כותרות TheMarker >
    ';

    תקציר (הבלוג) מיחזור הוא מושג שאימצו הירוקים והשבויים שלהם. הם אנשים טובים בתחילת הדרך, הם לא הולכים עד הסוף: ניצול האשפה כולה.

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    חוק האריזות והחטא הקדמון

    0 תגובות   יום חמישי, 18/11/10, 18:31

    הקדמה (לבלוג): זהו התסריט המלא של סדרת כתבות, סרטים שיופיעו ביוטיוב  במסגרת מאמצי לגרום לביטול כל חוקי המיחזור.

    מכיוון שיוטיוב  מגביל את אורך הסרטים שאותם הוא מארח, אפרסם את הכתבה במספר פרקים,  לפי הצורך.

    ומכיוון שעריכת הסרטים אורכת זמן רב, אני מקווה שחוק האריזות ירד מסדר היום ולא אצטרך להשלים את סידרת הסרטים.

    ייתכנו שינוים גם בתסריט זה, כי יש התפתחויות רבות בנושא.

     

    1)      מיחזור הוא  מושג שאימצו הירוקים והשבויים שלהם . הם אנשים טובים בתחילת הדרך. הם לא הולכים עד הסוף: ניצול האשפה כולה בהליך אחד. בכתבה הראשונה, פולחן הזבל, השתדלתי להציג את  האבסורד  שבהתנהגות המדינה  בטיפול בזבל, בחוק המיחזור.  תמצית שלה שידרתי כמכתב רדיו  בתוכנית  "בדרך אל הטבע" של מיכאל מירו.

    פולחן הזבל. http://www.youtube.com/watch?v=IpTYWQbHNB0

    בשם הסיסמה "שמירת כדור הארץ"  והפוליטקלי קורקט של  הירוקים,  ועם רוח גבית של  התקשורת, נגרמים לעולם נזקים חברתיים וכלכליים. עיסוק אובססיבי במיחזור הינו מופת חותך לפעילות מיותרת  ולא יעילה.

    זבל הוא זבל!  צריך לסלק אותו מהר וביעילות. מהרגע שהוא על משאית - האשפה הוא נכס! זהו משאב יקר, שחייבים לטפל בו בתהליכים מיטביים, כדי שלהטמנה תגיע רק הפסולת של הפסולת.

    על ממשל תקין לחוקק חוקים מתאימים להגנת הסביבה, ולהקפיד  שהמזהם ישלם.

    חוק המיחזור, חוק  הפיקדון ותאגיד המיחזור הם  עבודה בעיניים! זהו "מבוא למיחזור", שאינו מתאים למעצמה כלכלית.

    מיכלי המשקה הם דוגמה לאבסורד. הם  הקרם  של  הזבל.   הכי קל לטפל בהם בתהליך ניצול האשפה. הם נותנים לזבל  ערך גבוה יותר, ואת הפרס נותנים לחברות פרטיות.  

    בחיריה עושים עבודה לתפארת.  מדוע אין עוד 7 חיריות?  

    על  הרשות המקומית  לדאוג לניקיון בישוב.  מיחזור הוא עניין רציני ומורכב, שאזרח רגיל לא יכול ולא מסוגל להתמודד אתו. כל פעילות מיון הפסולת בבית, לשם איסופה בנפרד,  הינה בזבוז. גם במדינות ה"נאורות" ביותר לא מגיעים להפרדה מלאה במשקי הבית.

    הניחו לתושבים בעניין מיון האשפה.  הם לא יהיו נכים רגשית לנושא הגנת הסביבה רק כי זרים ממיינים את הזבל  שלהם.  

    צריך לחנך למניעת בזבוז , לצרכנות נבונה ונכונה, ולהשקיע יותר באכיפת חוקי הניקיון. את המיחזור יעשו כוחות השוק, בתמיכת המדינה ובפיקוחם של הארגונים הירוקים. הכתבה המלאה נמצאת באינטרנט. אפשר להגיע אליה דרך גוגל, לחפש "יאיר שפי פולחן הזבל".

    http://video.google.com/videoplay?docid=5798532821320714290#docid=561209377124467371

     

    2)        הכתבה לא הייתה נחמדה. אני לא המצאתי דבר בהצגה, רק ערכתי את החומר להראות שמתעסקים במילים ולא בתכלית.

    בינתיים מונח בפני הכנסת חוק האריזות, שמגדיל את הנזקים שהירוקים והנגררים שלהם גורמים לציבור ולכדור הארץ, ומתבקש המשך הדיון בנחיצות חוקי המיחזור.

    ההגדרה של מיחזור, לפי חוק האריזות,  היא: עיבוד מחדש של פסולת למוצרים, חומרים או חומרי גלם, למטרה המקורית או למטרות אחרות, לרבות חומר אורגני ולמעט "השבה",  שזו הפקת אנרגיה מפסולת. השימוש הרווח במילה "מיחזור"  הוא כללי ועמום. כל אחד רואה בו מה שחשוב לו.  הירוקים, שגם זה שם כללי אך ברור יותר ממיחזור, עושים בו שימוש ציני: הצלת כדור הארץ על ידי מיחזור, שמתבטא בחוק הפיקדון, בחוק האריזות ובהפרדת הפסולת הביתית ואיסופה  בנפרד.

    מה איכפת לירוקים מהשיטות שבהן אוספים את הבקבוקים, את האריזות ואת שאר הפסולת, כל עוד הסביבה נקייה? יש להם משימות חשובות יותר בתחום האקולוגיה ושמירה על איכות החיים בארץ ובעולם.

    למעשה, זו כל התורה על רגל אחת, אז למה להתאמץ ולהתפלפל בעניין זה?  כי פניותיי הממוענות אל יותר ממאה מאלה שיש להם אפשרות להשפיע שירדו מהחוק לא טרחו להתעמת אתי, ולרוב אין לי מושג אם בכלל טרחו לקרוא את דבריי.

    צופה נכבד! עד כאן השקעת 4 דקות מזמנך. אם הנושא אינו קרוב ללבך, אל תטרח להמשיך לצפות בכתבה. אך אם הנושא כן מעניין אותך, אנא המשך להתעמק בו ואולי תהיה גם אתה סוכן לשינוי שאני מציע: ביטול חוקי המיחזור וכפיית תקנים מחמירים על כל החומרים שנמצאים במוצרים ובאריזות; כפיית חוקי הניקיון, שכבר קיימים, וטיפול בזבל במרכזים מרחביים.

    השר גלעד ארדן לוחץ להגיש את  החוק מייד, לפני שהציבור יתעורר ויראה שהוא מוסיף את חטא חוק האריזות על פשע חוק הפיקדון של הבקבוקים הקטנים, שהוא במו פיו אומר שזה חוק אידיוטי. תראה זאת בעוד מספר דקות בכתבה זו.

     

    3)       הנחש, חוה ואדם גרמו לגירוש מגן עדן, ואני גיליתי את המהדורה המודרנית לחטא הקדמון:  הירוקים, התקשורת והממשל מונעים  מאתנו להגיע לגן עדן. 

    הירוקים הם  הדת החדשה. הם שכנעו את התקשורת שרק הם מבדילים בין טוב לרע, ואין בלתם! וביחד הם מלעיטים את הממשל  בפרי האסור - חוקי המיחזור.

    התקשורת תפגע בקלות בקודשי הדת ולא תעיז להגיד מילה רעה על הדת הקיצונית המכונה "אקולוגיה".  לדעתם, רק מיון הפסולת בבית ואיסופה בנפרד  יושיע את האנושות.  אין  שר או איש ציבור שמעיז להגיד דבר שאינו תקין פוליטית, לפי הדוגמה (dogma) של הירוקים, או שמעיז לפעול בניגוד להכתבותיהם.

    והציבור – "עוילם גוילם”   - נדפק , משלם במיטב כספו את עלות החוקים המיותרים ועוד משמיע קולות של הנאה. אחזור לנושא זה בהמשך.

     

    4)        באחד הכנסים של הירוקים שמעתי במו אוזניי את המושג "מיתוג ירוק  -    כיצד מוסדות וארגונים מוכרים את איכות הסביבה". המשתתפים בפאנל הודו שאין  בעיה במיתוג  איכות הסביבה, כי רוב הציבור הוא "עוילם גוילם".  מדברים על הנושא   30 שניות, או עד  150  מילים. כל המעמיק גורע. לציבור אין יכולת להעמיק בהבנת הנושא וצריך לתת לו סיסמאות ברורות, מוכרות ונמכרות.

    עניין מיון הפסולת במשקי הבית ואיסופה בנפרד הוא טריק יפה. זה מירוק של מצפון הציבור, תרומה צנועה להצלת כדור הארץ, כמו כיבוי החשמל לשעה אחת ביום כדור הארץ. זו, לכאורה, פעילות מחושבת מצד המשרד להגנת הסביבה להסטת הדיון מהחובה הראשית שלהם: הגנת הסביבה – יישום וכפיית חוקי מניעת זיהום האוויר, הקרקע והמים. זהו מאבק בתאגידים חזקים (שאולי אחד מהאחראים לקיום החוק יהיה מנהל באחד מהם, אם יתנהג אליהם יפה).

    בבית הספר מלמדים את הילדים לשגע את ההורים: לאסוף עיתונים ומיכלי פלסטיק גדולים.  המטלות הן אופנתיות: בחודש הראשון - תחרות בין הכיתות לאיסוף בקבוקי פלסטיק; בחודש אחריו – תחרות לאיסוף עיתונים. אחר כך הם מכינים קישוטים לבית, כל מיני שמונצס, ואפילו ריהוט ממיכלי פלסטיק. רק שלא יביאו את היצירות הביתה.

    אז היה לנו מבוא ל- RECYCLE – מיחזור,  והייתה לנו דוגמא ל- REUSE - שימוש חוזר, אך איפה ה- REDUCE - צימצום?  מזניחים את החלק הקשה ביותר, מתעלמים מהצמצום בצריכה. קשה למצוא ילד שיבוא להוריו ויבקש מהם לא לקנות לו משחק או ממתק או בגד. אני משבית שמחה? הלוואי!

     

    5)       אני חוזר לעניין הניקיון, כי זו הבעיה האמיתית  בשמירת איכות הסביבה ולא בעיית הטיפול בזבל. הזבל הוא לא מטרד אלא פתרון לבעיות חומרי גלם ואנרגיה. המטרד הוא התנהגות הפוליטיקאים ובלבול המוח בעניין כל כך טרוויאלי, שניפוחו מאפשר להם לצבור נקודות זכות בציבור, בעזרת  התקשורת, שהכינה אותו לקליטת רעיונות שנשמעים יפה. 

    מרבים להשוות את קמפיין המיחזור לקמפיין להצלת פרחי הבר. אין שטות גדולה מזו!  נאמנים עליי דברי עזריה אלון, האפיפיור האמיתי של שמירת הטבע בארץ, שאמר, שלא החינוך הציל את פרחי הבר אלא כפייה מוצלחת של החוק.

    לכן, אם רוצים לקחת דוגמא מפרחי הבר – הקמפיין המקביל חייב להיות "שמירת הניקיון".  החוק "המזהם משלם" הוא אות מתה היום. מי שאינו מאמין, שיצפה במראה הפארקים וחופי הכינרת בחדשות במוצאי כל חג, ויצפה בסרט "מדינה זבל" של אורי רוזנווקס.  איזו פסימיות!  נקודת האור היחידה בסרט  היא עוזי כהן ז"ל, שהיה סגן ראש עיריית רעננה וקיים בגופו את החוק.

    הקטע שרואים עכשיו הוא מהסדרה "מד מן", שמציג פיקניק בארצות הברית של שנות השישים, שבוודאי לא יראו כמותו בסרטים חדשים.

     

    6)          מאז שעלתה הכתבה, בינואר 2009, עברו בחיריה עוד  שני מיליון טון אשפה, והשר ארדן התפאר שהצליח להעביר בקריאה ראשונה את חוק האריזות. הוא טוען, שעם יישום חוק האריזות ימוחזרו 30 – 60 אחוז מהאריזות, עד שנת 2014.

    אני טוען, שאם יבוטל  החוק המיותר והנכה הזה –  100% מהאריזות יקבלו מייד את הטיפול המיטבי! אבל, לשם כך דרושה  עזרה של אישיות ציבורית, שתהיה המשכוכית, שעדר התקשורת יאמין לה, או יפחד ממנה, וייצור תנועה  שפויה, שתגלה את אלה שהם GREEN WASH  במקום GREEN WATCH.  אז גם יבוטל חוק הפיקדון האומלל, ויהיה מהפך בקרן הניקיון, שבה מצטברים כספי  היטל ההטמנה, שתחזור למקור: הקמת מתקנים מרכזיים מרחביים לטיפול בזרם האשפה.

     

    7)           חוק האריזות, שבימים אלו מכינים אותו בוועדת הכלכלה של הכנסת לקריאה שנייה ושלישית, הינו דוגמה מופתית לאבסורד.  אין לך דבר שהוא יותר גרוע מאשר לעשות ביעילות דבר שאין צורך לעשותו בכלל! ובמקרה של חוק האריזות, גם הביצוע לא יהיה יעיל, כך שהנזק יהיה גדול יותר.

    בתזכיר לחוק רשומות מטרותיו. הן ראויות  להתווסף לחוקה של כל מדינה, אך מדוע צריך חוק  מיוחד לשם כך?  מספיק שיהיו תקנים של המוצרים והאריזות! שיכפו את חוק הניקיון הקיים! שישאירו את הטיפול באשפה לרשות המקומית. יש לה אחריות חוקית לפינוי האשפה והיא עושה זאת על הצד היותר טוב.

     

    השר גלעד ארדן העיד על עיסתו, ואין לו במה להתגאות. הוא התראיין ב- 16 בפברואר 2010 בתוכנית "העולם הבוקר" בערוץ 22,  אצל ג'קי לוי והילה קורח. הוא הוכיח שהוא כלי שרת של  הירוקים, שנלחמים על חוק הפיקדון. לא ערכתי את דבריו, כל מה שבאינטרנט מובא לפניכם. שימו לב: לא תשמעו ממנו, ולו מילה אחת, על אחריותו לאכיפת חוקי הניקיון הקיימים ועל קביעת תקנים לחומרים מהם ייוצרו האריזות. שימו גם לב לדעתו על חוק הפיקדון, בלי "לכאורה", כאילו לא הוא אשם  בזה; ציניות מצמררת, שמאפשרת  גם לי להתבטא בחריפות.  

     

    תמצית השיחה

    ג'קי: הנהיינו כאחת ממדינות אירופה?

    השר ארדן: עוד לא. לא כמו גרמניה, עם 7 פחים. צריך להבין שתושבי המדינה מייצרים 5.5 מיליון טון פסולת, שהולכת להטמנה ותופסת קרקע יקרה, שאין לנו, ומזהמת את מי התהום. בעולם הופכים אותם ממפגע סביבתי למשאב. ממחזרים חומרי גלם. הפלסטיק עשוי מנפט  ואפשר להפיק ממנו אנרגיה, חשמל. צריך להגיע ל- 50% מיחזור.    בישראל  משום מה , ואין לי מושג למה,  מתעסקים עשור שלם  בבקבוקים הקטנים והפיקדון עליהם. זה אידיוטי! אני יודע למה, אך זה לא המקום לפרט. בפח האשפה שלנו יש עיתונים וקרטונים, יוגורט ושמפו ועוד אלף ואחד מוצרים שאפשר למחזר.  היעד שלנו, על ידי חוק האריזות הוא להביא למצב שהתעשייה הישראלית כולה, לא רק  יצרני המשקאות, תהיה אחראית לאסוף ולמחזר את האריזות. בכל בית יהיו 2 פחים, לפסולת רטובה שתלך לקומפוסטציה, ולפסולת יבשה, שתלך למיחזור.

    הילה:  אתם מטילים אחריות על היצרנים. אתם מצפים שזה ייצור תהליך שרשרת יותר רחב היקף, שיקטין אריזות?

    השר:  הדרישה מהמפעל שיראה  כל שנה שאוסף  אחוז מסוים מהאריזות שלו. יש לו אינטרס  להפחית את משקל האריזות, שתקטן עלות הטיפול  באריזות, שישתמשו באריזות רב פעמיות. דוגמה מוצלחת היא חוק הצמיגים, שהענף חייב לאסוף ולמחזר עכשיו 50% מהצמיגים.

    הילה: העלויות הנוספות יפלו על הצרכן.

    השר: חלק יספגו בעצמם וחלק יגלגלו על הצרכן, כמקובל בעולם. אני מאמין שהתושבים ישתפו פעולה ויעדיפו לרכוש מוצרים  מיצרנים  שדואגים לאיכות הסביבה. בסוף יתברר שהעלות הנוספת תהיה בסוף אגורה או שתיים, שהיצרנים יספגו.

     

    ולסיום פרק זה: אני מקווה שראש הממשלה ימנה את כבוד השר גלעד ארדן לשגריר ישראל באו"ם, כפי שמתפרסם בימים אלה  בתקשורת. אולי תהיה לו הצלחה בתפקיד, ואני מקווה שאכן יצליח, לטובת מדינת ישראל. בוודאות הגנת הסביבה בישראל תרוויח מהוצאתו מהמשרד להגנת הסביבה.

    בו זמנית, יעביר ראש הממשלה את הטיפול באשפה מהמשרד להגנת הסביבה אל משרד התעשייה והמסחר ואל המשרד לתשתיות לאומיות, כי האשפה היא נכס אסטרטגי, שצריך להפיק את מלוא הפוטנציאל  שבו.

    כל עוד השר להגנת הסביבה  הוא יקיר התקשורת והירוקים, ועושה דברם,  הטיפול בזבל יהיה בכייה לדורות. הציבור ישלם את העלות המיותרת.  חוק האריזות יהיה מדפסת כסף.יחגגו עליו שכבת מקורבים לממסד והשוק השחור. הדבר הברור ביותר הוא, שהמדינה תגזור קופון של 16% מכל שקל שייגזל מהציבור. על כך  בפרק 19.  לכן, צריך לחסל את החוק בעודו באבו, או שתעשה זאת ועדת חקירה, בדיעבד.

     

    עד כאן התסריט לכתבה הראשונה ביוטיוב

    מכאן – התסריט לכתבות ההמשך, ביוטיוב

     

    8)     אחרי פרסום הכתבה "פולחן הזבל" הצעתי, שהטיפול באשפה יופקע מהמשרד להגנת הסביבה. המיחזור  צריך להיות באחריות השר הממונה על האנרגיה והשר הממונה על התעשייה והמסחר. מה מבינים במשרד להגנת הסביבה באיסוף פסולת ובטיפול בה? אלה עניינים מקצועיים, תעשייתיים ומסחריים, שצריכים להיות במשרד של השר הממונה על התעשייה ועל המסחר, ובמשרד של השר הממונה על האנרגיה, בעניין הערך הקלורי שכמוס באשפה. יתכבד המשרד להגנת הסביבה ויעסוק בקביעת חוקים שיגנו על הסביבה, שיטפל בניטור האוויר, המים והקרקע; שיכפה את החוקים בלי מורא ובלי משוא פנים; שיקים גדודי פקחים עם מערכת שיפוט מהיר,  שיחנך את האזרחים לצרכנות נבונה, לחסכון ולניקיון. כך גם לגבי "אדם טבע ודין", עמותה צעקנית בנושא שאינו עניינה.

     

    9)      עברו ארבעה חודשים מהראיון ב"בוקר חדש" והשר לא השתנה: בחודש יוני 2010 התראיין  השר ארדן אצל לונדון וקירשנבאום. הוא חזר על המנטרה של הירוקים, והוסיף משלו, שהשיטה הפרימיטיבית של איסוף האשפה בזרם אחד היא אם כל חטאת בזיהום האוויר, הקרקע והמים.

    כל הפוסל – במומו פוסל. פרימיטיביות היא איסוף כל סוג אשפה בנפרד ומיונה ברמה של   רשות מקומית!!!

    אם  קהילה או רשות מקומית מספיק פרימיטיבית  ואוספת ממשקי הבית כל סוג אשפה בנפרד, יבושם להם, תרתי משמע. אבל, למה הם עושים זאת מכספי הארנונה של התושבים? עיריית תל אביב כבר עכשיו מבזבזת את כספי הארנונה ומממנת 2 משאיות לאיסוף נייר  ו-2 משאיות לאיסוף מיכלי פלסטיק גדולים, מאלפי הכלובים שברחובות העיר. העירייה גם משלמת עבור אותם כלובים. באותם כלובים אוספים בקושי 15% מהמיכלים הגדולים ומהנייר! השאר נמצא בזרם האשפה הרגילה. 

    בכתבה הקודמת  לא הראיתי את המבוכה של המרואיין מעיריית תל אביב, כששאלתי אותו אם 100 (מאה) משאיות האשפה של העירייה יתקשו לאסוף עוד 4% אשפה במהלך איסוף האשפה הרגיל בעיר.  איני מתעלם מטענות מציעי החוק, שיהיה חיסכון בדמי הטמנה. אדון בהם מאוחר יותר.

    אם באשפה הכללית יהיו גם מיכלי המשקה הקטנים, שהיום משלמים פיקדון בעבורם, הרשויות המקומיות יתמודדו עם עוד אחוז אחד של אשפה, ובכל הארץ יסתובבו פחות 25 משאיות של תאגיד המיחזור – אל"ה.

     

    הלו, אתם שם למעלה: אתם בטוחים שנסעתם לראות פתרונות במקומות הנכונים? איפה כל ההתקדמות הטכנולוגית שמקובלת בעולם? איפה כל הפיתוחים שנעשים אצל הגויים? למה מייבאים מהם רק את הפנטזיות שובות הלב?

    בפס ייצור אחד אפשר למיין את כל זרם האשפה ולהגיע למצב שאחרי הטיפול בכל מרכיב של האשפה  תהיה שארית שלא כדאי למיין, וממנה ייצרו אנרגיה. להטמנה יגיעו אולי עשרה אחוזים מהאשפה. תשאלו את עו"ד דורון ספיר, ממלא מקום וסגן  ראש עיריית תל אביב -  יפו ויו"ר איגוד ערים דן לתברואה וסילוק אשפה, שמתפעל את אתר חיריה עבור 20 רשויות מקומיות.

    למנוע אי הבנות: ישנם משקים  שאצלם מפיקים אנרגיה מכל הביו-מסה שהם מניחים עליה יד, כולל הפרשות של בעלי חיים. זו תעשייה לגביהם, ויישר כוחם.

     

    10)      שמעתם על אחריות היצרנים ואחריות הציבור בתהליך, אך לא שמעתם על הצד של הממשלה. לא דייקתי. המשרד להגנת הסביבה אחראי לליבוי הבעירה, הוא שופך דלק למדורה. הוא מציע  לרשויות המקומיות 200 מיליון ש"ח לשנה  מהקרן לשמירת הניקיון, שבה נצברו היטלי ההטמנה שהרשויות המקומיות  שילמו למשרד, וזאת כדי לעודד את מיון האשפה בבתי התושבים והובלתה בנפרד, כחלק מתהליך המיחזור  ברמה המוניציפאלית.  זו גם יומרה, גם חוצפה וגם טיפשות. 

    השר ושופריו מצהירים שהעם כבר בשל לתהליך הפרדת האשפה בבית. זו גחמה של אנשי תקשורת שאכלו את הפרי האסור. לתחקיר עיתונאי שהם קוראים לעבודתם משאל עם. למשל:

    #   בראיון עם   עמיעד לפידות, חלוץ מיון האשפה בישוב כרם מהר''ל, הוא התפייט על מפעלו, שבינתיים התרחב לישובי חוף הכרמל.  

     

    "... לאט-לאט. השינוי הגיע, הציבור בשל. למה לא עושים? כי אין מנהיגות שתוביל.

    עכשיו עשינו סקר לפרויקט הפרדת האשפה. התגובות מדהימות.

    אנשים מרגישים שהם שותפים בהצלת העולם.

    ומה תפקידי? אני הציפור שעומדת על העץ ונותנת השראה. מראה שהדבר אפשרי".

     

    המפעל מקרטע והוא מבקש תמיכה כספית מהמועצה האזורית. השיקול הכלכלי הקיומי גבר על הרגש!

    אם הוא הציפור שנותנת השראה, אני הילד שעומד בשול הדרך וצופה בתהלוכת המלך הכסיל, שנפוח מהרגשת חשיבות, בעוד שהוא גם עירום וגם על כרעי תרנגולת,  שחייטיו מובילים אותו במסע מלכותי, כשבקצה השביל ממתינה ועדת חקירה.

    למעשה, צריך יותר מוועדת חקירה, כי מדובר בשוד מאות מיליוני ש"ח מהציבור, ולא סתם בזבוז של מיסים. אבל, דבר לא יקרה, כי  העם קיבל בדיוק מה שביקש, שידפקו אותו. שליחי העם – התקשורת - אונסים את המחוקק  לעשות זאת.   

       

    #  הפרדת הפסולת הגיעה לסביון. ביישוב היוקרתי הצטרפו למעגל הפרדת האשפה: ביישוב נרשמה היענות חסרת תקדים - 99% מהבתים החלו להפריד בין אשפה יבשה לאורגנית. הכינו הנחיות גם באנגלית,  לעובדים הזרים.

     

    העם בשל להפרדת פסולת   אביב לביא ;  מעריב , NRG,   26/7/2010

    מהפכת הפסולת לא יכולה להצליח בלי שיתוף פעולה של האזרחים, ואם תושבי סביון נרתמים - יש מקום לאופטימיות

    מה שנראה עד לא מזמן כמו חזון נאיבי של מחבקי עצים, הוא כבר המציאות היומיומית של ישראלים רבים: במספר הולך וגדל של בתים הפח הכפול הופך להיות חלק בלתי נפרד מהמטבח. זה התחיל ביישובים קהילתיים קטנים בצפון, עלה מדרגה לזיכרון יעקב (כ-1,500 משקי בית בזיכרון מפרידים אשפה כבר מספר חודשים, עד סוף 2011 כל היישוב אמור להצטרף) ועכשיו סביון.
    המועצה המקומית סביון-גני יהודה היא ישוב קטן, אבל מהווה סמל לאליטיזם ועוצמה כלכלית. מהפכת הפסולת לא יכולה להצליח בלי שיתוף פעולה של האזרחים, ואם הישראלים הכי עשירים נרתמים - ועל פי עדות הפרויקטורים אפילו עושים זאת בהתלהבות - יש מקום לאופטימיות. העם, כך מעידים הממצאים בכל מקום שאליו ההפרדה כבר הגיעה, בשל למהפכת הפסולת.

    מחטטים בפחים: הפרדת הפסולת הגיעה לסביון

    ביישוב היוקרתי הצטרפו למעגל הפרדת האשפה: ביישוב נרשמה היענות חסרת תקדים - 99% מהבתים החלו להפריד בין אשפה יבשה לאורגנית. מנהלת הפרויקט: "הכנו הנחיות גם באנגלית לעובדים הזרים" ,

    מהפכת הפרדת האשפה הגיעה לסביון: מזה שבוע מחזיקים חצי מתושבי היישוב המבוסס שני פחים במטבח הביתי - אחד לאשפה יבשה ושני לשאריות המזון האורגניות. 600 משקי הבית שנכנסו למעגל ההפרדה הם חיל החלוץ; אם לא יהיו תקלות, בעוד כחודשיים אמורה להצטרף אליהם המחצית השנייה של תושבי מועצת סביון-גני יהודה, וכל הפסולת של היישוב תעבור הפרדה במקור.

     

    ברכתי את מושיק ליפץ, ראש המועצה, אך גם ביקשתי שבתום שנה  לתהליך יפרסם את דו"ח הפעילות ואת מסקנותיו. גם ציינתי, שבבתים שסביבם גינה חייבת להיות פינת קומפוסט, וזאת ללא קשר למצב הכלכלי של התושבים ולגחמות  של מנהיגי הירוקים וגרורותיהם.   אני "מייצר" קומפוסט במרפסת גג.

     

    משרד התמ"ת ערך סקר גדול ומהשוואת ממצאיו עם פרסומי  הירוקים עולה שיש פער  גדול ביניהם.  הציבור אומר מה שנשמע יפה,  סיסמאות יפות, ועושה מה שמוכן ונוח לעשות.

    במדינות שבהן מחנכים את הציבור, וכופים עליו חוקי מיחזור כבר עשרות שנים,  השיא הוא 62% בבריטניה וקרוב לכך בגרמניה ובקנדה. טיפול באשפה בשיטה של איסוף נפרד כפוי, שאינו  מגיע ל- 99%,  אומר שזו אינה הדרך הנכונה.

     

    11)   מיון הפסולת במשקי הבית ואיסופה בנפרד, במסגרת חוק האריזות,  הוא טריק יפה. זה מירוק של מצפון הציבור, תרומה צנועה להצלת כדור הארץ, כמו כיבוי החשמל לשעה אחת ב"יום כדור הארץ". זו עוד פעילות מחושבת מצד הממשל  להסטת הדיון מהחובה הראשית שלו: הגנת הסביבה – יישום וכפיית חוקי מניעת זיהום, שזה גם  מאבק בתאגידים חזקים. 

     

    הציבור מבין סיסמאות פופוליסטיות, כגון: מיון האשפה בבית ואיסופה בנפרד ייצור מקומות עבודה. מי שיגיד מילה רעה נגד מטרה כל כך נחשבת יוקע כעוכר ישראל. כאילו שזו מטרת החוק ולא תוצאת לוואי. זה נכון, אך לא מדויק ולא בריא: רוב תוספת המועסקים תהיה במסגרת הכלכלה השחורה, כי ייווצר שוק חומרי גלם כמו השוק של הבקבוקים הקטנים, שמשלמים עבורם פיקדון. למעשה, לא יתווספו מקומות עבודה רבים, נטו, כי לא ירחק היום שיבוטל חוק הפיקדון, ויהיה קיזוז של הנפלטים מאיסוף הבקבוקים. בהמשך הכתבה עוד אתייחס לעניין התעסוקה.

    לגבי שאר התועלות המוזכרות בתזכיר להצעת החוק: הן סתם מילים, בבל"ת, סיסמאות  יפות וחשובות שאינן קשורות למיחזור.  

    היצרנים המייצאים אינם זקוקים לחוק האריזות, כי ל- OECD  (הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי - Organisation for Economic Co-operation and Development) שישראל הצטרפה אליו לאחרונה,  החוק אינו מעלה ואינו מוריד! מוצר שאינו עומד בסטנדרטים של המדינות החברות בארגון לא ייכנס אליהן  בגלל התקנים הנהוגים אצלן ולא עקב החוק בישראל.

     

     

     

     

     

    12)     בכנס "קלינטק", בסוף חודש יוני 2010, הופיע, להפתעתי, פרופ' סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל. הנגיד שיבח את החלטות הממשלה האחרונות בנושאי "קיימות": התייעלות אנרגטית, הטמנת ומיחזור פסולת, קידום תכנית להפחתת פליטת גזי חממה, ועוד.

     

    הודעת בנק ישראל

    הנגיד שיבח את החלטות הממשלה האחרונות בנושאי התייעלות אנרגטית הטמנת ומיחזור פסולת, קידום תכנית להפחתת פליטת, גזי חממה, ועוד. חשוב מאוד שתכניות אלו יצאו לפועל, וגם שהיקף ההשקעה בתחום הקלינטק, שאינו גבוה במיוחד, יתרחב ויוביל את צמיחת המשק בעתיד.

     

    הייתי בטוח שמצאתי את המשכוכית, סליחה על הדימוי, אך זה הביטוי המתאים ביותר למי שלמעשה נוהג בעדר. הייתי משוכנע שסוף סוף מצאתי אישיות מהמעלה הראשונה שאינה פוליטית, שמתעניין בנושא, שביכולתו לבדוק נושא ללא מורא וללא משוא פנים, שרואה לפניו עובדות ומספרים, ובעזרת מספר קישוריות לפיתוחים הטכנולוגיים יוכל לתת גם דיאגנוזה וגם פרוגנוזה.  פניתי אליו בתמיהה, מה לנגיד  הבנק המרכזי ולהגנת הסביבה.  הפניתי אותו לאבסורד שבדוח בנק ישראל לשנת 2009, שבו יש פרק מיוחד – "סוגיות במדיניות סביבתית".  בנשימה אחת כורכים שם בעיות קרדינאליות, כהיקף השימוש ברכב וציפוף הבנייה, עם בעיית האשפה, שהיא אינה בעיה אלא פתרון. 

    לא אלאה אתכם בכל ההתכתבות עם בנק ישראל, בניסיונותיי להביא אותם לנקיטת עמדה חד משמעית בנושא שאינו בעיה אלא פתרון לבעיות אנרגיה וחומרי גלם, במדינה שהיא אי קטן, בלי יתרונות של מרחב ימי סביבו.

    בנק ישראל מתנהג כאחרון  הפוליטיקאים, כפי שמופיע בסיפא של מכתבם האחרון אליי: 

     

    ... מובן שהשיח  הציבורי  בדבר הדרכים  הראויות להתמודד עם האתגרים הסביבתיים למיניהם הוא שיח ער ודינאמי. בנק ישראל מברך על שיח זה ורואה עצמו חלק ממנו. בהתאם לכך  הבנק שמח למשוב מן הציבור, בכלל זה  לדעותיי, הבנק ימשיך ללמוד את הנושא, ולהתייחס בכובד ראש  לדעות השונות המושמעות  בעניין זה בשיח הציבורי.

     

    חוכמת המסכן בזויה.

     

    13)     מספר ימים אחרי כנס קלינטק הייתה הישיבה הראשונה של ועדת הכלכלה, להכין את החוק להסדרת הטיפול באריזות התש"ע לקריאה שנייה ושלישית. קראתי את פרוטוקול הישיבה וקצת נרגעתי:  הסיכויים שהחוק יגיע להצבעה בכנסת הזו הם אפסיים. מספר המוזמנים האורחים הוא כשבעים. בחוק יש כל כך הרבה סעיפים שנוגעים לכל כך הרבה שטחים, כך שיש סיכוי שהחוק ימות בעודו באיבו.

    בהצעת החוק יש  5 פרקים, ב-19 עמודים, שבהם הוראות בענייני האריזות ואיסופן. ויש עוד 2 פרקים, שמשתרעים על 12 עמודים, על "מפקחים" ו"עונשין",  על האחראים לכפיית החוק ועל העונשים הצפויים למפר אותו.

    כשקראתי את הפרוטוקול הבנתי שהמשחק מכור: כל  החלטה שעליה הצביעו חברי הוועדה התקבלה "פה אחד" – הפה של היו"ר התורן של הישיבה, שהיה הח"כ היחידי באותה ישיבה. דעת חברי הכנסת אינה חשובה, כי ההצבעות במליאה הן לפי ההסכמים הקואליציוניים, ולפי הוראות המצליף. במקרה הטוב, חבר הכנסת ישאל את העוזר שלו אם קרא את החוק ומה זה אומר לגביו. גורם נוסף שמביא לקידום החוק הוא הלוביסט – נציג הגוף שמעוניין בהתקבלות החוק ומקדם את הנושא.

    יש לציין את השר ארדן, שהשתתף בכל ישיבות הוועדה באופן פעיל ביותר, ודחף לסגור עניינים מהר, כדי שהחוק יתקבל עוד במשמרת שלו.

    בשעה שאני כותב את התסריט הזה, בטלוויזיה משדרים מהכנסת את ישיבת וועדת הכלכלה בעניין התמלוגים משדות הגז של תשובה. וזה בזמן פגרת הקיץ של הכנסת וכשעדיין יושבת ועדת שישינסקי  ודנה בנושא. איזו נוכחות מאסיבית של חברי כנסת: 17 חברי כנסת, שרובם אינם חברי ועדת הכלכלה. הם כנראה הרגישו צורך להיות נוכחים בישיבה שנמצאים בה הטייקונים. בישיבה השתתפו גם 15 לוביסטים של תעשיית הגז. האיומים של האורחים הם אסטרטגיים – עתיד המדינה.  מה הקשר? הכסף.  CUI BONO? למי התועלת? מה יוצא לי מזה? מי הנהנה?

    ההכנסות מהגז מוערכות ב- 150 מיליארד דולר, או ₪, סכום סופי.

    לא מצאתי הערכה של העושר הטמון באשפה, אך אם ההוצאה על איסוף האריזות מוערכת במיליארד ₪ לשנה,  שוויה בוודאי  גדול בהרבה. הזבל הוא המשאב הכי זמין והכי עשיר, שאינו מתכלה, שמתייחסים אליו באופן הכי גרוע. זהו מוצר אסטרטגי. ועדת חקירה כבר אמרתי?! 

     

    14)     לקראת הישיבה השנייה של  ועדת הכלכלה, ב- 11.08.2010, כבר הייתי מוכן. היו לי תגובות לכתבה "פולחן הזבל" ולבלוגים שלי באותו עניין, והיו לי תשובות אל המגיבים. מצאתי, שחוק האריזות הוא שידור חוזר של חוק המיחזור וחוק הפיקדון, שיגעון  קיבוצי של אנשים שאיכפת להם מאיכות הסביבה ועתיד כדור הארץ, אך הירוק הרעיל או סימא אותם והם איבדו את החשיבה העצמית שלהם ונגררים אחרי אופנות שראו בחו"ל.

    חבל שהם לא מסתפקים ברדיפת המזהמים ובמירור חיי הממשל כשאינו כופה את חוקי שמירת הסביבה שכבר קיימים. הם מצליחים לכפות על הממשל את דרכי הפעולה של מחבקי העצים. במקום להיות GREEN WATCH הם סתם GREEN WASH!

     

    חבל מאוד, מאוד מאוד, שהגופים שקוראים לשמירת כדור הארץ אינם דבקים במטרתם, להיות כלבי השמירה, ואפילו כלבי ציד. הם דוחפים את עצמם לתפקידי סופר יועצים לביצוע, איך לפתור בעיות אקולוגיות. הם כופים את דעתם באמצעות הציבור והתקשורת. הם יוצרים לעצמם מילכוד. הם יוצרים ניגוד אינטרסים בזה שהם גם אחראים לביצוע וגם אחראים לפיקוח. כולם חכמים שם, אך גם לאחרים יש קצת ידע ואולי גם שכל. תחשבו על זה, מה יקרה אם הם טועים?!

     

    שלחתי את  הכתבה הראשונה שלי – "פולחן הזבל" - ואת הערותיי על מה שכבר פורסם בעניין חוק האריזות, לכל אחד  מחברי ועדת הכלכלה, לחברי ועדת הפנים והגנת הסביבה, וגם לחלק מהאורחים שהוזמנו לישיבה. לא שצפיתי שחברי הוועדה  יכריזו מייד עם כניסתם לאולם הישיבות שהם מחליטים למחוק את החוק, אבל כן ציפיתי לתגובה, לפחות אחת.

     

    15)      בסעיף  "הטיפול בפסולת והיטל הטמנה", בתזכיר לחוק האריזות, מנתחים את המצב לאור אמיתות שקריות (יש דבר כזה), כאילו  ה"מיחזור" שלהם, שמחייב הפרדת האשפה במשקי הבית וברמה המקומית (מוניציפאלית),  היא הדרך הנכונה ואין בלתה. כל המחשבות והחישובים מסתמכים על מה שעושים ההולנדים  ו/או הנורבגים או הבלגים ו/או הגרמנים.  מי שהגה והכין את החוק הזה הוא כנראה, לכאורה, גם אבי  חוק הפיקדון האידיוטי.  והגרוע מכל הוא, שעוטפים את האשפה בסיסמאות יפות, שהמדיה אוהבת אותן וגורמת לעדר האנושי שטיפת מוח, שיחשבו שזו הדרך התקינה.

    בגן עדן המודרני  היה כנראה עץ דעת, שהתפוחים בו היו בוסר, ירוקים, שהדעת בהם טרם הבשילה, ודווקא מהם אכלו הירוקים (ואולי זו הסיבה לכינוי שלהם - ירוקים). אם הם היו ממתינים עד הבשלת הדעת בפרי, הם היו מגיעים לתובנות אחרות. בינתיים הבשילו עוד פירות מעץ הדעת ואוכליהם מגיעים לפתרונות  טכנולוגיים סבירים לטיפול בזבל.

    אבל הירוקים שבויים בקונספציה, שהקונספציה שראו בחו"ל, בעולם הנאור,  היא הנכונה,  והם מטילים את מוראם על המדינה.

     

    הירוקים והשבויים שלהם מאשימים את המשק הישראלי שהוא מפגר אחרי הנעשה בעולם הנאור. זה דווקא יוצא לטובה שאצלנו רק עכשיו דנים  בחוק האריזות, כי יש זמן לחשוב על פתרונות טובים יותר לטיפול באשפה, שהאריזות מוערכות ב- 40% מהנפח שלה. בעולם יש מוצרי מדף למכביר, שמאפשרים להגיע לניצול אופטימאלי של האשפה, וכל יום יש חידושים בנושא. אולי אמצא את מי שייטול קורה מבין עיניהם של הירוקים והשבויים שלהם!

     

     

     

    16)       בישיבה השנייה של  ועדת הכלכלה בעניין חוק האריזות דנו  בעלות של יישום החוק. יוצרי החוק טוענים, בשליפה, שהעלות תהיה  מאה מיליון ₪  לשנה. מוסד שמואל נאמן נקב בהוצאה של 167 מיליון ₪.  ואילו דניאל מורגנשטרן, שמוצג בפרוטוקול "יועץ סביבתי", נוקב במספר גדול פי כמה:  אלף מיליון ₪, שזה מיליארד ₪, לשנה. הפרש של תשע מאות מיליון ₪! המעניין הוא, שהמומחה שנתן את המספר הגבוה הביא אותו מגרמניה ומהולנד, ארצות שחוק האריזות שלהן הוא נר לרגלי  ירוקינו. היום, 16.11.2010, שבו יפורסם תסריט זה, מתפרסם בעיתון שמודל שהוכן עבור התאחדות התעשיינים קובע כי חוק האריזות יעלה 700 מיליון ₪ לשנה. גם מודל זה מתבסס על מודלים במדינות באירופה.

     

     

     

    מגישי החוק טוענים שהעלות לטיפול בפריט בודד של אריזה היא אגורה וחצי, בממוצע.  זו ההזדמנות להסביר  מהי אריזה: גביע של  יוגורט, כוס חד פעמית למשקה, אריזה של מקרר ואפילו מיכל שבו משנעים חומרי גלם ומוצרים. כל דבר באגורה וחצי!

    איני מתיימר להתמצא בכל המרכיבים של הקלינטק ,  אך   אם יטפלו בהם כמו שמטפלים באריזות ובפסולת, וביחד עם שוד של מאות מיליוני ₪ מהציבור - ברור לי שכבר כורתים את העצים שמהם ייצרו את הנייר לדו"ח של וועדת החקירה לנושא.

    מבחינת האזרח, כצרכן שישלם במיטב כספו עבור חוק מיותר, שאינו מוסיף לו דבר בעל ערך, ולהיפך – עוד מוסיף לו מטלות שלא היו לו קודם, זה כמו שריפת כספו. האזרח יכול רק לנחש מי כן ייהנה מהתעשייה שתקום כמתחייב מהחוק. הרומאים בחנו כל חוק מול השאלה "קואי בונו" (CUI BONO). אצלנו שואלים את השאלות האלה בוועדות החקירה.

     

    אני מציע ליצור פרס חדש, ברמה בינלאומית, שיתחיל בישראל, חידוש שלי:  פרס איג לואו - IG LAW PRIZE (על בסיס פרס   IG NOBEL) פרס שיוענק לחוק מוזר, חסר ערך, שבהתחלה גורם לצחוק ואחר כך גורם לחשוב.

     

    17)      אם אתה עדיין אתי, והצלחתי לטעת בך סקרנות, אולי תמצא שיש משהו בטענותיי.

    באמצעות דברי השר ארדן  וחוק האריזות  אנסה לחזק את טענותיי  בעובדות, בלא כחל ובלא שרק, ובלי סיסמאות. אולי דבריי יגרמו לך לפקפק באמיתות המוחלטות של הירוקים ושל יועציו של השר להגנת הסביבה, שהם החייטים של המלך המסכן.

    אם אשמע שנכשלתי בהסברת עמדתי,  אני אהיה הילד שצופה בתהלוכה שבה מובל המלך העירום לכיוון ועדת החקירה.

     

    18)      השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, טובל ושרץ בידו ומכריז: " היום התחילה למעשה מהפיכת המחזור של ישראל. זהו זינוק משמעותי בטיפול בפסולת בישראל, שיאפשר הפיכת הפסולת הביתית ממטרד למשאב"... " הטלת אחריות על היצרנים והיבואנים למחזר את הפסולת תאפשר לציבור הרחב לקחת חלק פעיל בתהליך המחזור, באמצעות הפרדת הפסולת לפחים שונים. בכוונתי להמשיך ולהוביל את מהפכת הטיפול בפסולת בישראל, עד להגעה ליעד השאפתני של אפס פסולת שעוברת להטמנה".

    השר ארדן מסדר לעצמו חיים ארוכים, אם הוא מצפה לראות את שיטתו מופעלת בעשורים הקרובים. אלה לא דברים בעלמא, אם הוא מסתמך על המודל הגרמני. שם חוק האריזות קיים מ-1992 והם רחוקים מיישומו לפי התכנון.

    אני שוב שואל: מה לשר להגנת הסביבה ולמיחזור? למה הוא המוביל את מהפכת הטיפול בזבל בישראל? ובכלל, למה מהפכה – רבולוציה, ולא התפתחות - אבולוציה?

    מה מבין כבוד השר באיסוף פסולת ובטיפול בה? אלה עניינים מקצועיים, תעשייתיים ומסחריים, שצריכים להיות במשרד של השר הממונה על התעשייה ועל המסחר, ובמשרד של השר הממונה על האנרגיה.

     

    19)      מי ישלם על המהפכה השאפתנית? הצרכן!    למה?     למה לא?!

    היצרן מתמחר את האריזה ב"עלות המוצר בשער המפעל". הסוכן או היבואן יתמחר את עלות חוק האריזות במחיר המוצר לצרכן (ועל תוספת זו יש מע"מ).

    והכי מעניין: מי היחידי שנהנה ממרכיב האריזה במוצר? המדינה! המדינה גובה מע"מ על המוצר הנמכר לצרכן, שפירושו: מע"מ על המוצר עצמו ומע"מ על האריזה שלו ומע"מ על מרכיב חוק האריזות. אם המוצר מיובא – המכס מוטל גם על האריזה!                                                

    אמור מעתה: הצרכן משלם עכשיו את מחיר האריזה ואת המיסים על האריזה, ומעכשיו ישלם גם את עלות פינוי האריזה ואת המע"מ על אותה עלות. עוד לא נולד היצרן או הסוכן, שיתנדב לשלם מכיסו עבור הוצאה חוקית, שמס הכנסה מכיר בה כהוצאה אמיתית. כן, את אותה עלות של אגורה וחצי לאריזה!

    ובאותה נשימה:  האריזה יכולה להיות חלק מהמוצר שמוסר ממנו לפני השימוש, הקרטון שמגן על המחשב, למשל.  האריזה יכולה להיות גם חלק מהמוצר שנשאר אחרי השימוש במוצר – גביע הפלסטיק של היוגורט, למשל. לכן, מדוע לא יהיה חוק דומה לגבי פינוי המוצר עצמו, כשיתבלה או כשיסיים את תפקידו? הרי  האריזה היא בסך הכל החלק במוצר שסיים את תפקידו בשלב מוקדם יותר!

    אם חוק האריזות יתקבל, למרות הכל,  אני קורא למדינה להעביר את המיסים בגין האריזות לקרן הניקיון.

    הממשלה, ככלל, מסרבת לחוקק חוקים פרטיים של חברי כנסת שלא מציגים את המקור הכספי להפעלת החוק. הצעת חוק האריזות של חברי בכנסת אלי אפללו ורוברט אילטוב, פ/ 1857/18, התש"ע 2009, נחטפה על ידי הממשלה, שראתה, לכאורה, את פוטנציאל ההכנסה מהחוק. שימו לב, שהוספתי "לכאורה", שלא יגידו שאני משמיץ אותם או חושד בהם בתאוות יתר.

    ולמי שאוהב להשתמש בהיקשים: התושבים חשים בכיסם את העברת הטיפול במים לאגודות מים. וד"ל! והפעם בלי "לכאורה".

     

    20)       מי מפנה את האריזות היום?   הרשות המקומית.

    מי משלם עבור זה? האזרח –  הצרכן, באמצעות הארנונה.

    האם כמות האריזות תשתנה? לא!

    האם הארנונה שמטילות הרשויות תקטן בעקבות החוק?  אין סיכוי!

    האם רואים אריזות מתגלגלות ברחוב ומזהמות את רשות הרבים?     לא! הרשות המקומית מבצעת את פינוי האשפה כולה, כולל אריזות, על הצד היותר טוב ובזרם אחד, בלי הפרדה בבית.

    לכן, אמור מעתה: עד היום לקו 3 מכות ומעתה יילקו 4 מלקות.

    ומכה נוספת, שחייבת להדאיג את הירוקים ואת כל מי שמשתמש בדרך: ברחובות ינועו עוד  מאות משאיות איסוף ייעודיות, שיפלטו גזים מזיקים ויגרמו  להאטת התנועה בכבישים. צי משאיות איסוף האשפה של הרשויות המקומיות לא ייקטן עקב כך. לדוגמה: עיריית תל אביב מפעילה 100 משאיות  לאיסוף פסולת ביתית מעורבת. ובנוסף - מממנת עוד 2 משאיות לאיסוף נייר ועוד 2 משאיות לאיסוף מיכלי פלסטיק גדולים.  אבסורד? כן!

    בכלובים לאיסוף מיכלי הפלסטיק נאספים פחות מ- 15% מהכמות הכללית של המיכלים. כך גם לגבי איסוף הנייר. האם 100 המשאיות שאוספות היום את שאר 85% ממיכלי הפלסטיק והנייר ירגישו עומס יתר אם יאספו את כל הכמות? שאלה רטורית!.

     

    21)       זה גם המקום להזכיר לצרכנים הפראיירים,  שבזרם האשפה הרגיל נמצאים כל שנה גם 250 מיליון מיכלי משקה קטנים, שהצרכנים שילמו עבורם את דמי הפיקדון והם לא היו בין 67%  מהמיכלים הקטנים שאל"ה - תאגיד המיחזור – הגיע אליהם. אלה הם 37% ממיכלי המשקה הקטנים שלא נאספו, גם לא באמצעות האיסוף של האנשים קשי היום, שהם חלק מהמועסקים שנוספו בעקבות חוק הפיקדון.

    בקבוקים בשווי 75 מיליון ₪, כסף אמיתי, לא אריזה,  מגיעים להטמנה רק בגלל שלא משתמשים בשיטות פרימיטיביות של מיון האשפה במרכזים מרחביים, כמו חיריה.

    שלא תהיה אי הבנה: קיימים אמצעי מיון  שמסוגלים להפריד במהלך אחד את כל זרם האשפה, ולהפריד את מיכלי המשקה לפי סוגיהם וגם לפי סוג החומר וגם לפי צבע החומר.

    אני חוזר ואומר ש- 75 מיליון ₪ אלה הם חלק מהכסף  שמשלמים הצרכנים ליצרנים הגדולים, שהם בעלי  המניות של אל"ה, בגלל חוק הפיקדון המטומטם.

    זה המקום להודות לחרדים על שטרפדו את החלת חוק הפיקדון גם על מיכלי המשקה הגדולים, בנפח מ- 1.5 ליטר. לא צריך להיות בעל דמיון עשיר כדי לראות איזה גזל-הציבור היה קורה. ואולי חבל שלא החילו את חוק הפיקדון עליהם, כי בוודאי היה פורץ מרד צרכנים.

    כשקונים כרטיס פיס – יודעים שזו תרומה לתרבות; כשקונים בקבוק משקה – יודעים שזו תרומה להגברת התעסוקה השחורה, ועל הדרך -  מימון כמה רעות חולות.

     

    22 )        הבטחתי שאחזור לעניין התעסוקה הנוספת בטיפול בזבל.  תאגיד המיחזור משלם לרשתות השיווק 5 מיליון ₪ לשנה כדמי רצון טוב, שיואילו לקבל את מיכלי המשקה מהצרכנים.   

    אם לא יבוטל חוק הפיקדון, תמורת אותם 5 מיליון ₪ אפשר להעסיק לפחות 60 עובדים במשכורת חודשית של 7000 ₪, שיפעילו קו מיון אשפה במפעל  מיחזור מרחבי, חיריה, למשל. הם יוכלו לדוג שם את כל מיכלי המשקה שבזרם האשפה ולמכור אותם לתאגיד המיחזור, תמורת עשרות מיליוני ₪.

    תמורת 75 מיליון ₪, שהזכרתי לפני פחות מדקה, אפשר להעסיק יותר מ- 800 עובדים במשרות קבועות ומכובדות במפעלי המיחזור המרחביים.

    זו כמובן פנטזיה. מי ייגע בחוק שאפילו השר הממונה עליו אומר שהוא מטומטם? זוכרים את הסיסמה CUI BOBO? כן, מי הנהנה? ולמי שלא זוכר, או שלא ידע, כל שנה ועדת הכלכלה של הכנסת מחלה לתאגיד המיחזור על עשרות מיליוני ₪ קנסות. שהיה עליהם  לשלם למדינה, כי לא עמדו במכסות האיסוף שבחוק.

    זאת ועוד: אם ידוגו את הבקבוקים במפעלי המיחזור המרחביים וימכרו אותם לאל"ה, אלה יגיעו למיכסות האיסוף השנתיות שקבועות בחוק. אבל אז יינזקו בעלי התאגיד.

    ועוד בנושא התעסוקה:  חוק האריזות מקים מנגנונים לאיסוף  הארי

    דרג את התוכן: