פתאום החיים מסובכים... ובגלל  זה הפוסט הזה יצא קצת הנדסי מידי (אבל מה לעשות, כזה אני )

זמן -

לפני כן הכל היה פשוט – היה ברור לכולם למי שייך הזמן שלי ומה סדר העדיפויות בחלוקה שלו.

המטרה היתה פשוטה מאוד - למקסם את פונקציית ההכנסה המשפחתית. הזמן? היה לגמרי ברור איפה כדאי להשקיע אותו.

ופתאום מסתבר שהפונקצייה שצריך למקסם היא פונקצייה הרבה יותר מסובכת - פונקציית ה"אושר המשפחתי" (יש דבר כזה?) ואת הזמן אפשר להשקיע באפיקים שונים ולקבל תועלת שונה. זה כל כך מסובך שברור לי למה בחרתי רוב הזמן באפשרות הראשונה....

 אז איפה להשקיע את הזמן?

•  - להיות עם הילדים? כולם ביחד\כל אחד לחוד?
•  - כמה זמן לקחת לעצמי וכמה לתמר (בת זוגי)?
•  - ומה לעשות עם הזמן שלקחתי לעצמי-  להרחיב אופקים? ללמוד מקצוע?
•  - כמה להשקיע בפרנסת המשפחה?  בכל זאת, כסף הוא גורם חשוב בפונקצייה הזאת.

... וכן , אני יודע שאין לבעייה הזאת פתרון אחד.

לגבי השקעת הזמן בחיפוש אחרי כיוון חדש -  ברור לי שזו חייבת להיות שנה של התנסויות משמעותיות לפני שאני בוחר ומתחייב לכיוון מסויים.  אני לא יכול ל"בזבז" זמן על הכשרות ארוכות אבל גם אסור לי להסתפק בחוויות חיצוניות או שטחיות.

התוכנית שמתגבשת מאוד אגרסיווית. המטרה היא להתנסות בתחומים העיקריים שמושכים אותי היום. עוד לא ברור לי איך מממשים את התוכנית:

•  - ללמד בתיכון\בחטיבה במישרה חלקית (לפני שעושים תעודת הוראה)
•  - להתנסות בהוראת דרך (לפני שמשקיעים שנה וחצי בקורס)
•  - להתנסות בכתיבה עתונאית

תחושת ערך –

אחת בצהריים, אני מחזיר את אלון (ארבע וחצי) מהגן. מייד כשהדלת נפתחת הוא מזנק לתוך חליפת הספיידרמן שלו (חליפה מרשימה – 3 חלקים) ומתחיל לחפש את האיש הרע. שוב פעם זה אני. אני נמלט אבל נתפס וניקשר. כשנטע (שמונה וחצי) מגיעה מבית ספר משחררים אותי ואנחנו יושבים לאכול (לא, לא שניצל של מאמה עוף – עוף בתנור ותפוחי אדמה שאני הכנתי) והיא מספרת לי ש"חברה" בכיתה ביקשה ממנה בהפסקה לעזור לה לחלק הזמנות יומולדת לכמה מבנות הכיתה, בסוף החלוקה הסתבר לה שהיא עצמה לא מוזמנת (?!). מדהים איך ילדים יכולים להיות אכזריים אבל עוד יותר מדהים כמה היא חזקה. זה מצחיק אותה (ולי יש דמעות בעיניים)....

פתאום אני מרגיש יותר "אבא" משהרגשתי הרבה זמן.

נדמה לי (לא בטוח) שבארוחת ערב (הארוחה היחידה שהייתי אוכל איתם, בד"כ) כבר לא הייתי שומע כלום מכל זה.

עזיבת העבודה השאירה אותי בלי החלק העיקרי של תחושת הערך שלי (מהנדס, איש היי-טק) אבל ברור גם שהולכים ונוצרים לאט, לאט מקורות חדשים ואחרים מתחזקים  ....האמת -  זה לא יהיה פשוט אבל נראה לי שיהיה בסדר.

געגועים וחרטות –

שיחת טלפון עם נדב ,חבר מהעבודה, בשבוע שעבר עוררה איזה ניצוץ של געגוע. המחשבה שהפרוייקט מתרומם בלעדי הציקה לי למשך כמה שעות אבל דעכה בינתיים.

קבלת ייעוץ –

לא לידאוג. מציעים לי מכל הכיוונים ואני לוקח

מדד האופטימיות –

גבוה מאוד למרות שיש נפילות מקומיות. יש המון דברים שמתחשק לי לעשות, על חלקם אני חושב כבר שנים. זו תהיה ההזדמנות לעשות את כולם ואני בטוח שגם יצא מזה משהו משמעותי....

לסיום –

נראה שהבלוג עושה את העבודה ואפילו מפתיע לטובה.

אני יושב ומתכנן את השנה הקרובה כמו פרוייקט בעבודה. חברים מכל הזמנים מתקשרים ומתעדכנים  ונותנים לי הזדמנות להתעדכן בעצמי. בנוסף - המון תגובות מפרגנות וכיוונים מעניינים לבדיקה. תודה רבה לכל המגיבים!