כותרות TheMarker >
    ';

    היום שהיה

    בלוג אינפורמטיבי בעיקר, מבחר נושאים מכל העולם, וגם קצת מפרי עטי..

    0

    גברים במטבח..

    2 תגובות   יום רביעי, 17/11/10, 07:25
    בחודש וחצי האחרון, בצירוף מקרים קולינארי, הוזמנתי להמון ארוחות שמבושלות על ידי גברים.  היה מרתק לגלות וללמוד על גברים שמבשלים, על נשותיהם המארחות וגם על האורחים שביננו.
    הארוחות נעו בין ארוחות צהריים, ערב ופה ושם אסאדו או מנגל, שבעקבותם הישבן שלי גדל למימדים
    שצריך לשלם ארנונה עליו. אלפי קלוריות מכל טוב. אז עכשיו דיאטה מאוזנת.
     
     
    סוגי גברים מבשלים
     
     
    ''
     
    המיסטי
    יש לו תאריך מיועד לפולחן ספציפי שמקשר אותו לסירים או למנגל. ביום ההולדת שלו - אך זה יכול להיות בתאריך אחר גם - מזמין את כל משפחתו וחבריו למנגל המסורתי. הוא מביא את הכבש מסוף העולם (זה יכול להיות כבש אורגני או כבש שאוכל רק אלפלפה) והוא משרה את הנתחים 24 שעות בתערובת סודית לפני האירוע. למחרת היום הוא קם לפנות בוקר ומתחיל בהכנות, בודק כל 10 דקות את הבשר, בודק שכל הגחלים באותו גודל ואז הוא מתחיל לבנות בתוך המנגל פירמידה בהנדסה גסטרונומית מדוייקת, שלוקח לו חצי יום. שיא האושר שלו מגיע כאשר הוא יושב בראש השולחן עם סכין גדולה ביד ומחכה למחמאות ולמחיאות כפיים סוערות.
    אם אשתו רומזת לו שיספר מהיכן הזמין את הכבש או שיגלה את המשרה הסודית שלו, הוא מקבל התקף פסיכוטי, עד שהיא מרגיעה אותו שהיא רק התבדחה.
     
    האובססיבי
    דומה לקודם, גם נצמד לריטואלים, אך באופן יותר חולני. הוא חייב לקנות את הבשר מקצביה מסויימת ברמת השרון, חייב להכין את הפסטה לבד, גם את המיונז, לבחור כל סיר בהקפדה, להריח 50 פעם את כל המוצרים, אולי התקלקל בדרך מהמקרר לשיש ועוד.
    אם הוא ממנגל, הוא מגייס לעזרה את אחד הילדים שלו, (שכאשר מגיע לגיל13 כבר לא רוצה להמשיך לעזור) ומסביר לו בפרטי פרטים את כל התהליך בחרדת קודש ורודף אחר אשתו כדי שכל הדברים יהיו מוכנים יום וחצי קודם. אם האוכל יצא לא טוב, הבשר קשה, או תפל, או שהאורחים איחרו והכל התחרבש, הוא לא יפסיק לדבר על זה במרירות על הקטסטרופה המטבחית.
     
    המגזים
    פחות בולט מהקודמים, אך כבד באותה מידה. קונה 12 עופות, 4 שוקי טלה, 5 קילו בשר טחון, 7 קילו תפוחי אדמה בשביל להאכיל 6 אנשים. הוא בחרדה שהאוכל לא יספיק, שאנשים ישארו רעבים. אין לו שיטת בישול מסויימת וגם לא מתאמץ כדי לשדרג בישולים. אצלו זו הכמות ולא האיכות. התבשילים שלו גדושי תבלינים, גדושי שמן, גדושי תפוח אדמה. זה אותו אחד, שכאשר ממנגל, הוא מלכלך את כל הכיור עם הפחם, מלכלך את כל התבניות והפיירקסים, את הקרמיקה במטבח ולא טורח לנגב את צנצנות התבלינים שהשאירו טביעות אצבעות מכל אבות המזון. במשך הארוחה הוא מציק לאורחים בהבעה מודאגת, כי אף אחד לא אוכל את הכמויות שהוא חישב במוחו השערוריתי. אם מישהו אומר לו שהוא שבע, הוא עושה פרצוף של קורבן ושואל: "אולי עוד קצת?"
    או שאומר לו: "לא אכלת כלום!" בזמן שמנסה לדחוף לו עוד פולקע לצלחת.
     
    האקסטרווגנטי
    איש זה, כופר בכל מה שקשור באוכל המסורתי, הוא חייב למצוא גרסאות שונות לכל תבשיל. יש משהו - חסר גבולות, צורך לגרות, הזיות של טופ שף - שמונע ממנו לזרוק כמה קבבים וסטייקים על המנגל ולהישאר מאושר. הוא חייב לשנות את החומרים גם אם יקלקל לגמרי את המתכון המקורי. כך קורה שצלי עם פטריות, הופך לבשר בקארי, קציצות בשר הופכות לנתחי שוארמה וכו`.
    הוא גם הפנאטי האופייני שידליק את המנגל בשביל 2 המבורגרים או 2 נקנקיות, הסטיות הקולינאריות שלו נעות בין המקאברי לביזאריות קיצונית. הוא מסוגל להגיש עוף אפוי שלם, כשעל חזהו נח ראש התרנגול נא, עם הכרבולת והכל, או להגיש חציל על האש כשלפני ההגשה הוא מזליף עליו שמנת מתוקה. כקינוח הוא מוציא מהשרוול בננות עטופות פסטרמה עם נגיעות קינמון ובצעדי ריקוד מגיש אותם לאורחיו המבולבלים.
     
    העארס הממנגל
     
    העארס הממנגל לא שונה בהרבה משאר מצביו בחייו. תראו אותו עם גופיה מטונפת מהפחם, השרשרת האגדית, וחריץ הישבן בכל פעם שמתכופף על המנגל כדי להפוך את הקבב. מתחיל בהדלקת הפחמים, כולו נפוח חזה כאילו זה הפרוייקט הכי חשוב בחייו. אישתו קנתה את הבשרים, לכן כל שניה צורח עליה "אינעל האבא שלך, מכרו לך בשר חמורים" וכאלה. הוא מרבה לשרוף את הבשרים, כי תמיד הוא עסוק בלריב, להתלונן, לחלק פקודות או בלתת צ'פחות לילדים הקטנים. אם יצא לו טוב, הוא לא מפסיק להשוויץ ולהכות על חזהו כמו טרזן ודורש מחמאות גרנדיאוזיות. בתום המנגל אורחיו הלא עארסים ממהרים לעזוב את האירוע, כדי שבטעות לא יוציא להם עין עם שיפוד.
     
     
    המארחות
     
    ''
     
     
    המארחת היא הרובין (מבטמן) של הגבר המבשל. זו שמטפלת בפרטים הקטנים כגון השולחן, הקישוטים, הלחם והשתיה. אסור לה להתקרב לסירים או למנגל, אלה רק כדי להביא לו שתיה, את הגפרורים וכו, אך היא האחראית לאירגון ולנוחיות של המוזמנים. יש אותן במנגוון אישיות: יש את המסודרות ויש את המבולגנות, הקוליות, הפחדניות או הכי גרוע, אלו שבמצב רוח רע.
     
    המתלוננת
    למתלוננת יש פרצוף תחת במשך כל הארוחה, כי אף אחד לא מנקה וכולם מלכלכים. במקום להרגע ולהנות עם כולם, מאז שהמנה הראשונה מונחת בשולחן, היא לא מפסיקה לחשוב על כל הצלחות שתצטרך להדיח. זו המארחת האפיינית, שתסנן בין שיניה לבעלה: "למה הזמנת את אחיך עם הילדים?" או שתקנטר כי חבריו לכדורגל אוכלים את הלחם והסלט לפני שכולם ישבו בשולחן. אוספת את הצלחות מייד בתום הסעודה, ואם מישהו אומר לה שלא תמהר, היא זורקת לו רמז חד כדי להשתיקו: "לא תודה. אני אדיח אותם עכשיו, כי אני היא זו שנשארת לבד עם כל הערמה".
     
    הנפלאה
    בניגוד לקודמת, הנפלאה היא מארחת לתפארת, שמבשלת מעולה ואוהבת להזמין אורחים. תמיד מפתיעה כבר מהכניסה עם מאזטים מקוריים, קישוטים מעניינים וחדשנים, ותמיד יש אווירה טובה בסביבתה. המרתה סטיוארט של כל המארחות. יש לה טעם טוב, היא קולית ודואגת שכולם ירגישו נוח ללא צורך בהוצאה כספית גדולה. בדרך כלל משם אתה יוצא עם 2 מתכונים מצויינים, פרי בישוליה, עם שם של יין מעולה וזול והכתובת של הקונדיטוריה ששם הכל בחצי מחיר, אך הכל איכותי. איתה תמיד מבלים נהדר, גם אם בעלה הוא הבשלן המוגזם או הכופר.
     
    המפוחדת
    בדרך כלל היא אשה צעירה שבן זוגה הוא איש מבוגר. מרגישה שלארגן מנגל או ארוחה קלה, זה יותר קשה מלארגן מסיבה למלכת אנגליה. כל כך קשה לה להזכר בהכל ולפתור את הבעיות הקטנות, שבסופו של דבר היא מעוררת רחמים אצל כולם ואף אחד לא אוכל כלום כדי לא לגרום לה אי נחת. הולכת לקניות לסופר ומביאה את הבשר הלא נכון, במקום תרד, עלי מנגולד וכו ומבזבזת חצי בוקר בבישול גזר גמדי מזוגג, או תפוחי אדמה מרוסקים שראתה בטלוויזיה. היא מגישה את האוכל בידיים רועדות ומכריזה שזו הפעם הראשונה שהיא מבשלת זאת, אז לא יודעת איך יצא. אם היא אשתו של הבשלן המיסטי או האובססבי, זה תמיד נגמר בריב קולני, כשבסופו היא רצה לחדר השינה לבכות כי הכל יצא לה רע וכי הוא צעק עליה.
     
    האסונית
    הרבה יותר גרועה מהקודמת, טיפוס זה מארגנת ארוחות פתטיות ולא ממש איכפת לה. שולחנה דומה לדוכן כלי אוכל משומשים בשוק הפשפשים. אין צלחת או סכו"ם מאותו סט, שלא לדבר על כוסות שאף פעם אין מספיק לכולם, כי בדיוק לפני שהגיעו האורחים החתול שבר 2. אין שתיה דייאט, היא שכחה להכין קרח ובשביל החומוס היא קנתה לחם אחיד פרוס. לקינוח היא מגישה עוגה שרופה ומפורקת "אבל בכל זאת טעימה". היא מגישה קפה דלוח שדומה יותר למיץ גרבים שחורות, בספלים בגדלים ודוגמאות שונים בגאווה כזו כאילו היא מגישה תה בשגרירות אנגליה. המוטו שלה הוא "תאכל את זה ככה עם הידיים" או "נו, מה זה חשוב, הכל מתערבב בבטן" ובדרך כלל אורחיה בורחים בחוסר נוחות וצמאים ב10 בלילה בחיפוש אחר מזנון מהיר. 
     
    המוזמנים
     
    ''
     
    הקמצן
    תמיד נופל איזה קמצן בארוחות שגורר את כל משפחתו הרועדת מרעב ובקבוק "קריסטל בטעם קולה" בידיו. באופן כללי טוחן עם משפחתו מכל הבא ליד, כאילו רעבו שבוע, מעביר ביקורת על היין, מספר כמה כסף בזבז בפסח על מתנות ונזרק לישון על הספה בסלון, בזמן שכולם מפנים את הכלים מהשולחן.
     
    החסרת התחשבות
    זו אותה אחת שמעשנת בזמן שאחרים מסדרים את השולחן, מודיע מראש שהיא לא תעזור להדיח כלים כי יש לה אלרגיה לסבון ומגניבה אוכל לכלב במשך כל הארוחה, למרות שהוזהרה לא לעשות זאת. בדרך כלל היא הגיסה של המארחת המתלוננת שגומרת כפקעת עצבים כי האורחת הרסה את העוגות עם הסכין, נתנה שוקולד לתינוק בן ה6 חודשים והראתה את הקעקוע שיש לה בציצי לבתה בת ה3.
     
    הענן השחור
    זה יכול להיות אורח או אורחת, לרוב אורחת שקופצת משיחה לשיחה בליווי הכינורות הבכיינים שלה ונוטעת ספק בלב המוזמנים: "אתם לא מרגישים ריח מוזר לבטטה הזו?" "יקירי, אתה בטוח ששטפת טוב את הפטרוזיליה?.. אני מרגישה גרגרי חול.." "פירות הים האלו נראים חיוורים, זה טרי?" "המלפפון הזה רך מדי, בטח זה מלפני כמה ימים". הפסימיות וחוסר הטאקט שלה גובלים בעבירה פלילית. ואז קורה אחד משני הדברים האלה: כולם נדבקים בהיסטריה פרנואידית ומפסיקים לאכול, או שכולם מתעצבנים וצועקים לה: "תדחפי את המלפפון ותני לנו לאכול בשקט, זקנה ממורמרת!!
     
    הלא חינוכית
    זו עוד אורחת בלתי נסבלת, האם שלא יודעת לחנך. היא משוכנעת שכל הארוחה מסתובבת סביב הקפריזות של ילדיה חסרי החינוך. בין היתר ילדיה בוכים כי אין ספרייט, כי הם רוצים עוף במקום בשר, בגלל שהם רוצים לשבת בראש השולחן או בגלל שלכלב יש שיער מתולתל. אין דקה במשך הארוחה שאפשר לשוחח בשקט, או שהמארחת יכולה לשבת לאכול, כי היא צריכה לרוץ אחרי המניאקים הקטנים, שהתחילו לצייר על הקירות עם עוגת השוקולד. שלא לדבר על כך שהאם לא זזה מהשולחן, לא מעירה לילדים מילה ועוד מעודדת אותם בציחקוקים בחורבן שצאציה עושים בסלון.
     
    החברה החדשה
    ולבסוף, קיימת החברה הצעירה של איזה בן או חבר שמגיעה בפעם הראשונה, ומכריזה משהו שגורם לסכן את הפולחן הקדוש של כל המנגלים: "אני צמחונית" היא מכריזה. מאותו רגע כל המנגל או הארוחה מתמקדים בסוררת הבשר זו. המארחת מציעה לה שניצלים של סויה או תירס, או להזמין לה בטלפון פיצה, הממנגל אומר לחבר בכעס "היית צריך להגיד לי מראש" ושאר האורחים שואלים אותה במשך כל הארוחה, למה היא לא אוכלת בשר, מה היא אוכלת, האם היא חלשה, האם יש לה עצירות ואם היא עושה זאת מטעמי מצפון.
    לשווא היא נשבעת שהיא מסתדרת עם הסלטים ושאין צורך לטרוח במיוחד. לבסוף היא לא אוכלת כלום, שמה את כולם בעמדה לא נוחה, הופכת למרכז תשומת הלב בהרצאותיה על הגרינפיס ורבה בקולניות עם החסרת התחשבות בגלל רצועת העור שיש לה בסנדלים.
     
    ויש עוד טיפוסים.. אך מכולם נהנתי באותה מידה.
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/11/10 15:04:

      צטט: דנה.גל 2010-11-18 10:51:16

      איזה קסם.
      של כתיבה, לא של נכתבים...

       

      תודה רבה על הפירגון יקירה! :)

        18/11/10 10:51:
      איזה קסם.
      של כתיבה, לא של נכתבים...

      ארכיון

      פרופיל

      מיסיס הייד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין