אוטוטו לפני עזיבת העבודה שלי.

שנים הייתי שם. אנשים באו ועזבו ואני תמיד חשבתי, שזה יהיה מקומי לתמיד.

היתה לי פה אהבה גדולה, אכזבות גדולות, הצלחות וכשלונות, עצב וצחוק

והכל עומד להיות הסטוריה.

כל התמונות ירדו מהקיר, כל הקופסאות יעלמו, כל הדפים ייגרסו, לא אשאיר מאחורי דבר

אצא ואסגור את הדלת. בשקט.לא אכריז, לא אצעק, לא אדבר.

אתן נשיקה לבנות ולבנים שאני אוהבת

ואומר יפה שלום.

אני כבר לא כועסת, לא מאוכזבת, לא מצפה, לא מתלוננת

אני זו אני וזה הכל.

לא בא לי לתכנן את העזיבה, ולא יודעת מה צופן לי העתיד

נותרתי נאיבית ואני אוהבת את זה.

רק רציתי לומר

שלום : )