כידוע אמירה רטורית היא אמירה הנאמרת לשם המליצה, ההצטעצעות המילולית, הגנדרנות הוורבלית או לשם הפרת הדממה המביכה באמצע שיחה. המציב אותה אינו מצפה לתשובה כלשהי, כי כוונתו רק התייפות בפני המאזין לו או הפגת מבוכה של שקט באמצע השיחה. אבל הישראלי המצוי אינו יודע חכמות. הוא אוהב לדבר (והרבה...) ויגיב גם על אמירה רטורית שאוזנו הרגישה קלטה. וכך נולדה לדעתי (רוביק רוזנטל וודאי יודע טוב ממני) מילת הסלנג לגמרי, שכפי שאמרתי משגעת אותי. 

ישראלים בחו"ל מריחים אחד את השני ומיד מתחברים לכמה שעות גם אם לא יפגשו שוב לעולם. נניח ששני ישראלים הכירו בטיסה בשומקום. באולם נמל התעופה בסוף הטיסה חייבים להיפרד. האחד יאמר לשני נניח: "טיסה הכי מדהימה שהייתה לי". והשני ישיב ללא כל צורך: לגמרי. כי ישראלי לא ישאיר משהו שתלוי באוויר גם היא הוא נאמר סתם. 

והלגמרי המאוס הזה מעיני יכול היה להיות גם בהחלט, בתכלית, כליל, לחלוטין, עד תום, בוודאי, עד הסוף, או כמה עונשים אחרים שאינם עולים בדעתי כרגע. אבל העם בחר לגמרי. ומי אני שאתווכח עם העם על טעמו בסלנג.