נדמה לי שסוד הקסם שלכן מולנו טמון בהבדל האחד והמשמעותי שבין המינים: אנחנו מנסים להבין את ההגיון שמאחורי הדברים ואתן מנסות להפר אותו.

זה כל הסוד שגורם לנו לאבד את צלילות דעתנו כשאתן בסביבה - אתן פשוט גורמות לנו לכזה חוסר אונים משועשע מולכן, שלא נותר לנו אלא לצחוק ולחבק.

אתן עושות לנו את זה בלי להתנצל לרגע - אם היה נדמה לנו שאנחנו קובעים משהו בעולם הזה - אתן הרי תלמדו אותנו ברגע כמה טעינו.

האהובה שלי אוהבת לומר "אני הבטחתי שזה יהיה משחק הוגן? להפך, אני הבטחתי שהוא לא."

כל פעם שאני מאבד מולה את הראש אני צריך להיזכר במוטו הזה שלה.

פשוט, אין סיכוי מולכן.

כל הזמן חשבתי/קיויתי שרק אהובתי נגועה ביכולת האיומה הזו. אבל אז קיבלתי תגובה בבלוג שלי מ - st_s ואיתה קיבלתי אישור סופי למה שכבר ידעתי - מולכן צריך מראש להרים ידיים ולהיכנע.

מצ"ב חלק מהתגובה:

"3. נשים רוצות להרגיש מושכות. שבכל מצב  ירצו אותן לא משנה מה. לא רעב, לא עייפות, לא כאב ראש. שבכל מצב תרצה לזיין אותן (ולא שייך לעובדה שהן לא רוצות. אתה צריך לרצות). מצד שני' דיר בלאק אם כל היחס שלך הוא רק ליופי ולסקסיות שלהן. אתה חייב להתפעל מהראש ומהאינטליגנציה כי אחרת מה? אני סתם זיון בשבילך? כל מה שאתה רוצה זה רק להשכיב אותי?! וכו'... מצד שלישי עוד יותר דיר בלאק אם אתה מתייחס אליהן בכבוד ובריספקט בגלל האינטלקט ומכבד את רצונן לא לשלוח ידיים, כי אז זה אומר שאתה לא נמשך וזה מחזיר אותנו לתחילת סעיף 3."

אז אחרי שפיענחתי במאמצים (שאני יודע שרק אני מעריך) את הסוד, אני עוצר ונושם לרגע.

נשמתי...

נושם שוב לייתר בטחון...

ומרים ידיים.

אני נכנע ונשבע פשוט לאהוב אותך אישה שלי, בלי לנסות להבין יותר מדי ובלקחת עליי תמיד את האשמה.

בסופו של דבר הרי נגיע לשם אחרי שתשכנעי אותי בזה שטעיתי, ולא משנה כמה הוכחות אביא לצדקתי.

אני נכנע אהובה שלי. את תמיד צודקת, אני תמיד טועה, ועכשיו באמא שלך, בואי למיטה.