אחרי שסיימתי להרוג פה אנשים- הרגתי את עצמי.

זהו.

כאב הבגידה היה כה גדול. ואין זה כלל משנה אם זה היה עם מישהו אחר

או שסתם החלטתם "להמשיך הלאה" בלי להניד עפעף.

כאילו כלום לא היה.

היום זה כל כ-כך פשוט, היום אתם איתי פה, מחר עם מישהי אחרת במקום אחר

ותגידו ודאי- זה העידן, זה הגמישות, זה חופש בחירה,

כל מיני מילים יפות

לחוסר העמקה, שיטחיות, ריקנות, בריחה, חיפוש מטורף שאיננו יודע לא גבולות ולא שובע.

אז החלטתי לברוח מכולכם

גם "מהחברים" לעבודה, שהאמת כמובן- חוץ מהצורך להרויח כסף, אין לנו כלום משותף.

ובאמת,

אינני בורחת לשום מקום

אני רצה לפגוש את השום דבר שהוא כל דבר

הוא יעזור לי ללקק את הפצעים שלי מכם

הוא יראה לי שיש עבור מה, גם כשאני של אתמול כבר לא חושבת כך

לכן הרגתי אותה

וחזרתי למקור