כותרות TheMarker >
    ';

    טובי

    כותב. לא תמיד על מה שחשוב. כי מה באמת חשוב? חי בתפר שבין החשוב למעניין. כי המעניין הרבה יותר חשוב

    בדרכי שלי

    31 תגובות   יום ראשון, 21/11/10, 23:18

    לפני משהו כמו ארבעים שנה, אולי קצת יותר, אולי טיפה פחות, אבא שלי נכנס הביתה מהנגרייה שבה עבד כשותף בקואופרטיב, עבודה מלאה באהבה ואמנות ומסירות שכבשה אותו מהיום שבו עלה לארץ מאירופה ההרוסה. הוא נכנס הביתה עם מזוודה מעץ שהוא ניגר בעצמו, מזוודה עם כמה כלי נגרות ידניים. הוא אמר לנו: זהו. עזבתי. מהיום אני עצמאי.

    זה היה בערך ב- 1970. מאותו היום ועד ליומו באחרון, בסך הכל 12 שנים מאוחר יותר, הוא היה עצמאי. בלי רשת ביטחון, בלי מישהו שישלם את משכורתו, בלי פנסיה ובלי חסכונות. במסכת חייו הקצרה מדי הוא ידע הצלחות מקצועיות ואמנותיות אדירות. כל מי שהכיר אותו ואת עבודתו ידע להגיד שני דברים שאין למעלה מהם: הוא היה בנאדם והוא היה איש מקצוע. בנאדם נהדר ואיש מקצוע מעולה. הכי טוב שיש.

    הוא לא היה איש עסקים. הכי רחוק מזה. הוא היה טוב מדי, נדיב מדי, תמים מדי. אנשים ניצלו אותו ואת טוב ליבו. אנשים טובים ואנשים רעים נהנו מהכישרון הנדיר שהיה לו ומהלב הטוב שפעם בו. כשמת, סתם כך פתאום, השאיר אחריו הרבה אנשים אוהבים וגם קצת חובות. הוא לא השאיר חסכונות, לא פנסיה ולא קרנות. אפילו מביטוח החיים שרכש כמה שנים לפני כן לא נשאר הרבה.

    לאורך השנים, כנער צעיר וחייל משוחרר, עבדתי איתו קצת. ראיתי איך זה עובד. בעיקר ראיתי כיצד זה לא עובד. ראיתי שמי שאין לו את החוש הנכון לכסף, מפסיד את מה שיש לו ובעיקר את מה שאין לו. ויש כאלה, טובי לב, שדואגים שזה יקרה. כאלה שמבינים בכסף ובעסקים, אבל לא בלב. ואני ראיתי אותו, ונשבעתי שאני אהיה רק שכיר. לעולם לא עצמאי.


    עשר שנים אחרי

    לפני עשר שנים, ממש החודש לפני עשר שנים, הפרתי את שבועתי. קמתי והלכתי ממקום העבודה שלי, וחדלתי להיות שכיר. כן, למרות ועל אף שבועתי ההיא. עזבתי משרד פינתי ושולחן וחדר ישיבות, רכב מנהלים וכמה ז'קטים; הרבה עניבות וחשבון הוצאות. קמתי והלכתי להיות עצמאי. לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות, אבל קמתי והלכתי. אבא שלי לקח איתו את המזוודה עם כלי הנגרות שבנה מהעץ שכה אהב; אני לקחתי איתי את המילים שאני ידעתי ואהבתי. המילים, המשפטים, הפסקאות, הסיפורים והמאמרים. כמו אבא שלי, שלושים ומשהו שנים לפני כן, גם אני לא ידעתי לאן אני הולך. אבל ידעתי שאני הולך.

    החודש לפני עשר שנים בדיוק, בחודש נובמבר שנת 2000, הגיתי את השם "תוכן העניינים". אמרו לי: לך על השם שלך. מכירים אותך. תהיה מותג. אמרתי: אני לא עורך-דין ולא פרסומאי. ואם אני הולך בדרך חדשה, אני רוצה ליצור משהו חדש. השם שלי יישאר איתי ממילא; מותג יוכל לעבוד בשבילי גם כאשר ארצה לנוח מעט. אז הנה ככה, לפני עשר שנים, נולדה "תוכן העניינים".

    גם בדברים שאני יודע לעשות - לכתוב, לערוך, ליצור מילים ולברוא תכנים - איפה הכישרון שלי ואיפה הגאונות שהיתה לאבא שלי. לו היו ידיים, והוא ידע להחזיק פטיש ולתקוע מסמר ולברוא רהיטים ולפסל פסלים ולצייר ציורים. הוא ידע לתכנן, לצייר, לברוא ולבצע חדר ובית מאל"ף ועד ת"ו - בלי תוכניות של אדריכל, מעצבת פנים או יועץ ריהוט. הוא עשה את החשמל והביוב, את המים והניקוז, את הטיח וסיד, את הקרמיקה והטיט. הוא לא היה צריך קבלני משנה במיקור חוץ – הוא היה אול אראונד פלייר. ואני? על הטור הקטן הזה אני שובר את הראש כבר כמה שבועות. אבל עזבו את זה, היום אין אנשים כאלה.

    אני - בסך הכל דור אחד אחריו - ידעתי ויודע את מה שאני יודע. ואין לי מושג אם זה הרבה או כלום. מאה או אפס. אז אחרי שהחזרתי את מפתחות המכונית, את המחשב הנייד, את הסלולרי, את פנקס החשבונות, את החותמת ואת המפתח למשרד הפינתי - יצאתי לדרך הארוכה והמתפתלת. כל העניבות נשארו על הקולב האחורי בארון. למכנסי הבד והנעליים הלוחצות לא חזרתי מאז. אמרו לי: אתה צריך משרד. מזכירה. מפיקה. איש כספים. אולי כדאי שתיקח שותף, תתחלק באחריות. חשוב שאנשים יראו. תציג פאסון. אמרו לי: אתה חייב להשקיע. אי אפשר בלי להשקיע. לך על מקום מעוצב. תפרסם את עצמך. תעשה יחסי ציבור. תבנה מותג. תיכנס לעיתון. לך לטלוויזיה. אמרו לי: ככה לבד, אין לך סיכוי. השוק יאכל אותך בלי מלח. מה אתה מבין בעסקים. כולה בן של נגר.

    האמת? צדקו. הייתי צריך. אבל אני, מה אני? כולה בן של נגר מעיר נידחת בצפון. הקשבתי לכולם, ועשיתי את זה בדרכי שלי. בחצי השנה הראשונה נסעתי בעיר על אופניים ומחוץ לעיר באיזה מכונית מיני שכורה על בסיס יומי. ורק אחר-כך - כשכבר לא היתה ברירה - קניתי איזה אוטו צנוע. את המשרדים השארתי לאנשי המשרדים. לעצמי סידרתי לעצמי לשכה במרכז החיים. באמצע הבית. בין המטבח לסלון,  בין הבישולים למקלחת. מעולם לא היתה לי מזכירה. גם לא מפיקה. אני חבר בחברת עצמי. והיום אני חברה בע"מ, חברה לא קטנה, עם עובדים ולא מעט לקוחות, ולקוחות כבדים.


    עם ארגז העץ המטאפורי לאורך כל הדרך

    ועכשיו, עשר שנים אחרי, הנה יש מותג. "תוכן העניינים בע"מ" היא יופי של מותג. ומה עשיתי במשך עשר שנים בשביל שזה יקרה? לא יותר מדי. בסך הכל עשר שנים של עבודה רצופה. עשר שנים שבהן אני קם מוקדם בבוקר עם תוכן העניינים, והולך לישון מאוד מאוחר עם אותו תוכן עניינים. עשר שנים שבהן נבנו ידע ומוניטין וניסיון; עשר שנים שבהן חרשתי את הארץ מקצה ועד קצה. עשר שנים שבהן לא היה לי אפילו מנהל אחד – אבל היו לי אלף  בוסים. בנקים גדולים ועיריות, מועצות מקומיות ומתנ"סים; משרדי ממשלה וחברות ממשלתיות; בתי חולים ומרפאות וחברות תעשייה וחברות בנייה וחברות להשקעה וחברות אנרגיה וחברות פיננסיות ויועצים ואמנים ורופאים ואנשי ביטוח וספורטאים ומטפלים ופיזיולוגים ופסיכולוגים.

    עברו עשר אחרי, ואני עדיין כאן. על אותו מטר מרובע. ומה שיש לי זו אותה מזוודת כלים מטאפורית, אותה מזוודה עשויה מעץ, מזוודה שמה שיש בה זה מה שיש בי. לא איש עסקים, לא משקיע, נטול שותפים, משוחרר ממשרדים, בלי לשכות, בלי חדרי ישיבות, בלי עניבות, בלי חליפות, בלי צי מכוניות. רק אני והארגז שלי.

    וכששואלים אותי, אני באמת לא יודע אם עשיתי את זה. אבל מה שעשיתי, עשיתי בדרכי שלי.



    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/12/10 20:56:

      תמיד טוב לחזור למקורות. תודה אמנון


      צטט: amnonti 2010-12-22 09:06:03

      צטט: amnonti 2010-12-22 09:04:26

      בדרכי שלי - פרנק סינטרה

       

      עלה והצלח,

      בברכה אמנון 

       

       

        22/12/10 09:06:

      צטט: amnonti 2010-12-22 09:04:26

      בדרכי שלי - פרנק סינטרה

       

      עלה והצלח,

      בברכה אמנון

       

        6/12/10 10:55:


      תודה. אני לפחות משתדל

      צטט: טובסדר 2010-12-06 09:07:27

      אתה לגמרי לא "כולה"
      בדרך זו או אחרת - למדת רבות מאביך.
      גם כשלומדים ממישהו - זה לא מחיב ללכת בדרכו.
      איזה מרגש הפוסט שלך!

       

        6/12/10 09:07:
      אתה לגמרי לא "כולה"
      בדרך זו או אחרת - למדת רבות מאביך.
      גם כשלומדים ממישהו - זה לא מחיב ללכת בדרכו.
      איזה מרגש הפוסט שלך!
        6/12/10 08:59:

      ניצה, תודה על המילים החמות. זה באמת מרגש. אני רק יכול להגיד לך שהפירות לא תמיד מתוקים, בוודאי לא מהרגע הראשון. זה תהליך ארוך ויש בדרך הרבה מרירות. אבל כנראה שזו הדרך


      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-12-04 10:44:10

      נפלא. מעורר מחשבה והערכה. חושבת כמוך ולא רק בגלל שגם אני בת של נגר שהפך משכיר לעצמאי. עדיין אין לי פירות מתוקים ביד, אבל ניצני הפרחים כבר מנחיחים את נוכחותי בסביבה. שבת שלום.

       

      נפלא. מעורר מחשבה והערכה. חושבת כמוך ולא רק בגלל שגם אני בת של נגר שהפך משכיר לעצמאי. עדיין אין לי פירות מתוקים ביד, אבל ניצני הפרחים כבר מנחיחים את נוכחותי בסביבה. שבת שלום.
        30/11/10 08:51:


      תודה. האמת היא שיותר משהסיפור עצמו מרגש אותי (אני הרי חלק ממנו), מרגשות התגובות. לפעמים כשאתה נמצא בתוך סיטואציה קשה לך לראות אותה מבחוץ. התגובות עוזרות בכך מאוד


      צטט: שבויה 2010-11-29 23:35:25

      מאוד מרגש.

       

      מעריכה את האומץ, הנחישות והאמונה בעצמך.

       

      אה כן, כמובן, גם את היכולות האיכותיות.

       

      בהצלחה בעשורים הבאים!

       

        29/11/10 23:35:

      מאוד מרגש.

       

      מעריכה את האומץ, הנחישות והאמונה בעצמך.

       

      אה כן, כמובן, גם את היכולות האיכותיות.

       

      בהצלחה בעשורים הבאים!

        29/11/10 20:00:

      אכן שושי, אנחנו שונים מהורינו - ומאוד דומים להם. אין לנו מושג במה הם ציידו אותנו. לפעמים אנחנו מגלים את זה, בדרך כלל לא


      צטט: שושי פולטין 2010-11-29 19:12:46

      פוסט אישי מרגש,
      חשבתי על אבא שלי , איש מקצוע מעולה מרכיב תריסים בעל ידי זהב , הוא נפטר בשיבה טובה ואני תמיד חושבת על זה שאין עוד אנשים כמותו.

      אנו שונים מהורינו, אבל כל אחד בדרכו צריך לעשות את המיטב.

       

        29/11/10 19:12:

      פוסט אישי מרגש,
      חשבתי על אבא שלי , איש מקצוע מעולה מרכיב תריסים בעל ידי זהב , הוא נפטר בשיבה טובה ואני תמיד חושבת על זה שאין עוד אנשים כמותו.

      אנו שונים מהורינו, אבל כל אחד בדרכו צריך לעשות את המיטב.

        28/11/10 20:32:

      מסתבר שרשות המים לא לומדת מאף אחד. מילא שלא ראו את הנולד (הברור מאליו) כבר לפני 10, 15 - אפילו 20 שנה; אבל מה בדיוק הם עושים היום, חוץ מלקחת מאיתנו עוד ועוד כסף?...


      צטט: קנולר 2010-11-28 17:25:32

      רשות המיים יכולה ללמוד ממך.(:

       

        28/11/10 20:30:

      נו טוב, אם זו דעת גדולים - אז התברכתי. מצד שני - זה לא המובן מאליו? בשביל הבייסיק הזה תריך לכתוב מאות ספרי ניהול?



      צטט: yairgil 2010-11-23 12:14:17

      כיוונת לדעת גדולים... ספר מפורסם בניהול עסקים מגדיר את זה כ"אסטרטגיית הקיפוד" - להתמקד רק במה שאתה באמת טוב בו. אחד העקרונות לבניית עסקים מצליחים לאורך זמן.

      צטט: טובי פולק 2010-11-22 09:43:58


      אחד הדברים שלמדתי ככל שהשנים עברו, זה שאני יכול ורוצה לעסוק בדברים שאני מכיר ויודע. יש המון פיתויים לעסוק במגוון רחב מאוד של עבודות שמצויות סביב העיסוק המרכזי שלך - אבל זה מסוכן. אחרי ניסיונות שלא ממש נהניתי מהם, החלטתי: אני עוסק רק בתחום שלי. זה אני, זה מה שאני יודע - ומי שזה לא מתאים לו, שיחפש במקום אחר.

      ותודה



       

      צטט: ROCK-N-ROLLA 2010-11-22 00:30:25

      אהבתי.
      אני מאמינה בכישרונות מולדים שיש לכל אחד באופן סובייקטיבי.
      את הכישרונות המולדים אנחנו צריכים לפתח, שם נצליח.
      אביך אהב את היצירה, המקום הבינוני היה המקום שרצה.
      כנראה הוא רצה להשתחרר מהתלות באחרים ולהיות עצמאי בפרטי שלו. זו ההגשמה שלו. האני לבד!
      המרדף אחר העושר לא קיים בכולם וטוב שכך.
      אנשים כמו אביך וכמוך, הלינק שבינכם, סיפורי הצלחה כאלה מרגשים אותי.
      ברכות לחגיגות העשור. תשמח, תצליח ותתקדם ליעדים שמרגשים אותך. רק אותך. אתה מגדיר את ההצלחה שלך ולא החברה.

       

       

       

        28/11/10 20:28:

      איתי, היום כלנו יודעים שאנחנו עושים דברים בגלל דברים שדוחפים אותנו לעשות. יש כאלה שיגידו שאלה קולות שבאים מבפנים, אבל אתה מכיר אותי מספיק טוב בשביל לדעת שדעתי היא שאור פנימי יש רק במקרר.

      ולא, זה לא היה בגללך. אפילו לא בגלל הבוס המשותף שלנו אז. זה היה רק בגללי, ובעיקר בגלל שאיכשהו אני ראיתי את העתיד בצורה ברורה ובהירה וידעתי מה הולך להגיע. אני לא יודע עד כמה הייתי חכם או נביא - אבל הסתבר שההמציאות התבררה כגרועה הרבה יותר מהנבואות הכי קודרות שלי


       

       

      צטט: איתי ויסברג 2010-11-23 12:05:15

      היום אני מבין מדוע עזבת את מעריב אינטרנט.
      זה כנראה לא הייתי רק אני אלא בעיקר משהו פנימי אצלך.

      תהיה גאה במה שעשית מאז - זה שלך לעד.

       

        28/11/10 17:25:

      רשות המיים יכולה ללמוד ממך.(:

        23/11/10 12:14:

      כיוונת לדעת גדולים... ספר מפורסם בניהול עסקים מגדיר את זה כ"אסטרטגיית הקיפוד" - להתמקד רק במה שאתה באמת טוב בו. אחד העקרונות לבניית עסקים מצליחים לאורך זמן.

      צטט: טובי פולק 2010-11-22 09:43:58


      אחד הדברים שלמדתי ככל שהשנים עברו, זה שאני יכול ורוצה לעסוק בדברים שאני מכיר ויודע. יש המון פיתויים לעסוק במגוון רחב מאוד של עבודות שמצויות סביב העיסוק המרכזי שלך - אבל זה מסוכן. אחרי ניסיונות שלא ממש נהניתי מהם, החלטתי: אני עוסק רק בתחום שלי. זה אני, זה מה שאני יודע - ומי שזה לא מתאים לו, שיחפש במקום אחר.

      ותודה



       

      צטט: ROCK-N-ROLLA 2010-11-22 00:30:25

      אהבתי.
      אני מאמינה בכישרונות מולדים שיש לכל אחד באופן סובייקטיבי.
      את הכישרונות המולדים אנחנו צריכים לפתח, שם נצליח.
      אביך אהב את היצירה, המקום הבינוני היה המקום שרצה.
      כנראה הוא רצה להשתחרר מהתלות באחרים ולהיות עצמאי בפרטי שלו. זו ההגשמה שלו. האני לבד!
      המרדף אחר העושר לא קיים בכולם וטוב שכך.
      אנשים כמו אביך וכמוך, הלינק שבינכם, סיפורי הצלחה כאלה מרגשים אותי.
      ברכות לחגיגות העשור. תשמח, תצליח ותתקדם ליעדים שמרגשים אותך. רק אותך. אתה מגדיר את ההצלחה שלך ולא החברה.

       

       

        23/11/10 12:05:
      היום אני מבין מדוע עזבת את מעריב אינטרנט.
      זה כנראה לא הייתי רק אני אלא בעיקר משהו פנימי אצלך.

      תהיה גאה במה שעשית מאז - זה שלך לעד.
        22/11/10 10:10:

      הוא מת לפני 28 שנים. אני הייתי אז בן 24. מאוד צעיר, אבל גם מאוד מבוגר. במידה מסוימת, אני חושב שהגעתי לבגרות צעירה בגיל מוקדם - ומאז אני מרגיש די דומה.

      במשך הרבה מאוד שנים ידעתי שאני דומה לו. זאת אומרת, חזותית אני מאוד דומה לו - אבל לא רק זה. אני יודע לעשות דברים, אבל ממש לא כמו שהוא ידע. אבל אם הגורל רצה שאת הכישרון שלו ליצור בידיים אני לקחתי ליכולת לכתוב ולערוך - אז הנה לך החוט המקשר.

      לקחתי ממנו הרבה, כנראה שהרבה יותר ממה ששיערתי לאורך השנים הלחוצות של משפחה ועבודה ופרנסה וקריירה וטרדות היומיום האינספויות. וכנראה שמגיע שלב מסוים בחיים שבו אתה פתאום מבין את זה

       

       

      צטט: forte nina 2010-11-22 10:05:40

      התחברתי לדמות של אביך. בהחלט דמות מייצגת מבחינתי אסכולה של ערכי עבודה ואישיות אותנטית,בלי יכולת אולי לעשות אדפטציות לעולם העיסקי אבל אני בטוחה שבתוכו היה שלם עם דרכו. ונראה לי גם אם זה שאתה מנסה לסכם את העשור האחרון שלך בפרספקטיבה אז אפשר למצוא קווים מזהים עם אביך, כי גם אתה [או לפחות במרבית הפוסטים שלך] מתקומם ולא משלים עם הזיוף והצורך לחיות החצנה גנדרנית ולנסות להרשים בתדמיות יהירות המתנשאות על הפשטות. וגם אצלך יש לי הרושם שקיימים געגועים לחיים שיש בהם נוחות אך נטולי יהירות. כנראה שיש בך יותר ממה שאתה חושב מצלמו של אביך.
      ומה רע? אתה יודע שבסופו של דבר כולנו נפגש ברמזור ההוא.
      אוהבת מאוד את הפוסט הזה.

       

        22/11/10 10:05:
      התחברתי לדמות של אביך. בהחלט דמות מייצגת מבחינתי אסכולה של ערכי עבודה ואישיות אותנטית,בלי יכולת אולי לעשות אדפטציות לעולם העיסקי אבל אני בטוחה שבתוכו היה שלם עם דרכו. ונראה לי גם אם זה שאתה מנסה לסכם את העשור האחרון שלך בפרספקטיבה אז אפשר למצוא קווים מזהים עם אביך, כי גם אתה [או לפחות במרבית הפוסטים שלך] מתקומם ולא משלים עם הזיוף והצורך לחיות החצנה גנדרנית ולנסות להרשים בתדמיות יהירות המתנשאות על הפשטות. וגם אצלך יש לי הרושם שקיימים געגועים לחיים שיש בהם נוחות אך נטולי יהירות. כנראה שיש בך יותר ממה שאתה חושב מצלמו של אביך.
      ומה רע? אתה יודע שבסופו של דבר כולנו נפגש ברמזור ההוא.
      אוהבת מאוד את הפוסט הזה.
        22/11/10 09:56:


      ליאת, זה אכן מעורר סיפוקר רב. אבל מכיוון שכולנו פולנים - תמיד נזכור שיש עוד 15 שנים ללפנסיה... ים של זמן.

      ותודה



      צטט: ליאת z 2010-11-22 09:16:00

      נחמד להסתכל עשור לאחור ובסיפוק, לא?

       

        22/11/10 09:55:


      תודה אינס. אני משתדל לעשות רק את מיטב יכולתי

      צטט: אינס ו. 2010-11-22 08:23:47

      כולכם ריגשתם אותי, אתה, אבא שלך, וארגז הכלים. ברכות על ההעזה, היוזמה, ההתמדה וההצלחה!

       

        22/11/10 09:54:


      תודה. זו אכן הדרך, וזו האמונה


      צטט: שתי וערב 2010-11-22 07:20:35

      בתוך מזוודת העץ הקטנה יש לך אמונה בדרך,יושרה וערכים. מאחלת לך דרך של שנים עם מזוודה זו . תודה יופי של כתבה.

       

        22/11/10 09:48:


      האמת היא שלי לא היתה אפילו מזוודה מעץ... אבל אם יש כאן שמץ של השראה - עשיתי את שלי. תודה


      צטט: עמנואל. 2010-11-22 01:24:36

      ואאו! מעורר השראה! תמיד הערצתי אנשים שיודעים לשלוף את עצמם מאזור הנוחות ולעשות את השינוי שהם רוצים לעשות. זה לא מובן מאליו במיוחד בגלל שאחרי השינוי כל מה שיש לך ביד זאת בסה"כ מזוודה מעץ...

       

        22/11/10 09:46:


      אכן, בעשור הזה עברנו אינספור גלגולים ומהומות. ובגלל הזהירות הטבעית שלי, שמרנות אם תרצי - ומה שראיתי בתור ילד ונער - אני לוקח מינימום סיכונים. אני אכן מקווה שעשיתי טוב, אבל יותר חשוב לי זה שעשיתי מה שאני אוהב. וזה הכי טוב שאני יודע


      צטט: גלית א' 2010-11-22 00:34:16

      בעשר השנים האלה היו אינתיפדה ומלחמות ומשברים כלכליים ואלף הזדמנויות ליפול. ואתה עדיין כאן, סימן שעשית משהו טוב :-)

       

        22/11/10 09:46:


      אכן, בעשור הזה עברנו אינספור גלגולים ומהומות. ובגלל הזהירות הטבעית שלי, שמרנות אם תרצי - ומה שראיתי בתור ילד ונער - אני לוקח מינימום סיכונים. אני אכן מקווה שעשיתי טוב, אבל יותר חשוב לי זה שעשיתי מה שאני אוהב. וזה הכי טוב שאני יודע


      צטט: גלית א' 2010-11-22 00:34:16

      בעשר השנים האלה היו אינתיפדה ומלחמות ומשברים כלכליים ואלף הזדמנויות ליפול. ואתה עדיין כאן, סימן שעשית משהו טוב :-)

       

        22/11/10 09:43:


      אחד הדברים שלמדתי ככל שהשנים עברו, זה שאני יכול ורוצה לעסוק בדברים שאני מכיר ויודע. יש המון פיתויים לעסוק במגוון רחב מאוד של עבודות שמצויות סביב העיסוק המרכזי שלך - אבל זה מסוכן. אחרי ניסיונות שלא ממש נהניתי מהם, החלטתי: אני עוסק רק בתחום שלי. זה אני, זה מה שאני יודע - ומי שזה לא מתאים לו, שיחפש במקום אחר.

      ותודה



       

      צטט: ROCK-N-ROLLA 2010-11-22 00:30:25

      אהבתי.
      אני מאמינה בכישרונות מולדים שיש לכל אחד באופן סובייקטיבי.
      את הכישרונות המולדים אנחנו צריכים לפתח, שם נצליח.
      אביך אהב את היצירה, המקום הבינוני היה המקום שרצה.
      כנראה הוא רצה להשתחרר מהתלות באחרים ולהיות עצמאי בפרטי שלו. זו ההגשמה שלו. האני לבד!
      המרדף אחר העושר לא קיים בכולם וטוב שכך.
      אנשים כמו אביך וכמוך, הלינק שבינכם, סיפורי הצלחה כאלה מרגשים אותי.
      ברכות לחגיגות העשור. תשמח, תצליח ותתקדם ליעדים שמרגשים אותך. רק אותך. אתה מגדיר את ההצלחה שלך ולא החברה.

       

        22/11/10 09:16:
      נחמד להסתכל עשור לאחור ובסיפוק, לא?
        22/11/10 08:23:
      כולכם ריגשתם אותי, אתה, אבא שלך, וארגז הכלים. ברכות על ההעזה, היוזמה, ההתמדה וההצלחה!
        22/11/10 07:20:
      בתוך מזוודת העץ הקטנה יש לך אמונה בדרך,יושרה וערכים. מאחלת לך דרך של שנים עם מזוודה זו . תודה יופי של כתבה.
        22/11/10 01:24:
      ואאו! מעורר השראה! תמיד הערצתי אנשים שיודעים לשלוף את עצמם מאזור הנוחות ולעשות את השינוי שהם רוצים לעשות. זה לא מובן מאליו במיוחד בגלל שאחרי השינוי כל מה שיש לך ביד זאת בסה"כ מזוודה מעץ...
        22/11/10 00:34:

      בעשר השנים האלה היו אינתיפדה ומלחמות ומשברים כלכליים ואלף הזדמנויות ליפול. ואתה עדיין כאן, סימן שעשית משהו טוב :-)

        22/11/10 00:30:
      אהבתי.
      אני מאמינה בכישרונות מולדים שיש לכל אחד באופן סובייקטיבי.
      את הכישרונות המולדים אנחנו צריכים לפתח, שם נצליח.
      אביך אהב את היצירה, המקום הבינוני היה המקום שרצה.
      כנראה הוא רצה להשתחרר מהתלות באחרים ולהיות עצמאי בפרטי שלו. זו ההגשמה שלו. האני לבד!
      המרדף אחר העושר לא קיים בכולם וטוב שכך.
      אנשים כמו אביך וכמוך, הלינק שבינכם, סיפורי הצלחה כאלה מרגשים אותי.
      ברכות לחגיגות העשור. תשמח, תצליח ותתקדם ליעדים שמרגשים אותך. רק אותך. אתה מגדיר את ההצלחה שלך ולא החברה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      טובי פולק
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין