גינה ציבורית נאה.

האישה שאני אוהב, מאוד, ושאוהבת אותי, (כמעט) מאוד, שוכבת על הדשא הקריר, מתלהבת מהילדה שמתלהבת מ(כמעט) כל בן שעובר בסביבה.

שלווה.

האבא עם הזקן מגיע. כמו תמיד הוא מתיישב מספיק רחוק כדי שאף אחד לא ישים לב, ומספיק קרוב כדי שהעיניים שלו יוכלו לשוטט לאורכה ולרוחבה של האישה שאני אוהב, מאוד, ושאוהבת אותי גם.

הוא, זה בולט לעין, באבו-אבוה בולט, מדמיין.

מעניין.

האישה שאני אוהב, מאוד, שמה לב. היא, באופן טבעי, מוחמאת, מתחילה ללטף לעצמה את העורף. זה סימן. האבא קולט ומשגר מבט מהפנט. האישה שאני אוהב? לא יודע, נראה לי שהיא מודעת לתנועה האיטית, המתפנקת, של האצבעות, אבל אולי אני טועה.

אה.

הגבר – זה הזמן לגלות שהוא חתיך לאללה – קם לזרוק חיתול לפח. מהלך מוצלח, כי בדרך הוא פוזל אל המחשוף, וזוכה בבונוס: ירך מתוקה שמציצה.

ויש גם קריצה.

תעשה משהו, מסמנת לי אמא אחת עם משקפיים, תהיה גבר. החיים זה לא סרט, בטח לא אחד הוליוודי מטופש, אני מסביר לה בלי מילים, וחוצמזה, קינאה (כמו גם שערות בגב ומחזות זמר) לא אמורה לשרוד את מבחן האבולוציה.

הילדה טועמת דשא, האישה-ש מוציאה לה את הגבעולים מהפה. הילדה מתאכזבת. אחרי חצי דקה היא מנסה שוב. הפעם האישה עסוקה במשהו יותר חשוב. היא מדמיינת סצנה שלא מתאימה לקפה אלא יותר לאתרים שמיועדים למבוגרים בלבד (או לילדים שלחצו על כפתור ה"כן, אני מעל 18, יאללה, תנו כבר לראות אסייתיות ערומות"). אני אומר לה שמבחינתי היא יכולה ללכת להזדיין.

- "אתה סתם אומר את זה, אתה לא באמת מתכוון".

דווקא כן. למה שלא יהיו לך עוד כמה ריגושים? עוד קצת פאן?

- "טוב לי איתך".

אני יודע.

...

...

...

- "באמת טוב לי איתך".

כן, אבל את לא איזה בתולה ויקטוריאנית אפופת מלמלה ורגשות אשם שברחה מרומאן של ג'יין אוסטן, את אישה יצרית בעולם שסוגד לריגושים חדשים.

...

...

...

- "אם אני אלך אליו יהיה לך קצר במוח".

ממילא את אומרת לי פעמיים ביום שמשו לא בסדר אצלי בראש.

- "אתה רציני?"

לגמרי.

- "ומה אתה רוצה בתמורה?"

כלום.

- "כלום?"

כלום.

- "סתם ככה?"

כן. זאת אומרת לא סתם. את רוצה לממש אותו, אני רוצה שתהיי מאושרת.

- "לא מאמינה לך. אתה רק בודק אותי, לראות אם אני אגיד כן".

לא בודק אותך. את רוצה להזדיין, אז יאללה, לכי על זה.

- "אתה סתם אומר את זה, אתה לא באמת מתכוון".

כפי שוודאי הבחנתם, הדיאלוג הוא מעגלי, כך שניתן להשתעשע איתו שעות, ואכן השתעשענו איתו שעות. וימים. ושבועות. עד שאתמול האישה שאני אוהב, מאוד, נישקה אותי, הזדקפה – וניגשה אל החתיך עם הזקן.