באתי כדי להגיד שלום

ולקוות שתוך שבוע כבר לא נצטרך צבא

וכולם יוכלו לחזור הביתה

ולא יכולתי להשתחרר מהאסוציאציה השואתית הזאת

מהצפיפות האיומה

מהנערים שנפרדים מאימהות דומעות

ולמרות שאני יודעת שתחזור עוד שבוע-שבועיים

לראות אותך הולך היה כל כך קשה

ניסיתי להיות גיבורה וחייכתי למצלמה

אבל מבפנים הרגשתי שכל העולם שלי עוזב למלחמה

ולמה דווקא גבעתי? אני שונאת סגול

ואני שונאת את מזג האוויר המחורבן הזה

כי כל לילה יהיה לי קר ולא יהיה מי שיחבק אותי

והשיער שלי מכוער מהלחות