0

תחושות ורגשות של אחרי

7 תגובות   יום ראשון, 21/11/10, 10:57

שלושה וחצי חודשים לקח לרעיון הזה להפוך למציאות.

החלטתי עליו ביום שבו נערכה הלוויתו של חברי פרופסור דוד בלוך. ישבתי עם שני חברים ואמרתי להם, שצריך לעשות קונצרט לזכרו, עם המוסיקה שכל כך אהב.

זה לא היה קל - ברגעים מסויימים אפילו קשה, אבל כשעמדנו שם - משמיעים את התוצר הסופי, אין ספק שזה היה שווה.

התחלנו את הקונצרט עם ה-LAMENTO (קינה) של ג'יימס סימון, שכתב את היצירה לזכרה של אחותו שנפטרה ממחלה.

עבורי הייתה זו התרגשות כפולה - שכן נכדיה של אותה אחות היו בקהל.

בנוכחותה של אלמנתו של דיוויד, בנו ושניים מנכדיו ובנוכחות חברים, וקהל מכובד שרנו, ניגנו והעלנו דברים לזכרו של דיוויד.

דיוויד היה המורה שלי בחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

כך זה התחיל.

שיעור "נגינה בצוותא" - כך קרא לזה. תלמידים שבאו כדי לנגן יחד - מי בפסנתר בארבע ידיים, מי בחליל ומי בשירה.

מהר מאוד התחברנו, דיוויד ואני, ועד מהרה הפך להיות "הפרטנר" שלי בנגינה בצוותא.

היינו שולפים ספרי תווים מהספריה ושרים במשך כשעתיים.

אחר כך החלו השיחות. שעות של שיחות - על מוסיקה, על לימודים, על אנשים, פילוסופיה, פסיכולוגיה ועל מה שביניהם ועד מהרה הגיעה גם המוסיקה של טרזין.

ברונידבר הייתה היצירה הראשונה שהכיר לי, ואני התאהבתי בה עד כלות.

אחר כך הגיע ויקטור אולמן, ופאבל האס - שאת שני מחזורי השירים שלו דאג להביא לי כמתנה, כשחזר מאחד מביקוריו בצ'כיה.

אלה היו ספרי התווים הראשונים מטרזין.

החברות בינינו העמיקה כמו העניין שלי במוסיקה של טרזין - וחלומותיו של דיוויד לפרסום המוסיקה הזו, הפכו עד מהרה גם לחלומותי שלי.

כשהגיתי את עמותת "גשרים מוסיקליים" דיוויד כבר היה חולה.

כשהגעתי אליו לספר לו על העמותה ולשאול אותו אם יסכים להיות ה"פטרונאז'" לעמותה ולפרויקט - החל לבכות.

הוא התרגש כשהבין שיש מי שמחוייב למוסיקה הזו ושימשיך את העשייה המוסיקלית הזו.

שבוע מאוחר יותר קיבלתי ממנו מכתב התומך תמיכה מלאה בעמותה, בדרכה וביעדיה.

שנותיו האחרונות לא היו קלות, אך כשאני נזכרת בדיוויד אני מחייכת.

הוא היה אחד האנשים היותר מיוחדים שהכרתי. פרופסור מפוזר - בדיוק כמו בספרים, כל דבר נמצא "איפה שהוא שם" - אבל הוא תמיד ידע איפה זה, ראשו מלא בידע וליבו מלא באהבה, תמיד חייך, תמיד עם מילה טובה ולא הייתה פעם שלא היה לו זמן להקשיב.

ותמיד, אבל תמיד למד עוד. תמיד חיפש ידע ואהב לחלוק בו.

וגם עכשיו, כשאני חושבת על החמשירים שהיה ממציא, ההתבדחויות הקטנות - אני מחייכת.

אני שמחה שנפלה לידי הזכות לקיים את הקונצרט לזכרו.

ויודעת אני, כי כל עוד ימשיך פרויקט טרזין להתקיים, והמוסיקה הזו תמשיך להתנגן, יהיה הדבר שזור עם שמו של דיוויד.

פרויקט הנצחה לחוקר נהדר ואדם מופלא.

והקונצרט? למרות השפעת הנוראית שנפלה עלי - הצלחתי להחזיק מעמד עד תומו.

ממהקלטה שקיבלתי מהרדיו - הביצועים נפלאים, חלקם אפילו מעולים ובקרוב יושמעו בקול המוסיקה.

מתגובות שקיבלתי מאנשים בקהל - הקונצרט היה נהדר.

ואני מאושרת.

תודה להדס דהרי, הלנה פלוטקין וניקה ינקלביץ' - שהנעימו בקולן.

לאסף נירן - בצ'לו ויונתן רגרינברג בכינור לברוס לוי בפסנתר

ולאלן שטרנפלד - שליווה את כל הערב בנגינתו הנהדרת.

www.musical-bridges.org

דרג את התוכן: