להתחיל מחדש ב 43
ניסיון ללוות שנה של חיפוש דרך חדשה אחרי נטישה (מוקדמת) של ההיי טק. אנסה לשתף בהתנסויות ותובנות ומקווה ללמוד מניסיונם של אחרים.
פוסטים פופולאריים
-
" הצילצול הוא בשבילי"
14/2/11 | 5909 צפיות
-
סיכום ביניים
4/5/11 | 1957 צפיות
-
תקוע (שם זמני)
12/1/11 | 2093 צפיות
-
ככה זה מתחיל
4/11/10 | 5974 צפיות
-
ניסיון ראשון
16/12/10 | 4460 צפיות
-
החיים מסתבכים
22/11/10 | 3724 צפיות
פוסטים אחרונים
- סיכום ופרידה 3/2/12
- שתי תמונות מתחילת שנת הלימודים 22/9/11
- סיכום ביניים 4/5/11
- " הצילצול הוא בשבילי" 14/2/11
- תקוע (שם זמני) 12/1/11
- ניסיון ראשון 16/12/10
החיים מסתבכים
פתאום החיים מסובכים... ובגלל זה הפוסט הזה יצא קצת הנדסי מידי (אבל מה לעשות, כזה אני זמן - לפני כן הכל היה פשוט – היה ברור לכולם למי שייך הזמן שלי ומה סדר העדיפויות בחלוקה שלו. המטרה היתה פשוטה מאוד - למקסם את פונקציית ההכנסה המשפחתית. הזמן? היה לגמרי ברור איפה כדאי להשקיע אותו. ופתאום מסתבר שהפונקצייה שצריך למקסם היא פונקצייה הרבה יותר מסובכת - פונקציית ה"אושר המשפחתי" (יש דבר כזה?) ואת הזמן אפשר להשקיע באפיקים שונים ולקבל תועלת שונה. זה כל כך מסובך שברור לי למה בחרתי רוב הזמן באפשרות הראשונה.... אז איפה להשקיע את הזמן?
... וכן , אני יודע שאין לבעייה הזאת פתרון אחד.
לגבי השקעת הזמן בחיפוש אחרי כיוון חדש - ברור לי שזו חייבת להיות שנה של התנסויות משמעותיות לפני שאני בוחר ומתחייב לכיוון מסויים. אני לא יכול ל"בזבז" זמן על הכשרות ארוכות אבל גם אסור לי להסתפק בחוויות חיצוניות או שטחיות.
התוכנית שמתגבשת מאוד אגרסיווית. המטרה היא להתנסות בתחומים העיקריים שמושכים אותי היום. עוד לא ברור לי איך מממשים את התוכנית:
תחושת ערך – אחת בצהריים, אני מחזיר את אלון (ארבע וחצי) מהגן. מייד כשהדלת נפתחת הוא מזנק לתוך חליפת הספיידרמן שלו (חליפה מרשימה – 3 חלקים) ומתחיל לחפש את האיש הרע. שוב פעם זה אני. אני נמלט אבל נתפס וניקשר. כשנטע (שמונה וחצי) מגיעה מבית ספר משחררים אותי ואנחנו יושבים לאכול (לא, לא שניצל של מאמה עוף – עוף בתנור ותפוחי אדמה שאני הכנתי) והיא מספרת לי ש"חברה" בכיתה ביקשה ממנה בהפסקה לעזור לה לחלק הזמנות יומולדת לכמה מבנות הכיתה, בסוף החלוקה הסתבר לה שהיא עצמה לא מוזמנת (?!). מדהים איך ילדים יכולים להיות אכזריים אבל עוד יותר מדהים כמה היא חזקה. זה מצחיק אותה (ולי יש דמעות בעיניים).... פתאום אני מרגיש יותר "אבא" משהרגשתי הרבה זמן. נדמה לי (לא בטוח) שבארוחת ערב (הארוחה היחידה שהייתי אוכל איתם, בד"כ) כבר לא הייתי שומע כלום מכל זה.
עזיבת העבודה השאירה אותי בלי החלק העיקרי של תחושת הערך שלי (מהנדס, איש היי-טק) אבל ברור גם שהולכים ונוצרים לאט, לאט מקורות חדשים ואחרים מתחזקים ....האמת - זה לא יהיה פשוט אבל נראה לי שיהיה בסדר.
געגועים וחרטות – שיחת טלפון עם נדב ,חבר מהעבודה, בשבוע שעבר עוררה איזה ניצוץ של געגוע. המחשבה שהפרוייקט מתרומם בלעדי הציקה לי למשך כמה שעות אבל דעכה בינתיים.
קבלת ייעוץ – לא לידאוג. מציעים לי מכל הכיוונים ואני לוקח
מדד האופטימיות – גבוה מאוד למרות שיש נפילות מקומיות. יש המון דברים שמתחשק לי לעשות, על חלקם אני חושב כבר שנים. זו תהיה ההזדמנות לעשות את כולם ואני בטוח שגם יצא מזה משהו משמעותי.... לסיום – נראה שהבלוג עושה את העבודה ואפילו מפתיע לטובה. אני יושב ומתכנן את השנה הקרובה כמו פרוייקט בעבודה. חברים מכל הזמנים מתקשרים ומתעדכנים ונותנים לי הזדמנות להתעדכן בעצמי. בנוסף - המון תגובות מפרגנות וכיוונים מעניינים לבדיקה. תודה רבה לכל המגיבים!
|
)תגובות אחרונות
-
mom.doc
בתגובה על סיכום ופרידה
-
הטרמילר
בתגובה על שתי תמונות מתחילת שנת הלימודים
-
זמן קסם
בתגובה על ניסיון ראשון
-
shay gargir
בתגובה על סיכום ביניים
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בהצלחה..אמשיך לעקוב :)
שתממש * כמובן..
בהצלחה בדרך.. :-)
[ דווקא בגלל ההנדסיות שבו]
תודה רבה שרה,
אצור איתך קשר בדואר,
חנוכה שמח,
אורן
וואוו
מרגש
אם תרצה להתנסות בהדרכה או בהוראה אשמח לשדך אותך לכמה גורמים מרתקים
ובינתיים
זכית
באבאות משמעותית
הרבה כח לך
וחג חנוכה שמח לך
שיהיה בהצלחה! מחכה כבר לפוסט הבא.
תודה עינת!
אצור איתך קשר בדואר.
אורן
מדהים כמה קשה לא לעשות כלום... תיכנתו אותנו אחרת.
אני לא מצליח - נשאב מייד לעשייה בכל מיני כיוונים.
תודה אלי, רשמתי, כשאגיע...
תודה אלי, רשמתי, כשאגיע...
חלק חשוב בתהליך הוא גם לא לעשות כלום. אני מאמין שהתמודדות עם המצב של ריק לוקחת אותך למקומות יותר אמיתיים.
קייטרינג
אלי (050-5606670) הוז
לשם הסיפוק לימדתי שנתיים בישיבה תיכונית, כיתות י"א י"ב. (בלי תעודת הוראה) "מדעי מחשב"
לימדתי לפי תכנית משרד החינוך אבל כל הדוגמאות לקחתי מהחיים. המשוב מהתלמידים היה נהדר.
אחרי שסיימתי (לא יכולתי לעמוד בהפסד הכספי) שמעתי שאף אחד מהתלמידים שלי לא הלך ללמוד באוניברסיטה, כולם הלכו לישיבות גבוהות. די מאכזב. ביחוד שאחד התלמידים היה בן של פרופסור שלימד אותי בלימודי מוסמכים בטכניון.
אחר כך לימדתי שנתיים בבית ספר להנדסאים של א"ת (למעשה לפי אותה שיטה, תכנית הלימודים של משרד העבודה אבל דוגמאות מהחיים). שם היה לי יותר מזל ופגשתי תלמידה שלי (הנדסאית) בתפקיד די בכיר באחת מחברות המחשבים המובילות.
אין ספק שבתור מהנדסת עם תעודת הוראה יקפצו עלי, אבל בלי תעודת הוראה אני לא בטוחה שכל כך מהר. לעומת זאת שמעתי על המון גברים שכן נכנסו למערכת החינוך ללא תעודת הוראה בהתחלה.
שלא תבין לא נכון - אני נורא מעודדת את זה! המערכת סובלת ממחסור בגברים!!! ישנם ילדים/בני נוער שעדיפה להם דמות גברית כמורה/מחנך מאשר דמות נשית. חשוב שיהיה בזה איזון ולא רק נשים!
ולגבי משכורות - דע לך שמנהל בית ספר מרוויח לא רע בכלל - משהו כמו מהנדס מתחיל (אם זה הכיוון שלך...)
נשמע באמת נפלא, אנחנו חושבים על כיוונים דומים - יותר יתאים לנו לחוות חיים אחרים במקום אחר (מאשר טיול). לא בטוח שיהיה לנו אומץ.......
מסתבר שמצב ההוראה בחלק מבתי הספר מאפשר להתקבל למשרה חלקית גם בלי התעודה. עשיתי שיעור ניסיון (פיסיקה כיתות ח) בבית ספר כזה השבוע ואני מקווה להתחיל (במשרה מאוד חלקית) בקרוב. אני מקווה שזה יעזור לי להבין אם זה בשבילי. לגבייך אני לא בטוח שזו אופצייה - תלוי אם את יכולה להקטין את כמות העבודה מספיק כדי להתנסות התנסות משמעותית כזו....
סבלתי שנים מהתחבורה הציבורית בחיפה, אני בעדכם (למרות שזה לא יעזור לי הרבה בטיבעון). הניסיון להסתדר עם רכב אחד (ושלושה ילדים) עומד להיכשל וכבר נכנסתי ליד2 היום
. לגבי חינוך - בטח שאני שוקל, אני רק רוצה להיות בטוח שזה מתאים לי לפני שאני משקיע בתעודת הוראה (חייבים?) ומתחייב למשרה הלאה.
ממליץ לך לנצל את ההזדמנות המופלאה שנפלה בחיקך, להשתמש בחלק מכספי הפיצויים ובמקום לסגור משכנתא או לשפץ את הבית (או להחליף אוטו או השד יודע מה...), לקחת את המשפחה לטיול קרוואן ממושך בצפון אמריקה. כל השאר יכול לחכות, והכל יראה אחרת אחר כך.
מהנדסת במקצועי עם 3 ילדים ומרגישה שאני בעצם מפספסת אותם - במיוחד עכשיו כשהגדול כבר בבית ספר - אני חשה שהוא זקוקה לי יותר.
גם אני חושבת על תעודת הוראה - אבל הבן זוג חושב שזה רעיון גרוע ושגם שם אהיה מתוסכלת...
אז אני גם עסוקה בהתלבטות על תואר שני עם תיזה - משהו לא בתחום התקשורת (אם אני אשמע על עוד פרוטוקול תקשורת אחד אני מתפוצצת) אלא משהו שנושק לביולוגיה או רפואה. אבל האם בתור מאסטרנטית יהיה לי יותר זמן לילדים? לעצמי?
מעריכה מאד שעזבת את העבודה בלי להחליט מה אתה עושה במקום - אני עוד לא מעיזה. אני מרגישה שהחברה מחייבת אותי שאהיה במסגרת כלשהי.
לגבי מה לעשות - פה אין לי עצות מועילות. חשבת על חינוך? זאת מתבררת כאופציה מועדפת של אנשי "עזבתי הכל/היי טק ואני רוצה לעשות משהו אחר"
אהבתי, אמשיך לעקוב.
אני חושבת שהדילמות שלך מובנות כל כך דווקא כיום באורח חיים מטורף, כל הזמן רצים ממקום למקום.
מלאת הערכה אליך שעזבת משהו מאוד מכניס ומאוד "בטוח" בכדי לגלות עולם מדהים הרבה יותר... :)
אני פשוט עברתי את זה ופתאום גיליתי והלכתי על זה.
לא אייעץ לך...
(~:
ההפרדות והתובנות שהביאו אותך אליהן,
דומה והן עושות את המלאכה היטב...
ולא אצטט לך כאן את דברי ההגות
הנשגבים של הפילוסוף לנון...
(~: