שקרים שקטים שקרים קטנים...

1. על ההורים מוטלת החובה לשמש דוגמא לילדיהם במיוחד בנושא השקרים.

    בעניין זה אין מקום "לשקרים לבנים" מאחר ולילדים אין את התחכום הדרוש להבין מתי נדרש שקר שכזה.

2. עלינו להימנע מללחוץ ולהכריח את הילד לספר לנו דבר שאינו מעוניין לשתף אותנו בו כדי שלא ליצור

    לילד קרקע פוריה להמצאת שקר שיספק אותנו כהורים אך בעצם ישיג את המטרה ההפוכה –

    ביטלנו את עצמאותו של הילד בכך שכפינו עליו לשתף אותנו ואף גרמנו לו לשקר נגד רצונו.

3. לעיתים ילד משקר מתוך חשש מתגובתינו ההורים.

כאשר ילדנו משקר, ניתן לנקוט בכמה פעולות:

 א. עלינו להיות בטוחים לחלוטין כי הילד אכן שיקר כדי להימנע מגרימת עוגמת נפש לילד במידה ואמר את האמת לאמיתה.

 ב. יש להביע הסתייגות ואת תחושותינו הקשות בעקבות השקר מבלי להטיף מוסר על מנת לא לגרום לילד להרגיש מושפל וכאוב.

 ג. להימנע מעלבונות ולא להשפילו לעיני אחיו, בני משפחתו או חבריו על מנת לא לפגוע בדימוי העצמי של הילד.

 ד. יש להעניש על שקר שנאמר על מנת להשיג מטרה חומרית, אך אין להעניש על שקר שנובע מחלומות ודמיונות.

 ה. אין להכות אלא יש להסתפק בעונש מילולי: לכעוס על הילד, למנוע ממנו דבר מה או פעילות כלשהי.

 ו. על מנת להימנע בעתיד מהישנותם של השקרים עלינו למצוא מקרה שבו הילד לא שיקר, לשבח אותו על כך על מנת שיכיר   

    בערכה של האמת.

 ובשבוע הבא נדון בנושא: מפגש הורה-ילד בתום יום הלימודים או תן לי דקה להתרגל אליך שוב"...