כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (28)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      24/11/10 07:52:
    תודה חיים על עוד פרק מלא קצב...התלבטויות
    ומחשבות אין ספור...
    כעת הולכת לפרק הבא ...
    סליחה על האיחור בקריאה...
    המשך יום נעים !!
    סאלינה
      22/11/10 20:34:

    צטט: צוער סוכנות לביטוח 2010-11-22 12:57:07

    מחכה להמשך :-)

    .

    תודה מקרב לב צוער, יש המשך! 

      22/11/10 20:33:

    צטט: .האחת. 2010-11-21 22:28:19

    ****
    מרתק..
    ואני כבר משעממת בתגובותיי.
    ********

    אל תהיי מוטרדת העיקר שקראת ורותקת.

    עובדה זו בלבד משמחת אותי.

    המון תודות האחת. 

      22/11/10 20:31:

    צטט: .האחת. 2010-11-21 22:28:19

    ****
    מרתק..
    ואני כבר משעממת בתגובותיי.
    ********

    לי מספיק שאת קוראת ונהנית, ומרותקת

    התגובות הקצרות שלך לא צריכות להדאיגך.

    משום שהן מעידות שקראת. ועובדה זו מאוד

    משמחת אותי - המון תודות האחת. 

    מחכה להמשך :-)
      21/11/10 22:28:
    ****
    מרתק..
    ואני כבר משעממת בתגובותיי.
    ********
      21/11/10 20:51:

    צטט: י ו נ י ת 2010-11-21 20:41:14

    אומנם באיחור של יום
    אבל לא מפספסת
    :-)

    .

    טוב מאוד שאת לא מפססת יונית,

    כי אני הולך להגביר את הקצב.

    המון תודות יונית. 

      21/11/10 20:41:
    אומנם באיחור של יום
    אבל לא מפספסת
    :-)
      21/11/10 19:45:

    צטט: ron294 2010-11-21 15:11:57

    פרק מיוחד סיפקת לקוראים שלך ואני כמוהם ממשיך להיסחף בכל הסגה הזאת.

    .

    המון תודות רוני גם העובדה שאתה מתייחס לעלילה כאל

    סאגה מחמיאה לי מאוד. בשעתו פניתי למישהו רציני שיכל

    למעשה לפתור לי את הבעיה ולהוציא ספר שלי מאותו ז'אנר

    לאור,

    הוא טען שאם אין לספר לפחות 400 עמודים אין לו סיכוי 

    להצליח. לאותו כתב יד היו כמעט 300 עמודים... 

    הוא מאוחר יותר ולדעתי עולה על משימה בשלט רחוק. 

    אבל זה המצב כפי שאתה לבטח יודע.

      21/11/10 19:40:

    צטט: דיוטימה 2010-11-21 11:00:39

    בתנועה איטית ומכוונת הזר גבה-הקומה שלף את ידו הימנית מכיס מכנסיו, הרימה מעלה וגירד את זקן גרונו.

    אותת לסלאבי מה שאותת, על פי סימן מוסכם ביניהם וניק השוגה בניקול שלו, נשרך לפי שעה אחרי "היודע כל"...

    עוד פרק בנוי היטב בסרט המשובח הזה

    .

    כל הכבוד דיוטימה (OR SHOULD I CALL YOU MISS MARFEL)

    ניק בכושרו הלקוי גם לא מסוגל להתרכז אחרי כל הריצות, אך בבוא

    הזמן הוא ייזכר ויבין ואולי גם ילמדו קצת טריקים.

    המון תודות דיוטימה.

      21/11/10 19:36:

    צטט: anaatti 2010-11-21 07:23:20

    האם, בכמיהתו של ניק לפגוש את ניקול, הוא יתעלם מאיתותי אזהרה שמרצדים ומבליחים מול עיניו?
    האם ידע להקשיב להם ..? *

    פרקים יבואו ויגידו (-:

    .

    הוא לא רק מתעלם ענתי, הוא משלים עם המצב החדש.

    כנגד רצונו, הוא קולט שאין לו ברירה אחרת. הוא אומנם

    בוחן אפשרויות, קליפורניה, יש לו שם משפחה, או דרום

    אמריקה - כיצד הוא יתמודד עם בעיותיו הסבוכות נלמד

    בתוך זמן קצר ביותר.

    המון תודות ענתי. 

      21/11/10 19:33:

    צטט: איה שדה 2010-11-21 00:52:48

    :) ואני, כתמיד, בשלי - מחכה כבר לשמוע על כל מיני התפתחויות מעניינות בזירת ניקול.

    .

    גם אני מתגעגע אליה איה למען האמת.

    יצרתי דמות של אישה אידיאלית ולמרות

    שהיא עדיין מרחפת רק ברקע היא הייתה

    ותישאר הדמות המרכזית בעלילה הזו.

    המות תודות איה. 

      21/11/10 15:11:
    פרק מיוחד סיפקת לקוראים שלך ואני כמוהם ממשיך להיסחף בכל הסגה הזאת.
      21/11/10 11:00:

    בתנועה איטית ומכוונת הזר גבה-הקומה שלף את ידו הימנית מכיס מכנסיו, הרימה מעלה וגירד את זקן גרונו.

    אותת לסלאבי מה שאותת, על פי סימן מוסכם ביניהם וניק השוגה בניקול שלו, נשרך לפי שעה אחרי "היודע כל"...

    עוד פרק בנוי היטב בסרט המשובח הזה

      21/11/10 07:23:
    האם, בכמיהתו של ניק לפגוש את ניקול, הוא יתעלם מאיתותי אזהרה שמרצדים ומבליחים מול עיניו?
    האם ידע להקשיב להם ..? *

    פרקים יבואו ויגידו (-:
      21/11/10 00:52:
    :) ואני, כתמיד, בשלי - מחכה כבר לשמוע על כל מיני התפתחויות מעניינות בזירת ניקול.
      20/11/10 20:49:

    צטט: debie30 2010-11-20 20:09:53

    חיים,
    ניק וג'והן הגיעו לסיום הנסיעה
    אך לניק צפוי עוד מסע ארוך
    מקווה שהנורה האדומה תידלק לו בזמן..

    פרק מרתק ותזזיתי

    תודה
    שבוע נפלא
    דבי

    .

    בהחלט דבי נדלקות לו אין ספור נורות

    אדומות אבל יש לו מטרה אותה הוא

    שואף להגשים למרות הנורות האדומות

    אותן הוא מדחיק לתת הכרתו.

    המון תודות דבי ושבוע מלא בהשראה.

      20/11/10 20:46:

    צטט: *מרוית באהבה.* 2010-11-20 20:08:16

    עוד פרק מרתק שלך יוצר ומשורר מוכשר.

    אני פה ממתינה לפרק הבא.

    אין עליך!

    שבוע טוב עם המון חיוכים ואהבה.

     

    סורי לא קיבלתי היום את מכסת כוכביי.

    . נו ניד טו בי סורי בי הפי 

    אני מאוד שמח בכל פעם שאני קורא

    את התגובות המלהיבות שלך רווית

    המועטרות בטוב טעם.

    המון תודות נפש יקרה.

     

      20/11/10 20:42:

    צטט: א ח א ב 2010-11-20 20:06:53

    שבוע טוב!
    מסקרן כתמיד
    אחכה להמשך

    .

    שבוע נפלא אחאב והמון תודות. 

      20/11/10 20:42:

    צטט: גרבו 2010-11-20 19:51:37

    ג'והן עושה רושם של סוכן חשאי
    לחוץ במיוחד,,, וברור שהוא חושש מדבר מה
    תמיד דרוך ומוכן אלי קרב.
    מסקרן מתי ניק יפגוש את ניקול?
    תודה חיים על פרק קצבי
    שבוע נעים ופורה
    גרטה*

    .

    ג'והן עושה עבודה טובה מאוד גרטה,

    הוא לא לחוץ כלל הוא עובד לפי הכללים.

    באשר לניקול אפילו לניק היה ברור שזה

    יקח עוד קצת זמן גרטה, רק עוד קצת...

    בסדר? המון תודות גרטה ושבוע נפלא

    מלווה בהשראה רבה.

      20/11/10 20:09:
    חיים,
    ניק וג'והן הגיעו לסיום הנסיעה
    אך לניק צפוי עוד מסע ארוך
    מקווה שהנורה האדומה תידלק לו בזמן..

    פרק מרתק ותזזיתי

    תודה
    שבוע נפלא
    דבי
      20/11/10 20:08:

    עוד פרק מרתק שלך יוצר ומשורר מוכשר.

    אני פה ממתינה לפרק הבא.

    אין עליך!

    שבוע טוב עם המון חיוכים ואהבה.

     

    סורי לא קיבלתי היום את מכסת כוכביי.

      20/11/10 20:06:
    שבוע טוב!
    מסקרן כתמיד
    אחכה להמשך
      20/11/10 19:51:

    ג'והן עושה רושם של סוכן חשאי
    לחוץ במיוחד,,, וברור שהוא חושש מדבר מה
    תמיד דרוך ומוכן אלי קרב.
    מסקרן מתי ניק יפגוש את ניקול?
    תודה חיים על פרק קצבי
    שבוע נעים ופורה
    גרטה*

      20/11/10 19:41:

    צטט: ניקיטה10 2010-11-20 19:32:51

    שמחתי לעוד פרק נהדר מבית היוצר המופלא שלך...


    שבוע טוב!

    .

    תודה אודי עבור השבחים הנלהבים.

    שבוע נפלא. 

      20/11/10 19:40:

    צטט: צילום בזמן אמת 2010-11-20 19:13:08


    מסקרן ומרתק כהרגלך

    שבוע טוב

    שוב השינמוך ....אין לי....סורי

    .

    תודה צ.ב.א עבור העניין הרב,

     ושבוע טוב ומהנה.

      20/11/10 19:32:

    שמחתי לעוד פרק נהדר מבית היוצר המופלא שלך...


    שבוע טוב!

      20/11/10 19:13:

    מסקרן ומרתק כהרגלך

    שבוע טוב


    שוב השינמוך ....אין לי....סורי
    0

    במעמקי התחתית – 'משימה בשלט רחוק' – קטע

    28 תגובות   יום שבת, 20/11/10, 18:18

    http://cafe.themarker.com/image/1894190/
    הרכבת החלה להאט בחריקות בלמים, עוצרת בהדרגה לאורך רציף המנהרה המואר. מציץ בעצבנות בשעונו ניק קם ממקומו וניגש סמוך לדלת הקרון, ממתין עם שאר הנוסעים שהתכוננו לצאת. השעה הייתה שש וחמישים בקירוב, זמן רב עמד עדיין לרשותו.

    שבע בדיוק ג'והן אמר... היו כבר כמה היבטים באישיותו של הסלאבי שניק כבר לא סבל במיוחד. אופן הדיבור שלו בפרט, הערבוב המגוחך הזה של סלנג עם עקבות המבטא המזרח אירופי שלו. חליפת האופנה האחרונה היקרה שהוא לבש, היהירות שלו או אולי היה זה בטחונו העצמי המודגש שהוא הקרין סביבו? אולם בכל מקרה, למרות המגרעות הבודדות שניק מצא בו, הפגישה עמו הייתה אחד האירועים הטובים ביותר שאירעו לו אם לא הטוב והיחיד ביותר, לאחר שמונה עשר החודשים הקודרים והמתסכלים של יאוש.

    ניקול...! ניקול מלאה את מחשבותיו שוב. הוא לא ציפה כמובן לפגוש אותה בלילה זה, כאן בסנטרל פרק או במקום אחר מאוחר יותר... איזה רעיונות ילדותיים מטופשים לחלוטין... אבל השעה שתי דקות לשבע! הוא חש אל מחוץ לתחנת התחתית במהירות רבה, מטפס שלוש מדרגות במכה.

    בשבע וכמה שניות נוספות ניק חלף בהליכה מהירה את הכיכר הקטנה של קולומבוס סירקל ונכנס לפרק מתנשם ומתנשף. עוד בטרם הוא הגיע לעמוד המידע הרבוע הוא נוכח שאין נפש חיה לידו, ואני עוד צריך להמתין כאן רבע שעה... הוא הרהר מאוכזב.

    הוא הרחיק מעט פנימה לאורך שביל הולכי הרגל וחזר מספר פעמים להעביר את הזמן, או שמא ג'והן בכל זאת יופיע. עם תום הזמן הקצוב ניק יצא מהפרק לכיכר מוצפת האור המוקפת במרכזי הקניות הסואנים, עמד בצד האנדרטה של קולומבוס סירקל חוכך בדעתו מה לעשות.

    זה לא משעשע ולא מהנה משחק המחבואים הארור הזה. הוא הרהר מתוסכל. מתעלם מהולכי הרגל המעטים בשעה זו, מזרם התנועה ניק חזר למדרגות של התחתית וירד פנימה. הוא לא ידע כמה נסיעות נותרו לו בכרטיסו ולא היה לו  שום חשק לרכוש אחד חדש, או גרוע מכך לחזור הביתה במונית. הוא גם לא הבין מה כבר חשוב כל כך להתרחק משם, מה כבר משנה אם הוא יעביר את זמנו באחד ממרכזי הקניות ממול... מבלי להסס הוא חזר ויצא את התחתית, וחצה את הכביש הרחב לצידו השני של הרחוב.

    בשבע חמישים וחמש הוא חצה שוב את הכביש לכיוון קולומבוס סירקל ונכנס לפרק, חוזר על ניסיונו הראשון בלב כבד. אדם בודד המתין ליד עמוד המידע הרבוע בגבו אליו. במחצית הדרך אליו סובב האדם את פניו אליו והמתין עד שניק יגיע אליו. היה זה ג'והן שהמתין לו עם החיוך הרברבני שלו.

    'דבר אחד אני כבר יכול לומר לזכותך, אתה דייקן וזו תכונה טובה מאוד ניק, תמשיך כך.' הוא הוסיף בהתנשאות מרומזת, שגרמה לניק דחייה מיידית.

    'בוא נלך!' ג'והן ציווה לפתע בהחלטיות.

    'אבל לאן?' ניק שאל מופתע לחלוטין, הוא היה משוכנע שהם ישבו לדבר על אחד הספסלים באיזו פינה חשוכה. או אפילו ישוטטו ברחבי הפרק, ללא נפש חיה שתפריע להם.

    'אני מזמין אותך לארוחת ערב, זוכר?' הצהיר ג'והן והחל לנוע לכיוון שער היציאה. לא היה לו זמן מיותר לבזבז על הגולם המגודל הזה, ואם הכל ילך למישרין כפי שהוא קיווה, תהא זו הפעם האחרונה שהוא יאלץ להתעסק עם קומראד ספרי ועם המשימה המוזרה הזו – שכבר הייתה לו לזרא.

    'אבל אני לא לבוש כהלכה!' ניק השיב לו בהיסוס, אף הוא לא שש לסחוב את הערב כולו עם הסלאבי. שיגיד מה שיש לו להגיד ונגמור עם זה...

    ובכך אילץ את ג'והן לעצור ולפנות לאחור. 'אל תדאג, נמצא לנו מקום שקט שבו לא שואלים אותך שאלות מטופשות, והורגים לך את התיאבון.' ומיד החל שוב לנוע וניק בעקבותיו. לעומת ניק הוא עטה את החליפה הקיצית המהודרת שלו, מחויטת לפי כללי האופנה העדכניים ביותר, ועניבה ססגונית תואמת.

    מבלי להוציא הגה נוסף מפיו ניק צעד לצידו של ג'והן לעבר תחנת התחתית. הם ירדו במדרגות חלפו את שערי הכניסה וירדו עד לרציף הרחב והתחתון ביותר. מיד לאחר שהגיעו לרציף ג'והן פנה לשמאלו ונשען בגבו על הקיר. במבט סוחף אחד ארוך הוא בדק את המתחם כולו מצד לצד, הפנה את מבטו ותשומת לבו לנוסעים שהוסיפו להגיע. כאשר הרכבת הגיעה לבסוף, הם היו האחרונים שעלו עליה.

    למרות שנותרו כמה מושבים פנויים ג'והן העדיף לעמוד ליד דלת הקרון. כך הם נסעו אוחזים בעמוד התמך, מבלי להחליף מלה ביניהם. לאחר נסיעה ארוכה ומשעממת בתחנה השביעית או השמינית מאז שהם עלו על הרכבת, ג'והן דחק אותו קלות במרפקו. הרכבת עצרה, דלתותיה נפתחו וכמה מהנוסעים ירדו ממנה. ההמון שחיכה על הרציף החל לעלות לסיפונה, וכאשר זרם הבאים החל להתדלדל ג'והן דחק שוב במרפקו בצלעותיו של ניק וקפץ מתוך הקרון לרציף, בין אחרוני העולים המבוהלים לקרון. בלית ברירה ניק קפץ מיד אחריו, מפנה לעצמו דרך בכוח כנגד צעקות ומחאות של קורבנותיו של ג'והןחש אחריו לפני שהדלתות ייסגרו שוב. תוך הרמת מבטו הוא ראה את ג'והן רץ במהירות רבה לעבר גרם המעלות לרציף העליון.

    לשם מה החיפזון הזה...? ניק כמעט והרים קולו בצעקה, אך הוא רץ בעקבותיו דוחף אנשים תמימים, מפנה לעצמו דרך. לא הייתה לו ברירה אחרת אלא להדביק את הסלאבי. הם פנו שמאלה לכיוון הרציף הפונה לדרום העיר וירדו שוב בגרם מעלות במרוצה, לעבר רציף נוסף רחב ידיים עם רציף מנוגד מולו. מיד לאחר ההגעה לרציף זה, ג'והן שוב התרחק מההמון לפינה מרוחקת דלילה מנוסעים, נשען בגבו לקיר ובמבט מקיף ואיטי בחן את הרציף ממול מקצהו האחד לקצהו השני. זה לקח לו קצת זמן מאחר והייתה זו תחנה עם רציפים כפולים לכיוונים מנוגדים, משני מסילות הברזל הכפולות.

    הם עדיין התנשמו והתנשפו שניהם, ממלאים ריאותיהם באוויר – זה היה מאמץ לא פשוט לניק בפרט. ג'והן היה ללא ספק מבוגר ממנו בכמה שנים טובות, אולם ניק יצא מכושרו לחלוטין – לאחר השבי ושמונה עשר חודשי היאוש בהם הוא הרי לא עשה כלום למעשה.

    נוסעים החלו להיאסף על הרציף ממול. מותש אך מרותק ניק בחן את פניו של ג'והן. הסלאבי היה עסוק בסריקת הרציף ממול מעבר לפסים בעיניו, במבט ארוך וממוקד. הוא נראה מתוח כמו ציפה לדבר מה לקרות, למרות הרוגע המטעה שפניו חסרי המבע הקרינו.

    אדם גבה קומה ותמיר ניתק עצמו מקבוצת הנוסעים ברציף המנוגד. פניו המזוקנים ושערו הארוך והסבוך צצו מדי פעם מעל ראשי ההמון. בעוד ידיו בכיסיו הוא נע באיטיות לקצה הדליל באדם היישר מולם, ולאחר כמה צעדים הוא עצר ופנה עם פניו אליהם; כאילו הפרסומות על הקיר ברציפם משכו את תשומת לבו. בתנועה איטית ומכוונת הזר גבה הקומה שלף את ידו הימנית מכיס מכנסיו, הרימה מעלה וגירד את זקן גרונו.

    'מצטער, הגענו לרציף הלא נכון בטעות,' ג'והן פנה לניק בקימוט מצח, מתנצל כביכול. 'בוא נלך לרציף הנכון.' הוא הוסיף מיד והחל לנוע ללא היסוס.

    ושוב הם פנו חזרה לרציף שזה עתה הם נטשו. לפני גרם המעלות ג'והן ניצב על מקומו ובחן בדקדקנות את פני כל הנוסעים שירדו לרציף שהם עמדו לעזוב.

    ברציף הבא לאחר המתנה של כמה דקות הם עלו לרכבת באותו נוהל קפדני שבו ג'והן נקט זמן קצר קודם לכן. אולם הפעם ללא לחץ, בניחותא, ג'והן לא הריצו הפעם. התמרונים והריצות הלוך וחזור בין המון הנוסעים, תוך דחיפות וגערות שג'והן כלל לא התייחס אליהן, גרמו לניק לאבד כיוון – לא היה לו מושג ירוק היכן הם נמצאים, על אף השילוט הבולט לעין. וכך הוא עמד מותש ומדוכדך לצידו של ג'והן בקרון  המלא באדם, ממתין בקוצר רוח לסיום הנסיעה.

    הייתה להם נסיעה קצרה יחסית הפעם, ג'והן קלט עד כמה ניק התעייף, אך למרות הכל, הם ירדו מהקרון ברגע האחרון כרגיל.

    © חיים קדמן 1991 – כל הזכויות שמורות.

    דרג את התוכן: