט לחלוטין אצלנו.

    המון תודות ענתי ומאחר והשלמתי את התרגום מזה זמן

    ניכר הקטעים הבאים יעלו ללא הפוגות גדולות.

      16/11/10 20:55:

    צטט: debie30 2010-11-15 22:30:14

    חיים,
    ניק אמנם השתחרר מהשבי ומהחקירות
    אך הנה הוא ממהר ליפול למלכודת.
    מקווה שיתפקח לפני הנפילה.

    תודה על הפרק המרתק

    ערב נעים
    דבי

    .

    הכינו אותו למלכודת הזו עוד בווייטנאם דבי,

    ועכשיו תורם לדרוש את נאמנותו, אם רצונו

    לפגוש שוב את ניקול.

    אני שמח מאוד שרותקת למרות שהתנאים

    השתנו תכלית שינוי.

    המון תודות דבי וערב נפלא. 

      16/11/10 13:20:

    חזרתי עם כוכב יקירי.

    צהרים טובים והמשך יום נפלא.


    ''

      16/11/10 13:20:

    האומנם ניק יאמין ,,ככה ,, ללא תהיות ....על פשר המאמץ המוזר הזה להפגישם

    והנה כתבת:"הוא המשיך לנוע – נסער כולו מתקוות וחששות בו זמנית.,

    כלומר,שיחד עם ההתלהבות וההתרגשות לפגוש את ניקול יש לניק מחשבות זהירות בנושא?

     

    מקווה שכך,,

     

     

    ושוב להמתין במחת לבאות*

      15/11/10 22:30:
    חיים,
    ניק אמנם השתחרר מהשבי ומהחקירות
    אך הנה הוא ממהר ליפול למלכודת.
    מקווה שיתפקח לפני הנפילה.

    תודה על הפרק המרתק

    ערב נעים
    דבי
      15/11/10 21:59:

    מרתק כהרגלך


    עדיין נטול....עקב השינמוך...סורי
      15/11/10 21:43:
    "והנבלות השחצנים הארורים האלה שלא האמינו לי יכולים ללכת לכל הרוחות! הוא כמעט פלט את המשפט האחרון בקול רם, בזעם פראי שתקף אותו לפתע והציף את מוחו."
    אכן במחיר אי האמון עושה רושם שניק ישתף פעולה עם האויב..תודה חיים על עוד קטע נהדר
    אשוב ל* אחרי 24...
    גרטה
      15/11/10 21:25:

    צטט: הטרמילר The Tarmiler 2010-11-15 21:10:58

    :) יופי תמשיך. הקישור עבד

    .

    SI TENER TRABAJO Y ESPERO QUE VA TRABAJAR DURO...

    המון תודות רפא. 

      15/11/10 21:18:

    צטט: ניקיטה10 2010-11-15 21:03:11

    יפה...וגם כוכב סוף סוף...

     .

    גם לי חזרו אודי משובב לב ממש.

    המון תודות אודי.

      15/11/10 21:17:

    צטט: י ו נ י ת 2010-11-15 20:45:56

    עבד עבד
    חסר לא שלא...
    וגם אם כן היינו מוצאים את הדרך לפרק זה
    התיאורים שלך ברחובות ניו יורק מזכירות לי אותה.
    המחשבות שחולפות בראש ניק ממוחשות בצורה טובה

    .

    הוא קיבל צבע שונה כשהדבקתי אותו, לא היה כחול

    כמו תמיד. האמת לא ניסיתי, אבל יופי אני שמח שהוא

    עובד.מצדי שיעבוד שעות נוספות... 

    האמת כשכתבתי את התיאור הזה לראשונה עוד לא

    הייתי שם, והייתי צריך תקן אותו את התיאור לאחרונה

    ב- 2008, אחרת תיאור הפרק היה מתאים לגן מאיר.

    המון תודות יונית. 

      15/11/10 21:12:

    צטט: א ח א ב 2010-11-15 20:43:51

    מסתבכים השרוכים בצידי הדרכים ...

    .

    בהחלט אחאב אבל זה כל העניין, בלי צרות

    נשתעמם, לא? המון תודות אחאב. 

      15/11/10 21:11:

    צטט: ספרותית 2010-11-15 20:41:00

    מעניין

    .

    תודה רבה ספרותית. 

      15/11/10 21:10:
    :) יופי תמשיך. הקישור עבד
      15/11/10 21:10:

    צטט: *מרוית באהבה.* 2010-11-15 20:40:47

    פרשת דרכים.

    לקרוא אותך כה נעים.

    לבקרך כל פעם מחדש נמהרת.

    כי את כתיבתך אני כל כך אוהבת!


    שבוע טוב ומלבלב יקירי.

     

    אשוב לככבך.

     .

    נפלא לקרוא את התגובה שלך רווית. המון תודות.

    זה אכן שבוע מבטיח.

      15/11/10 21:03:
    יפה...וגם כוכב סוף סוף...
      15/11/10 20:45:
    עבד עבד
    חסר לא שלא...
    וגם אם כן היינו מוצאים את הדרך לפרק זה
    התיאורים שלך ברחובות ניו יורק מזכירות לי אותה.
    המחשבות שחולפות בראש ניק ממוחשות בצורה טובה
      15/11/10 20:43:
    מסתבכים השרוכים בצידי הדרכים ...
      15/11/10 20:41:
    מעניין
      15/11/10 20:40:

    פרשת דרכים.

    לקרוא אותך כה נעים.

    לבקרך כל פעם מחדש נמהרת.

    כי את כתיבתך אני כל כך אוהבת!


    שבוע טוב ומלבלב יקירי.

     

    אשוב לככבך.

    0

    פרשת דרכים – 'משימה בשלט רחוק' – קטע

    24 תגובות   יום שני, 15/11/10, 20:24

    http://cafe.themarker.com/image/1880786/
     

    זה שוב פעם פירורי מידע, כלום למעשה... ניק הרהר בתסכול. אני לא רשאי לראות את התמונה כולה... מתוך אכזבה ואף בורות הוא לא שם לב לאיומים החמורים שנכללו בעסקה, הם כלל לא הטרידו אותו.

    'ובכן, כך הם פני הדברים...' העיר ג'והן משמיע מלים מעורפלות חסרות משמעות, מקדם את פניה של המלצרית הצעירה המתקרבת, מניח לחצות תחילה את סף תאם.

    'תודה דובשנית,' הוא החמיא לה בחיוך חביב.

    היא הסמיקה במבוכה, הניחה את משקאותיהם ויצאה מיד את התא.

    'לבריאותה של ניקול, לאיחוד של שניכם בעתיד הקרוב, ולעתיד טוב יותר לכולנו!' הכריז ג'והן מרים את כוס המשקה המלאה.

    'לניקול,' השיב ניק מרים את כוסו. שניהם הוריקו את המשקה בכמה לגימות מבלי לחדול.

    'מה דעתך על עוד אחת,' הציע מיד ג'והן ברוחב לב.

    'תודה זה בהחלט הספיק לי.'

    'אז איך אתה מסתדר, יש לך ג'וב?' זרק לו ג'והן מבלי להמתין הרבה. מצבו של ניק לא היה בגדר תעלומה עבורו, אבל צריך להתחיל לדובב את הבחור ולהגיע ללב העניין.

    'לא, היה לי ג'וב זמני לפני כחודש, עכשיו אני נמצא אצל הוריי, הם דואגים לי עד שאמצא משהו.'

    'אתה רוצה לומר ששחררו אותך ללא מענק, ללא סיוע כלשהו? נאמר הלוואה, סידור בעבודה מכניסה ורצינית?' הוא הוסיף לשאול מעמיד פני מופתע בכישרון רב. 'אתה עם העבר הקרבי היוצא דופן שלך?'

    'היו לי כמה הצעות שהם ארגנו, אך דחיתי אותן על הסף.'

    'אבל למה?' שאל אותו שוב ג'והן מתבונן בו בפה פעור, מביע בכנות מבוימת את אי יכולתו להאמין.

    'מגיע לי הרבה יותר מהמעט שהם הציעו לי, וודאי לא הג'ובים העלובים שהם ניסו לשכנע אותי לקבל...' שיקר לו ניק בחום מנסה להעלים את האמת מהזר, אולם מיד סתר עצמו. 'הם לא האמינו לי, העדות שלי לא הייתה אמינה כך הם אמרו. הם התייחסו אליי כאל נוכל.'

    'אדם מהימן והגון כמוך נוכל, זה פשוט בלתי יאמן!' הביע ג'והן את פליאתו תוך הזדהות מלאה, כמו הכיר את ניק שנים מספר. 'זה רע מאוד, כן רע מאוד החולי המחליא של מערכת מנוונת, כך הייתי מגדיר זאת המבוסס על תאוות בצע ואי הכרת תודה.' הוא הפסיק לרגע קל את דבריו כדי לשאוף מעט אוויר, אולם לא עיניו לא נטשו את פניו של ניק תוך בדיקה מדוקדקת של מידת התקדמותו בשכנועו של נשוא טיפולו היושב מולו. 'אוקי אל תדאג חבר, אנחנו נטפל בך היטב. בסדר גמור...' הוא הוסיף כמו חשף את מחשבותיו בפני ניק. 'אתה תקבל את כל מה שמגיע לך, ואנו נדאג לזה בקרוב מאוד.' פעם נוספת בנימה מרוככת זו הוא ערך הפוגה קלה, מתבונן בניק כיצד הוא קלט את המסר.

    'יפה, זה פחות או יותר להפעם, אני אראה אותך בערב יום רביעי הבא בשבע בערב בדיוק.' הוא סיים משנה את המבע החם של פניו למבט רציני וחמור סבר.

    'מה...? איפה?' ניק קטע את דבריו של הסלאבי, המום לחלוטין מהמהפך המהיר. הטיפוס החלקלק הזה מנסה להשתלט עליי...

    'בסנטרל פרק ליד קולומבוס סירקל, תחנת התחתית ברחוב 59, עד כאן ברור, אתה הרי ניו יורקי.' השיב לו ג'והן בסבלנות רבה תוך התחשבות במצבו הנפשי הנסער של ניק. 'בקיצור תיכנס לפרק מהכיכר ונוע על שביל הולכי הרגל כחמישים ירדים עד לעמוד המידע הרבוע בצד שמאל, אני אמתין לך שם. אם לא תמצא אותי המתן רבע שעה ולא יותר, במידה ולא אגיע עד אז, צא מהפרק בהליכה רגילה, אל תסתכל לאחור. חזור לתחתית וסע עמה תחנה אחת לכל כיוון שהוא, רד והתמקם לכחצי שעה בבר כלשהו, ולאחר שעה התייצב כדי לקיים את המפגש באותו המקום. אם תיאלץ להמתין שוב מבלי שתמצא אותי, עזוב מיד את המקום וחזור לביתך אני לבטח לא אהיה שם.'

    'אז מה אני צריך לעשות לאחר מכן, אם לא אמצא אותך?' שאל ניק מוטרד ומבולבל מהרצאת הדברים המשונה הזו של הסלאבי. הוא לא הבין לשם מה הסיבוכים הללו, מה פירוש כל התהליך המוזר הזה.

    'אל תתרגש ואל תדאג כל כך, מפני שאני אהיה שם. אך הייתי חייב להסביר לך את הכללים; כי אם בנסיבות בלתי צפויות לא אוכל להגיע, תדע כיצד לפעול. אולם שוב, אני יכול להבטיחך בפירוש כי אמתין לך שם. בוא נדגיש שוב את כל התהליך,' פנה אליו ג'והן בסבלנות רבה. 'אם אתה לא מוצא אותי אתה עוזב לאחר רבע שעה המתנה וחוזר לנסות לאחר שעה. אם אני עדיין לא ממתין לך אתה חוזר מיד לביתך. זה הכל!' סיבם ג'והן את העניין ללא שמץ של קוצר רוח, נושא תפילה לאל שאין הוא מאמין בו, שהטירון הזה היושב מולו יבין לבסוף את ההוראות הפשוטות שלו.

    'אתה חופשי ללכת כעת, לעשות את כל מה שתכננת לעשות לפני נפגשנו.' הוסיף ג'והן מתאמץ להסתיר את השתוקקותו להיפטר מנוכחותו של ניק.

    'מוטב שארשום לי את זה,' הציע ניק בתמימות.

    'בשום פנים ואופן, השתמש במוחך!' השיב מיד הסלאבי בנחרצות.

    כאשר ניק קם באיטיות על רגליו הסלאבי חייך בחביבות שוב,  אף הוא קם ולחץ את ידו של ניק בחמימות, מבלי להסגיר את התסכול שהאיפוק הרב לאורך הפגישה גרם לו.

    בעודו חוצה את האולם הבחין ניק בזוג צעיר שהיה ממוקם בתא סמוך לתאם. לקוחות נוספים ישבו על שורת הכיסאות הגבוהים לאורך הבר. הם היו קולניים ביותר קבוצת האנשים הזו, ורק עתה ניק היה מודע לכך.

    לאחר שיצא מהבר ניק עצר לרגע על המדרכה הרחבה בין העוברים ושבים, מבלי דעת מה צעדו הבא. מבלי שהגיע לידי החלטה כלשהי הוא החל להלך ללא כל מטרה מוצהרת, משתלב בהמון ההולכים ושבים על המדרכה המוארת.

    למרות המבוכה הרבה והשאלות הרבות שהטרידו את מוחו, ניק לא העז לשאול את עצמו או לנסות למצוא תשובה לספקות שחלחלו למחשבותיו – אלא העדיף להדחיקן תוך התעלמות מכל פרט שלא התאים לאידיאל שהוא חזה בעיני רוחו. התקווה המחודשת לפגוש בניקול דחקה לשוליים את כל ספקותיו. הוא היה עייף ומסוחרר מרוב התרגשות, מהפגישה האבסורדית עם הטיפוס המוזר הזה. המזל הטוב הבלתי יאמן והפתאומי שטפח על פניו, גרם לו לתשישות גופנית, אולם העלה במוחו את הזיכרונות היקרים לו ביותר, שזורים בפחדים וחרדות... אני הולך לראות אותה שוב את ניקול!

    התוכניות שהיו לו לבידור קליל בליל ראשון זה, השתובבות קלה לאחר חודשים ארוכים של דיכאון ומצבי רוח קודרים, ננטשו, נשכחו לחלוטין. הוא המשיך לנוע חבוק בקרב ההמון שגדש את המדרכה, ההמון של ליל ראשון – נסער כולו מתקוות וחששות בו זמנית.

    הם הולכים לטפל בי הסלאבי אמר, מי זה הם? בעצם אני יכול לנחש מי הם בעצמי, מי לא יכול... הוא הצטחק חרישית בתחושת גאווה בלתי מוסברת. זו בעצם גאווה של עבריין שהעז למרות... אבל מה אני יודע לאחר הכל? איזה נזק אני כבר יכול לגרום...? ניקול נמצאת בהישג יד ואני כמהה אליה יותר מכל דבר אחר בעולם. המשברים שהייתי צריך לסבול כדי להשיגה. לא, לא איבדתי אותה כפי שפחדתי כל כך. היא תהיה שלי לבסוף, שלי בלבד! והנבלות השחצנים הארורים האלה שלא האמינו לי יכולים ללכת לכל הרוחות! הוא כמעט פלט את המשפט האחרון בקול רם, בזעם פראי שתקף אותו לפתע והציף את מוחו.

     

    © חיים קדמן 1991 – כל הזכויות שמורות.

     

     

    דרג את התוכן: