ראיית הארעיות מביאה לאיזון
גם זה יעבור תלמיד ניגש למורה למדיטציה שלו ואמר לו: "המדיטציה שלי גרועה. אני מרגיש מבולבל ורגליי כואבות. אני מוצא את עצמי ישן כל הזמן, זה פשוט נורא!". "זה יעבור, זה עניין של עובדה" ענה לו המורה. לאחר שבוע ניגש שוב התלמיד אל מורה המדיטציה ובהתרגשות אומר: "המדיטציה שלי נהדרת, אני מרגיש כל כך ער, כל כך שליו, כל כך חי, זה נהדר". "זה יעבור, זה עניין של עובדה" ענה לו המורה למדיטציה.
כשהבודהה החל ללמד, דבר ראשון הוא הצביע על הסבל בעולמנו. לסבל ישנם מספר צדדים שאנו חווים, וזהו חלק מהלימוד על הסבל: * להיות רחוק מאנשים שאנחנו אוהבים. לדוגמא: גבר מאוהב באישה או להיפך ויום אחד האישה מחליטה לעזוב ולהפרד. אותו גבר חווה סבל עצום. הוא שואל את עצמו "מה עשיתי לא בסדר? למה היא עזבה אותי?". דוגמא נוספת: אדם נפטר, אדם שקרוב אלינו. אנו חווים את חסרונו ועצובים על כך שהוא לא איתנו. * להיות בנוכחות של אנשים שאנו לא אוהבים. לדוגמא: אני לא אוהב מישהו במשפחתי או אני לא אוהב את הבוס שלי. כל פעם שאני נמצא בנוכחותו אני סובל, אני בטוח שהוא מדבר רעות עליי, מרכל או כועס עליי (כל דבר שלילי שאפשר לעלות על הדעת). * לא להשיג את מה שאני חושק בו. כבני אדם יש לנו 5 תשוקות בסיסיות שהם אוכל, שינה, כסף, סקס, תהילה(הכרה בנו, פרסום). לדוגמא: אדם רוצה להיות עשיר או בעל מעמד או כוח. הוא מנסה שוב ושוב אך כל מאמציו נכשלים והוא שוב מנסה ונהיה אובססיבי לגבי עושר, כסף, מעמד, כוח ועדיין לא מצליח להגיע. זהו חוסר סיפוק וכתוצאה מכך הוא חווה סבל, כאב, תסכול. פוליטיקאי שמתחרה על ראשות הממשלה- יש לפחות כמה מועמדים והם משקיעים כסף רב ומאמץ, הרבה לחיצות ידיים והבטחות ולבסוף רק אחד יכול להיבחר כראש הממשלה וכל השאר נשארים ללא כלום מכיוון שלא נבחרו. * חוסר האיזון בין האנרגיות השונות. לכולנו יש כוחות שונים: אינטלקט ורגשות. הראש- מרכז האינטלקט. הלב- מרכז הרגשות. כאשר הם אינם באיזון או בחוסר הרמוניה, אנו חווים סבל, לדוגמא: אנו רוצים לומר לחבר טוב או לבני הזוג דברים שמפריעים לנו. האינטלקט אומר "רק תגיד, אתה צודק זה הגיוני", אך הרגש אומר "אני אפגע בו, לא נעים, אני מרגיש לא בנוח עם זה". לבסוף אינך אומר דבר ונשאר עם האי נוחות.
זהו רק חלק מהסבל שהבודהה תיאר, אך הוא לא בא להראות כמה החיים קשים ולהשמע פסימי. הוא הצביע על הסבל בכדי ללמד את הארעיות שבחיים. הרקליטוס היה פילוסוף יווני שאמר: "אדם לא יכול להתרחץ פעמיים באותו נהר". כשהביט קונפסיוס על הנהר, אמר "זה זורם יום ולילה". אלו רק חלק מהדוגמאות איך לאורך ההיסטוריה מורים שונים הצביעו על ארעיות. אז כבני אדם, אנו כבר מבינים שהכל ארעי, זמני, משתנה, אז למה הבודהה וכל המורים עדיין ממשיכים ללמד על ארעיות? מכיוון שאנו מבינים ארעיות ולא באמת יודעים וחיים ארעיות, הכוונה מודעות וערות זה שהסבל הזה גם יחלוף, שהחוויה הלא נעימה גם תחלוף, היא לא נצחית, לא קבועה. הבודהה ביקש מאיתנו לא רק לדבר על ארעיות, אלא להתבונן ו"לראות" ארעיות בחיינו. ללמוד להרפות, ולשחרר ועל ידי כך להגיע לחופש מהיצמדות ודחייה. המאמר הוא פרי לימוד של מורי הדרך שזכיתי ללמוד מהם. אני מוקיר להם תודה על הלימוד, האהבה והחמלה. |