צילום עיתונות – בשטח – יכול להיתפש כמקצוע גברי. צריך להידחף. להתמרפק. לעקוף מחסומים. צריך לתפוש זוית באיזורים מועדים לפורענות.

מי שמגיע ומצליח לצלם אך לא מצליח לשגר חומרים בזמן – נותר מאחור. הקצב רצחני ושוחק. 

זירת הפעולה תובענית וקשה: הפגנות, מהומות בשטחים הכבושים-מוחזקים- משוחררים. הפגנות שבת במאה שערים. סתם שרשרת אינסופית של מסיבות עיתונאים. תנועה באוקיאנוס האגו והכח של אני-אני-אני בכנסת ישראל.  

עכשיו תזרקו את כל הסטריאוטיפים לפח. צלמות  שטח הן כל זה ולעיתים הרבה יותר. מה זה יותר: מבט נוסף לעבר זירת האירועים ולחיצה על הדק המצלמה. מבט הלוכד רגע שאיננו מתחנף לעורך הצילומים בדסק. לא מגיש לו את מה שהוא מצפה לראות. כזה שלוכד רגע אחר. לכאורה בזירת האירועים, למעשה עמיד מעל הזמן והמקום בסיפור האנושי שלו.

כל ההקדמה הזאת כדי להציג את מרים אלסטר בצילום הראשון למעלה - צמודה לעדשה המתעדת שלה. העליתי צילום של מרים, מסוכנות פלאש 90 –לאתר הבית של אגודת העיתונאים בירושלים. אחרי שהעליתי שאלתי את עצמי מה לכד את עיני בצילום הזה שלה. והתשובה במילה אחת: מקצוענית. כאן-  שלושה מצילומיה  של אלסטר המדברים יותר מכל מה שאוכל להוסיף בפוסט קצר זה. כל הזכויות והכשרון שמורים לה ולסוכנות פלאש 90. 

מלמעלה למטה: הצלמת והעדשה. רוני בר-און ורוחמה אברהם בכנסת. תל-אביבי בים. 

.