0

0 תגובות   יום שלישי, 16/11/10, 19:00


בין ביתנו הישן לשדה החיטה

מתוח מיתר דק ואדום

בשם כל האפשרויות.

בזמנים טובים,עליו תלינו חלומות שנאספו

עד יבשו מלהתגשם.

בלילות,חששו צעדייך מעליו

בשאת כובד אמתחתך,עימך.

לימים,תחתיו זחלתי בשקט מחריש

את,עייפת מלהישמר.

אחר,נעת לצידו,מרקדת בגוף רך

כאוחזת אימה נסתרת

ולא העזו בך,מגע של יד,מילים פשוטות.

בין ביתנו הישן לשדה החיטה

זה שנקצר לנו בטרם עת

נותר לו מיתר כל האפשרויות,

רפוי מזמן,מותש מכובד אהבה אחרת.

עת יושב אני בביתי

שואף בשורות מחלון פתוח

מבין כל שמשיבה עליי רוחך,

את,שכובה בשדה החיטה

ניצני צמיחה פושטים עלייך זרועות,לעוטפך.

מעל אדמה יבשה וסדוקת תוחלת 

ממלמלת לך מילים

שנשכחו מזכרוני.

 

(כל הזכויות שמורות ליגאל פילר)

דרג את התוכן: