כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    קרע!! קרע !!

    162 תגובות   יום שני, 22/11/10, 23:15

    קרע ! קרע! – סיפור קצר מאת אחאב בקר

     

    קרע !! קרע !!

    זוג העורבים קידם  את פניו בקריאות רמות ושמחות. מקפצים על רחבת הכניסה ומחפשים אחר שאריות אוכל,  גולות מבריקות ופרורים. כמידי בוקר בשש ורבע, פתח את דלתות בית הספר, כיבה את האזעקה וסייר בפנים המבנה. פתח דלת אחר דלת כיתה אחר כיתה.  רשם בפנקס כתום של "קו אי נור" מה יש לעשות. לשמן צירים של דלת חורקת , להחליף מכסה שבור של שקע חשמלי ולתקן את הברז המטפטף בשרותי הבנות, שבקומה השנייה. כך בעשרים השנים האחרונות.


     

    "צריך לדבר עם המנקה שלא תתקמצן על נייר הטואלט" חשב לעצמו ורשם בפנקס הכתום.

    בעשרים השנים שקדמו להן, עבד  בבניין כמהנדס אזרחי. תאונה, הוציאה אותו ממעגל התעסוקה למשך מספר שנים. לאחר שהשתקם מצא עבודה בבית הספר.  אז קראו לו "השרת". כאשר ה"שרת" עבר לחדר המחשבים החלו לכנות אותו "אב הבית". בשנים האחרונות הוא היה פשוט "יונתן" בפי כל. לא פעם נאמר שקשה לדמיין את בית הספר בלעדיו.

    ברבע לשבע נכנס לחדרו הקטן שמתחת למדרגות. כעבור  דקותיים לחשה רחשה כירת הגז הקטנה בעליצות, מתחת לקפה המתבשל.


     

    "בוקר טוב יונתן". שמע את צילה פוסעת במסדרון לחדר המנהלת.

    זו המנהלת הרביעית תחתיה עבד  והחביבה עליו מכולן. הגיעה לבית הספר ותיקה ומנוסה.

    "כאן תעבוד עד הפנסיה". חשב לעצמו.

    "בוקר טוב לך גברתי המנהלת". כחכח בגרונו לכיוון צעדיה המתרחקים.

    הקפה רתח ויונתן הוסיף סוכר, ערבב ומזג שלוש כוסות ריחניות.

    כוס אחת הניח בכניסה לבית הספר בביתן המאבטח , שכבר יצא לסריקה חיצונית סביב מתחם בית הספר. לא שכח להשליך פרוסת לחם לעורבים המקפצים לעומתו ליד השער . התבונן בהם מנקרים ומקרקרים. הוציא מכיסו קופסה קטנה ובתוכה טבעת נוצצת. החזיק בה בין בוהן לאצבע מול השמש העולה.

    "זה לא בשבילכם" הזהיר את העורבים.

    את כוס הקפה השנייה הגיש לצילה.

    "בשבילך כבוד המנהלת, שיהיה לך יום מוצלח".

    "תודה לך" הרימה את  עיניה ממסך המחשב וזיכתה אותו בחיוך.

    "יונתן".

    "מה".

    "היום זה היום?".

    "זה היום" חייך ויצא מהחדר לקפה של הבוקר ולמלאכת יומו.


     

    צלצול רדף צלצול, הפסקה רדפה שיעור ויונתן מתרוצץ.

    צילם עותקים של מבחנים לכיתה ו', הזמין את הטכנאי לכיתת המחשבים, תיקן  ברז דולף ועכשיו הוא עסוק בספירת ה"אינוונטר" הבית ספרי.

    "איזה שם מפוצץ תקעו לערימת הגרוטאות שמכיל בית הספר". חשב לעצמו.

    "יונתן, מחפשים אותך במזכירות" רעם הרמקול.

    "מי זה יכול להיות, לעיתים רחוקות  קוראים לי ברמקול". חשב לעצמו כשמיהר במדרגות.

    "יונתן לאן אתה ממהר? " צחקה סיגל המורה – תורנית ההפסקה.

    "חיפשת אותי? " פנה אל המזכירה.

    "תיכנס לחדר המנהלת". החוותה בעיניה על הדלת הסגורה.

    "תיכנס, זה בסדר".

    נכנס לחדר וסגר אחריו את הדלת בזהירות.

    "צילה? הכל בסדר? את בוכה?".

    "אני לא יכולה כבר, מה אם זה לא יצליח?"

    "אה, את רק מתרגשת, זה טבעי. היום זה היום, נכון? הנה קחי טישו. לא לבכות את ילדה גדולה. טוב נו, עוד קצת בכי.....  ודי" .

    "בחייך יונתן , אני מנהלת בית ספר. יש לי כבר נכדים. תראה איך אני בוכה כמו ילדה".

    "את רק ילדה שהתחפשה למנהלת בית ספר".

    "אני בוכה ואתה מצחיק אותי, לא יפה".

    "את רואה? כבר יותר טוב, הנה הטישו. אני חייב לרשום את האינוונטר. יצאתי".

    סגר את הדלת אחריו בזהירות.

    "המנהלת ביקשה שתכיני לה תה מתוק עם נענע ותביאי כוס מים קרים" . אמר למזכירה.

    "מה קרה לה ? היא בסדר?"

    "שום דבר רציני, יש לה יום מיוחד היום" .

    ==

     

    רעש הילדים נחלש.  בית הספר התרוקן והתלמידים הלכו הביתה בסוף יום הלימודים.

    יונתן,  נכנס להפסקת הצהריים לחדרו הקטן הממוזג היטב. נעל את הדלת ושלף את מיטת השדה הקטנה שמאחורי הארון. כשפתח אותה,  מילאה את רוב המרחב הפנוי בחדר הקטן והצר.

     

    "היום זה היום". חשב לעצמו.

    נשכב על גבו ועצם עיניו למנוחת הצהריים.

    התיר את חגורת המכנסיים, ופתח את הכפתורים. ידו מחליקה ומיטיבה את מבושיו.  רגע של רגיעה לגוף ולנפש.

     

    ה"חדר", לא באמת היה חדר אלא מחסן קטן ללא חלונות, מתחת לחדר המדרגות.  ניצבו בו ארון גדול ממתכת. מכונת צילום שמלאה כמעט רבע ממנו, כיסא ושולחן. על הקיר שמול הדלת, תלויה תמונה משפחתית ישנה, מיום הולדתו , אותו חגג לפני תשע שנים.  פתח עיניו והתגעגע לאשתו היושבת במרכז התמונה.

    הלכה לעולמה כבר לפני חמש שנים. שני בניו , החיים רחוק בחו"ל ניצבו לצידיו והנכד הבכור בידיו. בזהירות שלף את הקופסה קטנה מכיס מעילו הכחול.  פתח אותה והתבונן בטבעת החלקה והנוצצת שבתוכה. החזיק  וגלגל אותה בין אצבעותיו עד שהתחממה. קירב אותה לפיו ונשף עד שהתכסתה בדוק ערפילי. ניגב אותה היטב והצמידה לעינו. דרך חור הטבעת נשקפה אליו אשתו המנוחה, מהתמונה שעל הקיר, ממול.

    "היום זה היום". הדהדו המילים בראשו.

    טמן את הטבעת בכיס המעיל הכחול ושקע לנמנום צהריים.

     

    "יונתן!" דופקים בדלת.

    "מה קרה, מי זה"? התעורר.

    "הבטחת שאחרי הלימודים תרשה לי לצבוע את הכיסאות הישנים".

    "ניר חמודי, חשבתי שהלכת הביתה".

    "הלכתי וחזרתי".

    "הבאת פתק מההורים? הם מרשים לך לצבוע?".

    "בגלל זה הלכתי. שכחתי לקחת בבוקר".

     "בוא ניר, נסדר אותם קודם במסדרון בשורה, על יריעות הניילון, כדי שאם יטפטף צבע, נשאיר נקי".

    סידרו את הכיסאות הישנים והחלו לצבוע אותם אחד אחרי השני.

    צבעו בשקט ובמיומנות.

    "בוא תבדוק". אמר יונתן.

    בכל פעם שסיימו לצבוע כיסא, ביצעו בדיקה שאכן הכיסא נצבע היטב וכולו מכוסה בצבע.

    "למה אנחנו צובעים כיסאות  בסגול?" שאל ניר.

    "כדי שיהיה לך מה לשאול" חרז צחק, יונתן.

    "תורך".

    "למה היונים הומות"?

    "כי אסור להן לשבת על הכיסאות". השלים ניר ופרץ בצחוק.


    "יונתן, השתגעת? מה אתה עושה?  דוקא היום החלטת לצבוע? לך כבר הביתה. היום זה היום!".

    יונתן הזדקף. גבה קומה וכסוף שיער. הישיר מבט נוצץ עיניים, אל צילה המנהלת.

    "ומי יעזור לניר?".

    אחרי שעה, ניצבו שמונה כיסאות סגולים ולידם שלט – "נא לא לשבת ! צבע טרי".

    יונתן וניר ניקו עצמם בטרפנטין שהשאיר ריח חריף על ידיהם.

    "היום זה היום? מה זה אומר? " התעניין ניר הקטן.

    "היום זה היום.  אתה כבר תדע".  השיב יונתן.

    "נו....יונתן מה זה אומר? תגלה לי".

    "אל תשאל שאלות ולא תקבל שקרים".

    "אוף, למה אתה לא מגלה לי, יש לך יום הולדת? "

    "לא".

    "אז?"

    "די, אני מבטיח לספר לך כשאוכל. לך הביתה, כבר מאוחר".

     

    בארבע אחר הצהריים יצא יונתן משער בית הספר ופנה במעלה הרחוב אל ביתו. כשפתח את דלת דירת שלושת החדרים הקטנה קפצה עליו דינקה בהתרגשות גדולה.

    "רגע, מתוקה כבר יורדים. מי כלבה יפה שלי? מהבוקר לא ראיתי אותך"  חייך וחיבר  את הרצועה אל צווארה.

    "היום זה היום?". שאל אותה כשירדו במדרגות הצרות אל פתח הבניין.

    דינקה משכה והובילה את יונתן , לגינה שמאחורי  הבית.

    אחרי כמה רחרוחים בשיחים הטילה מימיה. איש וכלבתו צעדו בנחת לכיוון הגן הציבורי שמעבר לכביש הראשי.

    לפתע נדרכה הכלבה והחלה למשוך בכוח ולנהום בהתרגשות.

    "דינקה, סבלנות אני לא יכול לרוץ מהר כמוך".

    ניר הילד, חיכה  על הספסל עם הפנים למדשאה.

    "סוף סוף הגעתם, בואי דינקה". צהל ניר.

    הילד והכלבה, החלו לרדוף אחד אחרי השנייה, בכל רחבי הדשא נובחים מתנשפים ומתרוצצים.

    יונתן התיישב על הספסל, נשען לאחור, הביט לשמיים ונשם עמוק.

    צמרות העצים הקיפו את תכלת השמיים. ענני נוצה דקים רכים וארוכים שייטו לאיטם בכיוון מזרח.

    עצם את עיניו והקשיב לדינקה ולניר המשתוללים על הדשא. מחשבותיו נדדו ...לטבעת שבכיס מעילו. את הטבעת, נתנה לו אשתו כשהייתה על ערש דווי.

    "תשמור עליה ותציע אותה לאישה הנכונה. אל תתפתה לכל אחת. יהיו הרבה שירצו חתיך כמוך, חכה לאישה הנכונה ". אמרה לו.  בעודו מתייפח.

     

    קרע !!!! קרע!!!!

     

    האויר התמלא בצרחות עורבים מחרישות אוזניים, נוצות ומשק כנפיים.  הרבה מאד עורבים אלימים וחצופים.  

    יונתן התנער והזדקף לתוך המהומה.

    "דינקה !!, ניר!!" . קרא בקול

    "אנחנו כאן" צעק ניר מקצה המדשאה.

    העורבים כיתרו אותם בחצי עיגול, הודפים אותם לפינת המדשאה, אל השיחים הצפופים. הילד החזיק את הכלבה בידיו.

    בכל רגע נחת עוד עורב והצטרף להמולת העורבים הצורחים בהתרגשות לעומת ניר ודינקה המבוהלים.

    יונתן פשט את המעיל הכחול,  חיבר את שני השרוולים והחל לנפנף בו בידו האחת. בצעדים מהירים התקדם והתקרב  אל הנצורים. פילס דרך ונפנף את העורבים שהחלו לתקוף אותו. 

    "בואו מכאן"  חילץ במהירות את ניר  ודינקה מפינת המדשאה  בה נלכדו.

    באופן מפתיע,  העורבים לא רדפו אחריהם,  אלא נשארו בחצי העיגול והפסיקו לצרוח. אלא שפניהם הופנו עכשיו החוצה, אל המדשאה.

    "מה הם רצו מאיתנו?" שאל ניר.

    "למזלכם כלום. במקרה נקלעתם לשם. תסתכל". הצביע יונתן.

    מתחת לשיח האוג שבפינת המדשאה, יצא גוזל עורב אפור. מהדס בכבדות ומתנדנד, גופו מכוסה במעט נוצות ובפלומה דקה.

    "כנראה שנפל מהקן פה בסביבה. תראה איזה טרור הם משליטים ואיזה בלאגן כדי להגן עליו".

    "זה היה מפחיד, ראית?"

    "ראיתי, אנחנו חוזרים הביתה".

    "אתה בטח ממהר. היום זה היום, נכון?".

    "נכון חמוד , נתראה מחר".

    ==


     

    "אני יוצאת אליך, אתה יורד למטה?".

    "שתי דקות". השיב בטלפון לצילה.

    מכוניתה המשפחתית של צילה המנהלת, נעצרה לידו.

    "מוכנה?". התיישב והידק את חגורת הבטיחות.

    "מוכנה ומזומנה". חייכה אליו, ונשקה בחום על שפתיו.

    "זהו זה! עוד מעט ואנחנו זוג רשמי".

    "זוג משמיים. אתה חושב שצוות בית הספר יהיה מופתע?".  

    "יופתעו ואפילו יקנאו בנו" .

    השמש כבר נטתה לשקוע. בשעת בין הערביים החליקה המכונית וחנתה בפתח בית הקברות העירוני.

    "בואי, את יודעת כמה זה חשוב לי. אל תפחדי, היא לא תצא מהקבר".

    יד ביד ניצבו ליד קברה של אשתו המנוחה.

    "צילה, את האישה הנכונה,  ומול הקבר שלה אני מציע לך אותי ואת הטבעת שנתנה לי במיוחד למעמד הזה."

    ידו גיששה בכיס המעיל אחר הטבעת.

    "איפה היא?" החוויר.

    חיטט בכל כיסיו ולא מצא.

    "אולי נפלה באוטו?" שאלה צילה.

    "לא, לא יכול להיות. אוי ואבוי! העורבים! שם היא נפלה לי. בואי מהר".

    "לאן אתה רץ? "

    "אסביר לך בדרך, בואי".

    ניר הילד, מצא אותם בחושך, מחפשים במדשאת הגן הציבורי.

    יונתן זחל על  ארבע מנסה לראות ולמשש  אחר הטבעת. צילה רכנה לידו ומאירה בפנס .

    "יונתן? המנהלת? מה אתם עושים? אתם צריכים עזרה? איפה דינקה? "

    "לא חמוד, איבדתי פה משהו אחר הצהרים, כבר חושך,  מחר בבוקר אחזור. נלך הביתה" .

    "אתה כבר יכול לגלות לי למה היום זה היום?" נזכר הילד.

    "מצטער,  ככל הנראה, היום, זה לא היום".

    ==


     

    "בוקר טוב יונתן". שמע את צילה פוסעת במסדרון לחדר המנהלת.

    "בוקר טוב גברתי המנהלת".

    "מצאת אותה?".

    "לא. חיפשתי כבר באור ראשון. בטח מישהו ראה, חמד ולקח את הטבעת".

    "אל תדאג, זו רק טבעת".

    "הנה הקפה שלך".

    יצא לשער והניח את כוס הקפה בכניסה לבית הספר בביתן המאבטח.

    "היום שכחתי להביא לכם לחם". פנה אל העורבים המקפצים בהתרגשות לעומתו, ליד השער.


     

    קרע ! קרע !!  צרחו והטילו לרגליו את הטבעת הנוצצת.

    יונתן לא האמין למראה עיניו. הטבעת !

    בפנים חגיגיות נכנס לחדר המנהלת.  

    "לא תאמיני. העורבים החזירו לי את הטבעת. בסך הכל התבלבלתי ביום".

    דרג את התוכן:

      תגובות (162)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/3/16 12:31:

      איזה סיפור יפה אחאב. והסוף כזה רומנטי... אהבתי!!!

        2/3/16 12:08:

      קרע ! קרע !!

      עוד סיפור שלך שאני לפחות יכולה לקרוא פעם חמישית וליהנות.

       

      יונים להבדיל מצוצלות. נהדר כתוב. גם בקריאה הזאת :-))

        29/4/15 10:55:

      חיה חכמה.

      (עורב)

      צילום נפלא

      (של קמחי)

      כתוב נהדר.

      ויונתן גם שם נהדר.

       

      ''

       

       

        2/2/12 20:37:

      יפה , אהבתי :)

        26/2/11 11:51:
      שניה חוזרת
        10/1/11 08:34:
      good
        24/12/10 11:23:
      יפה....כל הכבוד.
        24/12/10 10:48:

      במקרה, הגעתי, הצצתי ונפגעתי.....

      ואיך? איך לא ידעתי שיש כזה אחאב..???.

      ואתה כותב כל כך נהדר...

      סיפור מקסים מרגש...

      ואני יוצאת מפה עם חיוך של שמחה ואהבה

      לכל היום.

      תודה לך אחאב..

      ציפי.

        24/12/10 08:47:
      וואי ריגשת,תודה על סיפור חכם ומיוחד.
        23/12/10 21:35:
      :)) סיפור יפה!
        21/12/10 06:37:
      סיפור יפה, בנוי היטב לטעמי.
      אנושיות וטוב לב שזורים ביסודותיו, אפילו
      אם אינם בולטים לעין
        20/12/10 23:27:

      מרותק קראתי. רואים שאתה שולט בעט סופרים,
      הכתיבה קולחת, מותחת, מיסטית, מקסימה!

      ע
        20/12/10 20:49:
      יש בי את התחושה שאני מכיר את היונתן הזה...
      סיפור קטן- גדול כתוב בכישרון ,
        20/12/10 17:44:
      אני נהניתי.
        17/12/10 11:12:
      מאד אהבתי את הסיפור הזה
      והפשטות והיופי של הדמויות
      תודה ושבת שלום
        17/12/10 11:11:
      מאד אהבתי את הסיפור הזה
      והפשטות והיופי של הדמויות
      תודה ושבת שלום
        14/12/10 07:58:
      היום זה יום. לא לילה:)
      סיפור יפה, כתוב היטב. נהניתי.
        13/12/10 23:22:
      היום זה ללא ספק היום......
      יופי של סיפור.
      רוני (-:{
        11/12/10 12:47:
      יופי של סיפור
      נהניתי לקרוא
      :)
        10/12/10 18:41:
      מקסים!
        10/12/10 14:32:
      יפה מאוד - נהנתי לקרוא
        9/12/10 10:42:
      אחאב, סיפור מקסים וכתוב באופן שגורם לך לקרוא בשטף. יישר כוח
        9/12/10 08:09:
      אחאב יקר
      קראתי את הסיפור האנושי כל-כך הזה, שכתוב מקסים ומסקרן ומוחשי. בקיצור - יפייפה. כיף לקרוא על הבוקר:)
      סוף שבוע טוב
        8/12/10 22:05:
      מקסים!!
        7/12/10 22:38:

      הטבעת נפלה
      קורין אלאל
      מילים: מאיר גולדברג
      לחן: קורין אלאל



      ...לא הכל
      היא לוחצת לדעת
      ולא בדיוק
      את הכל מגלה
      והחור
      שבתוך הטבעת
      הוא מה שנשאר
      כשהטבעת נפלה

      גלגלי המכונית הנוסעת
      גילו את הדרך
      היא עוברת בחור הטבעת
      בצל הירח

      אווו...הטבעת נפלה

      בטח הקשבת לשיר הזה בזמן הכתיבה ולא יכלת לחשוב על חור של טבעת ללא תוכן...

      (ולא התכוונתי למה שאתה חושב כרגע...זה פשוט יצא ככה :))

        7/12/10 19:34:
      יופי של סיפור אחאב
      אני לא כל כך אוהבת עורבים הם מפחידים אותי
        7/12/10 03:58:
      אני מתה על עורבים
      הם כל כך חכמים

      יופי של סיפור

      שטוטית
        6/12/10 14:23:
      :)
      איזה סיפור נחמד הגית....!
        5/12/10 20:55:
      סיפור טוב לא תמיד צריך להיות כפוף לחוקי המציאות
      כך הכתיב הסיפור את עצמו וכך ישאר עורבים
      טבעת והרבה תמימות.
        2/12/10 23:13:

      סיפור מרגש, אחאב...

       

      קולח וסוחף.

       

      אני אוהבת סופים טובים! :))

        1/12/10 00:14:
      תודה, נהנתי
        30/11/10 23:21:

      ספור מרתק, וכתיבה נפלאה
      אהבתי.

      וגם...הבאתי לך את העורב שקרעעעע...

      ''

      http://cafe.themarker.com/image/1785899/

      איך אתה מצליח להכניס למילים כל כך הרבה מתח והתרגשות....נהנתי תודה !
        29/11/10 22:17:
      איזה כיף היה לקרוא... נהדר!
      עכשיו אני יודעת למה אני אוהבת עורבים :)
        29/11/10 19:57:
      אתה בהחלט יודע את המלאכה:)

      תודה, נהניתי
        29/11/10 18:31:
      ספור תענוג
      תודה
        28/11/10 23:29:
      איך שאני נהנית לגלגל בעכבר . לקרוא איך אתה שוזר מילים לסיפור נפלא.
      לאט לאט, אתה נותן בנו ברכה.
      תודה אחאב.
        28/11/10 23:29:
      איך שאני נהנית לגלגל בעכבר . לקרוא איך אתה שוזר מילים לסיפור נפלא.
      לאט לאט, אתה נותן בנו ברכה.
      תודה אחאב.
        28/11/10 08:07:
      מקסיםםםםםםםםםםםם
      אתה מוכשר בכתיבתך עד למאוד ולא רק אני חושבת כך אם להסתכל בכמות התגובות
      כתיבתך מעוררת טעם של עוד בקריאה מושכת את העין ,וכתובה בשפה רהוטה וטובה
      אהבתי סיפור זה כמו יתר סיפורך
      שמחה שקראתי היום סיפורך
      כנראה היום זה היום גם אצלי
      שיהיה לנו שבוע טוב ומבורך
        28/11/10 00:00:

      מקסים, קרע! קרע!

      *

      אלומה

        27/11/10 19:26:
      תודה על סיפורך היפה!
        27/11/10 13:05:
      (אין לי על מה לככב אותך)
        27/11/10 09:57:
      נחמד שיש עורבים ישרים!

      בדרך כלל אלה שצורחים: ק-רע ק-רע לא כל כך הגונים)
        27/11/10 09:34:

      אחאב חברי היקר נשיקה

      נהנתי מאוד לקרוא את הסיפור

      והסוף בדיוק כמו שאני אוהבת ( סוף טוב)

      אתה כותב ניפלא וקראתי בשקיקה

      * כוכב אהבה ממני

      חיה

      ''

        26/11/10 23:09:
      סיפור יפה.
      :-)
      שבת טובה.
        26/11/10 20:44:
      כתוב יפה וזורם. נהנתי לקרוא. שבת שלום
        26/11/10 15:44:
      אין לי מילים.
      תענוג צרוף.
        26/11/10 01:41:

      אחלה סיפור.

      דווקא היה יכול להתרחש בנורווגיה.

       

       

      (יש שיר שבדי ישן על יונתן הזקן .
      אולי שמעת אותו.

      אבל בשיר הוא מטפל באפרוחים.

      לא עורבים)

      Gamla man Jonathan

      Kör på morgon till trädgårdan
       Klättrade Han på  en gren
      Söker kycklingen

        25/11/10 20:22:
      כל-כך יפה. איזה כיף שנשארו אנשים כאלה.
      ולא רק בסיפורים. תודה לך על ההנאה שהבאת :-)
        25/11/10 15:28:
      סיפור נחמד!
        25/11/10 11:10:
      סיפור חמוד, למרות שאני לא בטוחה שהעורבים באמת היו מחזירים את הטבעת. העיקר שהם חיים באושר עד עצם היום הזה.....:-)
      כנראה שלכל דבר יש את הזמן שלו.
      נהניתי!
        25/11/10 10:33:

      צטט: טימפי 2010-11-24 17:05:52

      ב. הסיפור יפה, אבל הסיום כל כך לא מציאותי, שהחיבור שלו לשאר הסיפור, שהוא בהחלט "מהחיים", קצת בעייתי.
      ג. לא ברור תפקידה של הסצנה הכתובה יפה, עם
      העורבים.
      ד. פשוט כואב לי הלב עך הניסוחים הצולעים לעיתים, ולכן אני מציע לך מכל הלב לשלוח לי את הסיפור למייל הפרטי, כך שאחזיר לך אותו מעובד לפי מיטב הבנתי.
      shary@yahel.co.il
      עשיתי ועדיין אני עושה את זה לכותבים נוספים.

      דברים כמו שאתה כתבת כאן, אדוני, עושים במייל הפרטי, ולא על הבמה הציבורית קבל עם ועולם באופן שכולם יבינו כמה חסר טאקט הינך.

      יש נימוס אלמנטארי בחיים.

      מה גם שלתוך המשפט שלך על ה"ניסוחים הצולעים" כביכול התגנבה שגיאת כתיב... שהדגשתי.

      אז: טול קורה וכו'

       

        25/11/10 10:27:

      סיפור מעניין באופן יוצא מן הכלל. צריך הרבה דמיון ורצון טוב כדי ללכת עם זה. העורבים זה פחות בעיה. עליהם אפשר להגיד הרבה דברים. בשירים שלימדתי הם לא תמיד מגיעים עם כוונות טובות.
      אני מנסה להיזכר אם דבר כזה היה יכול להיות אצלנו בשנות השישים וחושב שלא.
      אצלנו בכלל היתה סגנית מנהל עם תסרוקת וחצאיות כאלה  שקשה לחשוב עליה בתור אישה עם יצרים וחשקים... ואב הבית היה גבר לא צעיר, פולני שעיר במכנסיים חאקי קצרים, שהיה מסתובב עם מתקן ועליו תה ועוגות. שעכשיו אני נזכר שבאמת היה לו כוך כזה קטן ליד חדר המורים...

        25/11/10 01:06:
      עוד סיפור נפלא!
        24/11/10 21:29:
      כתיבתך סוחפת ושנונה ונושא העורבים שבסיפור די מסקרן כמו נלקח מאגדות רחוקות.
      תודה
        24/11/10 17:29:
      הברית שניסית לכרות לא נורא משכנעת. אהבתי את התפיסה המאד דמוקרטית של המנהלת. לא כל אחת הייתה מתחנת עם שרת. אני מקווה שזה לא נובע מיאוש
        24/11/10 17:12:

      צטט: א ח א ב 2010-11-24 15:43:58

      צטט: g.a 2010-11-24 15:41:03

      זה שאתה נשמה טובה זה ברור
      אבל מה גורם לעורב להפוך כך פתאום את עורו?

      אני מבין שיש חוסר אמינות ביחס לעורבים ולמעשיהם. 

      ניסיתי לתת תחושה של "ברית" בינם לבין יונתן.....

       

      הם כבר מכירים אותו (לחם בבוקר) 

      אולי הבינו שבעצם הציל את הגוזל מהכלבה והילד......:)

       

      מבינה:) מה יפה האופטימיות שלך המפלסת דרכה כנגד כל הסיכויים...

        24/11/10 17:05:
      א. איכשהו, ניחשתי כבר בהתחלה שיש ביניהם יותר מקשרי עבודה חמים
      ב. הסיפור יפה, אבל הסיום כל כך לא מציאותי, שהחיבור שלו לשאר הסיפור, שהוא בהחלט "מהחיים", קצת בעייתי.
      ג. לא ברור תפקידה של הסצנה הכתובה יפה, עם
      העורבים.
      ד. פשוט כואב לי הלב עך הניסוחים הצולעים לעיתים, ולכן אני מציע לך מכל הלב לשלוח לי את הסיפור למייל הפרטי, כך שאחזיר לך אותו מעובד לפי מיטב הבנתי.
      shary@yahel.co.il
      עשיתי ועדיין אני עושה את זה לכותבים נוספים.
        24/11/10 15:59:
      הצעירים האלה... יש להם אומץ ותעוזה...

      הרסת לי את הפנטזיה האחרונה שחשבתי שהיא רק שלי:
      חתונה בבית על-מין... (או לפחות מצווה חגיגית על הקבר).

      אילצת אותי לחשוב כי אני חייבת להתחיל להמציא רעיונות חדשים עבורי ובן זוגי.
        24/11/10 15:51:
      גדוללל... !!
      ענק !!!

      חחח... ואני לא יכולה להפסיק לדמיין את הרומן בין אב הבית למינהלת של של הבן שלי.... הוא כזה מסוקס... והיא מדושנת ומטופחת כבר סתא'לה ... נראה לי... נחמד להשתעשע ברעיון הביזרי...

      עד כמה ביזרי.. לפעמים המציאות עולה על כל דמיון..
        24/11/10 15:43:

      צטט: g.a 2010-11-24 15:41:03

      זה שאתה נשמה טובה זה ברור
      אבל מה גורם לעורב להפוך כך פתאום את עורו?

      אני מבין שיש חוסר אמינות ביחס לעורבים ולמעשיהם. 

      ניסיתי לתת תחושה של "ברית" בינם לבין יונתן.....

       

      הם כבר מכירים אותו (לחם בבוקר) 

      אולי הבינו שבעצם הציל את הגוזל מהכלבה והילד......:)

       

        24/11/10 15:41:
      זה שאתה נשמה טובה זה ברור
      אבל מה גורם לעורב להפוך כך פתאום את עורו?

        24/11/10 15:37:
      יפה
      מאוד!
        24/11/10 15:23:
      כוכב המאה... והוא שלי... :))
      פניתי לי את הדקות הקרובות לקריאה... התגובה בדרך.. ;))
        24/11/10 12:38:
      כתיבה יפה . משאד נהנתי לקרוא .
      אתה יודע, שאם נופל גוזל של עורב, אסור לגעת בו כי לעורבים יש זכרון פינומנלי הם לא שוכחים ותמיד יתקיפו אותך כשהם ייראו אותך.
      עוד דבר . עורבים אוהבים מאד מאד תכשיטים
      לי עורבים גנבו הצלחת שלמה עם אוכל של חתול.
      הם העוף הכי חכם מבין העופות
      אז זהירות!!!! זה לא מצחיק לעולם!!!! לא להרים גוזל של
      עורב . כי העורבים מגיעים בלהקה וגומרים ומחסלים
      את הבן אדם
      ראה סירטו של היצקוק עם העורבים


      .
        24/11/10 12:19:
      כתיבה מרתקת אבל הפואנטה של העורבים והטבעת
      לא כל-כך משכנעת ...
      לפחות לטעמי.
        24/11/10 10:51:

      כתוב מקסים.

       

      כתיבה יצרתית וכיוון מחשבה מפתיע.

       

      תודה נהנתי.

       

        24/11/10 09:14:

      מתנצלת על האיחור.

      לקרא אותך אני משאירה לי

      להגיע עם כוס קפה ולהנות.

      יודעת שאלה  רגעי התעלות

      ענוגים של כתיבה מדהימה

      ומפעימה.

      שבה אתה מצליח לשלב כמו

      בחיים את החיוך, ולעתים את העצב

      ובליל רגשות בעוצמה שמגיעה אלי

      בקוראי את סיפורייך.

      סיפור נהדר וכובש קראתי בשקיקה

      ונשארתי עם טעם של עוד......

      תודה.

      יום נפלא.

       

       
       ''
        24/11/10 08:31:

      חייכת אותי....אהבתי
        24/11/10 08:16:
      כתיבתך מיוחדת, מסקרנת.
      נפלא !
      יום מקסים לך, סיגל
        24/11/10 06:56:

      צטט: הלנה היפה 2010-11-23 19:22:58

      אחאב, פתיחה מעולה. בלי להאכיל את הקורא בכפית, יודעים עם מי יש עסק.
      אחאב, למה יש לי הרגשה שכבר קראתי את הסיפור הזה? פרסמת אותו באיזה מקום? הסיפור מקסים בעיני
      תודה חבר
      לאה

      תודה :) 
      סיפור חדש ישר מהתנור.
      לא פורסם בשומקום אחר

       

        24/11/10 01:56:
      נהניתי
        24/11/10 01:56:
      נהניתי
        24/11/10 00:05:

      אמר אדון קוהלת

      אשרי בעלה של המנהלת

      ואשרי אותו גבר
      עתיר מחשבה יוצרת
      שילווה את כלתו אלי קבר...
      של אישה אחרת

      ובבית העולמים,

      יקים מחדש משפחה
      בלי קול ששון
       המון

      ובלא אולם-שמחה
      הרי  את  לי מחודשת
      בטבעת  זו  המורשת

      (ורק העורב הלקחן

      שלא הוזמן אל השולחן

      בתעוזה ולא מעט חוצפה

      הצליח לדחות את החופה...)

        23/11/10 23:25:
      תודה על הסיפור הקצר ..
      (:

      קרע .. קרע ..
      נפלא, קרא(ע)תי בשקיקה.
        23/11/10 22:05:
      מקסים...
        23/11/10 21:41:
      ספור מאד יפה.אמרת קצר, אבל קראתי לכל האורך ואפילו בקול לבן שלי.תודה נהנינו:-)
        23/11/10 21:13:
      יפה!!!!!
        23/11/10 21:02:
      יפה מאוד אחאב ימים של חול
      גדושי חוויות משובבות נפש.*
        23/11/10 20:49:
      מקסים.. משהו קטן וטוב...
        23/11/10 20:37:
      יופי של אוירה יצרת בעזרת העורבים.
        23/11/10 20:24:
      מקסים!!
      שרי
        23/11/10 19:56:
      מרגש מאוד . דמעות מלאו עיני . פשוט מקסים (: *
      אתה כשרון גדול .
        23/11/10 19:23:
      סיפור מקסים מסופר בכישרון רב. ה-"היום זה היום" גירה את הסקרנות מהפסקה הראשונה, והסוף הטוב, הלא צפוי, לא אכזב.
      תודה!
        23/11/10 19:22:
      אחאב, פתיחה מעולה. בלי להאכיל את הקורא בכפית, יודעים עם מי יש עסק.
      אחאב, למה יש לי הרגשה שכבר קראתי את הסיפור הזה? פרסמת אותו באיזה מקום? הסיפור מקסים בעיני
      תודה חבר
      לאה
        23/11/10 19:09:
      תודה.
      נהנתי.
      עורבים הם סימנים.
        23/11/10 18:54:
      סיפור נפלא.
      אוהבת את כתיבתך.
      *
        23/11/10 18:54:
      סיפור נפלא.
      אוהבת את כתיבתך.
      *
        23/11/10 18:49:
      אחאב

      יופי של סיפור
      נהניתי
      וגם אוהבת עורבים:)
        23/11/10 18:31:
      עורבים מפחידים אותי. סיפורים לא. אני-בן
        23/11/10 18:02:
      סיפורך יתקבל בכבוד לקטגוריה "אגדות במאה ה-21"
        23/11/10 17:33:
      סיפור יפה מאד.
      אגב....
      אני מאד אוהבת עורבים ויודעת שקיימים שני צבעים..והם די שונים בהתנהגותם...
      הם שנונים ..וגפ גנבים..
      חחחחחחחח
        23/11/10 17:19:
      אחלה סיפור...מותח ומעניין!
      תודה
        23/11/10 16:31:
      וואלה - איזה עושר פנימי
        23/11/10 15:54:
      איזה איש מקסים הוא יונתן -העורבים הם רק התפאורה-כמה ליבו צנוע ,רחב ,אוהב ,אופטימי ומרגש .מכבדת אותו בכוכב שימשיך להיות שמח...
        23/11/10 15:49:
      סיפור כיפי כמו תמיד. נהניתי.
        23/11/10 15:20:
      סיפור מחמם:)
      וחוצמזה, מתה על עורבים...
        23/11/10 15:06:
      סוף סוף סיפור של אחאב חברי...
      ווהסיפור כרגיל נעים לקריאה..
      רק בלי הפסקות ארוכות..
        23/11/10 14:58:
      (-:
        23/11/10 14:52:
      מרשים ומהנה
        23/11/10 14:11:
      א ח א ב ,סיפורך היפיפה ,
      הזכיר לי , תקרית שחוויתי עם עורב .
      עורב אחד חמדן, גלש אל עבר ראשי -
      ורצה כנראה לתפוס את סיכת השיער...

        23/11/10 12:30:
      אותי דווקא הדמיע.. הסיפור
      ועורבים - נושאי מסר הקסם
      תמיד אהבתי אותם (:
        23/11/10 11:39:
      קרעת אותי מצחוק..
      הטבעת חזרה כחוק..
      קרעעעעעעעע(-:
        23/11/10 11:31:
      כתבת סיפור על עורבים
      הם כאן מול ביתי חיים
      בכל יום בשורות מבשרים
      ובקרע קרע מיוחד המון אומרים
      סיפור מדהים!!!
        23/11/10 11:11:
      אהבתי !
        23/11/10 11:08:
      מופלא כתבת.
        23/11/10 11:07:
      * * * * * סיפור מדהים, אבל אני משוחדת, מעורבים כאן עורבים, ואני אוהבת אותם. באמת סיפור יפה, נהניתי. תודה
        23/11/10 11:02:
      נהדר
      נהנתי מאוד.
        23/11/10 10:48:
      נהניתי מכל רגע, כותב נפלא!
        23/11/10 10:46:

      העורבים חוגגים היום

      כתוב מרתק כהרגלך

      תודה
      לאה
        23/11/10 10:22:
      קרע, קרע!!!
      יפה כתבת, נהניתי!
        23/11/10 10:13:
      איזה יופי של סיפור!
      אנושי וחמים עם הרבה טוב.
      שילוב העורבים והטבעת שהוחזרה יפה.
      אהבתי מאוד
        23/11/10 09:37:

      אתה צריך לעשות את זה יותר...

      לכתוב לנו..חיוך

      נהדר!!

      .

      בלוז

        23/11/10 09:35:
      שבתי אליך אחאב.
      איזה סיפור יפה!!!
      וכתוב נפלא.
      אפשר להבחין בהתפתחות הכתיבה שלך מפוסט לפוסט
        23/11/10 09:35:
      איזה חלום נפלא !!!
        23/11/10 08:59:
      ווואו.... קראתי בנשימה אחת....

      נהדר......
        23/11/10 08:32:

      וואהו, הכישרון שלך מדהים אותי ומרגש אותי בכל פעם מחדש.  מספר ברגש בנועם - כל כך כיף לקרוא את הסיפורים שלך.

      המשך לכתוב המשך לשתף אותנו.

      תודה.

      זיוה הרץ

      מאמנת אישית להעצמת נשים השואפות ליותר

        23/11/10 08:30:
      אחאב,
      סיפר נהדר,
      יום ככל הימים ובכל זאת -היום זה היום,
      הענקת מסתורין ליום שגרתי,
      את סיפורו של היום המיוחד
      מלווה סיפור העורבים.
      נהדר
      יום נעים
      דבי
        23/11/10 08:28:
      תגיד למה אתה לא מוציא לאור ספר???????????????*************************************
        23/11/10 08:28:
      תגיד , למה אתה לא מוציא לאור ספר??????????????????
        23/11/10 08:26:
      נהדר!
      יום טוב
      גרטה.
        23/11/10 08:16:
      פוסט יפה וסוחף.

      תודה
        23/11/10 08:13:

      יפה!

      רותי.
        23/11/10 08:00:
      מתי אתה מוציא ספר?
        23/11/10 08:00:
      מושלם כתמיד!
        23/11/10 07:56:
      ***************************:-)
        23/11/10 07:54:
      :)

      יפה.
        23/11/10 07:48:
      אחלה קצב..
      וגם שיניתי את דעתי על עורבים (:
        23/11/10 07:44:
      מהנה...
      לך*
        23/11/10 07:42:

      קרע ! קרע !! נקרעתי מסקרנות לכל אורך הסיפור.

      כתוב מאוד יפה מעניין ובעיקר מסקרן.

      דוד

        23/11/10 07:40:
      הייתי מרותקת עד סוף הסיפור.
      קראתי בנשימה אחת.
      כותב נהדר, מעניין וקולח!
      תודה שהבאת.
        23/11/10 07:40:
      הייתי מרותקת עד סוף הסיפור.
      קראתי בנשימה אחת.
      כותב נהדר, מעניין וקולח!
      תודה שהבאת.
        23/11/10 07:23:

      תודה על תשומת ה''

      יונה בוקר טוב

        23/11/10 07:10:
      כתיבה צחה וזורמת - ובכלל מי שמשתמש בצמח האוג בסיפור עושה לי את היום.
        23/11/10 07:07:
      וואו ! קראתי בנשימה אחת, הייתי כל כך סקרנית. איזה יופי. אתה כותב מדהים כרגיל.
      יום ניפלא.
        23/11/10 07:05:

      אהבתי...

      ממני כוכב באהבה!

      ''

        23/11/10 07:05:
      סיפר רומנטי קולח וקסום בפשטות שלו .
      אהבתי את החיבור הסוראליסטי ....בין המנהלת לשרת..
      מעניין...
      לצערי אזלו כוכבי...אך אשוב.
        23/11/10 06:59:
      אתה יודע לספר סיפור...בונה את הסיפור כל כך נכון שהקורא מתחיל את הקריאה ולא יכול להפסיק.

      נהדר!
        23/11/10 06:28:
      הצלחת להעביר לי תחושות
      נהדר !!!
      <בעיקר בגלל סוף טוב חח >
        23/11/10 06:14:
      אוהבת סיפורים אופטימיים
      עם סוף טוב.
      כתוב משובח
        23/11/10 06:06:
      יפה.
        23/11/10 05:39:
      איזה יופי
        23/11/10 05:21:
      וואו. הרגשתי את משמעות נשימה עצורה. ספור קטן ענק.
        23/11/10 04:51:

      יפה מאד אחאב

      מאד השתלב לי אם הקרע קרע של להקת העורבים השוכנת בחורשה שליד ביתי, בשעת בוקר זו.

      מה גם שבסיפורך אתה עושה חסד לעורבים בזה שהם מחזירים את הטבעת.

      כך או כך

      סיפור חמוד רומנטי, ולי גם מאד התאים לקפה של שעת הבוקר

      תודה

      סוקראטס

        23/11/10 04:40:
      אהבתי.
      ******
        23/11/10 03:47:
      רומנטי וחמוד....
        23/11/10 03:12:
      :)))

      *
        23/11/10 03:01:
      ארוך לי מידי אחרי יום עבודה של 12 שעות התחלתי ואהבתי. אנסה לסיים מחר
        23/11/10 02:38:
      סיפור יפה מאד..
      קראתי את מחציתו..אמשיך מחר...


      ***
        23/11/10 02:38:
      סיפור יפה מאד..
      קראתי את מחציתו..אמשיך מחר...


      ***
        23/11/10 01:03:

      קראתי בנשימה עצורה. סיפור נפלא. כתוב בסגנון ברור ובהיר. הסיפור מתקבל כסיפור מהחיים.

      חוץ מ... לצערי, התפקיד של העורבים בסוף הסיפור, שלקח לי את האמינות... העורב הלקחן, מעולם לא החזיר. העורבים ידועים באיסוף חפצים נוצצים הנעלמים בלא הסבר.

      ציפיתי שדוקא הכלבה תמצא את הטבעת...

       חיוך

       רמי

       

       

        23/11/10 01:02:
      נחמד
      ושכחת להוסיף...
      והם חיו באושר ובעושר עד היום הזה..............
      :-)
        23/11/10 00:46:
      סיפור חמוד.
      לצערנו במציאות השרת והמנהלת לא יהיו ביחד:)
        23/11/10 00:37:
      קצת ארוך בשעה זו לקרוא את מה שכתבת
      אשוב לקרוא ...*
        23/11/10 00:14:
      אשוב לקרוא..
        23/11/10 00:03:
      happyend

      השרת והמנהלת. זה רעיון...
        23/11/10 00:00:
      קרא ! קרא !! צרחו והטילו לרגלי את הסיפור הנוצץ והחם הזה.
      אז ברור שקראתי.
        22/11/10 23:47:
      פוסטים ארוכים מייגעים אותי
      סלח לי
      אבל קיבלת כוכב
      באהבה
      :-)
        22/11/10 23:44:
      מותק של סיפור. אופטימי.
        22/11/10 23:35:
      ידידי היקר
      אתה תשלח לי את הסיפורים האלה - אני אאגד לחוברת
      ואלמד ספרות - הסיפור הקצר . מאת אחאב .

      זוהי
      טוב זה סיפור לשעת בוקר לא לסיום היום
      עוד אשוב כשהמוח שלי יכול לקלוט

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין