היום בשעות הבוקר חשתי (לצערי, לא בפעם הראשונה) איך אנשים "קטנים" מנצלים כוח "גדול"- ואיני מתכוונת לאיזו עוצמה פנימית או אישיות . הייתי רוצה להשתמש במשפט,בו אני מאמינה "הגודל לא קובע" אלא שבסיטואציה הזאת, לצערי הוא קבע!
בדרכי היום ממקום למקום באחד מהפקקים בעיר, עמדתי בצד שמאל של המסלול והמתנתי שהתנועה תחל לזרום כשמצידי הימני יצא אוטובוס מתחנתו ונדחף לו כמה שיותר צמוד אל מכוניתי.ראיתי את הנולד והבנתי שאין שום סיכוי ..הרגעתי את האגו והחלטתי לתת לו לנסוע, לא הספקתי לסיים ת'מחשבה והוא דהר לו אל מחוץ לצומת כשהוא מועך את הצד הימני של מכוניתי וממשיך הלאה. ניסיתי לקלוט את מספר האוטובוס כשחברתי שהייתה על הדיבורית,מאזינה לקולי המבולבל וביקשתיה לרשום את המספר. באחת מתחנותיו עצר.. עצרתי לצידו, פתחתי את החלון וזכיתי ממנו ל"מפגרת". בתחנה הבאה עצרתי את הרכב לפניו,יצאתי וביקשתי את פרטיו-הוא סירב והמשיך לנפנף לי ביד בתנועת "עופי..." משלא זזתי הוא התחיל את נסיעתו בעודי עומדת מול קדמת האוטובוס-שאלתי אם בכוונתו לדרוס גם אותי. תגובתו הייתה- "כנסי לרכב וסעי אחרת אני עולה על הרכב".
בכנות,חשתי כמי שדינוזאוור מפלצתי מוחץ את נישמתי,בעיקר את האדם שבי.
ואחרית דבר- לאחר שישנתי על זה-תרתי משמע.. הגעתי לתובנה ברורה- איש לא יכול "לדרוס" את נפשי לו לא איפשרתי לכך לקרות. רק למקום בו יש "מוכנות" ייכנסו כאלו תחושות שליליות. כל מה שקדם לארוע הזה (ולשאלה למטה,אמיתי!) ההתנהלות שלי לאחרונה,התחושות הפנימיות המלוות אותי=לא נותנת לעצמי מקום, הוביל,בסופו של דבר להשתלשלות הנ"ל. את התנהגות הנהג איני יכולה לשנות את תגובותיי,כן! |