אז הנה,הוא כבר דופק על הדלת,

מרשה לעצמו להופיע בכל פעם מחדש,

הוא מרגיש כאן כמו בבית,כמו חבר ותיק,

ושום דבר לא יעזור,הוא כאן להישאר...

לפחות כמה חודשים.

ואת ממש נרגשת,לא יכולה כבר להמתין...

את ניגשת לארון,מוציאה כמה פריטים.

ואת ממש יפה,מתוקה כל כך...

עם הכובע והצעיף הרך...

ובבקרים האפורים,כשעוד לא תציץ השמש,

אבוא לחדרך ואעיר אותך בשקט...

העננים האפורים ינסו בכל כוחם

לחייך חיוך קטן שיאיר את העולם...

אחרי שתתלבשי,ותהיי כבר מוכנה,

אכין לך כוס שוקו מבהביל,

ועוגיה אחת קטנה...

ואת,עם החיוך הגדול שלך,תחייכי,

ואתגעגע אליך,הישארי היום בבית,אל תלכי...

כי קר בחוץ,גשום ואפור קודר,

ביחד,כאן בבית,יהיה לנו טוב יותר...

אך לא תוותרי לי,מתוקה,

יש לך מטריה חדשה וירוקה...

ומשקפי שמש ורודות וחייכניות,

ושם,בצד הרחוב ממתינות השלוליות...

אז גם מגפיים מצטרפים כאן לרשימה,

גבוהות ויפות,אוי,איזו מקסימה...

ואם תחפשי את הכפפות החמימות,

הן על יד הכובע,כן,הן מתאימות.

אז העיקר שתשמרי שלא להצטנן...

כי אז תאלצי להישאר בבית,בלי להתכונן...

אבל לא אוותר על תענוג וחוויה

של כוס שוקו מהביל ועוגיה אחת קטנה...