קן הירגזי
In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
John Lilly
פוסטים פופולאריים
-
גונק והדוקטור המחורר
29/4/09 | 564 צפיות
-
אפיטף
15/2/09 | 1158 צפיות
-
גונק וסבתא שלה
19/6/08 | 523 צפיות
-
חימום
27/5/08 | 470 צפיות
-
הלוגיקה של גונק
28/10/08 | 506 צפיות
-
מה שיש לי על הסינים
22/11/07 | 1316 צפיות
פוסטים אחרונים
- אם מישהו מחפש אותי.... 23/6/15
- "אני רוצה שהיא תתחתן!" 1/2/15
- נעליים מספרות על יפה 18/4/14
- חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון 13/1/11
- משפטים 10/1/11
- עכבישה זקנה 26/12/10
היא לא ידעה את שמו
יש משפטים שהם בעלי משמעות רק למי שגדלה בארץ הזו, למודת המלחמות והסבל: "אני יוצא מחר לשלושים יום מילואים, מותק, תעשי טובה, תמצצי." זאת הפכה להיות שגרת חיינו. או, "אני עולה מחר לצפון, אנחנו נכנסים. זה יהיה מבצעי, סודי, אסור בכלל לדבר על זה." יד לפה! אתה יכול לסמוך על התמיכה של העורף. או, "אומרים שמגייסים כבר את כולם, גם אני קיבלתי צו שמונה..." יהיה בסדר! אין צורך להוסיף. זה גם השיא של החירום מבחינתנו. בעיתות שכאלה מתגייסות כולן: מימי, לידיה, אוקסנה וגם אני, מצטרפת מהעתודות. המוטיבציה הגבוהה ביותר היא אצל "כוח מימי". היא נותנת הנחה ושירות מכל הלב, יותר מדודה של הוועד למען החייל. לידיה, כשחל מצב חירום היא היתה רוצה בעצם להעלות את המחירים כי יש לה זכרון גנטי של מלחמה=שוק שחור, אבל היא מנועה בשל הלחץ הקבוצתי. אוקסנה, שכבר הבנתם שהיא לא ממש טובה בעבודה עם קהל (פעם תפסתי אותה עושה ביד ללקוח כשהיא מרכיבה אוזניות של MP3 ולועסת מסטיק באדישות. היא ננזפה), בזמנים כאלה של התגייסות לאומית, היא מוכנה לפתוח את הלב ואת הרגליים. צ'יק-צ'ק בחורים. ואז פתאום מגיע יום נורא. הכותרות שחורות, הקריינים חמורי סבר. התקרית עקובה מדם. את מימי אי אפשר לנחם. היא דומעת כל היום. היא מחפשת בין התמונות מישהו מוכר. היא כמעט בטוחה שזה הוא. היא לא זוכרת איך קראו לו. היא כמעט בטוחה שהשם שלו הוא דוד. כשמו של הבחור הזה שבתמונה. מספרת ללקוחות הקבועים בערב ולכל מי שמוכן להקשיב איזה קסם של בחור וכמה בטוח הוא היה שיחזור. כזאת היא מימי. חלק ממשפחת השכול.
|
תגובות אחרונות
-
חירות-נפש
בתגובה על הכל בסדר בדיוק כפי שהוא
-
גילהסטחי
בתגובה על "אני רוצה שהיא תתחתן!"
-
saskia
בתגובה על חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון
-
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
-
(עי)דנהנחושת
בתגובה על משפטים
-
jGo
בתגובה על בני סן דומינגו אדונים לגורלם
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זכרון גנטי,מלחמה =שוק שחור
אהבתי את זה
וגם את כל היתר -כרגיל כתיבה נהדרת
שמעתי שהמילים האחרונות שלו היו בכלל: "יופ טפיומאט", אבל הוא דיבר לא כל כך ברור, אז אפשר היה לשמוע "טוב למות בעד".
לדעתי גם הייתה לו אהבה נכזבת קשה ביותר.. לא היה לו יותר למה.
אנחנו מחרחרות את המלחמות, ושולחות אותכם להלחם אותן....
כבר בטרויה ידעו את זה.
אבל לפחות יוצא לכם מזה מציצה. שווה, לא?
זה היה בחור טוב, אני זוכר אותו פעם לפני הרבה שנים: היה עובר ליד הסופר, אומר שלום וממשיך ללכת. היינו חברים הכי טובים!
"רק חיימק'ה שלי, צועד ברגל הנכונה!"
פשוט בית זונות פה.... נרשמתי!
יש איזושהי אשליה מיתית שסוברת שהגברים הם מחרחרי המלחמה והנשים הן הרכות והמפוייסות: "לו רק נשים היו שולטות בעולם היה כבר מזמן שלום אוניברסלי, וגוי אל גוי היו מתנשקים ומתחבקים כל היום" וכו'...
אז רק רציתי להעיר שההסטוריה מלמדת כי מאחורי כל גנרל עומדת אמא ומאחורי כל החלטה על יציאה למלחמה עומדת אשה...
וזה לא מפחית בנימה את אהבתי לכן, כן?
שו !
שו?
בארץ שלנו, יכול להיות שאומרים את זה לתינוקות בחדר יולדות.
תעזבו את השדיים, תתגייסו לצנחנים!
מאיפה זה?!
*