שומע אותה נושמת חמישים קומות מעליי כשהגברים עולים אליה הם דורכים קצת על חיי אז מאזין מעט לרדיו ושוב נזרק איתו עשרים היא פותחת את הדלת ובשקט נכנסים כל הגברים. בחוץ,חתול אחד שחור,מטפס על פח ברזל סביב הכל חשוך ומכוסה בערפל אין כאן איש מלבדי ועל קיר לבן שממולי שָם דמות אדם נוטפת צל הוא לא נע ממקומו,פשוט עומד ומסתכל. אני שורף עוד קצה סיגריה,מתיישב על החלון השדרן ששח ברדיו נשמע שבא לו רק לישון והרחוב הזה פתאום נראה כל כך חסר חיים מזל שמאה מטר מכאן,את קצה הרחוב צובע עץ של תפוזים. אני חושב על זאת מלמעלה ועם עצמי שוב מתאסף בעוד הם שועטים אל הקומה הכי גבוהה שם,מסתתרים כמו במרתף הם לא פוסקים מלטפס וכל אחד מהם נוטף,שואף עשן סמיך חדרי אופף פשוט יושב על החלון ומאזין איך צעד זר קרב ומתחלף, חדר המדרגות עמוס בשמי גברים זה בא,זה מתנדף. המדרגות שבבניין שלי חלקן מעט שבורות מוטב להיזהר,אסור לדרוך על הפינות להישען על מעקה ובכל קומה אותן למנות רק בקומה החמישים להשתחרר מדאגות. כשהיא תפתח לך את הדלת בחלוק אדום מדם שקיעות היא תגלה לך שם סוד ריקה ממטרות,אך מלאה בכוונות אתה תביט מן החלון ולא תראה דבר מבעד לו רק צרור של כמה כוכבים שנוצצים אותם הציבה ממולו. וכך יחדור הישר אליך חלק מן האור במרחק של שלוש מאות ושניים צעדים מחלוני,ומן הקור ולא תעז לגעת בה עד שתלחש לך "עכשיו" היא לא תרצה את כספך רק שתקרא לה "לב זהב". אני סובב בתוך חדרי ומתיישב ליד פסנתר שיר ישן מבעד זמן מפציר בי שוב להיזכר אז מנגן אותו לאט,מוזג כוס יין,לחיי מתוך בקבוק זכוכית כהה,דם ענבים אדום אולי אדום מדי. כך נמזגות המחשבות,ובו טבועות דאגותיי אני נופל על מיטתי,מרדים תהיותיי כשחמישים קומות מעל, אשה יפה, פושטת משהו מעליי.
(כל הזכויות שמורות ליגאל פילר) |