
מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי אנשים, זאת אומרת התאהבתי באנשים, נכון שהם היו מעטים ומיוחחדים אבל בהחלט אנשים, בלי שום קשר למינם. מעולם לא הבנתי את החלוקה הזו. קרה שהתאהבתי באישה ולהיפך ושם פעלו בי אותם הרגשות בדיוק: תשוקה, התרגשות, פרפורי לב, התהפכויות בטן, געגוע. מעולם לא נראה לי מוזר שאיש ואישה מעוררים ומפעילים את ליבי באותה הדרך כמעט בדיוק, באותן העוצמות. חייתי עם גבר כמה שנים יפות, לאחר מכן תקופה ארוכה קצת פחות עם אישה מאלפת, בשני המצבים בנינו חיים ועתיד ונגמר. בעיני, מוזר להגביל את עצמך לא להתאהב באנשים רק הם בני אותו המין, אני מבינה שזה לא במודע אבל אני חושבת שזה כל כך מושרש בנו שאנו מחמיצים עולם שלם של רגשות ומראש מונעים מעצמנו לאפשר לראש להיפתח וללב להתעורר. חבל.
|
לילית הכושית
בתגובה על בדקויות הקטנות
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עשית לי דה ז'וו לזה:
http://cafe.themarker.com/post/1718305/
:)
יפה דיברת
על אהבה בלי גבולות
כי מה יש בחיינו
אם לא לבלות
אשתה ליכבודך
קצת יין אדום
ןאתפלל לשלומך
עד סופו של היום
וביחד אם זאת אני כאן..ב- "cafe"
ורואה את שכתבת לי..ואת שכתבת בכלל, ומבינה שאת "מכילה" בתוכך "יותר" ממה ש"אחרים" יכולים להכיל .. או יותר נכון נותנים לעצמם להכיל..או מאמינים שהם אכן מכילים
..או כל מושג אחר המתאר את אשר הם מכילים וביחד עם זאת "בחוסר" ...או שלא!!!
ו א ת נ ש א ר ת כ ל כ ך י פ ה
עם ובלי כל הבנה של "הצד שני" ויהה הוא אשר יהה
א י ן ל ו ה ר ב ה מ ש מ ע ו ת
המשמעת היחידה שיש לו "לאחר" היא..... ה מ ש מ ע ו ת ש א ת מ צ מ י ד ה א ל י ו
מחויותיך שלך.. מחייך שלך.. ממהוויך שלך,... ומתשוקותיך אליו.
מברכת אותך באהבה עצמית מלאת רוך והבנה
מלאת סיפוק והגשמה
ומלאת שלווה והשלמה
.....ואל תדאגי לעולם
...הוא יראה אותך, ויאהב בחזרה..ובאותה עוצמה את אותם הצדדים שהינך מאמינה שאכן את "זכאית" לחוות בחייך שלך כאן ועכשיו
ת ה י ד ר כ ך ב ר ו כ ה ...
אמן
מירה
וצריך הרבה אומץ להיחשף
והרבה לב
הרעיון מרתק
אבל הוא מכריח (מוח וריח?) אותך להחליט
שאפשר להמשך לשני
הקנקנים באותו אופן
ואני (יצור פשוט שכמותי) אוהב
קנקנות.
ככה בקלות פסלתי אותי מ-
מימוש הרעיון שלך כי לא אדע
להפריד בין סוגים
שונים של משיכה
קצת כמו לפרום סוודר
(מזל שעוד חם)