06/12/2009
מחשבות על פרשת "וייצא".
(מבלי לפגוע במקור ו/או בכל מי שהטקסט המקורי איננו בר שינוי בעבורו.)
רחל,רחל אימי היפה עינייך תרשיש וקולך הוא קטיפה. כבר כתבו לך רבים בשירה ובפרוזה, גם אני מילותיי אמהר לחרוזה. איך חיבר לך האל כבר נכתב מזה זמן, איש אוהלים כה מוזר ותחמן. את אחיו הוא סידר בנזיד החמים, כך הפסיד הבכורה הצייד התמים. גם ברכה הוא גנב מאבינו יצחק, ומאז כל עמנו מתחמן ונידפק.
אל הבאר לעת ערב מלווה עדרים התנהלת לאיטך בעוד אין כוכבים בין צללי הערביים נח נוכרי לא ידוע שערו מתולתל וברוח פרוע. לפני הרועים נעמד והריע – את האבן הזו שם על פי הבאר אזיז גם אגל אלוהי לצידי,קלה היא כקלקר, אין לה משקל. וסיפרת לו בלחש שאביך הוא לבן הוא נישפך שם לגמרי-"האב" הקטן, לך נישק הוא ובכה , את אמרת – יעקוב בוא הביתה לפני חשכה. עדרים כבר רוו, פעמונים שוב לנים... דרכי כל בשר תקבע במרומים.
ללבן, כך כתבו, היו שתי בנות, הבכורה שמה לאה שתי עיניה רכות, רחל אחותה יפה כמלכות. המחיר של שנים נקבע ונחתם כמו נדר ברזל שלא יופר לעולם. אך הפליא אז לבן וייעש משתה לא האמין יעקב, למה מה הוא רואה? על שטיח של משי ארוך ויקר, צועדות השפחה ובת האיכר, מה זאת עשית? זעקת לאל, מתחיל יעקב לקפוץ ו"לרחל", אז הגביה גבה וסח לו לבן- כדאי שתרגיע חבל על הזמן, זה לא מקובל כאן להעדיף הקטנה, לאה היא לך מאין מתנה.
האל המכוון הוא יודע הכל, את לאה הוא עיבר שתתחיל כבר לגדול, כך יוכל יעקוב לזו כבר למחול ואותך, הו אמא שלי,רחל היקרה, את רחמך הוא נעל, לפחות לכאורה. את קנאת לה רבות זה נכון? גלי לי הוי אמא, ואמרת לאישך בוא מהר, כנס אלי פנימה, זה הגבר,יעקוב ישראל, כתוב שנזף בך... זה רק אלוהים שיכול ומה כבר קרה לך? את אליו פנית ואמרת אז – לפחות עם בלהה לך תנה אהבים, כך אולי עוד אשמע מצהלות ילדים.
אמונה אז היתה תחת שמש חרן דודאים זה פריון, הצלחה ואתנן, וראובן בכור השבט, החוגג בשפחות, חזר אל אימו מקציר התבואות, ראי מה הבאתי משדה החיטים, שק נבואות, הוא מלא דודאים. אמא שלי, באמת ביקשת לך את דודאי בנה? לא די והותר, שאת בעלה לך נתנה? אך מה את אומרת? לכל דבר יש מחיר? ודאי... את יעקב קחי ושגלי לך לאורך הלילה, אך דודאים תני, מלאי נא כגודל הפיילה. אז הגיעו ברצף יששכר וזבולון, למרות שאני קסטלניץ לבנבן וקצת חנון אבל אין בי טינה, הן מיד אחריו הגיע דינה.
לא דודאים ולא בבלאט, הן לאה כרגע הביאה בת, אך זכר אותך כנראה האל האומנם ,כל כך הרבית להתפלל? את אמרת לסופר וכך נרשם לתמיד... "חרפתי נאספה בידיו של האל" יוסף לך נולד לגאוות ישראל.
כאן הבין בעלך שזה לא מקומו העמיס הגדיים ותינוק בין יומו, ויצא בדרכי גמלים וחגב, "את מי הוא יפגוש מעניין מאד"? אולי את עשיו?
|