עם כל הכבוד לעוז, כל אחד צריך למצוא את הדרך הפרטית שלו להבעה.
היה לי פעם טקסט שמאוד לא אהבתי, חשבתי שגלשתי ל"קיטש". הטקסט הזה נהיה לסיפור ההכי פופולרי שכתבתי מימיי ונתבקשתי לתת רשות להדפיסו בקובץ של סיפורי קיבוצים.
לרוב האנשים אין מושג איך אנשים אחרים שופטים את כתיבתם. תני לסופרים, שחרדים לתדמיתם, ל'צנן' את הטקסטים שלהם. מי שלא מתפרנס מכתיבה, כמוני, ראוי לו לכתוב ולשים ......אם הטקסט הוא גרוע, או משובח, את לא יכולה ככותבת לדעת.
אני אוהב לקרא את עוז אבל הרבה טקסטים שלו הם קצת יותר מדי מצוננים.......

אם היתי מצנן את הסיפורים האלה, אפילו דקה, הם לא היו יוצאים היום לאור על פי בקשתם של עורכים שאני לא מכיר אישית.

ובכלל, ראוי  לכל יוצר, כולל סורגי המקרמה, להקשיב לקול הפנימי שלהם לפני שהם שומעים בקולם של אחרים, טובים וחשובים ככל שיהיו.

http://cafe.themarker.com/post/957010/

http://cafe.themarker.com/post/349847/

טיפים מצוינים.

את כולם ניסיתי, לא את כולם יישמתי : )