בשנים האחרונות שאלו אותי פעמים רבות מה להערכתי סיכויי ההצלחה של מודו. לצערי, השבתי תמיד, שלמיטב הבנתי, סיכוי המיזם הישראלי להגשים את השאיפות של מקימיו שואפות לאפס. ההודעה של יו"ר החברה דב מורן אחר הצהרים על פיטורי רוב העובדים, מסמנת את סופו של אחד החלומות הנועזים ביותר שידע עולם ההייטק הישראלי, אך גם אחד המופרכים שבהם.

לכל הטורים בבלוג חדשות הסלולר

כמעט בכל פרמטר עסקי וטכנולוגי אפשרי – בחרה מודו בכיוון המנוגד לשוק. מורן הימר למעשה על כך שכולם טועים, והוא צודק. זה לא קרה. כשמודו יצאה לדרך, עידן הסמארטפונים כבר היה בפתח והשתלטותם של מכשירים ש"עושים הכל" על השוק היתה צפויה. הרעיון המקורי לייצר מכשיר קטן, שמתלבש על מכשירים אחרים, פנה לקהל "צעיר ואופנתי", שלא היה קיים בשום מקום מלבד במסמכי השיווק של החברה, ונסמך על שיתופי פעולה מצד חברות אחרות שהיו אמורות לייצר מכשירים שהמודו ישתלב בהן, רק שלא היה להן שום אינטרס לעשות זאת. הניסיון לפנות בהמשך לקהל שמעוניין במכשיר בסיסי במחיר זול היה מופרך עוד יותר, לאור שליטתן של נוקיה והחברות הסיניות בתחום ולאור העובדה שהשוק הזה לא מייצר כמעט רווחים אלא בעיקר תזרים ולכן לא מתאים לחברת סטארט אפ.

גם ההתנהלות של מודו בתחום הייצור והפיתוח היתה כושלת, והמכשירים לא הושקו במועדים הרלבנטים. לעתים קרובות נדמה היה שיחסי הציבור והשיווק העצמי תפסו נתח הרבה יותר משמעותי מהתכנון והפיתוח בפועל.

מודו היא לא החברה הישראלית הראשונה שחלמה לייצר מכשיר סלולרי. אמבלייז שרפה אפילו יותר מזומנים ממנה, והמכשיר שלה, "המונולית'", בשמו האחרון, אפילו לא יצא לשוק מעולם. החלום של "נוקיה הישראלית" הוא חלום נועז, מטורף, אבל גם לא ישים בעליל. גם נוקיה, עוד לפני שהיתה יצרנית מכשירי הסלולר עם נתח השוק בעולם, לא צמחה כסטארט-אפ, אלא קמה על רקע של חברה ותיקה עם מסורת של ייצור ושיווק.

כל השחקניות הגדולות האחרות בשוק: אפל, סמסונג, LG, סוני אריקסון, מוטורולה, הן חברות ענק בתחום האלקטרוניקה שיש להם יכולות לספוג הפסדי ענק ולהשקיע תקציבים עצומים בשיווק ופיתוח. RIM היא הדוגמה היחידה בשוק לחברה שהצליחה לפעול כסטארט-אפ ולהפוך לחברה יציבה של ממש, וזאת בזכות רעיון שהקדים את זמנו באמת, והפניה הממוקדת לשוק העיסקי.

ובכל מקרה, כדי להקים חברה לייצור מכשירים סלולרים, גם אם היה לה רעיון נהדר למכשיר חדש ומבוקש, דב מורן היה צריך לגייס הרבה הרבה יותר כסף. לבד מעלויות הפיתוח העצומות, חברות סלולר חייבות להשקיע כספים אדירים בשיווק. למעט אפל, כל החברות נושאות בחלק גדול מעלויות שיווק המכירה בידי המפעילים הסלולרים בעולם והמשווקים. איזו סיבה יש לחברת סלולר או למשווק גדול לקדם טלפון חדש על חשבון טלפון של יצרן מוכר, שמשקיע סכומי עתק במיתוג ושיווק? רק מכשיר בעל אפיל אדיר ללקוחות יכול לגרום לכך, והמודו מעולם לא התקרב להיות כזה.

מי שאחראי לכשלון יותר מכל בעיני הם לא דב מורן ועובדיו. יזמים הם בהכרח פנטזיונרים שמנסים לשנות את המציאות. אבל המשקיעים שהעדיפו לשפוך שקי כסף על המיזם, רק בגלל השם של המקים שלו, הם הנושאים באחריות לכשלון המר – והם הוכיחו שוב שתעשיית ההון סיכון בארץ סובלת מחוסר מקצועיות משווע.

את חצי מיליארד השקלים שנשרפו במודו היא אפשר להשקיע במאות חברות שיפתחו אפליקציות סלולריות בזול ובמהירות. זהו המגרש הסלולרי הרלבנטי היום לשחק בו. גם יצרניות המכשירים הגדולות, לבד מאפל, מתקשות לייצר רווחים ומתנדנדות בין רווח להפסד. טוב יעשו המשקיעים בישראל אם יפנימו את הלקח. יש בישראל הרבה חברות סלולר שמשוועות למזומנים בהיקפים קטנים בהרבה, כדי לשווק את מרכולתן האיכותית. חבל על כל טיפה.