מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי אנשים, זאת אומרת התאהבתי באנשים,

נכון שהם היו מעטים ומיוחחדים אבל בהחלט אנשים, בלי שום קשר למינם.

מעולם לא הבנתי את החלוקה הזו.

קרה שהתאהבתי באישה ולהיפך ושם פעלו בי אותם הרגשות בדיוק: תשוקה, התרגשות, פרפורי לב, התהפכויות בטן, געגוע.

מעולם לא נראה לי מוזר שאיש ואישה מעוררים ומפעילים את ליבי באותה הדרך כמעט בדיוק, באותן העוצמות.

חייתי עם גבר כמה שנים יפות, לאחר מכן תקופה ארוכה קצת פחות עם אישה מאלפת, בשני המצבים בנינו חיים ועתיד ונגמר. 

בעיני, מוזר להגביל את עצמך לא להתאהב באנשים רק הם בני אותו המין,

אני מבינה שזה לא במודע אבל אני חושבת שזה כל כך מושרש בנו שאנו מחמיצים עולם שלם של רגשות

ומראש מונעים מעצמנו לאפשר לראש להיפתח וללב להתעורר.

חבל.