כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (32)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      24/11/10 22:46:

    צטט: ron294 2010-11-24 21:22:51

    ואוו.. אני מופתע הפעם... מה כל המתח הזה סביב ניקול?החלטתי לקרוא את הקטע שנית.
    תודה.

    .

    המתח שהיא יצרה ועדיין לא התפוגג.

    המון תודות רוני. 

      24/11/10 22:45:

    צטט: ron294 2010-11-24 21:22:51

    ואוו.. אני מופתע הפעם... מה כל המתח הזה סביב ניקול?החלטתי לקרוא את הקטע שנית.
    תודה.

    .

    המתח שהיא יצרה ועדיין לא התפוגג.

    המון תודות רוני. 

      24/11/10 22:44:

    צטט: צוער סוכנות לביטוח 2010-11-24 18:17:46

    מצפים לפגישה עם ניקול***

    .

    זה כבר לא כל כך רחוק צוער.

    עוד קצת סבלנות וזה יקרה.

    שמח שנהנית, המון תודות. 

      24/11/10 22:43:

    צטט: צוער סוכנות לביטוח 2010-11-24 18:17:46

    מצפים לפגישה עם ניקול***

    .

    זה כבר לא רחוק צוער.

    שמח שנהנית. 

      24/11/10 22:42:

    צטט: סאלינה 2010-11-24 07:58:36

    הוי ניקול ניקול ! למה את גורמת....
    תודה חיים על המתח שאתה יוצר אצל הקורא....
    שיהיה לך אחלה יום ואחלה סופשבוע !
    סאלינה

    .

    המון תודות עבור הברכות סאלינה

    באשר לניקול היא עשתה

    ועוד תעשה עבודה מצוינת. 

      24/11/10 21:22:
    ואוו.. אני מופתע הפעם... מה כל המתח הזה סביב ניקול?החלטתי לקרוא את הקטע שנית.
    תודה.
    מצפים לפגישה עם ניקול***
      24/11/10 07:58:
    הוי ניקול ניקול ! למה את גורמת....
    תודה חיים על המתח שאתה יוצר אצל הקורא....
    שיהיה לך אחלה יום ואחלה סופשבוע !
    סאלינה
      23/11/10 20:49:

    צטט: צילום בזמן אמת 2010-11-23 20:04:09


    ממשיך לרתק....

    .

    המון תודות צ.ב.א, אני מרותק

    לצילומיך! 

      23/11/10 20:48:

    צטט: א ח א ב 2010-11-23 19:34:53

    יפה :)
    ציפייה למפגש....עם ניקול

    .

    גם אני כמוך אחאב משתוקק לרגע הזה...

    זה נשמע מצחיק, אבל זה לא יכול לקרות

    אחרת, זה צריך לקחת זמן מסוים כדי

    שהמפגש יהיה אמין ומשכנע, כי מדובר

    במצב שונה לגמרי, זה לא כבר סוהרת

    ואסיר, וגם הרקע הזה מהעבר המשותף

    צריך להישכח; לא רק כדי להתגבר על

    משקעי העבר אלא עניין הסודיות שיש

    לשמור עליה. 

      23/11/10 20:43:

    צטט: Eve688 2010-11-23 19:21:14

    הצלחת לסחוף אותי ולרתק אותי לעלילה.
    ניק משתוקק לפגוש את ניקול אהובתו.
    הסלאבי משתמש באהבתו של ניק לצרכיו.
    מה יהיה הצעד הבא?

    .

    הצעד הבא יפורט בקטע הבא. האמת שלא

    רציתי לחלק אותו לשניים את המפגש במסעדה,

    אך הקטע המלא היה עומד על קרוב לשלושת

    אלפי מלים, וזה יכול להיות מייגע לקריאה של

    פעם אחת. אני משמח מאוד שאת נסחפת...

    והמון תודות אווה.  

      23/11/10 20:40:

    צטט: יהודית מליק שירן 2010-11-23 19:04:01

    נראה לי שזה רומן בהמשכים. כתוב טוב אצטרך לקרוא מהתחלה כדי להיות בעניינים*

    .

    הייתי מגדיר אותו כמותחן ונכון הוא מחולק לקטעים.

    הקטע הנוכחי הוא קטע 36. כל שלושה קטעים בערך

    מהווים פרק אחד מכתב היד. אם יש לך סבלנות את

    יכולה לחטט בבלוג ולהגיע לקטע אחד ואילך.

    בהצלחה והמון תודות עבור התגובה האוהדת. 

      23/11/10 20:38:

    צטט: .האחת. 2010-11-23 15:41:21

    ***
    אקרא בהמשך...

    .

    אין בעיות האחת, העיקר שתקראי.

    והמון תודות. 

      23/11/10 20:37:

    צטט: גרבו 2010-11-23 09:03:20

    אכן מה שמניע את ניק
    היא הצפייה לפפגוש את ניקול
    היפיפיה אהובץ ליבו,,,
    מעניין מה יהיה ה'תשלום' לכך...?
    פרק עניין.
    יום טוב חיים יקר
    גרטה*:*

    .

    המון תודות גרטה יקרה, גם אני לא רק ניק

    מצפה כבר לפגישה שתתממש. התשלום...?

    יש לו משכנתא רצינית ואת התשלום הראשון

    הוא כבר פרע.

    ערב נפלא גרטה.

      23/11/10 20:33:

    צטט: *מרוית באהבה.* 2010-11-23 06:50:48

    לא יכולה לפספס אותך.

    אבל השעון מתקתק ואופס מאחרת.

    ממהרת לעבודה אחזור לקרוא אותך יקירי.

    לבנתיים משאירה כוכב וחיבוק!

    ''

    בסדר גמור רווית וערב טוב,

    אני מקווה שהיה לך יום עבודה

    מהנה. ואני מודה לך מאוד

    עבור התגובות הססגוניות

    והמקוריות שלך. 

      23/11/10 20:31:

    צטט: CPA Oved Haklay 2010-11-22 23:13:27

    יפה

    .

    אני שמח שהקטע מצא חן בעיניך

    ותודה עובד. 

      23/11/10 20:30:

    צטט: ניקיטה10 2010-11-22 22:31:14

    ***

     .

    תודה על ההתמדה אודי.

      23/11/10 20:04:

    ממשיך לרתק....
      23/11/10 19:34:
    יפה :)
    ציפייה למפגש....עם ניקול
      23/11/10 19:21:
    הצלחת לסחוף אותי ולרתק אותי לעלילה.
    ניק משתוקק לפגוש את ניקול אהובתו.
    הסלאבי משתמש באהבתו של ניק לצרכיו.
    מה יהיה הצעד הבא?
    נראה לי שזה רומן בהמשכים. כתוב טוב אצטרך לקרוא מהתחלה כדי להיות בעניינים*
      23/11/10 15:41:
    ***
    אקרא בהמשך...
      23/11/10 09:03:

    אכן מה שמניע את ניק
    היא הצפייה לפפגוש את ניקול
    היפיפיה אהובץ ליבו,,,
    מעניין מה יהיה ה'תשלום' לכך...?
    פרק עניין.
    יום טוב חיים יקר
    גרטה*:*

      23/11/10 06:50:

    לא יכולה לפספס אותך.

    אבל השעון מתקתק ואופס מאחרת.

    ממהרת לעבודה אחזור לקרוא אותך יקירי.

    לבנתיים משאירה כוכב וחיבוק!

    ''

      22/11/10 23:13:
    יפה
      22/11/10 22:31:
    ***
      22/11/10 21:15:

    צטט: debie30 2010-11-22 21:06:28

    חיים,
    סקרנית לדעת מה תהיה המשימה של ניק,
    מה המחיר שישלם כדי לפגוש את ניקול.

    תודה
    על פרק מרתק
    דבי

    .

    בשלב ראשון המחיר הוא הצטרפות לרשת

    שלה. אך מצופה ממנו הרבה יותר כמובן. 

    המון תודות עבור המלים החמות דבי.

      22/11/10 21:13:

    צטט: anaatti 2010-11-22 20:55:52

    אין ספק שכרגע ,כל מה שמענין אותו זו ניקול,,
    והרגע שיפגוש בה,,,,
    כמו שכתבת "זכרונה של ניקול השתלט על מחשבותיו.."

    * מעניין מה העוקץ?

    .

    בהחלט זיכרונה של ניקול הוא

    הדבר היחידי שמדריך את ניק.

    והעובדה הזו מנוצלת היטב.

    המון תודות ענתי.

     

      22/11/10 21:11:

    צטט: בטי 2000 2010-11-22 20:51:38

    המפעיל...מפעיל את ניק לא רע.....

    בטי

    .

    הוא מפעיל אותו בפול גז בטי.

    המון תודות בטי. 

      22/11/10 21:06:
    חיים,
    סקרנית לדעת מה תהיה המשימה של ניק,
    מה המחיר שישלם כדי לפגוש את ניקול.

    תודה
    על פרק מרתק
    דבי
      22/11/10 20:55:
    אין ספק שכרגע ,כל מה שמענין אותו זו ניקול,,
    והרגע שיפגוש בה,,,,
    כמו שכתבת "זכרונה של ניקול השתלט על מחשבותיו.."

    * מעניין מה העוקץ?
      22/11/10 20:51:

    המפעיל...מפעיל את ניק לא רע.....

    בטי

    0

    מנה ראשונה – 'משימה בשלט רחוק' – קטע

    32 תגובות   יום שני, 22/11/10, 20:16

    http://cafe.themarker.com/image/1684292/
    הרחוב ולמעשה האזור כולו בו הם עלו על פני השטח, לא היה מוכר לניק – בעוד הביטחון העצמי שבו ג'והן הוביל הדהים אותו. דומה היה כמו התהפכו היוצרות לפתע, וג'והן היה זה שנולד וגדל במטרופולין הענק הזה ולא הוא.

    לא הייתה תנועה רבה באזור שהיה קרוב ככל הנראה להרלם או ברונקס, ניק מכל מקום איבד כיוון לחלוטין והיה נתון כולו לשליטתו של ג'והן.

    עוברי אורח בודדים נעו על שתי המדרכות משני צידי הכביש הרחב, החנויות ברובן היו עדיין פתוחות וכן כל מוקדי הבידור הבודדים באזור שכוח האל הזה.

    הם חלפו על פני מסעדה מוארת, שלטים שפרסמו את התפריט המגוון ומחירי המנות השונות ניצבו משני צידי הפתח, אולם ג'והן הוסיף לנוע לפנים, כמו כלל לא הבחין בקיומה. לאחר מספר בתים הם פנו לסמטה ללא מוצא ומיד חזרו על עקבותיהם. להפתעתו של ניק ג'והן הוביל היישר למסעדה שזה עתה הם חלפו על פניה.

    כתריסר שולחנות ניצבו באולם הקטן יחסית, המקום היה ממוזג אוויר ונקי; השולחנות היו ערוכים לקראת הערב אולם לקוחות טרם הופיעו מלבדם, ואף נפש חיה לא קיבלה את פניהם. ככל הנראה הקדמנו ונקווה שלא הוזמנו מראש שולחנות... אה לא בחור הזה, למרות שזו מאורה הגונה למדי. ניק הרהר מעביר מבטו על פני כל האולם.

    'בוא נלך לשטוף ידיים,' אמר ג'והן והוביל היישר לקראת הדלת המרוחקת באולם, בצעד של לקוח קבוע, כמו הורגל לבקר במקום מזה שנים.

    זה חייב להיות מקום המחבוא האהוב עליו. חלפה המסקנה המהירה במוחו של ניק בעודו צועד בעקבותיו של הסלאבי במעבר הצר בין השולחנות.

    קבוצה של ארבעה אנשים עמדה במטבח הפתוח סמוכים זה לזה, הם הופתעו למראה הלקוחות הבלתי צפויים, שצצו מתוך אולם המסעדה. שניים מהם היו מלצרי הבית עטויים במקטורנים לבנים, שלישי היה הטבח עוטה כובע לבן גבוה אופייני, והרביעי בעל קומה היה ככל הנראה הבעלים עוטה טוקסידו כהה ומעונב בעניבת פרפר שחורה. הוא קיבל פניהם בחיוך מופתע.

    ג'והן ברך אותם בערב טוב חביב והמשיך לנוע ללא שהיות לכיוון שירותי הגברים. דלת אחורית עמדה פתוחה לחלץ את אדי המטבח, וג'והן נראה במצב רוח מרומם. הוא לא פלט הגה רק הציץ החוצה מבעד לדלת הפתוחה, התרשם מהאזור בעניין רב, ומיד פנה בחזרה וניק בעקבותיו. בדרכם חזרה הוא נד בראשו בחיוך רחב לשף ולאחד המלצרים שעדיין שוטט במטבח. הבעלים ומלצר נוסף כבר נכחו באולם המסעדה, והציעו להם את השולחן הטוב ביותר לדעתם.

    כאשר הוא מודה להם בחמימות ג'והן בחר בשולחן הפינה הקרוב ביותר לדלת שהובילה למטבח. היו לו כמובן שלוש סיבות טובות אותן הוא לא היסס להסביר לבעלים בבדיחות הדעת. ראשית ה-"שרינק" שלו יעץ לו לדבוק תמיד בפינות, שנית התחשבותו במלצרים ורצונו לחסוך להם מיילאג'. ושלישית הייתה למנוע את התקררות האוכל בדרך. אף אחד לא נפגע או נעלב, ההפך הכל צחקו כולל ניק. ההתבדחות של הסלאבי מצאה חן בעיניהם. הבעלים הכריז שהמשקאות על חשבון הבית, ביקש את סליחתם וחזר למטבח.

    'אז מה אתה רוצה לשתות?' שאל אותו ג'והן בעודו מעיין בתפריט.

    'בירה, אני צמא!'

    'בסדר גמור שיהיה,' השיב לו ג'והן ועדכן באדיבות את המלצר

    'טוב מאוד אדוני,' ההזמנה הצנועה הדהימה את האחרון, אולם הוא יצא לדרכו לארגן את משקאותיהם. הדלת רשרשה בקלילות מאחורי גבו והלקוחות הראשונים של המסעדה נותרו בגפם.

    'תקשיב,' ג'והן אמר לו. 'בכל פעם שאתה שומע את הדלת הזו זזה או מישהו מהם מתקרב אלינו החלף נושא – ברור? אל תקטע משפט באמצע, המשך לדבר על דברים חסרי חשיבות, כמו מזג האוויר, המקום הזה. אם דבר לא עולה על דעתך עיין בתפריט ושב בשקט כמה דקות. אך אל תאלץ את עצמך אף פעם לשוחח, אם לא בא לך. אם אני לא אבחין במלצר מתקרב בעט קלות ברגלי, תופס?'

    הבירה הובאה, ג'והן הזמין את המנה הראשונה שלהם, ושוב הם נותרו בגפם.

    'עשינו ג'וב לא רגיל ביחד, לא כן?' פנה אליו ג'והן בחיוך רחב. 'היינו צוות לעניין, כן, צוות מהמם! אני לא מתפלא אתה מצדיק את העבר הקרבי המהולל שלך!' הסלאבי היה בהתעלות רוח אמיתית לחלוטין. לא הייתה זו רק ההסתגלות המהירה של ניק שרוממה את רוחו. זו הייתה הזדמנות נדירה לאדם כמוהו להביע בחופשיות את דעתו ללא עכבות של סודיות וחובות המקצוע. הזדמנות להקל על נשמתו בזרם פתאומי של רגשות חמים שהעיקו על מצפונו מזה זמן רב. מלבד הצורך כמובן לנפח את האגו של ניק מעט, אם הוא שואף לקצר את התהליך ולשלח את ניק לדרכו לאחר הפגישה הזו בלבד.

    הטריק עבד מיד כפי שג'והן ציפה. ניק נראה מאושר וישב מתבונן בפניו של הסלאבי, כמו כלב נאמן הניזון מידי אדונו.

    זה בדיוק הטיפול שהוא זקוק לו, תשומת לב, הרהר הסלאבי. 'ישנם כמה אמצעים שאנו חייבים לדון בהם תחילה.' הוא הוסיף, חוזר לעסקים בלא לבזבז זמן. 'במקרה שאצטרך להסתלק, אתה יודע, להימנע מעימותים לא נעימים עם החוק, הישאר במקומך בשקט ובשלווה. אם ישאלו אותך עליי והיחסים בינינו, אתה לא מכיר אותי. חיפשת נערת ליווי סמוך לפרק ואני אספתי אותך על המדרכה. תוכל לתאר אותי כסוטה שאינך יודע עליו דבר, שהציע לך ארוחה וחמישים דולר לפני שהוא יוביל אותך לדירתו. היכן היא אינך יודע עדיין, עוד לא ירדנו לפרטים, זה הכל!' כאשר הוא נוכח בשינוי הניכר בהבעת פניו של ניק, הוא הוסיף מיד: 'אין צורך לדאוג אנחנו בטוחים לחלוטין כאן. אך צריך להיות מוכנים תמיד לגרוע ביותר. אוקי לבריאותה של ניקול!' הוא הצהיר מרים את כוס הבירה.

    בעת שהוגשה להם המנה הראשונה, הופיע זוג צעיר בפתח ולאחר היסוסים קלים הם התמקמו לבסוף בצד המנוגד של האולם סמוך לכניסה. ולאחריהם מבלי שניק הבחין בכך המסעדה החלה להתמלא בהדרגה בלקוחות אולם פרטיותם טרם סוכנה. ככל שניק יכול היה להעריך, ג'והן היה שקט ובטוח בעצמו כפי שהוא נראה לו תמיד – גם האכילה לא הפריעה לו להרצות את דבריו.

    'ובכן העניין הזה של פגישתך עם ניקול, של חידוש היחסים בין שניכם...' הוא המשיך בדבריו בוחן את פניו של ניק במבט רציני ונוקב. הוא לא התייחס לשאלה העדינה הזו בזלזול, לגמרי לא. האמונה של ניק בהם מבוססת ותלויה בקשר הזה בלבד, זה היה ברור לסלאבי היטב. אם הם היו מגייסים את ניק הפגוע מיד עכשיו, או על סמך מצבו הנפשי הירוד; או לו הם היו מנסים לנצלו בכל דרך אחרת הם היו לבטח נכשלים.

    'אתה תפגוש אותה הרבה יותר מוקדם ממה שציפית,' הוא הוסיף ועיניו נדדו מפניו של ניק למלצר המתקרב.

    זיכרונה של ניקול השתלט על מחשבותיו של ניק, פניה היפים עלו וצפו בעיני רוחו. הוא לא שכח אותה בכל חודשי היאוש הארוכים הללו. למרות פחדיו שהוא יאבדה ולא יזכה לראותה יותר, ולמעשה הוא הסכין לכך כנגד רצונו; כמו לתוצאת התערבות אסון טבע, כוחות על שהוא אינו מסוגל להתמודד עימם... והנה הוא מלא תקווה שוב הודות לסלאבי הזה, שפרץ לחייו העלובים כמו רעם ביום בהיר. הוא היה כל כך חסר מנוחה, כל כך מבולבל ביומיים האחרונים; כה להוט להבטיח במו עיניו שהיא בריאה ושלמה. אבל אלה הרי שטויות במיץ היא חייבת להיות בסדר, אחרת הסלאבי לא היה מזכיר אותה בכלל!

     

    © חיים קדמן 1991 – כל הזכויות שמורות.

     

    דרג את התוכן: