מורהאטקיקסן מוכר את נישמתו לשטן

TheMarker Cafeמורגן לה פייארכיאולוגיהמורהאטקיקסן מוכר את נישמתו לשטן

ארכיאולוגיה

מורהאטקיקסן מוכר את נישמתו לשטן

‎32

תכנים אישיים

42 תגובות יום שישי , 19/11/10, 19:14

אחרי שלושה שבועות של חיפושים הוא הגיע.

מהשבוע הקודם הוא הרגיש שתרמילו קל בהרבה מבתחילת המסע, וחשש שאם לא ימצא את המקום במהרה, יגמר המזון שבתרמילו, ואז לא ידע מה לעשות. הרי ציד לא הייתה אפשרות מבחינתו.

מורהאטקיקסן היה שמו. ובחסות היער, בין הגזעים הגבוהים והציפורים על צמרות העצים, הרגיש אדם חופשי.

חופשי לא רק מן הקירות החונקים, ממחנכיו העקשים. מן העולם המתבונן, הבוחן, המאשים. חופשי בעיקר מעצמו. מן הצורך לראות את האחר, לחלוק, לשאת את רגשות האשם. כי הנה הגיע למסע בו הרגיש שלם, ובפעם הראשונה בחייו.

היער היה חמים ומואר. קרניים רכות מצאו את דרכן דרך העלווה העדינה והאירו את החלל סביבו. מדי פעם שלחו הבהוב קל מכנף של פרפר חולף, או מטיפת טל על עלה ירקרק.

הוא הסיר את תרמילו והתיישב על שורש בולט של עץ גדול, כשהוא מוציא את המפה מתרמילו ופורס אותה מולו. המפה האחת שאין דומה לה.

באצבעו עקב אחרי המסלול שצעד בו ועצר בנקודה בה שהה באותו רגע. הוא הרים את ראשו והתבונן סביב.

זה כבר לא רחוק, חשב. עוד כמה שעות של צעידה.

הוא התבונן מעלה. השמש הייתה במרכז השמים. נותרו לו עוד כמה שעות עד רדת החשכה.

אולי אספיק להגיע עוד היום, קיווה.

הוא קיפל חזרה את המפה ותחבה בתרמיל. אחר הוציא שקית עם גרגרי יער והחל לועס אותם באיטיות. המחשבה שבקרוב יגיע לסוף מסעו הציפה אותו התרגשות.

קיפוד קטן הופיע מאחורי הגזע שמולו ושוטט לו באיטיות כשאפו נובר בעלים שעל הקרקע.

הוא זרק כמה גרגירים לעברו. הקיפוד נס בבהלה וחמק בין העצים ונעלם מן העין.

טיפש, חשב. הוא כמוני, פחדן. החיים משליכים לעברך מתנות ואתה בורח מהן.

אם כי, איך אפשר לדעת האם זו מתנה או מלכודת, חשב. והחליט להניח למחשבה זו.

הוא הכניס את השקית חזרה לתרמילו, נעמד והעמיסו במשיכה אחת על גבו.

שלושת השבועות ביער השאירו את חותמם בגופו. נוסכה בו מוצקות ונחישות שלא היו בו לפניכן.

כשעתיים לפני רדת החשכה ראה אותה לפניו.

באר עגולה, מדופנת לבנים כהות ועל שפתה, משני צידיה, שני פסלים זהובים, מכונפים. כפופים מעט ופניהם פונות לתוך העלטה שבמעמקי הבאר.

הוא חשב על המשפט שאמרו לו עוד מילדותו. אם אתה מתבונן לתוך התהום, אל תתפלא אם התהום תתבונן בך חזרה.

אך כל ישותו הייתה נכונה לכך, ולא היה בו חשש. לא עכשיו. רק סקרנות וריגוש שלפת את חזהו.

האור בחלל סביבו שינה מעט את ציבעו וקיבל גוון כתום. צללים החלו לתפוס את מקומם בין העלים והגזעים.

אין זמן, חשב. עליי למהר.

הוא הסיר את תרמילו והניח אותו על הקרקע.

ליבו הלם בחוזקה. זה היה רגע לו חיכה כל כך הרבה זמן.

הוא התיישב על שפת הבאר כשגבו פונה לפיה הפעור, והסיר מעל צוארו תליון דמוי כוכב קטן. בעזרתו חתך את אצבעו והגיר את דמו לשלולית קטנה על שפת הבאר. הוא הניח במרכז השלולית את התליון.

הוא עצם את עיניו.

יש רגעים בחיים, שברירי שניה, בהם הכל יכול להשתנות. ואלו לרוב חולפים בלי שיבחינו בהם כלל.

אך יש רגעים שבהם הכל משתנה, ולא משנה מה יבחר האדם לעשות. כל מה שנותר לו הוא לצפות בחייו כפי שהכיר אותם חולפים לבלי שוב, ולהמתין במתיחות דרוכה למציאות החדשה שאמורה להתגלות בפניו.

והוא ידע שזה הרגע.

אמנם חיפש את המקום, תר אחרי הרגע הזה ללא לאות. אך מרגע זה, כל מה שיבחר לעשות כבר לא ישנה דבר. גורל חייו נחרץ.

כשעיניו עצומות שאף עמוקות לראותיו ונשף את האויר באיטיות.

לאחר מכן בתנועה חדה הפיל עצמו אחורה אל תוך הבאר.

כל חייו הפחד ליווה אותו בכל שעל. הפחד להכשל. הפחד מן הכאב. הפחד שהעוני והרעב יתדפקו על דלתו. הפחד לומר את הדבר הלא נכון. הפחד לאבד אהבה. הפחד לחוות אותה. הפחד לאכזב. אחרים. את עצמו.

וכל חיייו חיכה לרגע בו יפרד מן הפחד. וכששמע שאפשרי הדבר, לא הניח לו. בכל רגע משעות היממה.

וכעת הגשים את רצונו.

כשבוע לאחר מכן יצא מן הבאר. הוא טיפס החוצה ונפל על הקרקע. גופו היה מכוסה בשכבה דביקה של בוץ שחור וזיעה.

הוא המתין מעט, הסדיר את נשימתו והביט סביבו. היער לא השתנה.

ואז בצעדים נחושים החל את מסעו חזרה לביתו, כשהוא מותיר אחריו את תרמילו שעון על דופן הבאר ואת שאריותיו של קיפוד אומלל שמצא את סופו תחת סוליית נעליו הכבדות.

דרג את התוכן:

תגובות (42)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

ארכיאולוגיה

פוסטים פופולאריים

פוסטים אחרונים

מורהאטקיקסן מוכר את נישמתו לשטן

מורהאטקיקסן מוכר את נישמתו לשטן

תגובות (42)

תגובות אחרונות

ארכיון

תגיות

פרופיל