כל מה שקורה לנו בחיים קורה כי אנחנו מזמינים את זה אלינו. אם ע"י כוונה סמויה מהעין, מין תפילה חרישית שנשמעת לאזני מי שמגשים את התפילה הזו. המקום שאנו נמצאים בו בעולם הזה בנקודה מסויימת הוא בדיוק המקום שהנשמה שלנו נעצרה כדי להתארח בעולם הזה בתוך הגוף שמאכסן אותה. נשמה וגוף. הגוף הוא המקדש של הנשמה וכדי שנוכל להיות ראויים לאחסן את הנשמה עלינו לדאוג שהגוף שלנו יהיה מקום ראוי לנשמה הזו.

כאן נכנס העניין של שמירה על הבריאות. אני ירדתי לאשפתות ולרפש ולביבים כדי להבין שזה לא טוב לנשמה. הסיבה שהגעתי לשם היא נסתרת מעיניי. אבל יש לי דרך שעליי לעבור כדי שהנשמה שלי תגמור את התיקון שלה כבר בגלגול הזה. מנת הסבל שספגתי בשנות חיי הקצרות יכולות להכיל את ייסורי איוב ומריה מגדלנה ביחד עם ישו ב"ויה דה לורוזה" (דרך הייסורים).

אין ספק שהמסע קשה ורב חתחתים. הרבה פעמים הלכתי נגד הנשמה שלי והערמתי על עצמי קשיים. הבאתי את עצמי להידבק בנגיף האייג'אייוי כי לא מצאתי מנוחה לנשמה שלי. והנה הגעתי למקום הזה של להיות נשא אייג'אייוי. משהו שפעם קראתי עליו רק בעיתונים כשרוק הדסון מת מאיידס. וכשעופרה חזה ז"ל הגיעה לקריסת מערכות בתל השומר ונפטרה בייסורים.

למה אני הולך על הקצה? התשובה היא כי רק ככה אני מרגיש שאני חי. הכיוון שלי בחיים מולך ע"י המחשבה שאני לא מרוצה מעצמי וגופי ומהמראה החיצוני שלי. לא מרוצה מגודל הזין שלי ולא מגודל הביצים שלי. מוצא פגם בכל פינה בגוף שלי. היום אני מבין שעליי לעשות שלום ביני (הנשמה שלי) לבין הגוף בו מתאחסנת הנשמה שלי כרגע.

אני חושב שהייתי הולל ופוחז בגלגולים קודמים. יש לי יצר מיני מטורף. אני הייתי מסוגל לצאת לגן העצמאות בשלוש בלילה ולחפש גבר עוד לפני שהיה בכלל "אטרף". אני בעצם יכול להגיד לכם שהייתי במצבים לא נורמליים והזויים בגלל היצר המיני שלי. עשיתי הכל כדי להשיג סקס והרבה. גם כשהשגתי את הסקס לא הייתי מאושר. הרגשתי שאני חתיכת זבל. הרגשתי שאני כמו סמרטוט רצפה שמנגבים בו את השפיך אחרי הסקס.

הרבה סבל שנגרם לי בעצם גרמתי לעצמי במו ידיי. נתתי לקולות מהרחוב לפגוע בנשמתי השברירית. נתתי למפלצות אדם לגרום לי לבכות על הכרית בלילות. כילד נתקלתי ביריקות בוז מצד זרים על לא עוול בכפי. רק בגלל שהמראה החיצוני שלי לא נראה להם. הייתי ילד מאושר פעם. והמפלצות אדם האלה לקחו לי את האושר כי אני נתתי לזה לקרות. אני לא מאשים את עצמי בלבד אך אני נתתי יד לזה לקרות.

המשפחה שנולדתי לתוכה, הם היו הזרז הכי משמעותי בלאבד את הביטחון בעצמי. כמה הייתי רוצה היום לשבת במקום שטוב לי להיות בו ולהראות להם שאני הצלחתי למרות השנאה העיוורת שלהם אליי. האטימות שלהם לגורלי ולבריאותי הביאו אותי לתהומות של סבל שדמיון נפש אדם לא יכולה להכיל. אני חושב שנגעתי בסבלם של רבים שגדלו תחת עינויים פיזיים ונפשיים בתוך מחנה השמדה וכל יום שעברו והגיעו למיטה וישנו היה זה ניצחון של הנשמה על הגוף.

עכשיו אני יודע להתחבר לכוח שיש לי בנשמה. כל דבר חיצוני שהוא מעשה ידי אנוש שנועד לפגוע בי, אינו יכול כבר לפגוע בי. לא הוצאה לפועל לא איום של חברת כבלים לשלם את החוב שלי ולא ינתקו אותי מהטלויזיה. לא עוד קנס שפקח עירוני דפק לי בת"א בגובה של יום עבודה שלי. כלום כבר לא משנה. זה רק כסף. אף בנק כבר לא יכול לשבור אותי. אין להם מה לקחת ממני. לכן הנשמה שלי שרה שיר הלל על החופש שזכתה בו משיחרור מהגשמיות שחנקה אותה.

היום אהובי דופק לי בדלת ואני רק צריך להגיד לו בוא אלי. הוא יקבל אותי בדיוק איך שאני. כפי שאני נראה. לא ירצה לשנות בי כלום. הוא יאהב אותי בלי תנאים. אולי הוא כבר חי איתי וזה הכלב שלי. אבל אולי יש עוד אדם בעולם שכל כך רוצה לאהוב אותי ואני לא נותן לו להתקרב. אז עכשיו הזמן לאהבה. כל השאר שטויות או הבל הבלים אם תרצו. אני פונה לנשמה ומבטיח לה אהבה ופיוס עם הגוף בו היא שוכנת בגלגולה הנוכחי ותודה אלוהים שנתת לי לעבור את כל הדרך הזאת כדי הבין מי אני באמת.