שמי הוא דני, שחקן ה-כדורגל הכי טוב בבית ספר,כך נהגו לכנא אותי התלמידים בבית ספר, אבל זה נכון לפני 4 חודשים מהיום, אז במהלך המשחק קיבלתי מכה חזקה לברך השמאלית, שגרם לשבר ולבעיות בברך, כרגע אני נמצא בדרכי אל אולם ה-ספורט, שמה מתקים בדרך כלל משחקי כדורגל לקבוצה שלי נגד קבוצות אחרות , רציתי מאוד לשחק, הרופא אומר שצריך לחכות שנה, והתחיל לרמוז לי שאתחיל לחפש תחום עניין בדברים אחרים.

עליתי לאולם הספורט וקולות העידוד רועדים את המקום, חבל הגעתי קצת מאוחר למשחק כבר עברו 15 דקות וכבר הם בפיגור בשער מול היריב, תמיד סמכתי על החברים שלי, שיעשו את העבודה , הם היו תמיד שחקנים טובים, במהלך ה-4 חודשים ספגו הרבה הפסדים, שהיה לי קשה לעקל אותם, הפעם החלתי שאני אהיה שם, ולנסות לעודד אותם.

החברים שלי נראה מבולבלים ב-משחק כדורגל חלש, סמי החלוץ היה מיאוש, לא קיבל שום כדור, יוני שמשחק כקשר במקומי, נסגר טוב, ולא מצליח להוציא את הכדור לסמי, רוני שעמד באגף ימין, היה עושה הגנה טובה, ומציל את המשחק, עם זאת ברור לי מאוד שזה הולך להיות הפסד.

אחרי 3 דקות זה בוא, הקבוצה קיבלו את השער השני, הקבוצה לא מבינים שהם חסירים מנהיג, אני שישבתי קרוב למשחק הכדורגל, קמתי, ולא רציתי לשבת, השיטה של הקבוצה שלי חייבת להשתנות, נזכרתי בימים הטובים איך הייתי מכוון אותם, ומייד צעקתי, "רוני תעזור לסמי לפרוץ את הקישור", רוני כנראה רצה לעשות את המהלך הזה, אבל לא העז להשאיר את האגף שלו ריק, אבל במצב של 2-0, צריך לתקוף בכל מחיר, רוני פתח מול סמי, וכך פרצו את הקישור שלהם, והעבירו את הכדור לעבר סמי, סמי היה במקום מוכן, וגלגל את הכדור פנימה,

המשחק במשיך וואחרי כמה דקות הכניסו את השער השני.

2-2 והשעון מראה שנשאר 4 דקות לסיום המשחק, השחקנים כבר עייפים, נראה שהחברים שלו כבר רוצים לגמור בתיקו, אבל לסמי החלוץ יש לו את הכוח, פרץ את הגנה שלהם, וקבע 3-2 לקבוצה שלנו, משחק כדורגל מצויין.

כנראה אני לא אהיה איתם ב-משחקי כדורגל הבאים, אבל הם החברים הכי טובים שלי, ואני אמשיך לעודד אותם מבחוץ, לפעמים קבוצה זה לא רק האנשים שמשחקים זה גם הקהל והשמחה מפנים.